הדיון שסגר את היום השלישי בכנס אילת לעיתונות, ועסק בנושא הטעון "מעמד העיתונאי", סיפק שפע של הצהרות מעניינות. מו"ל הארץ עמוס שוקן פתח את הדיון בבקשה "בוא נדבר קודם על מעמדו של המו"ל, לא על מעמדו של העיתונאי", ומיד הסביר כי בשל עליית מחירי הנייר, שחיקת תקציבי הפרסום, התמעטות המנויים, עודף ההיצע בענף התקשורת והעברת לוחות המודעות לרשת האינטרנט, צפויים העיתונים והעיתונאים להיפגע קשות בשנים הקרובות. "אם מסתכלים מההיבט הכלכלי על מעמד העיתונאי, התחזית לא נראית מעודדת", אמר.

גם אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, לא חזה טובות: "גם העיתונים יקצצו וגם חברות החדשות בערוצים המסחריים, וגם ערוץ 1, כולם יקצצו", קבע, והוסיף כי הקיצוץ יהיה לא רק בשכר, אלא גם בעבודה העיתונאית. "כשקורה סיפור כמו בהודו", הדגים, "אז הפעם שלחנו הרבה פחות ממה שהתכוונו לשלוח, ופותחים הרבה פחות לוויינים ממה שפתחנו בעבר, ולא שולחים צלם. שלחנו כתב עם מצלמה. בכל נקודה בהארדקור של העבודה העיתונאית יהיה פחות כסף".

כשהדיון החל לעסוק במעמד העיתונאי, התגלעה מחלוקת בין עמוס שוקן לארנה לין, המשנה לנשיאת מועצת העיתונות, ויאיר טרצ'יצקי, ממקימי ועד העיתונאים ב"הארץ".

מחלוקת. עמוס שוקן (מימין), ארנה לין ויאיר טרצ'יצקי

מחלוקת. עמוס שוקן (מימין), ארנה לין ויאיר טרצ'יצקי

"העיתונאים במצב הכי חלש שהם היו במשך כל שישים שנות המדינה", אמרה לין. "הם לא מאורגנים, הם על חוזים אישיים, הם לא מרוויחים טוב, מפטרים אותם ומתערבים להם מכל מיני אינטרסים". בהמשך דבריה הוסיפה לין: "ראו הוזהרתם, מצבכם רע ביותר. אם אתם חושבים אחרת, אתם לא תעשו שום דבר כדי לקדם את פני הרעה".

טרצ'יצקי סיפר על עיתונאים שחוזרים הביתה מעבודתם בבכי, על עורכים בדסק העיתון בני שלושים וקצת שמרוויחים משכורת שלא מספיקה לקיום משפחה, ועל כתבים בני גילם שכבר לא מוכנים לעבוד משש בבוקר עד 12 בלילה. טרצ'יצקי גם קישר בין שחיקת מעמדם של העיתונאים השכירים לשחיקת מעמד כל השכירים במשק.

שוקן, לעומת זאת, קבע בגאווה: "אני חתום על פירוק ההתאגדות ב'הארץ'", ואף הגן על מהלך זה. לדבריו, פירוק ההתאגדות שיחרר את העיתון, איפשר לו להכניס טכנולוגיה חדשה, להפוך את העבודה ליעילה בהרבה, ובעקבות כך גם להגדיל פי ארבעה את מספר העמודים בעיתון ואת מספר העיתונאים המועסקים בו.

שוקן הוסיף ואמר כי "אין שום קשר בין חופש עיתונות לצורת העסקה של עיתונאי", וכאישוש לכך הזכיר את ספרה של העיתונאית לשעבר יואלה הר-שפי, "לא בכותרות", שכתבה על האופן שבו מנע דב יודקובסקי, בתקופה שהאיגודים המקצועיים היו בשיא כוחם, פרסומים שונים בעיתון "ידיעות אחרונות" לפי רצונו. לעומת זאת, ציין, "בקבוצת 'הארץ' כולם מועסקים בחוזה אישי, ולא שמעתי תלונות על חופש העיתונות". לגבי עיתונאים בני שלושים המתקשים לפרנס את משפחתם, הציע להם שוקן לבדוק את האופציות במשרדי עורכי-דין, כלומר לעזוב את המקצוע.

את ההיענות האפסית של עיתונאים מערוץ 2 להצטרף לקול הקורא של החטיבה הצעירה באגודת העיתונאים הסביר שוקן בכך שאולי גם הם מבינים כי בתנאים הנוכחיים, כשחברות התקשורת נאבקות על קיומן, אין סיכוי שמההתאגדות תצמח להם תועלת ממשית.

