טבח ה-7 באוקטובר ומלחמת עזה המחישו באופן הכואב והזוועתי ביותר את פוטנציאל הנזק והסכנה שבמדיה חברתית. רשתות חברתיות שימשו ומשמשות כנשק לכל דבר במלחמה עצמה ובזירה הפוליטית והמדינית, כשהן מחומשות במידע כוזב, מטעה ושקרי.
סימון בוגדים, הסתה וסכסוך בין חלקים בחברה בתוך ישראל, כדוגמת תיאוריית הקונספירציה השקרית של "בוגדים מבפנים" על-ידי קבוצות פוליטיות וסוכני אויב. הכחשת הטבח שערך חמאס והפצת מידע צבאי שקרי בנוגע למערכה ברצועה. זריעת בהלה באמצעות ידיעות כוזבות על מתקפות נוספות או על גורל החטופים. הכתמת ישראל באמצעות שקרים כמו בדיית ההפצצה של בית החולים אל-אהלי.
המגבר העצום שמשמשות הרשתות להפצה בלתי מבוקרת של תעמולה, טרור ושקרים, הביאה לכך שבתוך ישראל מספר מבהיל של אזרחים מאמינים בתיאוריות קונספירציה שקריות על נסיבות מתקפת חמאס, ומחוצה לה מספר עצום עוד יותר של בני אדם מאמינים בתעמולה חמאסית שקרית.
המגמות הללו מטרידות מקבלי החלטות ומומחים במדינות רבות ברחבי העולם, המביטים בעניין ובחשש על תפקיד הרשתות החברתיות במאורעות בישראל.
הפצת שקרים וקונספירציות ברשתות, באמצעות סוכני כאוס פוליטיים או סוכני אויב, אינה תופעה חדשה כמובן. היא בלטה כבר סביב בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב ב-2016 ואחר-כך במשאל על הברקזיט בבריטניה. היא שיחקה תפקיד מרכזי ומכוער במערכות בחירות ברחבי העולם, מדרום-אמריקה ועד אפריקה. היא כיכבה בתקופת הקורונה ובמסגרת הפלישה לאוקראינה.
טראמפ קורא לתומכיו לעלות לגבעת הקפיטול בעצרת בוושינגטון. 6.1.2020 (צילום מסך מתוך שידורי ה-BBC)
היא גם עמדה ברקע ההסתערות של תומכי טראמפ על הקפיטול בוושינגטון ב-6 בינואר ב-2021 (בדומה להתפשטות קונספירציות "בוגדים מבפנים" בישראל, סקר שנערך לאחרונה בארה"ב מצא כי רבע מהאמריקאים מאמינים שהאף.בי.איי היה מעורב בתכנון המתקפה).
המלחמה בעזה, שקדם לה קמפיין דיס-אינפורמציה אדיר-מימדים שנמשך בעוצמה גם כעת, היא סימן אזהרה כי המצב רק הולך ומחמיר. הרשתות הפכו רעילות עוד יותר ובטוחות עוד פחות. ריסוק מנגנוני הסינון והבטיחות בטוויטר על-ידי הטרול המולטי-מיליארדר אילון מאסק היא הדוגמה הבוטה ביותר, אולם גם הרשתות החברתיות האחרות - מפייסבוק ועד יוטיוב, מווטסאפ ועד טלגרם, מאינסטגרם ועד טיקטוק - ידועות לשמצה בקלות ההפצה של שיח שנאה, דיס-אינפורמציה ותעמולה שקרית. כל זאת בזמן שטכנולוגיות של ייצור והפצת תוכן כוזב משתכללות בקצב עוצר נשימה.
שנת 2024 כבר מוגדרת "שנת הבחירות הגדולה בהיסטוריה", במהלכה כמחצית מאוכלוסיית העולם ילכו לקלפיות ב-60 מדינות שונות. בחירות יתקיימו במדינות ענק כמו הודו, פקיסטאן, אינדונזיה ומקסיקו, וכמובן, בארה"ב ינסה טראמפ לחזור לכס הנשיאות.
