עוד מעגל נסגר

גליון "הארץ" הגיע הבוקר עטוף פוסטר גדול מנייר כרומו. לשם שינוי, לא היתה זו מודעה לחברה מסחרית חיצונית, אלא מודעה עצמית של קבוצת "הארץ", לרגל השקת הפורמט החדש של המקומון התל-אביבי השייך למה שנקרא פעם "רשת שוקן" וכיום מכונה "רשת 'העיר'", אף שהמקומון עצמו כבר לא נקרא "העיר" אלא "עכבר העיר".

"בלעדי לקוראי 'הארץ'", נכתב על צדו האחורי של הפוסטר, "השער הראשון בגרסה מיוחדת לאספנים!". על גבי הצד השני הודפס שער המקומון החדש. האם יש בני 18 שהיגרו לאחרונה לדירת שותפים בתל-אביב ויחליטו לתלות את הפוסטר הזה על קיר המטבח המשותף? האם המגזין שהוא מקדם יוכל לשמש עבורם שער לעיר היחידה בישראל (ולישראליות בכלל) באיזשהו אופן הדומה לגלגוליו הקודמים של המקומון? ואולי אין לצפות ממוצר מודפס להמשיך היום במשימה שהתאימה למציאות של לפני שניים ושלושה עשורים.

מבחינת המודעות המסחריות, והרי זו השורה התחתונה שלפיה יימדד שינוי הפורמט לפני שיוחלט על מעבר נוסף לפורמט אחר, הסימנים מעודדים יחסית. בתוך 148 העמודים שמחזיק קונטרס "עכבר העיר" החדש משולבות מודעות המכוונות גבוה יותר מאלה ששולבו בפורמט "העיר" הקודם: תעשיית התרבות על פניה השונים, הסעדה, אלכוהול ואופנה. יחד עם זאת, זהו גיליון ראשון בפורמט החדש גם עבור המחלקה המסחרית, שבוודאי הבטיחה גדולות ונצורות. יהיה צורך לבדוק את מספר ואיכות המודעות בגליונות הבאים כדי לאמוד את הצלחתו של שיווק הפורמט החדש למפרסמים. גם בגיליון הראשון של המגזין קצר המועד שיצא מטעם "העיר" לפני שנים אחדות, "דופק" היה שמו, פורסמו מודעות רבות שכיוונו גבוה. בגיליון השני פחות. גיליון רביעי לא יצא.

מבחינת התוכן המערכתי, הגיליון הראשון מתהדר במיזם מקיף ומפורט על שכונות העיר. בעבר דווח כי העבודה על המיזם נמשכה שבועות ארוכים, מותרות שהמגזין לא יוכל להרשות לעצמו בגליונות הבאים. גם מבחינה זו דרוש עוד זמן כדי לעמוד על קנקנו של המגזין המחודש. בגיליון הראשון של "העיר" בפורמט החינמי שלו, תחת עריכת יוסי קליין, התפרסם מאמר מאת יצחק לאור. לאור לא הפך לכותב קבוע של "העיר" החינמי, והגיליון הראשון של פורמט החינמון שמור בוודאי רק אצל הכפייתיים ביותר מבין אספני העיתונות המקומית בישראל.

"אין לנו גמד, אבל יש לנו עכבר חדש", נכתב במאמר המערכת שבפתח הגיליון (רמז לאטרקציית הליהוק של העונה הנוכחית בתוכנית "האח הגדול"), "והוא הולך להיות המדריך המלא שלכם לחיים בתל-אביב. עם כל החדשות, הכתבות, ההמלצות, הבילויים והאירועים. בקיצור, כל מה שצריך לדעת כדי להתמודד עם העיר המופלאה הזאת".

העורך עומר שוברט, שקבלת הפנים שהוא זוכה לה בתיבת הקרדיטים של העיתון כוללת טעות הגהה חיננית, מציע לקוראים מוצר המשלב בקונטרס אחד חלק מגליון "העיר" הישן (52 העמודים הראשונים) עם מרבית "עכבר העיר" הקודם (יתר 94 העמודים).

