שלושה שבועות חלפו מאז ששר התקשורת שלמה קרעי הכריז על סגירת ערוץ "אל-מיאדין" בישראל ואף הפיץ ברשתות החברתיות את תמונתו כשהוא חותם על צווים בהתאם לתקנות החירום, אך עד כה לא נעשו פעולות של ממש בעניין. משטרת ישראל טרם החרימה את ציוד הערוץ, צה"ל טרם סגר את משרדי הערוץ ברמאללה וגם החסימה המקוונת לא מפריעה לכל מי שחפץ בכך לצפות בשידורי הערוץ מישראל במגוון אפיקים.
מתחילתה, המתקפה של קרעי על ערוצי הטלוויזיה הערבים הבינלאומיים נדמתה יותר כקמפיין יחסי ציבור בקרב ה"בייס" מאשר פעולה אמיתית למען ביטחון המדינה. כעת, אחרי שתקנות החירום נחקקו והוצאו לפועל באפקט דל כל-כך, התחושה רק מתגברת. סימן השאלה התחזק גם מעל הטענה לבהילות ביטחונית, ששימשה תירוץ לפעולה בדרך של תקנות חירום במקום בדרך המלך של חקיקה. מדינת ישראל ספגה את הנזק התדמיתי כמי שמפעילה כוח שלטוני נגד סיקור עיתונאי, מבלי שלפעולה עצמה תהיינה תוצאות ממשיות.
עם פרוץ המלחמה, קרעי ניצל את מצב החירום שהוכרז כדי לצאת בקמפיין ציבורי שהציג אותו כמי שיפעל נגד ערוץ הטלוויזיה הקטארי הפרו-חמאסי "אל-ג'זירה". בניגוד לקמפיינים קודמים מהשנים האחרונות, הפעם נראה היה כי יש סיכוי להפוך את האיום לממשי, זאת משום שגופי הביטחון השונים העניקו חוות דעת התומכות במהלך. גם הייעוץ המשפטי לממשלה צידד בפעולה נגד הערוץ, אחרי שהנוסח הדרקוני שהציע קרעי ושהיה מאפשר לו לפעול גם נגד ערוצי טלוויזיה ישראלים, הוחלף בנוסח מתון יותר ובו מנגנון פיקוח משפטי.
אלא שגם לאחר שתקנות החירום יוצאות הדופן ל"מניעת פגיעת גוף שידורים זר בביטחון המדינה" אושרו, דבר לא נעשה מול "אל-ג'זירה". שר התקשורת האשים את הייעוץ המשפטי, את שר הביטחון ואפילו את הצנזורה הצבאית, אולם מי שחסם את דרכו היה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנמנע מלהביא לדיון בקבינט המדיני-ביטחוני את הצעת השר קרעי לחסימת הערוץ.
פעילי עוצמה-יהודית, ברוך מרזל, מיכאל בן-ארי ובנצי גופשטיין מתעמתים עם אנשי אל-ג'זירה בפתח המשרד בירושלים, 13.6.17 (צילום: יונתן זינדל)
נתניהו מעולם לא סיפק סיבה רשמית להגנה שלו על הערוץ הקטארי, אם כי גורמים בסביבתו יצרו את הרושם שהסיבה היא רצון לשמור על יחסים טובים עם קטאר על רקע מעורבותה במשא ומתן לחילוץ החטופים ברצועת עזה.
אחרי שנכשל בניסיון לפעול נגד "אל-ג'זירה", פנה קרעי לערוץ אחר: ערוץ הטלוויזיה הלבנוני "אל-מיאדין", המזוהה עם חיזבאללה וממומן, ככל הנראה, בידי איראן.
למרות שמדובר באחד משלושת הערוצים הערבים הבינלאומיים הפופולריים ביותר, "אל-מיאדין" אינו מוכר בקרב הציבור הישראלי דובר העברית, בניגוד ל"אל-ג'זירה" ששמו הפך נרדף לתקשורת עוינת, במיוחד בז'רגון של תומכי נתניהו (המשתמשים בו כגידוף המופנה לערוצי טלוויזיה ישראלים שאינם נושאים חן בעיניהם).
בלית ברירה, הסתפק השר קרעי ב"פרס הניחומים". ב-13.11 חתם קרעי על צווים ומכתב במטרה להוציא לפועל את תקנות שעת החירום נגד שידורי "אל-מיאדין" בישראל. אלא שכצפוי, וכפי שהזהירו מבקרים עוד קודם לחקיקת התקנות, מדובר בעיקר באיום ריק: קרעי לא באמת יכול לחסום את שידורי הערוץ, גם אם יפעיל את התקנות במלוא חומרתן.
הצו הראשון עליו חתם קרעי נועד לחסום את הגישה לאתר האינטרנט של "אל-מיאדין" לגולשים מישראל. בהתאם לנוסח התקנות, צו זה אושר בידי בית-המשפט, במעמד צד אחד ובדיון שחלקו היה בדלתיים סגורות. אולם מדובר בחסימה שהיא סמלית בעיקרה. שידור חי של הערוץ עדיין זמין לכל דורש באתר יוטיוב וסרטונים של הערוץ זמינים ברשתות החברתיות. בנוסף, כפי שהדגים רן בר-זיק ב"דה מרקר", כל גולש ישראלי שמעוניין לצפות בערוץ דווקא באתר הרשמי, יכול לעקוף את החסימה בלחיצת כפתור.
מתוך דיווח בערוץ אל מיאדין על סיקור נאום מזכ"ל חיזבאללה נסראללה בתקשורת הישראלית, 12.11.23 (צילום מסך)
הצו הנוסף הורה על תפיסת ציוד השידורים של "אל-מיאדין" בישראל. בהודעה שהפיצה דוברות משרד התקשורת במועד החתימה נמסר כי "צווים על תפיסת ציוד נצורים עד לאיתור ופעולה בשיתוף עם משטרת ישראל". אלא שכאן מדובר בפעולה שהיא ככל הנראה אפילו לא סמלית, וזאת משום שלערוץ כלל אין ציוד בישראל.
כתבת הערוץ בישראל, הנאא מחאמיד, אמנם הפסיקה לדווח משטחי המדינה, אולם מסרה ל"העין השביעית" כי ציוד השידור בו השתמשה היה שייך לפרילנסרים שנשכרו מעת לעת לפי הצורך.
ומה באשר לפעולה נגד משרדי הערוץ? בחזית זו, לקרעי כלל אין סמכות, משום שהמשרדים נמצאים ברמאללה, מחוץ לשטחי ישראל הריבונית. במקביל לצווים שיגר השר קרעי מכתב למפקד פיקוד מרכז, האלוף יהודה פוקס, בבקשה שיפעל לסגירת משרדי "אל-מיאדין" ברמאללה. אולם גם המשימה הזו, מימוש צו סגירה למשרדים אזרחיים, טרם התבצעה, כפי שאישר דובר צה"ל בתגובה לפניית "העין השביעית".
משטרת ישראל סירבה להתייחס לשאלה בעניין, והפנתה את "העין השביעית" לדוברות משרד התקשורת. גם במשרד התקשורת סירבו להגיב והפנו לראש המטה של השר, אלעד זמיר. זמיר סירב גם הוא להגיב.
הכתבה הוקלטה ע"י הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה