נשיא פולין ורעייתו, שנספו אתמול בהתרסקות מטוס, בעת ביקור ביד-ושם בשנת 2006 (צילום: אוליביה פיטוסי)
האופי של "מעריב"
נשיא פולין לך קצ'ינסקי וחלק נכבד מהנהגת המדינה נהרגו אתמול בהתרסקות מטוס על אדמת רוסיה. לכאורה, הסיבה למוות ברורה למדי. על-פי הדיווחים, הטייסים התעלמו מהתרעות חוזרות ונשנות של פקחי הטיסה בשדה התעופה של סמולנסק, שהזהירו כי תנאי הראות באזור אינם מאפשרים נחיתה בטוחה. המטוס המיושן, שלא הוחלף כדי למנוע רושם של הפקרת כספי הציבור, התרסק לאחר שטייסיו ניסו להנחיתו (לפחות) פעמיים, ובכל פעם נמלכו בדעתם ויצאו להקפה נוספת בשמים. סיבה אפשרית להתעקשות על הנחיתה במסלול זה – כארבעים דקות לאחר הנחיתה אמור היה הנשיא להשתתף בטקס לזכרם של פולנים שנרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה ביער קאטין הסמוך.
"אין שום ספק שמטוסו של קצ'ינסקי התרסק בגלל טעות של הטייס", כותבת הבוקר אנת פלוצקר בשולי מאמר ב"ידיעות אחרונות", אך מוסיפה כי "על רקע החשדנות העמוקה בין פולין לרוסיה, אין להתפלא על שהפולנים מדברים על קונספירציה".
אלדד בק ודמיטרי פרוקופייב, כתבי "ידיעות אחרונות", מספקים הסבר פסיכולוגי לפריחת תיאוריות הקונספירציה. "הפולנים", הם כותבים, "שרגילים להרגיש מוקפים באויבים מכל עבר, מתקשים כעת להאמין שמחיקת הצמרת המדינית והצבאית של ארצם היתה תאונה שנגרמה כתוצאה מצירוף מקרים אומלל וטרגי של כשלים טכניים ואנושיים". ב"ישראל היום" מציע אהרון לפידות הסבר פסיכולוגי אחר להתעקשות על הנחיתה בתנאים הקשים – "הכבוד הפולני". "יש משהו אמיץ, עקשן ופזיז עד כדי טירוף באופי הפולני", כותב לפידות, ומוסיף מיד: "סליחה על ההכללה".
רומן פריסטר, כתב "הארץ" בוורשה, מדווח כי "בשעות הראשונות נפוצו ברחבי פולין תיאוריות קונספירציה על מעורבות הרוסים בהתרסקות, על רקע היחסים המעורערים בין קצ'ינסקי לפוטין. אולם עיתונאים בפולין מדווחים שגילויי הצער הרוסיים וההבטחות לחקירה מהירה מצד אחד, והתמקדות הביקורת בשימוש במטוס המיושן מצד שני [...] גרמו להתפוגגות החשדות".
התפוגגות החשדות בקרב פולנים, אולי, אבל לא בקרב ישראלים. בעמוד השער של "מעריב" מוגדרת תאונת המטוס הקטלנית כ"מסתורית", וכותרת המשנה לידיעה המרכזית על ההתרסקות כוללת את המשפט "מוסקבה הבטיחה לחקור, פוטין התייצב בראש ועדת הבדיקה – אבל ספק אם האמת תצא אי-פעם לאור". ניסן צור, המדווח על האסון, כותב כי נסיבות ההתרסקות מוסיפות "נופך טרגי שיכלכל לא מעט תיאוריות קונספירציה". טור נלווה מאת נדב איל, שחלקו מוקדש לתיאור דמותו ומדיניותו של קצ'ינסקי וחלקו לגרסת הקונספירציה, מקבל את הכותרת "ריח של חיסול". גם הליד לטור מדגיש את הפן הקונספירטיבי ("מוסקבה כבר הודיעה על חקירה קפדנית וכמובן בלתי תלויה. עובדה, פוטין העמיד בראש החקירה את עצמו").