כמה מן המדורים שהופיעו בשני העיתונים הנפרדים שרדו בעיתון המאוחד: מדור הרכילות "נערה רכלנית" מוצא את מקומו באופן טבעי בפורמט החדש, וכמו כן שרדו את המעבר מדור האופנה של נרי אבידן-סלע, טור המסעדות "עודף ממאה" מאת צבי גילת, והקומיקס המוצלח של אילנה זפרן "רישומון".ערן לאור משיק מדור חדש לביקורת מזללות בשם "אוכל בעמידה" עם התייחסות למדור המקורי בשם זה, שנכתב החל מ-1995 על-ידי אסף גברון בעיתון "כל העיר". עוד מעגל נסגר, על אפם וחמתם של המואסים במעגלים נסגרים.

בולט בהעדרו, כפי שתוכנן מראש, הטון הפוליטי שאיפיין את הגלגול האחרון של "העיר". העורך הקודם של "העיר", אלון עידן, שהוביל והקצין את הטון הפוליטי בתקופת כהונתו, הוא עצמו אחד השרידים הבודדים של הקו המערכתי הזה, שלא הצליח למשוך די קוראים ומפרסמים.

עידן כותב טור, שמתפרסם באחד העמודים הראשונים של העיתון המחודש ומתייחס לטלוויזיה (ובעצם לחיים בישראל), בדומה למדור שהיה לעידן ב"העיר" שתחת עריכתו. הטור הראשון מוקדש לגמד שנמנה עם משתתפי התוכנית "האח הגדול" ולראיון שהעניק ניצב בדימוס זאב אבן-חן ליאיר לפידבתוכנית "אולפן שישי". שניהם, כותב עידן, מודעים לשימוש שנעשה בהם. בשני המקרים, מוסיף עידן, המודעות אינה תירוץ לשימוש שנעשה בהם.

השימוש שנעשה בטקסט של עידן נועד ליצור את התחושה שמשהו מהגישה הביקורתית של הפורמט הקודם ממשיך בנוכחי, אף שבפועל ובמוצהר הפורמט החדש הוא קודם כל ובעיקר פורמט הפונה ללקוחות של נותני שירותים ולא לאזרחים ותושבים, פורמט שמעדיף ניתוח ביקורתי של מעצבי בגדים ומנות מזון על פני ניתוח ביקורתי של מעצבי תודעה. עידן בוודאי מודע לתפקידו החדש טוב יותר מכולם.

בלי קשר לכך, עדיין תענוג לקרוא אותו מנתח את הראיון הטלוויזיוני של לפיד ואבן-חן: "ראיתי את הראיון הזה פעמיים, בכל פעם 11 דקות ו-22 שניות של חוסר נעימות, שבסופן אומר יאיר לפיד: 'אני חושב שאתה צריך ללכת לישון'. הוא אומר את זה כי אבן-חן נראה עייף. אבל מה שלפיד התכוון לומר, ולא יכול היה לומר, אולי אפילו לעצמו, זה: 'אתה צריך ללכת לישון כי מה שראינו עכשיו זה אדם עייף מבחינה נפשית; אתה צריך ללכת לישון כי אסור לראיין אדם ששרוי במצב כזה; אתה צריך ללכת לישון כי הבנתי מאוחר מדי שלא היינו צריכים לתת לך להתראיין בעייפות נפשית כזאת; אתה צריך ללכת לישון כדי לשכוח את מה שקרה פה עכשיו, כדי שלא תכעס עלינו יותר מדי, על היצר שבוער בנו ושאין ביכולתנו להשתלט עליו; אתה צריך ללכת לישון כי גם אני צריך ללכת לישון עכשיו. זו הדרך היחידה שאוכל להשקיט את מצפוני'".

על רצפת חדר העורכים

במבזק שעלה אתמול בבוקר לאתר ynet דיווח אחיה ראב"ד כי "עובד בתי-הזיקוק בחיפה נפגע באורח קל משאיפת מימן גופריתי. הוא טופל במקום על-ידי צוות מגן דוד אדום כרמל, ופונה לבית-החולים רמב"ם בעיר".

אין זכר למקרה הזה בעיתונים, מסיבות מובנות. לא ניתן למצוא מקום בעיתון לכל פצוע קל. אך הפצוע קל מזכיר כי רק לאחרונה נהרגו כמה עובדים בבתי-הזיקוק בחיפה, שנחשפו אף הם לגזים רעילים. בזמנו, הדיווח על כך תפס כותרות מרכזיות ועמודים שלמים בעיתונים. ב"ידיעות אחרונות" אף גילו תעוזה עיתונאית יחסית והפנו את האחריות לבעלי המפעל, סמי ועידן עופר.