חתום על פירוק ההתאגדות. שוקן

חתום על פירוק ההתאגדות. שוקן

לקראת סיום הפאנל התייחס שוקן גם לפרשת פיטורי כתבת הרווחה בעיתון רותי סיני, פיטורים שלבסוף בוטלו. בתשובה לשאלה שהעלה סטודנט ממכללת ספיר בנוגע למה שכינה "התנהגות בריונית נגד רותי סיני", שהוכיחה כי גם אנשים במעמד גבוה בעיתונות אינם יכולים לדבר בחופשיות, אמר שוקן:

"רותי סיני נתנה פרשנות למה שהיא מבינה שהוא הקו של העורך החדש של 'הארץ'. היא אמרה דברים שהוא לא אמר לה, אלא שהיא חשבה שהוא אמר לה, היא הרגישה חופשי לבקר בכנס חיצוני את עיתון 'הארץ' על יסוד הדברים שהיא חשבה שעורך העיתון אמר לה. אתה יודע מה, על עובדת כזאת, טובה או לא טובה, אנחנו יכולים לוותר. אם יש לעובד טענה על האופן שהעיתון מתנהל, קודם כל שישמיע אותה בתוך הבית. גם על רותי סיני חלים כללים של עובד כלפי מקום העבודה שלו. אתה יושב עם המנהל שלך, אתה לא יוצא מהישיבה, הולך לכנס ואומר, 'יושב פה נזק מהלך'. זה פחות או יותר מה שהיא אמרה, בלי שהיה לה שום יסוד להגיד את זה, וגם מה שקרה אחרי זה לא הוכיח את זה".

מה קורה כשלא מתכוננים

אבל לא כל הדיונים ביומו השלישי של כנס אילת לעיתונות היו מרתקים כמו זה על מעמד העיתונאי, אף שרבים מהם היו יכולים להיות. תחושה של החמצה נמהלה בכמה מהדיונים, שאף שעסקו בנושאים חשובים ונאמרו בהם כמה דברי טעם, היו יכולים להיות נוקבים בהרבה. גורמים בכירים בתעשיית התקשורת, שקולם בקושי נשמע בימים כתיקונם, מסכימים להופיע בכנס ולדבר בפורמט שאינו ערוך, ועל כך יש לברך. זו הזדמנות מצוינת לשאול אותם את כל השאלות הקשות, אלו שיהיה קשה לחלץ תשובות לגביהן בראיונות אחד על אחד (ודאי כשהמראיין הוא העיתונאי שמסקר באופן קבוע את התחום וזקוק לשיתוף פעולה עתידי עם מושאי הסיקור).

קחו, כדוגמה, את מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס. אדם שממעט להתראיין כבר שנים ארוכות. השתתפותו בפאנל תחת הכותרת "עיתונות חדשות או תוכן שיווקי?" היתה הזדמנות פז לשאול אותו כמה שאלות קשות כאלו, אבל כדי שהשאלות יהיו קשות באמת, יש צורך ללוות אותן בשאלות המשך, יש צורך שמישהו, בין אם מדובר במנחה ובין אם בעיתונאי שלוקח חלק בדיון, יעשה שיעורי בית לפני תחילת הפאנל.

לא בסוף מרץ, לא רק ארנה קזין. אבי וייס, מנכ"ל חדשות ערוץ 2

לא בסוף מרץ, לא רק ארנה קזין. אבי וייס, מנכ"ל חדשות ערוץ 2

כך כשאבי וייס נדרש (ובצדק) להתייחס לכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 2 והוקדשה כולה לקטלוג חדש של חברת איקאה, הוא יכול בקלות לחמוק עם תשובה כגון "איקאה, להזכירכם, זה היה בסוף מרץ", ולהסביר לכל הנוכחים באולם הדיונים כי מאז עברו שמונה חודשים, ומעל 3,000 כתבות כבר שודרו בחדשות ערוץ 2 בזמן הזה, והנה לכם עדות עד כמה נדירה היא התופעה של תוכן ספק-שיווקי בחברת החדשות של ערוץ 2. כשלא מתכוננים כראוי לדיון, אין מי שיזכיר לווייס כי הכתבה שודרה בסוף אוגוסט האחרון, לפני שלושה חודשים וחצי בלבד.

וכשווייס מזכיר בדבריו כי באותה כתבה שולבו דברי ביקורת על חברת איקאה מפי ארנה קזין, ומדגיש כי "היא היתה המרואיינת היחידה" בכתבה, אין מי שיגיד לו כי לא כך הדבר. כי גם אבי בר-ששת, מנהל בחברה, רואיין בכתבה במקביל לקזין, ודיבר בשבח התאגיד. כל שהיה לעשות הוא להקדיש קצת יותר מארבע דקות לצפייה בכתבה לפני תחילת הפאנל.

