דוד ארצי מערער על פסק-הדין שחייב אותו לפצות את עו"ד דוד שמרון, מקורבו ובן-דודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בסכום יוצא דופן של 425 אלף שקלים. בלב התביעה עמדה טענת ארצי כי בשנת 1999 הראה לו שמרון חוזה שערך בין בני הזוג בנימין ושרה נתניהו בעקבות החשיפה המתוקשרת של רומן מחוץ לנישואים שניהל ראש הממשלה.

בסרטון שבו הוא נראה משוחח עם העיתונאי לשעבר דן רביב, טען ארצי כי בחוזה התחייב נתניהו התחייבויות שונות, בין היתר לתת לאשתו זכות וטו במינויים בכירים במערכת הביטחון וזכות להשתתף בדיונים סודיים. נתניהו כיהן אז כראש ממשלה בקדנציה הראשונה שלו. לפי ארצי, שמרון הציג לו את החוזה כדי להרשים אותו, על מנת שיפעל אצל המיליונרית גיטה שרובר אליה היה מקורב כך שתמשיך להעסיק את שמרון כפרקליטה.

בעקבות פרסום הטענות הגיש שמרון תביעה באמצעות עו"ד שאול שמרון ואחרים ממשרדו, שבה הכחיש את טענות ארצי מכל וכל. ארצי טען להגנתו, באמצעות עו"ד ליעד ורצהיזר, כי סיפר את האמת לאמיתה.

השופט זכריה ימיני (צילום: משרד המשפטים)

בחודש נובמבר האחרון קיבל השופט זכריה ימיני את מלוא תביעת עו"ד שמרון נגד ארצי. בפסק-דין ארוך במיוחד (127 עמודים) ניתח השופט ימיני את כל אחת מהעדויות שנשמעו במשפט, תוך שהוא מתפלמס איתן ומכריע לגבי מהימנותן.

עו"ד ורצהיזר טוענת בערעור כי השופט ימיני כתב פסק דין ש"מסקנות רבות בו, מבוססות על סברות מרחיקות לכת, על אודות קנוניות שונות ומשונות, הכוללות צדדים שלישיים, דוגמת 'התקשורת', שלא נטענו במסגרת ההליך, קל וחומר שלא הונחה להם ראשית ראיה. מסקנות אחרות נסמכות על טענות משפטיות אשר הועלו ביוזּמת ביהמ"ש, לראשונה בפסק הדין, ולא ניתנה למערער אפשרות להשיב להם".

לפי באת-כוחו של ארצי, "לכל אורך פסק הדין, מביע ביהמ"ש את דעתו  והשקפת עולמו, בין היתר על עדי ההגנה והתנהלותם, כמעין 'הערות בגוף הסרט', במגוון עניינים, שאינם דרושים להכרעה ואינם קשורים לפלוגתאות. לעיתים מדובר
בדברי ביקורת ותוכחה (למשל, על 'אי רגישות' או 'הרבה חוסר טקט קיצוני' בהתנהלותם מול בני הזוג נתניהו), לעיתים בניתוחים פסיכולוגיים, למשל בדבר 'הינדוס תודעה', ולעיתים ב'תהיות', רמיזות או 'קושיות' שונות ומשונות, אשר יש בהן כדי להשחיר את פני העדים, אשר כל חטאם הוא שמילאו את חובתם האזרחית, והתייצבו למתן עדות".

לטענת עו"ד ורצהיזר, "הותרת פסק הדין כפי שהוא, על קביעותיו, הנמקותיו ומסקנותיו, עלולה לפגוע באמון שרוחש הציבור לביהמ"ש".

מעבר לכך טוען ארצי בערעור כי הפיצוי שבו חויב ניתן בגין ארבעה פרסומים על אף שאלה לא פורטו בכתב התביעה כנדרש ולא היו חלק מעילת התביעה; כי נפסק הפיצוי המקסימלי בגין חמישה פרסומים בנפרד, על אף שיש לראות בהם "לשון הרע אחת"; כי ביהמ"ש העלאה מיוזמתו טענות עובדתיות ומשפטיות בפסק-הדין שלא עלו במהלך ההליך ושלא ניתנה לו ההזדמנות להתגונן מפניהן; וכי השופט כלל בפסק-דינו "דעות והשקפת עולם שלא לצורך", עד כדי השחרת פניהם של עדי הגנה ושל ארצי עצמו וקביעת ממצאים ללא תשתית עובדתית "תוך הטיה מובהקת של ביהמ"ש".

לדברי ארצי, דעותיו והשקפת עולמו של השופט ימיני "השפיעו בפועל על מסקנותיו".

70017-01-24
37977-03-21