במקום ראיון עם נתניהו

עצם קיומו של יום הזיכרון לחללי צה"ל, שיפנה בערב את מקומו ליום העצמאות, הוא הידיעה המרכזית בכל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ". העיתונים מתייחסים לקוראיהם כאילו היו ילדים בני ארבע שמבקשים להבין מה פשר הצפירות המוזרות שנשמעות ברחבי הארץ, ומסבירים להם בכותרות ענק ובתמונות אילוסטרציה כי היום הוא "יום של עצב", שבו "ישראל מתייחדת עם 22,570 בניה", אך החל משעה שמונה בערב תחל "שמחה" וייפתחו "חגיגות" (כל הציטוטים הללו שאובים מעמודי השער של "ישראל היום", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות"). אלה לא חדשות, זה לא מידע, זה משהו אחר לחלוטין – עיתונות עכשווית.

ומה ב"הארץ"? בעיקר "הארץ". הכותרת הראשית של העיתון שוב כוללת את שמו ("ברק ל'הארץ': אין מי שיעז להשמיד את ישראל"). פעמיים מופיע השם "הארץ" בגופן גדול מעל הקפל. זה כבר הפך לנוהג קבוע מאז התמנה דב אלפון לעורך הראשי של העיתון ואבי זילברברג הפך לראש מערכת החדשות. זהו מאפיין שבדרך כלל מוצאים בעיתונות צהובה. יתר על כן, הציטוט של ברק בכותרת העיתון נלקח מראיון חגיגי [גידי וייץ] שיתפרסם במלואו ביום שישי. למעשה, בכותרת זו פרסומת כפולה – הן לעיתון (אולי נכון יותר לומר, למותג) והן לגליון יום שישי הקרוב.

ברק אינו הפוליטיקאי היחיד שמתראיין לעיתונים לרגל החג, כמובן. אפשר היה לצפות, לאור היחסים הקרובים בין בנימין נתניהו ל"ישראל היום", כי ראש הממשלה יעניק לעיתון ראיון חגיגי, אך נתניהו שומר בינתיים על שתיקה. תחת זאת מרואיין השר משה (בוגי) יעלון במוסף החג של "ישראל היום" [שלמה צזנה]. יעלון מתואר בראיון כאילו היה תחליף ביבי: "רבים שדיברו עם נתניהו בחודש האחרון מצביעים על זהות עמוקה בין השקפת העולם של ביבי לזו של בוגי. אלא שבשעה שנתניהו מעדיף לא להתראיין, יעלון, המשנה לראש הממשלה, ניאות לדבר ומספק אולי רמז שהדברים מעוררי הסערה של שר החוץ ליברמן על אנפוליס אינם קול בודד בהנהגה, אלא חלק מתוכנית העבודה של הממשלה החדשה".

מהי אפוא דעתו של נתניהו? לפי יעלון, "למה שנקרא הסכם קבע, שתי מדינות לשני עמים, אין פרטנר", והוא מוסיף גם כי אין להעניק "שום חופש לאומי" לערביי ישראל. לעומת זאת, לפי ברק המתראיין ל"הארץ", נתניהו דווקא צפוי להציג לאמריקאים תוכנית שמשמעותה "שתי מדינות לשני עמים".

מוסף החג של "ישראל היום", שבו מופיע הראיון עם יעלון, הוא סנונית ראשונה לקראת מוסף סוף שבוע קבוע שאמור להצטרף לעיתון בעתיד. מוסף החג [עורך: אהרון לפידות] אינו מעורר עניין מיוחד ולא ניכר בו כי הוא יוצא מטעם עיתון שעובדיו רק מחכים לקבל לידיהם הזדמנות להפגין את כישוריהם על פלטפורמה רחבת היקף באופן יחסי. לעומת זאת, המוספים של "כלכליסט", אף הוא עיתון צעיר ונטול מוסף שבועי קבוע, מפתיעים לטובה פעם אחר פעם. כמה מהכתבות המעניינות ביותר של חג פסח האחרון התקבצו במוסף שהוציא העיתון הזה, וגם המוסף הנוכחי [עורכות: אדוה גופן קיזלשטיין ורות מייזלס] נראה מסקרן מדפדוף ראשוני. עוד מוסף שמותיר הבוקר רושם מעניין הוא מוסף "עסקים" של "מעריב", המוקדש כולו לשרטוט תולדות האלפיון העליון של המדינה.

ניגוד האינטרסים בראיונות חגיגיים

ראיון בולט נוסף עם פוליטיקאי מופיע במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", שם משוחח סבר פלוצקר עם שר האוצר החדש, יובל שטייניץ. הראיון נפתח בשורת מחץ: "מקרוב, ד"ר יובל שטייניץ הוא גבר יפה תואר". הנה לכם שיעור ראשון בעיתונאות: לא להיבהל מחנפנות.