"השימוש הנרחב בכלים להפצת דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה עשוי לפגוע בלגיטימיות של הממשלות הנבחרות וליצור מתחים שעלולי להתבטא במחאות אלימות, פשעי שנאה, עימותים אזרחיים וטרור", קבעו מומחי הפורום הכלכלי של דאבוס, שהגדירו בשל כך את הרשתות החברתיות כאיום מספר 1 על העולם בשנתיים הקרובות.
הבנת התפקיד של הרשתות החברתיות במלחמה בעזה והביטויים השונים של התוכן הכוזב המופץ במסגרתה, יכולה לסייע גם בפענוח ופיתוח דרכים להתמודדות עם התופעה בעולם.
ציוץ של המשפיען האנטישמי ג'קסון הינקל (צילום מסך)
בתור התחלה היא יכולה לסייע בהבנה כי איום הפצת השקרים והמידע הכוזב ברשתות הוא עמוק ומורכב יותר מעוד תוצר לוואי שלילי של התפתחות טכנולוגיות התקשורת הנובעת מהמבנה האלגוריתמי המסחרי של הרשתות החברתיות והחדירה שלהן לחיינו כאמצעי תקשורת מרכזי.
זה נכון שבעידן הרשתות החברתיות המסחריות הפצת שקרים הפכה יעילה, קלה והרסנית יותר - אך הנטייה להאמין להם ולהפיץ אותם היתה קיימת עוד קודם לכן וצריך להתמודד גם איתה. צמצום הבעיה אך ורק למאפייני התשתית הטכנולוגית עלולה להוביל להתמקדות יתר בפתרונות טכנולוגיים או רגולטוריים ולא לטפל בבעייה משורשה ברמה החברתית והפוליטית.
הניסיון ממלחמת עזה ומאירועים אחרים בעולם מראה כי תופעת הדיסאינפורמציה היא לא רק עניין של טכנולוגיה או רגולציה. כדי להתמודד עם התופעה צריך לטפל גם בתרבות שמעצבת את ההתנהגויות והבחירות של האזרחים וברמת האמון שלהם בערכים ומוסדות של אמת, עובדות ודיווח הוגן.
המלחמה בעזה גם מלמדת כי למרות העניין הגובר והחשש מפני תפקידה של הבינה המלאכותית ביצירת מצגי שווא והונאה של הציבור, האיומים הממשיים הם עדיין פשוטים וטריוויאליים יותר.
בתקשורת בישראל ובעולם היו כאלה שמיהרו לכנות את המלחמה הזאת "מלחמת ה-AI הראשונה". בכנסת מיהרו לכנס דיון מיוחד של הוועדה לענייני מדע וטכנולוגיה ושורה של יזמי ואנשי הייטק ישראלים הזדרזו לפתח תוכנות ואלגוריתמים לזיהוי, סימון ודיווח על תוכן שקרי ומסית נגד ישראל ברשתות במטרה "לנקות את הרשתות" ולהיאבק בשקרים. ליצור בינה מלאכותית טובה נגד בינה מלאכותית רעה.
ציוץ בחשבון הטוויטר של חדשות 13 של קטע מהתוכנית "איזור מלחמה" בו צבי יחזקאלי, פרשן הערוץ, קורא לבצע טבח חסר אבחנה בתושבי רצועת עזה, 19.12.23 (צילום מסך)
אך המציאות ברשתות התבררה כפשוטה הרבה יותר מבחינה טכנולוגית ומורכבת יותר מבחינה חברתית. מעקב אחר מבול השקרים וההטעיות שהופצו ברשתות מאז ה-7 באוקטובר בישראל ובעולם חושף את האקלקטיות והמגוון הגדול של התכנים השקריים המופצים בפלטפורמות, אך גם את הפשטות וחוסר התחכום היחסי של אופן יצירת והפצת מרבית התכנים הללו.
רובם לא היו תכנים סינתטיים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית או טכנולוגיות משוכללות ומתקדמות אחרות. רוב השקרים הם תמונות או סרטונים שהוצאו מהקשר וניצלו חוסר עירנות, להיטות יתר או חרדה של משתמשי רשתות בשעת משבר.