וכשווייס נדרש (ובצדק) לדבר על האופן שבו חברת החדשות פועלת לקידום תוכניות של זכייניות ערוץ 2 במהדורותיה, ועונה כי לגבי זה "יש הגזמה טוטלית. אנחנו עושים כתבות שאנחנו חושבים שלצופים יש עניין בהן, בצורה מאוד מדודה, כשאנחנו חושבים שזה מצדיק", וממשיך וטוען כי בחברת החדשות שהוא מנהל עושים גם כתבות על הפקות של ערוץ 10 כמו התוכנית "הישרדות", אין מי שיביא מספרים פשוטים של מספר האייטמים שהוקדשו בערוץ 2 בחודש אחד, בשבוע אחד, לקידום תוכניות של זכייניות הערוץ לעומת קידום תוכניות של ערוצים אחרים. אפשר לקרוא לזה אמבוש, אפשר לקרוא לזה עבודה עיתונאית אלמנטרית, זה לבטח מתכון לדיון מעניין יותר. ואבי וייס, כמובן, הוא רק דוגמה. פספוסים דומים התרחשו גם בפאנלים אחרים.

איבה, תיעוב ועורכי הפחד

דיונים אחרים, לעומת זאת, לא הצריכו התערבות חיצונית רבה, והעימות נוצר באופן טבעי בין המשתתפים השונים. כך היה, למשל, בדיון על היחס בין הכתב לעורך, שהתקיים בתחילת היום. רותם אברוצקי, כתב ערוץ 1, אמר כי לדעתו היחסים כיום בין כתב לעורך הם "יחסים של איבה ותיעוב". הוא הוסיף ואמר: "אני לא מעריך את העורכים שפועלים היום, בין השאר אלה שאני עובד איתם היום". בהמשך הפאנל דיבר אברוצקי על מה שהוא מכנה "עורכי הפחד", אותם עורכים שלדבריו פוחדים מהעורכים המקבילים בערוצים האחרים, וכל היום עסוקים בלחשוב רק על דבר אחד – מה יעשו המתחרים. משום כך, הסביר אברוצקי, הם יושבים מול אתר Ynet כל היום, ופוסלים ידיעות שמציעים להם כתבים משום שאלה אינן תואמות את מה שמתפרסם באתר.

להיות שונה. טלי בן עובדיה, עורכת המהדורה המרכזית של חדשות 10

להיות שונה. טלי בן עובדיה, עורכת המהדורה המרכזית של חדשות 10

"לא פעם ולא פעמיים", אמר אברוצקי, "סיפרו לי כתבים שהם העבירו את הסיפור שלהם לאינטרנט כדי שזה יעלה באינטרנט ואז העורך שלהם יגיד 'או וואה, הסיפור שהצעת לי בבוקר, עכשיו זה שווה. לך על זה'". בהערת אגב ניתן לציין כי אמיר גילת, עיתונאי לשעבר ונציג אוניברסיטת חיפה בדיון, סיפר בהמשך הדיון כי בתקופתו כתבים שביקשו לשכנע עורכים לקבל סיפורים שהציעו ונפסלו התחזו לאנשים מהשורה שדיווחו טלפונית למערכת על אותם מקרים.

מכל מקום, על ההערה של אברוצקי על "עורכי הפחד" ענתה טלי בן עובדיה, עורכת המהדורה המרכזית של חדשות 10, כי אני "יושבת במערכת שלי וכל הזמן חושבת מה המתחרה שלי עושה, נכון, אבל לא מתוך פחד, מתוך עוצמה. המטרה שלי היא למצוא את הדרך להיות שונה מהמתחרה שלי ולא להיות דומה לו. כשאני פותחת בשמונה בערב את המהדורה שלי, ובמסך לידי מתחילה המהדורה של חדשות ערוץ 2, אני סופרת כמה שניות יעברו עד שהן נפרדות אחת מהשנייה. אם זה קרה בשמונה בערב – ניצחתי. אם אני חשבתי אחרת, ופתחתי אחרת, והייתי במקום אחר, אז ניצחתי. זו תפיסת עולמי".

התירוץ התרבותי של פושעי התרבות

הסכמה שעברה כחוט השני בפאנלים השונים נגעה להצדקת העיסוק התקשורתי בקש וגבבה – זה בסדר כל עוד זה נעשה בהקשר הראוי. כך אמר אתמול דב אלפון בכל הנוגע לסיקור עיתון "הארץ" את "האח הגדול", כך אמר היום אבי וייס ביחס לכתבה על איקאה ולכתבה על פתיחת מועדון לילה יוקרתי, כך אמרה גם טלי בן עובדיה, עורכת מהדורת חדשות ערוץ 10, כשהגנה על ההחלטה לשדר ידיעה על הפרידה של אייל גולן ואילנית לוי במלים: "זה מהלך שלדעתי בתרבות אפשר לשפוט אותו".