אך התעוזה הראשונית הזו אינה יכולה לשמש תחליף לעבודה עיתונאית חוקרת לגבי המתקנים במפרץ והסכנה שבהם לעובדים ולציבור הרחב. מעבר לממצאי הבדיקה הראשונית לתאונה הקטלנית שאירעה במפעל, שפורסמו כמה ימים לאחר האירוע, יש מקום למעקב אחר הפיצוי שיקבלו משפחות ההרוגים ובעיקר לתחקיר עיתונאי עצמאי שיבדוק את נהלי הבטיחות במפעלים, את שיעור התקציב במפעלים שמופנה לבטיחות (תוך השוואה לשיעור המקובל במערב אירופה, למשל), ויצביע על האינטרסים הצרים שמונעים את מימוש האינטרס הרחב ביותר – בריאות כלל הציבור.

הטלת האחריות על בעלי הבית היא מעשה ראוי, התרעה מפני הסכנה העקרונית היא מעשה מתבקש, אך המשימה העיקרית של העיתונות בתחום זה אמורה להיות חשיפת כשלים ספציפיים לפני שהם גובים חיי אדם נוספים.

הכותרות הראשיות

"צבא לבנון: חשפנו מתקני ריגול ישראליים", קוראת הכותרת הראשית של "הארץ", המובילה לטור פרשנות מאת אבי יששכרוף ועמוס הראל. "חשופים" היא לשון הכותרת הראשית של "מעריב", המוקדשת לאותו נושא. "מתקני ריגול בתוך הסלע", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום", נתונה בין מרכאות.

בעיתון הרביעי הדגש אחר. "ש"ס: נמרר את החיים לנתניהו", קוראת הבוקר הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". בכותרת המשנה נכתב: "בעקבות תמיכת נתניהו בחוק הגיור הצבאי מאיימת ש"ס לפרוש מהקואליציה". יובל קרניוצבקיה ברוט מדווחים על המשבר המסתמן בכפולה הפותחת של העיתון תחת הכותרת "חוק הגיור או אנחנו", ציטוט המיוחס ליו"ר ש"ס, אלי ישי. כתבי העיתון מצטטים את ישי כפי שהתבטא ב"שיחות סגורות": "אם החוק הזה יגיע אפילו לקריאה ראשונה, מבחינתנו זה ייהרג ובל יעבור [...] במקרה הזה נשקול ברצינות פרישה מהממשלה".

אספני העיתונים הארציים בוודאי זוכרים כי הכותרת הראשית שהופיעה אתמול בשער "ישראל היום" חזתה התפתחות שונה. "חוק הגיור להצבעה, 'בינתיים בלי משבר'", נכתב בה. מתי טוכפלד, יהודה שלזינגר וגדעון אלון ציטטו בעיתון "גורם בש"ס" שאמר: "כרגע מדובר רק בקריאה טרומית, לכן לא נכניס את המערכת הקואליציונית לסערה". גם בעיתון "מעריב" דיווחו אתמול מיה בנגל, יצחק טסלר ואריק בנדר על הסתמנות הפוכה מזו שכותב עליה "ידיעות" היום. "בש"ס הוחלט אמש בדיון חירום לא ליזום משבר קואליציוני", נכתב בכותרת משנה לידיעה של כתבי "מעריב" על חוק הגיור הצבאי.

הבוקר מדווחים יהודה שלזינגר, גדעון אלון ומתי טוכפלד על התגובה בש"ס תחת הכותרת "היום: הרב עמאר יציג את הוועדה שתפתור את המחלוקת". "בכיר בש"ס" מצוטט כאומר: "אם החוק יעלה לקריאה ראשונה, נבחן ביתר רצינות את המשך דרכנו". עוד נכתב כי בבטאון ש"ס פורסם אמש שראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח ליו"ר ש"ס "לקבור את חוק הגיור". ב"מעריב" תוהה כותרת גג לידיעה מאת אריק בנדר "משבר קואליציוני?". בנדר מדווח כי "בש"ס לא מתכוונים לעבור בשתיקה על חוק הגיור". עוד מדווח בנדר כי ישי "הצהיר בגלוי" כי אם הצעת החוק תעבור בקריאה ראשונה, מפלגתו תפרוש מהקואליציה. "העסקנות הפוליטית תכריע אם החוק ייקבר או יקודם", קוראת כותרת לטור מאת יהונתן ליס ב"הארץ".