הדגשת הפן הקונספירטיבי מוליכה את "מעריב" צעד קטן קדימה אל עבר הטבלואידים נוסח ארה"ב, המדווחים מדי פעם על פגישות עם חייזרים ותצפיות של הזמר המנוח אלביס פרסלי. ניתן להסביר זאת בהיגיון קר (עורכי העיתון הגיעו למסקנה כי נסיבות ההתרסקות חשודות, או, להבדיל, כי הדגשת תיאוריית הקונספירציה תגדיל את הפופולריות של הידיעות על האסון), אך אפשר להסביר זאת גם מהזווית הפסיכולוגית (במערכת "מעריב" מרגישים בימים אלה מוקפים באויבים מכל עבר).
בין אלירז פרץ לענת קם
בעיתון "הארץ" מתפרסם הדיווח הקצר והמסויג ביותר על תיאוריות הקונספירציה באשר למותם של נשיא פולין ובכירי ממשלו, וזאת אף שדווקא עיתון זה אכן נמצא בימים אלה במאבק רב-חזיתי. השב"כ, הימין, ענת קם ועיתונים מתחרים, כולם כועסים מאוד על העיתון. ביום חמישי האחרון, למשל, ציטטה הכותרת שהתנוססה בראש דף הבית של אתר ה"ג'רוזלם פוסט" את ח"כ ישראל חסון, שקרא לאזרחי המדינה לבטל את המנוי לעיתון עד שיחזיר לרשות השב"כ את המסמכים שברשות כתבו. זו היתה באותה עת גם הכותרת שנבחרה להוביל את הידיעה המרכזית על פרשת ענת קם. הבוקר, הקריקטורה היומית של "מעריב" [מושיק] מציגה את העיתון כחומר הקריאה המועדף על אויבי ישראל. ובינתיים, בשוליים הימניים, יש מי שמנסה לארגן טקס שריפת עיתוני "הארץ", מעשה המזכיר טקסים פרימיטיביים כהעלאת קורבנות אדם או השמדת מחשב סורר על-ידי סוכני שירות ביטחון כללי.
הסיבה העדכנית לעוינות כלפי "הארץ" היא התנהלותו בפרשת קם. כותרת לצד לוגו "מעריב" קוראת הבוקר "צו מעצר לכתב הנמלט". כתבי העיתון [אבי אשכנזי, נועם שרביט וערן סויסה] מדווחים כי משטרת ישראל הכריזה על בלאו "עבריין נמלט הדרוש לחקירה", ומעלים אפשרויות שונות להבאתו ארצה לחקירה – באופן גלוי בסיוע האינטרפול, או באמצעות "פעילות של אנשי המוסד, כפי שנעשה בפרשת מרגל האטום מרדכי וענונו, שנחטף בחו"ל והוברח לישראל". כן, קראתם נכון, עיתונאי "מעריב" מעלים את האפשרות של חטיפת עמיתם על-ידי סוכנות הביון הישראלית. הם אינם מלווים זאת בהסתייגות משום סוג. לא מהפן הקולגיאלי, ולא מהזווית של השלכות אפשריות של מעשה כזה על שמה הגרוע ממילא של הדמוקרטיה הישראלית.
ב"ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק כי "בסביבתה של קם יש כעס רב על עיתונאי 'הארץ' אורי בלאו. מקורביה מספרים כי [...] קם ביקשה במפורש מבלאו לא לפרסם צילום של המסמכים. אולם בידיעה שפורסמה בעיתון 'הארץ' הופיעו המסמכים שהעבירה אליו, דבר שגרם לפתיחת החקירה של השב"כ". ב"ישראל היום" מדווחים לילך שובל, עדנה אדטו וצבי הראל כי השב"כ מכחיש שחודש המשא-ומתן עם בלאו.