ומה בפי שר האוצר? "לא אטיל מסים גבוהים על הכנסות גבוהות", הוא אומר, "הצעה כזו לא עומדת על הפרק. אנחנו הולכים בכיוון הפוך. כשייגמר המשבר, ישראל תבלוט כמשק עם שיעורי מס הכנסה מהנמוכים בעולם".

אחת הבעיות בראיונות חגיגיים עם פוליטיקאים היא שהחגיגיות מעקרת פעמים רבות את האפשרות לשאול שאלות קשות וביקורתיות. קחו לדוגמה את הראיון עם שר החינוך החדש, גדעון סער, המופיע במוסף "עצמאות" של "ידיעות אחרונות" [רביב גולן]. בראיון האישי הארוך מדבר סער על חינוך, על מוזיקה, על תל-אביב ועל כינויי חיבה לו ולאשתו. גולן שואל את השר מדוע בתו לומדת בבית-ספר פרטי (סער: "רציתי לתת לבנות שלי את החינוך הכי טוב שאני יכול לאפשר"), אך לא שואל אותו, למשל, על פוטנציאל ניגוד האינטרסים העולה מהעובדה שאשתו מנהלת בכירה בחברת מנפאואר.

כדי ללמוד על ניגוד האינטרסים האפשרי ועל כך ש"משרד החינוך קשור עסקית לחברה זו המגייסת עבורו משגיחים לבחינות בגרות", יש לקרוא במוסף "ממון" של אותו עיתון את הכתבה המעניינת של צח שפיצן ושחר גינוסר על האינטרסים הכלכליים של חברי-הכנסת. ואם כבר הזכרנו כתבה זו, נמליץ לקרוא אותה במלואה ונציין כי לפיה אשתו של סגן שר החינוך, מאיר פרוש, מחזיקה בחברה המוציאה את העיתון החרדי "המבשר", שבו מפרסם פרוש מאמרים (להבדיל, בפסקה הלפני אחרונה מצוין כי "רעייתו של השר סילבן שלום, ג'ודי ניר מוזס שלום, היא מבעלי 'ידיעות אחרונות'").

שירות לציבור

לחובבי המאמרים עמוסי הפתוס ומעוטי התוכן היום הוא אכן יום חג. כמה עשרות מאמרים כאלה משובצים בעיתונים, הן בעמודי החדשות והן במוספים המיוחדים שהוצאו לרגל יום העצמאות. כשירות לציבור מוגשת בזאת תמציתם: "היה טוב", "עכשיו טוב" ו"יהיה טוב". לעתים מאמר אחד מכיל שניים ואף שלושה ממרכיבים אלה. כמו צליית בשר ותליית דגלי המדינה, גם פרסום מאמרים שכאלה הפך כבר למסורת שקשה לחמוק ממנה.

ובינתיים, בעולם

מגפת השפעת מתפשטת, אך העיתונים אינם נפתחים בסיקורה. ב"מעריב" מדווחים עליה בעמ' 4. ב"ידיעות אחרונות" נדחק הדיווח לעמ' 6. ב"הארץ" לעמ' 7. לעיתון אין עדיין כתב במקסיקו סיטי, אך תחת הכותרת "ישראלי בעיר הנגועה" משוחחים עפרי אילני וברק רביד עם ניב ירימי, העובד בעיר.

משה דוויק, ישראלי ממקסיקו סיטי, שסיפק אתמול ל"ישראל היום" באמצעות כתבם דן לביא משבצת קטנה על הנעשה בבירה המקסיקאית, הופך היום לכתב של ממש, ורשימתו על עיר בהמתנה עם רחובות כמעט ריקים זוכה לחותמת: "מיוחד ל'ישראל היום'".

ב"ידיעות אחרונות" מתחיל שליח העיתון למקסיקו סיטי, אבנר הופשטיין, לייצר תפוקה עיתונאית. הוא מדווח ממוקד המגפה ומשוחח עם ד"ר אברהם בוראק, "רופא יהודי מבית-החולים אנחלס". בוראק מספר לו כי בבית-החולים אזלו החיסונים ומוסיף פרט מעניין: להערכתו, לא הפכו את דבר המגפה לפומבי אף שידעו על קיומה כדי לא לפגום בביקורו של אובמה במדינה.

ב"ישראל היום" לא נבהלו מהביקורת שמתח כאן עמיתי שוקי טאוסיג לפני יומיים, וגם היום מופיע בעיתון דיווח על מגפות "בספרות ובקולנוע". יתרה מזאת, בעוד שהטור שהופיע בעיתון לפני יומיים ועסק בנושא זה היה מצומצם, הבוקר מופיעה משבצת גדולת ממדים בראש עמ' 11 של "ישראל היום", שכולה מוקדשת לכך [קובי קמין]. הנה ניסוי: נמתח שוב ביקורת על ההחלטה לשבץ בעמודי החדשות רשימת רקע על מגפות כפי שהן מופיעות בתרבות הפופולרית, ונראה אם בעוד יומיים תוקדש לכך הכותרת הראשית.