הציבור הרחב של קוראי "דה-מרקר"

"הלחץ על הממשלה גובר: תשובה נפגש עם שרי הליכוד פלד ואדלשטיין", קוראת כותרת ידיעה מאת אבי בר-אלי וצביקה זרחיה, המתפרסמת הבוקר בעמ' 6 של העיתון "דה-מרקר". על-פי הידיעה, "השלושה נצפו יושבים יחד דקות ארוכות, וכאשר פלד עזב בשלב מסוים את השולחן, אדלשטיין הוסיף לשבת עם תשובה דקות נוספות".

כתבי העיתון מציינים כי זהו המשך ישיר למסע לחצים שמפעיל בעל השליטה בקבוצת דלק על שרי הממשלה, וזאת "לקראת מעבר הדיון בהמלצות ועדת ששינסקי לבחינת המדיניות הפיסקלית בתחום אוצרות הטבע אל הממשלה והכנסת".

מי שידפדף עמוד אחד קדימה ב"דה-מרקר", אל כפולת העמודים 8–9, יגלה כי כל התוכן המערכתי שבה מוקדש לדיווח מאת אורה קורן על סקר שערכה המכללה האקדמית תל-אביב–יפו, ולפיו "רוב הציבור סבור כי השליטה של כמה משפחות בחלקים ניכרים מהמשק מיטיבה עימן, מגדילה את הפערים בחברה ומזיקה לדמוקרטיה".

המאבקים על העברת שיעור ניכר יותר מרווחי הגז למדינה והפחתת הריכוזיות במשק הישראלי הם שני הקמפיינים הבולטים של "דה-מרקר" בשנה האחרונה. העיתון, שמוביל אותם בעוז ומתייצב מול כמה מהכוחות החזקים במשק, ראוי על כך למלוא ההערכה. בזכות קמפיינים כאלה מציג את עצמו "דה-מרקר" כעיתון הפועל בשם הציבור הרחב ונגד האינטרסים של חברי האלפיון העליון. מבקריו (סבר פלוצקר למשל) טוענים כי הוא פועל בשם הציבור הרחב של קוראי "דה-מרקר" במקרה הטוב. כלומר, לדעתם העיתון מנהל מלחמות של העשירון העליון במאיון העליון, לא יותר מכך. כעת נקרית בדרכו של העיתון ההזדמנות להוכיח כי גם הנעשה בכיס של עשירונים נמוכים יותר עומד לנגד עיניו.

"עופר עיני מגבש הסכמה להעלאת שכר מינימום", קראה אמש הכותרת הראשית של "גלובס". שי ניב דיווח כי "שכר המינימום בישראל יעלה בכ-300 שקל באמצעות פעימה אחת או שתיים, שבסופן תקום ועדה משותפת אשר תבחן האם להעלות שוב את השכר או להקפיא אותו, על סמך השפעת המהלך הראשוני על המשק", וזאת בעקבות "מגעים בלתי פורמליים שהתקיימו בין יו"ר ההסתדרות עופר עיני לבין ארגוני המעסיקים". לפי הידיעה, שכר המינימום, שכיום עומד על 3,850 שקלים לחודש, צפוי לעלות ל-4,150 שקלים לחודש.

את הידיעה של ניב ליוו טבלאות, שהציגו מצד אחד את העלייה בשכר המינימום בישראל בשנים האחרונות, ומצד אחר את הפער הגדול בין שכר המינימום בישראל לשכר המינימום במדינות אירופיות מובילות. כמו כן ליווה את הידיעה טור פרשנות מאת ניב, שבו כתב על עסקת החבילה המתגבשת: "ההסתדרות וארגוני המעסיקים יגיעו לפשרות ביניהם סביב הגובה והאופן של העלאת שכר המינימום, ועם הפשרות האלה הם יגיעו אל שר האוצר ואל ראש הממשלה בדרישה לערובות. התעשיינים יבקשו חבילת תמריצים, ואילו ארגוני העצמאיים יבקשו את מה שהם מבקשים כבר שנים: דמי אבטלה במקרה שהעסק פושט רגל, וקרן להפרשת כספי פיצויים שבהם ניתן יהיה להשתמש במקרה של סגירת העסק – אשר תזכה לפטור ממס".