ב"הארץ", לעומת זאת, משיבים מלחמה שערה. בשער העיתון מתפרסמת תחילתה של רשימה בלתי חתומה תחת הכותרת "ארבע שאלות נפוצות בפרשת ענת קם", ובה מוסבר, בין היתר, כי "'הארץ' סבור שאינו יכול לפיכך להעביר את כל המסמכים שברשותו של אורי בלאו למערכת הביטחון, מכיוון שראשיה עלולים לעשות בהם שימוש כדי לאתר את מקורותיו העיתונאיים".
עפרה אידלמן מדווחת בעמודים הפנימיים של העיתון כי בין סניגוריה של קם לפרקליטות מתקיימים מגעים לעסקת טיעון. על הדרך מציינת אידלמן כי "במו"מ יבקשו סניגוריה של קם להסתמך גם, ככל הנראה, על מקרה קודם של חיילת שנשפטה ב-2002 בדין משמעתי ל-35 ימי מחבוש לאחר שהואשמה בהדלפת מסמכים מסווגים לבלאו כשעבד בעיתון 'כל העיר'. הסניגורים יבקשו לעמוד על הפער בין הצעדים שננקטו נגד אותה חיילת לעומת הצעדים שננקטו נגד קם כדי להביא להקלה בעונשה".
אל פרשת בלאו הצטרפה ביממות האחרונות פרשה נוספת המזמינה ביקורת על עיתון "הארץ" – התבטאות מעוררת מחלוקת של סגן עורך "מוסף הארץ", אורי תובל. בעמוד הפייסבוק שלו כתב תובל בגנות האידיאולוגיה המנחה את משפחת פרץ, ששניים מבניה נהרגו בעת שירות צבאי, בעוד אמם טוענת "אני יודעת שאלוהים אוהב את סיירת אגוז של גולני". בין היתר כתב תובל: "אני לא רוצה צבא שאלוהים אוהב אותו. בשביל זה אני יכול לעבור לאיראן". בינתיים הספיק תובל להתנצל, אך ספק אם יהיה די בכך כדי להרגיע את הרוחות.
הכפולה הפותחת של מוסף "ידיעות אחרונות" מוקדשת לסיקור המהומה שהתפתחה בעקבות התבטאות תובל [אתי אברמוב], תוך ציטוט טוקבקים בוטים שנכתבו בגנותו ובגנות העיתון שבו הוא מועסק. ח"כ חסון, שכאמור קרא למנויי "הארץ" להיפרד לשלום מהעיתון, מצוטט בכתבה כמי שאמר: "זכותו של אורי תובל לחשוב ולכתוב מה שהוא רוצה. יחד עם זאת, מאחר ואלוהים אוהב אותנו כבר 5,000 שנה ומתכוון להמשיך לאהוב אותנו, שתובל יסיק את המסקנות ויעזוב אותנו", ציטוט שכמובן רק מחזק את הטענה של תובל בדבר הדמיון בין הפונדמנטליזם הדתי של איראן, על סכנותיו הבטחוניות, ובין המיליטריזם המשיחי שהולך ומשתלט על החברה בישראל.
אבל לא בהיגיון עסקינן, כי אם ברגשות. דרור אידר טוען ב"ישראל היום" כי "בין אלירז פרץ לענת קם מחבר אורי בלאו אחד", ואילו ב"מעריב" מפרסם קלמן ליבסקינד טור תחת הכותרת "'הארץ', כן מה שחשבתם", ובו הוא כותב: "יש לי תחושה שזה לא מקרי שהדברים הללו [של תובל] יוצאים דווקא מרחוב שוקן. זה אולי אפילו סמלי שהם מתפרסמים בסמיכות לפרשיית ענת קם ואורי בלאו, כי מי שקורא 'הארץ' מבין שאורי תובל הוא רק דוגמה [...] 'הארץ' מעמיד את עצמו בשנים האחרונות חגור אפוד, מוכן להילחם נגד כל מה שריח ציוני או יהודי מריח ממנו. נגדו ונגד החברה הישראלית כולה".
ובאמת, נדמה שמעבר למקרים הספציפיים של בלאו ותובל, העליהום הנוכחי על "הארץ" נובע קודם כל מהעמדה העקרונית של העיתון – עמדה ביקורתית כלפי המדיניות הבטחונית של ממשלות ישראל לאורך השנים וכלפי ההתלהמות ההולכת וגוברת של החברה בישראל. לאחר נפילתו של החייל פרץ, למשל, בזמן שהעמודים הראשונים בטבלואידים דמו לכרזות שהידים, הדיווח ב"הארץ" היה הרבה יותר מסויג.
הבוקר, הכותרת בראש שער "הארץ" חושפת פעם נוספת את ההידרדרות של שלטון החוק בישראל אל שלטון החוק הצבאי. עמירה הס, ככל הנראה העיתונאית הישראלית השנואה ביותר בתחומי מדינת ישראל והמוערכת ביותר בקרב ארגוני זכויות אדם וחופש העיתונות ברחבי העולם, מדווחת כי "צו צבאי חדש יאפשר לצה"ל לגרש עשרות אלפי פלסטינים מהגדה המערבית". לפי הדיווח של הס, הצו, שייכנס לתוקפו השבוע, "יאפשר את גירושם של אלפי פלסטינים והעמדתם לדין בעבירות הנושאות עונשי מאסר עד שבע שנים. מיד עם החלת הצו, יהפכו אוטומטית עשרות אלפי פלסטינים בגדה לעבריינים בני ענישה". זו ידיעה שמופיעה הבוקר רק ב"הארץ". נראה אם העיתונים האחרים ידווחו מחר בכותרות ענק על הצו והשלכותיו.
פאסון
"אולמרט מחזיק פאסון", מדווח בן כספית ממדריד, שם פגש את ראש הממשלה לשעבר. "אלוהים יודע איך, אבל הוא מחזיק". אולמרט נמצא במדריד כחלק מנסיעת העסקים המכונה מדי פעם גם "חופשה פרטית", שהתארכה לה מרגע שנודע לו על חשיפת חשדות לשחיתות במיזם הולילנד. כתב "מעריב" מביא מבירת ספרד את תגובתו הראשונה לרמזים על מעורבותו בפרשה.
כספית הוא הכתב היחיד של העיתונות המודפסת שמספק הבוקר דיווח על אולמרט ממדריד. בעיתונים האחרים מסתמכים על התבטאויותיו לטלוויזיה ועל שיחות טלפון שקיימו איתו מהארץ. נוכחותו של כספית לצד ראש הממשלה לשעבר, גם אם יהיו לה הדים בסיקור עתידי, אינה תורמת לידיעה שהוא מפרסם הבוקר.
תגובת אולמרט ("אין לי כל קשר"; "רמיזות מכוערות"; לא קיבלתי שוחד" וכו') מובאת ברצף, כמו הועתקה מדף המסרים שניסחו יועצי התקשורת של ראש הממשלה לשעבר ולא מתוך שיחה אמיתית שקיים עימו העיתונאי. לאחריה מובאים דברים בשם "מקורביו", שאותם ניתן למצוא בנוסח דומה גם בעיתונים האחרים. לפניה, מדווח כספית על מזג האוויר במדריד ("חלומי"), ועל ידוענים ישראלים שפגש שם ("איל גולן, אושיק לוי, אחמד טיבי ועוד רבים אחרים").
ענייני תקשורת
ב"כלכליסט" מדווחת מיכל תוסייה-כהן כי סמנכ"לית הטלוויזיה ברשות השנייה טוענת כי פרסומת חדשה של חברת פלאפון מטעה את הציבור.
בשולי הדיווחים על התרסקות מטוסו של נשיא פולין מצוין כי מעט לפני הנחיתה הכושלת, נחת בשלום באותו שדה תעופה מטוס אחר, שבו טסו עיתונאים פולנים שבאו לסקר את הטקס בקאטין.