להבדיל מהפעם הקודמת, ברשימה המופיעה הבוקר לא מנחם הכותב את קוראיו כי הסוף בסרטים תמיד טוב, אך הוא דן באפשרות שמדובר במגפה מכוונת, מעשה ידי אדם. "אמנם עד כה נדמה כי איש לא מימש את האפשרות הזאת והרעיון שבני-האדם יגרמו לפריצה מכוונת של מגפה קטלנית כזו או אחרת נראה כמו רעיון מטורף", כותב קמין, "אך העולם המודרני כבר ידע מטורפים שונים ומשטרים טוטליטריים המסוגלים לחשוב כי זוהי דרך לגיטימית לטפל באויבים". מי האויב של המקסיקאים? ימים יגידו, ואולי סרטים.

עוד שתי הערות

מוסף יום העצמאות של "הארץ" מוקדש כולו לקיבוץ רגעים משמעותיים בחייהם של כתבי העיתון. כמו נוסח הכותרת הראשית של העיתון, גם מוסף זה הוא עוד הזדמנות של "הארץ" להציב את עצמו במרכז סיקורו, אך רבים מרגעים אלה נוגעים ישירות לעבודתו העיתונאית, ועל כן קוראי אתר זה עשויים למצוא בהם עניין. יובל אזולאי, למשל, כותב על פציעתו בעת מלחמת לבנון השנייה. שחר אילן, הכתב הפרלמנטרי המפוטר של העיתון, כותב על החלטתו לדחות פרסום כתבה על מסע ההסתה שניהל העיתון החרדי "השבוע" נגד רבין זמן קצר לפני רציחתו. אלכס ליבק כותב על התצלום הנודע שהצית את פרשת קו 300, ושואל "מי היה מתייחס היום באותה עוצמת רגשות לרצח של שני פלסטינים שחטפו אוטובוס", ואילו נדב שרגאי משתף את הקוראים בתחושותיו בעת פינוי גוש קטיף.

באופן כללי, אף אחד מהמוספים המיוחדים לחג אינו יוצא מגדרו כדי להזכיר לקוראיו כי חג העצמאות שלהם הוא גם תזכורת לאסון התמוטטות החברה הפלסטינית ב-1948. מעט יוצא דופן הוא מוסף יום העצמאות של "מעריב" [עורך: רמי רוטהולץ], המשלב, בין היתר, ציטוטים מדיווחי העיתון מימי העצמאות הראשונים. הדיווח הראשון המצוטט הוא מה-28 באפריל 1948, כלומר ממש היום לפני 61 שנה, והוא מופיע תחת הכותרת "רבבות ערבים נסים מארץ ישראל". מי שמתעניין בסיפור המלא על האופן שבו העיתונות העברית של אותה תקופה תיארה את תהליך ההתרוקנות של יישובים ערביים מתושביהם, מוזמן לקרוא את הכתבה שהתפרסמה באתר זה  לפני שנה.

ענייני תקשורת

במוסף "פירמה" של "גלובס" מתראיין רני רהב [לילך סיגן] ואומר משפטים כגון "'כוכב נולד' זה הדבר הטוב ביותר שקרה למדינה הזאת מהיווסדה" ו"'האח הגדול' בעיני זה הדבר החכם ביותר שקרה לחברה הישראלית". נוסף על כך טוען איש יחסי-הציבור כי "היום יותר קשה מלפני עשר שנים להכניס אייטם לעיתון, בהרבה יותר קשה". במוסף גם פרויקטנרחב על עיתון "חדשות", הזוכה לתשבחות מכל הנוגעים בדבר, למעט עירית לינור, שאומרת: "אילו 'חדשות' היה קיים גם היום, הייתי עושה עליו מנוי רק כדי שאוכל לבטל אותו". קריאה מומלצת מתוך מוסף "פירמה": רינו צרור על חיסול הז'אנר הדוקומנטרי.

ערן נבון מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי הוגש כתב אישום נגד רפאל רפאלי, אביה של הדוגמנית בר רפאלי, על שתקף את צלמי עיתונות דני כהן ומיקאל כהן כשניסו לצלם את בתו.

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי שר החינוך גדעון סער מתנגד להכפפת הטלוויזיה החינוכית לרשות השידור, כפי שדורש משרד האוצר במסגרת חוק ההסדרים.

במסגרת מדורו ב"זמן תל-אביב" ממשיך גיא מרוז בפינה הקבועה להתקיף את מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", גפי אמיר.