מרבית התכנים השקריים שהופצו סביב המלחמה בעזה הם בעיקר מיחזור של תכנים או מידע אמיתי בעיקרו, שהוצא מההקשר המקורי שלו והופץ בהקשר של המלחמה הנוכחית. דימויים ודיווחים מקונפליקטים אחרים בעולם (למשל המלחמה בסוריה או באוקראינה) או אירועים קודמים בישראל (למשל מהומות שומר חומות או מבצעי צה"ל קודמים בלבנון ובגדה). הוצאה מהקשר והצגה חלקית או שגויה של פרטים או עובדות מתוך ארועים אמיתיים במלחמה הנוכחית (למשל הצגת אנשי חמאס שהשתתפו בטבח בעוטף כישראלים משת"פים או תיאור פועלים ערבים שמצלמים את עבודתם בישראל כמתכנני פעילות חבלנית) או שימוש בדימויים מתוך משחקי מחשב מוכרים.
ניתן ללמוד מכך שכאשר אנשים מאבדים אמון במקורות מידע מסורתיים ופונים לצרוך מידע ברשתות, לא צריך השקעה רבה כדי לשכנע אותם ששקר הוא אמת ואפילו לגרום להם להפיץ אותו הלאה. בעיקר אם השקר נוגע להנחה מוקדמת או חשש קמאי שלהם. לרוב אין כאן טכנולוגיה או פסיכולוגיה מסובכת, אלא בעיקר חוסר מודעות ועירנות וניצול קיטוב וחרדה בשעת משבר, לצד מערכות ציבוריות שמעודדות תרבות של שקר וחוסר אמון במקורות אמינים ברשת.
ציוצים נאציים לצד מודעות של תאגידים אמריקאיים בטוויטר, מתוך התחקיר של "מדיה מטרס"
במהותה מגפת השקרים ברשתות נעוצה בגורמים ומשברים חברתיים ותרבותיים, וגם אם הרשתות וטכנולוגית התקשורת מאפשרות ומאיצות אותה, היא חלק בלתי נפרד משקיעת האמון במוסדות ובתקשורת וביכולת להגדיר מה היא עובדה ואמת לעומת דעה וטענה ולמי אפשר להאמין, אם בכלל. לכן גם אופן ההתמודדות איתה לא יכול להגיע רק "מלמעלה" באמצעות תיקון הטכנולוגיה או חקיקה שתגביל אותה.
אלו הם כמובן חלק חשוב מהפתרון אך בבסיסו הוא חייב להיות גם תיקון חברתי, פוליטי וחינוכי. בני האדם והמוסדות שיצרו תרבות של שקר וחוסר אמון צריכים לעבוד יחד כדי לחנך את הציבור ואת המערכות לייצר מודעות וחסינות ציבורית לשקרים והטעיות ברשת - יהיו אשר יהיו.
מחקרים רבים מראים שבני נוער הפסיקו לצרוך מידע וחדשות מכלי תקשורת ממוסדים. את החדשות שלהם הם צורכים בטיקטוק או אינסטגרם מה שהופך אותם לצרכני חדשות מזן שונה לגמרי ממה שהיו הוריהם. לכן, כפי שלימדו דורות קודמים איך לחצות כביש או לחבוש קסדה על אופניים, מערכות החינוך וההשכלה הגבוהה בחברה המודרנית צריכות להקנות לתלמידים וסטודנטים מיומנויות וכלים בסיסיים של אזרחות דיגיטלית וצריכת מידע אחראית ברשת.
במדינות האיחוד האירופי כמו אסטוניה ופינלנד כבר הבינו את זה בעשור האחרון בעקבות הנסיונות של רוסיה להתערב בעיצוב התודעה של אזרחיהם ברשתות. זה נכון גם עבור קהלים מבוגרים יותר, שהצטרפו לעולם הדיגיטלי ולרשתות בשלב מאוחר יחסית של חייהם. גם הם צריכים ללמוד איך להטיל ספק בשמועות וידיעות שמגיעות בווטסאפ ולהבחין בין ידיעה חדשותית ממוסדת לצילום מסך או מידע ישן שמתגלגל ברשתות, ולא לסייע בהפצתו.
