אם ממשלת ישראל הייתה סוכנת חשאית של האיראנים, במשימה לגרום למדינה נזק תדמיתי רב ככל האפשר, זה היה מסביר אולי את פרשת "המשדר משדרות". המהלך השלומיאלי להחרמת ציוד וידיאו של סוכנות החדשות AP כלל שקר גס, אמת פשוטה ומעשה קלגסי מגוחך.
החלק האמיתי הוא ש-AP (שם שימשתי בעבר כעורך הראשי באירופה, אפריקה והמזרח התיכון) אכן סיפקה שידור וידיאו ממרפסת בית בשדרות לרשת "אל-ג'זירה", יחד עם מאות לקוחות אחרים ברחבי העולם, זאת לאחר שישראל אסרה על פעילות הרשת הקטארית בשטחה.
השקר היה שהוידיאו סיכן חיילים ישראליים. אם זה היה נכון, לישראל יש שלל אמצעים לטפל בעניין - מצנזורה צבאית ועד למניעת גישה פיזית לכל מרפסת אסטרטגית. ההאשמה הזו, פרי בלבול חובבני במסרים, לא לוותה בהוכחות, נאמרה בחצי פה ונעלמה כלעומת שבאה, משאירה מאחוריה רק את האמת הנ"ל. אם הייתה "סכנה" כלשהי בשידור, הרי היא לא פחות מסוכנת בפוקס או בערוץ 14.
המעשה הקלגסי המגוחך היה החרמת ציוד צילום (כולל מצלמה ממש!). נראה ש"שר התקשורת" שלמה קרעי, הפנאט הדתי הקיצוני שהורה לכאורה על המבצע, לא ידע של-AP יש מצלמות חלופיות למכביר.
שעות לאחר מכן קרעי התקפל, לאחר שהבית הלבן זעם ולשכת נתניהו התנערה. ככה נראית הממשלה כולה: גם פופוליסטים בחצי שקל, גם לא חשבו צעד קדימה, גם אוכלים דגים סרוחים, גם מגורשים מהעיר משוחים בזפת ונוצות – ועדיין "אל-ג'זירה" משדרת את אותם שידורים שממשלת נתניהו טוענת שמסכנים את ביטחון המדינה.
כי מה הרי השיג אותו "חוק אל-ג'זירה" שנחקק לפני כחודשיים, המאפשר לרשויות לסגור את הפעילות בישראל של כלי תקשורת זרים הנחשבים כפוגעים ב"ביטחון הלאומי"? קשה להפריז בחוסר התכלית של הפעולות שאכן ננקטו נגד הרשת הקטארית, כולל פשיטה קצת קומית על משרדה בירושלים. גם שם הוחרם ציוד, למרות שבימינו כל ילד יכול לשדר באיכות לא רעה ל-CNN מטלפון נייד מצוי.
הממשלה לא מנעה בזאת מהרשת להפיץ תעמולה אנטי-ישראלית מהאולפן בדוחא, או לראיין אנשים בישראל בווידיאו (כפי שהתראיינתי אני עצמי לא פעם), או לפעול כרגיל בגדה המערבית ובעזה (שאינן שטח ישראל). הדבר היחיד שמנע החוק הוא דיווחים ממקורות ישראליים רשמיים, דבר ש"אל-ג'זירה" עשתה מדי פעם ושישראלי לא טיפש אמור היה לעודד.
לא הרווחנו כלום, אבל גם הפסדנו. בצד של העלות, כל העסק מבאיש עוד קצת את ריחה של ישראל, בכך שהיא מצטרפת למועדון המפוקפק של מדינות המנסות לשבש סיקור (ובכלל לפגוע בארגונים זרים מכל הסוגים) בטענות שווא של בטחון לאומי המובאות מפי קומיסרים עלובים. כפסע מהגישה הזו להוקעת עיתונאים כ"אויבי העם". אלה המחוזות של פוטין, מוסוליני וצפון קוריאה. גם דונלד טראמפ, יש להודות.
לממשלת הימין של בנימין נתניהו אולי לא אכפת מדמוקרטיה – הרי רק לפני שנה ניסו לחסל את עצמאות מערכת המשפט. אבל כדאי שהישראלי המצוי יתעורר: במדרון הזה הוא יפגוש ירידה בהשקעות זרות, הורדת דירוג אשראי, הגבלות על נסיעות ללא ויזה, צניחה במסחר וכן הלאה. זה לא ישתלם.