בהמשך הטור משיב ניב לביקורת שבוודאי תעלה נגד המהלך מצד המעסיקים הגדולים במשק, ותטען כי עליית שער המינימום תוביל לעלייה בשיעור המובטלים. "גם עלייה קלה ברמת האבטלה לא צריכה להבהיל את הציבור", כותב ניב, "משום שרמת האבטלה איננה חזות הכל. אחרת, ניתן כבר עכשיו להוריד את שכר המינימום ל-3,000 שקל, ולהתהדר ברמת אבטלה נמוכה במיוחד".

העיתון "דה-מרקר" הוא בימינו כלי התקשורת בעל היכולת המפותחת והמשוכללת ביותר לנהל קמפיין דעתני אקטיבי, בוודאי בכל הקשור לנושאי כלכלה. העבודה העיתונאית שביצע בשנה האחרונה ביחס לתמלוגי הגז והריכוזיות יכולה להילמד בבתי-ספר לתקשורת. העיתון תוקף את הנושאים הללו פעם אחר פעם באופן שמצליח לא רק להימנע משעמום, אלא להפיח חדוות חיים ותחושת שליחות בקרב הקוראים. באופן עקרוני, את המנגנון היפה הזה ניתן לנצל לתמיכה בהעלאת שכר המינימום. המעסיקים הגדולים במשק יסבירו שזה מתכון לאסון. המוני העובדים העניים שנאלצים להתקיים מ-3,850 שקל בחודש יגידו "תודה", גם אם לא יקנו אפילו גיליון אחד של "דה-מרקר".

זוטות

יהונתן ליס מדווח ב"הארץ" כי "המדינה תחייב את חברות הסלולר לממן תשתית להאזנות שב"כ". לפי הידיעה, על-פי חוק ההסדרים החדש, "חברות הסלולר והטלפונים הקוויים יחויבו לממן עבודות תשתית לשב"כ, למוסד, לצה"ל ולמשטרה שנוגעות לבטחון המדינה ולשלום הציבור".

ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" כי "יישוב נוסף במועצה האזורית משגב ניסח תקנון המונע קבלת ערבים". לפי הידיעה, "בתקופה האחרונה התנהלו דיונים ביישוב הקהילתי עצמון שבמשגב על הכנת תקנון חדש, המפרט את החזון של היישוב כ'בעל צביון יהודי-ציוני'".

מיה בנגל מדווחת ב"מעריב" כי אהוד ברק הציע לעמרם מצנע להתמודד על הנהגת מפלגת העבודה. במוסף "הון אנושי" מאת ארי ליבסקר, המתפרסם בעיתון "כלכליסט", מצוטט רון חולדאי כמי שאומר על האפשרות שירוץ לראשות הממשלה: "עם איזו מפלגה ארוץ? ברק הרס את המפלגה".

ענייני תקשורת

גילעד נס מדווח ב"כלכליסט" כי משרד התקשורת עתיד להודיע בקרוב על החלת רגולציה על שידורי הטלוויזיה באינטרנט.

במוסף "סופשבוע" של "מעריב" מתפרסם ראיון נרחב שערך צח יוקד עם דניאל אלסברג, שהדליף את מסמכי הפנטגון.

דנה הרמן מדווחת ב"הארץ" על התקדמות בפרשת "ניוז אוף דה וורלד", לאחר שב"גרדיאן" דווח כי נחשפו ראיות "הקושרות את אחד העורכים הבכירים של העיתון לחדירה לתא הקולי של ידוענים שונים".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על טענות נגד רדיו קול-ברמה בשל אי-הסכמתו לאפשר לנשים לעלות לשידור.

אתי אברמוב מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי כתבת העיתון עינת פישביין תזכה לפרס מטעם עמותת בזכות, הפועלת למען זכויותיהם של בעלי מוגבלויות.

בעיתון "עכבר העיר" מדווח גיא ארליך על יוזמה חדשה של שתי מתנדבות בארגונים המסייעים לפליטים להקמת עיתון שיפנה לפליטים החיים בישראל. הכוונה היא להוציא לאור את העיתון בתיגרינית, ערבית ואנגלית, בדפוס ובאינטרנט יחדיו. "נוצר מצב אבסורדי שבו לנו האזרחים יש מידע רב יותר על מצב של הפליטים מאשר לפליטים עצמם", אומרת מאיה פניג, אחת היוזמות. לתרומות ניתן לפנות ל-mayafebi בג'ימייל נקודה קום.