ציוץ קונספירציית "בוגדים מבפנים" שלויקק בידי נתניהו ג'וניור
אך כדי לתקן את תרבות השקר וחוסר האמון במוסדות לא מספיק להשקיע במערכת החינוך וביצירת צרכני מידע ביקורתיים. מלחמת עזה היא הוכחה שמדינות לוקחות חלק פעיל בעצמן ביצירת אותה תרבות ותורמות לערעור האמון של אזרחים. מעבר לחינוך ומודעות לבעיה, מדינות ורשויות צריכות להציב רף ודוגמה טובה יותר לתרבות של דיווח אמת ועובדות לציבור ולשקם את האמון בכלי התקשורת ומקורות מידע אמינים. זאת במקום לעודד מגמות של הפצת הטעיות, מניפולציות ומידע חלקי, כפי שראינו לא פעם במהלך המלחמה הזאת.
משרד החוץ וגופי ההסברה של ישראל, בהם גם דובר צה"ל, פעלו לעיתים בחוסר אחריות בחודשים האחרונים במסגרת הקרב הקריטי על דעת הקהל המקומית והעולמית ותרמו לחוסר היכולת של האזרחים להתמודד עם שקרים. אם בשיתוף פעולה עם משפיענים וצייצני רשת חסרי סמכות ואחריות, אם על ידי הפצת נרטיבים כוזבים ותמונות ממוחזרות כפי שקרה עם דובר ראש הממשלה לתקשורת הערבית ופוליטיקאים שונים; ואם על ידי הפצה ממוסדת ורשמית של תכנים מזויפים כמו אתר המתחזה לאתר חמאס רשמי. מדינות לא יכולות לחנך את הציבור לא להאמין ולהפיץ שקרים בזמן שהן עושות זאת בעצמן.
חלק בלתי נפרד משיקום האמון הזה קשור כמובן גם לתקשורת עצמה וליחסי הגומלין שלה עם המדינה והפוליטיקאים. עליית הפופוליזם באירופה ובארה"ב לצד ההפיכה המשפטית בישראל, הוכיחו כי הפגיעות של הציבור מול שקרים וסילופים ברשתות מתגברת עם הפגיעה הקשה באמון ובמעמד התקשורת, שעד לא מזמן היתה זאת שמספקת להם את תמונת המציאות והעובדות וכעת נמצאת בתחרות קשה, יש שיאמרו מובסת, מול הצייצנים והמשפיענים הצעירים ברשתות החברתיות.
גם הפגיעה באמון הזה היא לא עניין של אלגוריתמיקה וטכנולוגיה בלבד, אלא קודם כל תוצר ההתנהלות של אנשים ומוסדות. אלה גם הפוליטיקאים שבשנים האחרונות עסוקים בהשחרה והשמצה, או נסיונות סגירה, של כלי תקשורת ביקורתיים. אבל גם כלי התקשורת עצמם, שבקרב מול הרשתות החברתיות לעתים רבות מחקים אותן ומטמיעים את ההגיון והדינמיקה שלהן כדי לייצר עוד טראפיק ולייקים, במקום להתעקש על אמות מידה מקצועיות של דיווח הוגן, בדיקת מקורות ואובייקטיביות מאוזנת.
כשכלי תקשורת כמו ערוץ 14 מתחזים לגופי חדשות ומשווקים לציבור מניפולציות ופרופגנדה ממשלתית במסווה של דיווח עיתונאי, אין פלא שהאמון בעיתונות צולל והנכונות להאמין לכל מה שמגיע בווטסאפ צומחת. אם ינון מגל או צבי יחזקאלי הם הפנים של החדשות, אין פלא שרבים לא מבדילים בין כלי תקשורת לבין חשבון בטיקטוק.
את תוצאות המלחמה הקשה בעזה עוד קשה מאוד לחזות, אך היא הבהירה לישראל ולעולם עד כמה דחוף להתמודד עם התפקיד המרכזי של הרשתות החברתית בעיצוב תמונת העולם של האזרחים, ואת הקלות בה ניתן להשתמש בהן לרעה.
בזמן שממשלות העולם מביטות על עזה הן מבינות כי אין טכנולוגיה או נוסחת קסם שתפתור את משבר המידע של עידן הרשתות ותחזיר את אמון האזרחים במקורות מידע אמינים ובתקשורת אחראית. המציאות דורשת פתרון מורכב, סיזיפי וסבלני יותר. הוא צריך לכלול לא רק את הרשתות החברתיות ואת המחוקקים, אלא גם את מערכות החינוך, הפוליטיקאים, כלי התקשורת - והאזרחים עצמם.
עידן רינג הוא סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט הישראלי