גם עמוס שוקן התייחס לנטייה לעסוק בבידור ולא בחדשות במהלך הפאנל על מעמד העיתונאי, אך תוך הסתייגות ברורה מהתהליך. "היום זה לא התקופה של אבא שלי, שאמר, 'אני יודע איזה עיתון אני רוצה לעשות לקורא'", אמר שוקן. "היום העיתונים, מה לעשות, איבדו במידה מסוימת את הביטחון העצמי. הם פונים לקוראים ושואלים אותם איזה עיתון אתה רוצה לקרוא. אז אתה אומר, אני אתן כיסוי לא רק לתזמורת הפילהרמונית, אלא גם ל'אח הגדול', בגלל שכנראה זה מה שהציבור רוצה לקרוא". שוקן הוסיף כי הוא "מאוד לא מרוצה מזה", וכי "ברור שהיה עדיף שההתעניינות של הציבור הישראלי תהיה בנושאים חשובים, ולא תהיה בנושאים בלתי חשובים. החיים הם לא כאלה".

מה שמעניין את ההמונים. ראודור בנזימן, מנכ"ל חדשות 10

מה שמעניין את ההמונים. ראודור בנזימן, מנכ"ל חדשות 10

האדם היחיד הממונה על גוף תקשורתי שלא ראה בכך כל טעם לפגם היה ראודור בנזימן, מנכ"ל חדשות 10, שבירך על הטשטוש ההולך וגובר בין החשוב למעניין. "יש פה תהליך התפתחותי חיובי שבו אנחנו מפסיקים לספר לאנשים מה מעניין אותם, ויותר מקשיבים מה באמת מעניין אותם", אמר בפאנל על מעמד העיתונאי. לדבריו, בשל ריבוי האפשרויות לצריכת חדשות, למערכות החדשות לא תהיה ברירה אלא לספק לקהל את מה שהוא רוצה, תחת מה שהמערכת רואה לנכון לספק. "אנחנו חייבים להתייחס לתחומים שפעם נחשבו מוקצים מחמת אי-החשיבות שלהם", קבע בנזימן. "אין דבר כזה שהם לא חשובים. אנחנו יכולים להמשיך לקונן שפוליטיקה פחות מעניינת את האנשים, אבל אלה החיים ואנחנו צריכים להסתגל לזה".

אנחנו זן מריר

עניין נוסף שנשזר בפאנלים השונים הוא הטענה לקיפוח ערבים והשתקתם. בסיום הדיון על תוכן שיווקי במהדורות החדשות קיבלה פעילה ערבייה את רשות הדיבור וביקשה לשאול את אבי וייס שאלה, אך הדבר נמנע ממנה בטענה כי נושא השאלה – העסקת כתב ערבי שפורסם כי שכרו ממומן על-ידי גורם חיצוני – אינה קשורה לנושא הדיון. כשביקשה להעיר הערה נוספת, נלקח ממנה המיקרופון והיא יצאה מן האולם בסערת רגשות.

הקהל שנכח במקום חיזק את ידי מנחה הפאנל, מנשה רז, וכמה אנשים בקהל טענו כי גם בדיונים אחרים ניצלו דוברים ערבים את שלב השאלות כדי להעלות נושאים שונים בלי קשר לנושא הפאנל. ואמנם, גם לקראת סוף הדיון אתמול, שעסק בעממיות ואליטיזם, דיברה אשה ערבייה שביקרה את העובדה כי אין בין חברי הפאנל ערבים.

לדברי ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא, שמשתתף בכנס, אין מדובר ביוזמה מאורגנת של המרכז, אלא בתגובה אישית של אנשים המרגישים כי קולם לא נשמע. לדבריו, מרכז מוסאוא ביקש שלא להסתפק בדיון אחד על התקשורת והערבים ובנציגים אחדים בדיונים אחרים, אלא היה מעוניין לראות נציג ערבי בכל אחד ואחד מהפאנלים בכנס. בפועל, כאמור, הדרישה לביטוי מובילה לא רק להשתקה גלויה, אלא גם לאנטגוניזם. אבל אולי התרעומת של הערבים, כמו גם זו של הקהל היהודי בפאנלים, קשורה בכלל לאבחנה שביטא באחד הפאנלים מנכ"ל חדשות 10, ראודור בנזימן, אשר בתגובה לטענות שונות של עיתונאים קבע בפשטות כי "עיתונאים הם עם מריר".