ולמרות שהעולם עשוי איכשהו להבין מהלך נגד "אל-ג'זירה", לאור סיקורה, המהלך נגד AP הוא אבסורדי בעליל. אין אפשרות לצפות מ-AP להגביל שירות שהיא מחויבת לספק ללקוח משלם רק בגלל שישראל לא אוהבת כיסוי מסוים. AP גם לא היו מחרימים את ערוץ 12 בגלל איזה חוק בעיראק. אין גם שום דבר ברור בחוק שמאפשר זאת – במיוחד כאשר השרתים והמערכות בכלל לא בארץ. אפשר הרי להתחבר ליוטיוב של AP אם רוצים. כל הסיפור אנכרוניסטי. כל הגישה אינפנטילית.
בנימין נתניהו ושלמה קרעי (צילום: יונתן זינדל)
כעת קרעי מבטיח בדיקה, וזה עוד שקר גס. יהיה מעניין לראות אם הממשלה תרד בשקט מהנושא, או תמשיך לירות לעצמה ברגל.
יש בישראל מי שחוששים שהסיקור של AP עצמה עלול להפוך כעת לבלתי ידידותי כתוצאה מכאלה מעשי חלם – והתשובה מורכבת. יש כאן קצת חוסר הבנה כיצד פועלת התקשורת הרצינית, היא לא עסוקה במעשי נקמה. האמת היא גם עדינה יותר וגם הרסנית יותר: המשך ההתנהלות הזו פשוט תגרום לתקשורת להפסיק להתייחס למדינה כאל דמוקרטיה מפותחת. משמעות הדבר היא סקפטיות מקסימלית מול מנהיגיה ופקידיה ודובריה, וגם מול חייליה. אף אחד לא מאמין לפוטין, וגם לא כל כך לארדואן.
אדישות דומה לנזק תדמיתי נצפתה גם בהשמדת מגדל המשרדים בעזה ב-2021 ששיכן את לשכת AP וכלי תקשורת נוספים. הדבר נעשה גם כן בתקופת נתניהו, כמובן, אבל בתקופה מעט פחות מטורפת. ההסבר, שהוצע מאוחר מדי וללא ביסוס משכנע, היה שחמאס פעל בבניין; ובכן, חמאס פעל בכל הרצועה, כך שנדרש מעט יותר אם בכוונתך גם לשכנע. העובדה שישראל נראתה כל כך שאננה מול פגיעה במוניטין של עצמה נתפסה על ידי התקשורת כעדות לאצבע קלה מאוד על ההדק. וגם זה משפיע על הסיקור.
ממשלת נתניהו הנוכחית, על אף שהיא עוינת במיוחד את התקשורת ובעצם את רוב העולם (וזה הדדי), בכל זאת אינה הראשונה להיטפל לעיתונאים. במהלך האינתיפאדה השנייה, כשהייתי יו"ר התאחדות העיתונאים הזרים בישראל ובשטחים, לשכת העיתונות הממשלתית הפסיקה לספק לפלסטינים תעודות עיתונאי רשמיות, למרות שהצבא בגדה המערבית ובעזה עדיין דרש אותם. ישראל גם מנעה מעיתונאים ישראלים גישה לאזורים פלסטינים ונקטה בצעדים להגביל את יכולתם של צלמי וידיאו זרים לקבל אישורי עבודה – בסך הכל, תרגיל שקוף לשבש את הסיקור של הצד הפלסטיני.
אחד הצלמים הפלסטינים של AP נעצר אז משום שביצע את עבודתו ללא תעודה. במשך שבועות הוא נמק במתקן מעצר של השב"כ, בלי לראות עורך דין או אפילו להיחקר. בסופו של דבר נפגשתי עם אבי דיכטר, שהיה אז ראש השב"כ, כדי לבקש את שחרורו. אמרתי לדיכטר שהיחס המחפיר לעובד שלנו פשוט העניק לנו חוויה ישירה של האופן בו הפלסטינים חווים את השלטון הישראלי, וזה מידע שישפיע, בצדק, על הסיקור. ניתן אמון רב יותר בסיפורי הסבל הפלסטינים. נתתי לדיכטר עצה חינם: יהיה זה חכם יותר לנסות לרמות אותנו, על ידי הענקת יחס מצויין לעובד העצור.
איש הצוות שוחרר למחרת. זו הייתה עדות לכך שממשלתו של אריאל שרון עדיין שמרה על שמץ של אינטליגנציה. כעת גם שמץ אין. החרמת המשדר בשדרות יכולה להיראות כמו סיפור קטן על צעד דבילי שנקטו אנשים לא חכמים. בעיני היא משל למשהו גדול הרבה יותר: מצב חירום לאומי.
דן פרי היה העורך הראשי של סוכנות AP באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון ויו"ר התאחדות עיתונאי החוץ בישראל