אחרי 14 שנה, חילופים בהנהלת גוף החדשות הפופולרי והיציב בישראל. עו"ד תמי רווה, יו"ר דירקטוריון חדשות 12, הודיעה על פרישה. רווה, לשעבר סגן בכיר ליועץ המשפטי לממשלה ועורכת דין בתחום הפרטי, תוחלף באיריס פיין, מנהלת שיווק מתעשיות המזון והכימיקלים.
החילופים באים בתקופת מפתח עבור התקשורת הישראלית, המתמודדת עם ניסיון הפיכה תקשורתית מצד ממשלה אנטי-ליברלית בראשות נאשם בפלילים, כחלק מהתערערות הסדר הדמוקרטי-ליברלי ברחבי העולם. על רקע זה, בתוך המלל הגנרי של ההודעה לעיתונות שהוציא דירקטוריון חדשות 12, ניתן לאתר כמה משפטי מפתח.
"לאורך כל השנים היא שימרה ערכי העיתונות החופשית וחופש הביטוי שכל כך חיוניים לחברת חדשות, ופעלה למען קידום נשים בחברה ומחוצה לה", נכתב בהודעה הקצרה המיוחסת לחברי הדירקטוריון באופן כללי.
לעומת זאת, בהודעה של אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות (תפקיד המקביל לזה של עורך ראשי), לא ניתן למצוא מילה וחצי מילה על חופש ביטוי ובוודאי שלא על ערכים עיתונאיים.
וייס כותב כי "תמי היא בולדוזר" ש"לא רק דורשת מצוינות, אלא חיה אותה" ועל "הדחף הבלתי פוסק להצטיין" של רווה, אולם לא כותב במה בדיוק ההצטיינות. תמי "השאירה לנו חברה חזקה, משגשגת ומובילה", הוא מסכם שתי פסקאות שהתוכן היחיד שלהן הוא אינסטרומנטלי. הצלחה לשם הצלחה, כוח לשם כוח.
סמנכ"לית רגולציה בקשת טלי גורן ומנכ"ל החברה אבי ניר (צילום: אלעד מלכה)
לעומת המסר החלול של וייס, רווה מתמקדת בהודעה הארוכה שלה, לצד תיאורים נוסטלגיים, גם בעיתונות וחופש העיתונות. רווה אמנם אינה מתייחסת בפירוש או בפירוט לתפקידה של עיתונות בחברה דמוקרטית, אולם מקדישה ארבע מתוך עשר פסקאות לנושאים עיתונאיים מהותיים: עצמאות עיתונאית, סיקור הפריפריה ושוויון מגדרי.
"הנושאים שצריכים להנחות ולהיות תמיד לנגד עיני נציגי הציבור בדירקטוריון הם הקפדה על קיום הוראת החוק הקובעת כי 'חברת החדשות תקיים שידורי חדשות מדויקים, מהימנים ומאוזנים'", כותבת רווה, "זו אמנם הוראה משנת 1990- אבל רלבנטית מאד גם בימים אלה. לאורך כל תקופת כהונתי - השתדלתי מאד לזכור ולקיים ציווים אלה. או במילים אחרות - להיות לא מתערבת".
בהמשך כותבת רווה: "מספר נושאים שבהם עסקתי: קידום נשים בעיקר בקדמת המסך. אין ספק שבשנים האחרונות אנחנו רואים הרבה יותר נשים - לפחות אחת בכל פאנל - גם בנושאים שבאופן מסורתי נחשבו גבריים - כמו בטחון ויחסי חוץ", ומוסיפה: "חשיבות רבה נודעת לדעתי לסיקור הפריפריה. הצעתי וקיבלנו חיזוק משמעותי לכתבים שלנו בצפון ובדרום - וזה עוד לפני המלחמה הנוכחית".
אמירה משמעותית יותר מכוונת באופן ישיר לחלק התקשורתי של ההפיכה המשטרית (ביטוי שרווה משתמשת בו בהמשך ההודעה, ולא במונח המכובס "הרפורמה המשפטית"): חוקי ההפיכה התקשורתית שמובילים רה"מ נתניהו ושר התקשורת שלמה קרעי.
"ניהלנו מאבק בניסיונות הפגיעה בתקשורת החופשית", כותבת רווה, "בין היתר דובר על ביטול נציגי הציבור בדירקטוריונים של חברות החדשות והקטנת כוחן והשפעתן. יש להמשיך ולהשמיע קול ברור כנגד כל ניסיונות כאלה - בין אם מובאים כחקיקה ממשלתית או פרטית - כדוגמת חוק הרייטינג".
רה"מ בנימין נתניהו עם שר התקשורת שלמה קרעי. מימין: שר המשטרה איתמר בן-גביר. משמאל: שר המשפטים יריב לוין; מליאת הכנסת, 24.1.24 (צילום: יונתן זינדל)
החוק להלאמת הרייטינג הוא יוזמה של נתניהו לשליטה ממשלתית במודל העסקי של התקשורת המסחרית. מדובר בהצעה עם היתכנות טכנית כמעט בלתי קיימת, שהמקבילה היחידה שאפשר למצוא לה באופן דחוק היא ברוסיה הפוטיניסטית, שנועדה לשמש כאיום מרחף מעל לערוץ 12, הבעלים דודי ורטהיים, והמנכ"לים אבי ניר ואבי וייס.
לעומת זאת, ההפרדה המבנית שמכוחה ישנן חברות חדשות ונציגי ציבור בדירקטוריונים שלהן, היא חקיקה שנכפתה על בעלי ערוצי הטלוויזיה ושנועדה לשמור על העצמאות של עיתונאי ערוצי החדשות. היא לא מכניסה כסף לבעלי הערוצים אלא בדיוק להיפך והם היו שמחים לוותר עליה.
העובדה שרווה כורכת את חוק הרייטינג עם הרצון לבטל את ההפרדה המבנית, חלק מ"רפורמת התקשורת" של קרעי, מעידה על סולם ערכים: הבעיה שלנו עם הממשלה, היא כביכול אומרת, אינה רק באיום לפגוע בנו כלכלית אלא באיום לפגוע בעצמאות העיתונאית שלנו.
כמו ההפרש בין ההודעה הכללית של דירקטוריון חדשות 12 לבין ההודעה החלולה של המנכ"ל אבי וייס, כך גם הפער בין ההודעה של היו"רית הפורשת רווה לזו הקצרה של היו"רית הנכנסת פיין.
"זוהי תקופה שיש בה אתגרים גדולים להביא לציבור את החדשות העדכניות ביותר תוך ייצוג מגוון הדעות", כותבת פיין, "אני בטוחה שחברת החדשות תמשיך להיות חברת חדשות ישראלית וציונית, הפועלת בערכים מתוך מחויבות עמוקה לצופיה".
אי אפשר לטעות בז'רגון. "ייצוג מגוון הדעות" הוא ביטוי מרכזי, קבוע וחוזר בקמפיין שמנהל נתניהו נגד התקשורת החופשית, והוא מככב בטיעוני ההגנה שלו במשפטו הפלילי בשל ניסיונות מושחתים להשתלט על כלי תקשורת. גם ההדגשה על "חברת חדשות ישראלית וציונית" מהדהדת כמס שפתיים אפולוגטי המתמקד בתחרות עם ערוץ 14, ערוץ השקרים, ההסתה והתעמולה הממתג עצמו כ"ערוץ ימין".
דודי ורטהיים, בעל השליטה בערוץ 12 (צילום: סיון פרג')
הודעות לעיתונות הן מוצרים מהונדסים שקשה לייחס להם חשיבות גדולה מדי. אי אפשר ללמוד מהן על רחשי הלב הפנימיים של מחבריהן או על כוונותיהן הכמוסות. יתכן שרווה היא ציניקנית גמורה ודווקא וייס ופיין הם בעלי הבנה עמוקה בחשיבות ובתפקיד של עיתונות בדמוקרטיה ליברלית מתפקדת. ובכל זאת, הודעות לעיתונות הן הצהרה פומבית, ואפשר לפחות ללמוד מהן מהי היומרה של מי שחיבר אותן.
בערוץ 12 יודעים כי "חוק השידורים" של השר קרעי יכול להיות מונח בכל רגע על שולחן הכנסת, או כי נתניהו יחליט לקדם את אחת מהצעות החוק הפרטיות הרבות התקועות בוועדת הכלכלה של הכנסת ונועדו להשתלטות פוליטית על חלקים שונים של שוק התקשורת.
ההפיכה התקשורתית טומנת בחובה שני סיכונים משמעותיים, עוד לפני שהצעות החוק יהפכו לחוקים, אם וכאשר. ראשית, עצם הניסוח וההגשה של מגוון הצעות חוק המיועדות להשתלטות על שוק הפרסום, הלאמת הרייטינג ופוליטיזציה של הרגולציה, מהווה אפקט מצנן מסיבי על הבעלים, המנהלים, העורכים והעיתונאים של כלי התקשורת.
שנית, הליך החקיקה כולל בתוכו משחק פוליטי בו סביר להניח כי הבעלים של כלי התקשורת המרכזיים - ובמציאות הישראלית מדובר כמעט אך ורק בערוץ 12, המהווה מונופול דה-פקטו בתחום התקשורת המשודרת - יועמדו בפני ברירה: או שנמשיך לקדם את החוקים שיפגעו בכיסכם, או שנרכך את החלקים הכלכליים ואף ניטיב איתכם, בתמורה לכך שתסכימו לפגיעה בעצמאות העיתונאית ולהטבות לכלי תקשורת המשרתים ישירות את השלטון (כמו ערוץ 14).
מהבחינה הזו, כשאנו נמצאים בזמנים בהם יותר מתמיד "יש להמשיך ולהשמיע קול ברור", ההצהרה הפומבית של יושבת הראש הנכנסת של דירקטוריון חדשות 12, היא הצהרה מדאיגה.