תביעה בסך 280 אלף שקלים, שהגיש משה נסטלבאום נגד אריאנה מלמד ואיתי שטרן בשל כתבה ב"הארץ", הסתיימה היום (2.1) בהסכמה לפיה עיתון "הארץ" הבהיר לפרוטוקול שתי נקודות בנוגע לפרסום של מלמד ושטרן על נסטלבאום אך לא יפצה אותו במאום. בנוסף, "הארץ" נענה להצעת בית-המשפט להוסיף לכתבה על נסטלבאום את תגובתו אך התובע ויתר על כך.

בחודש יוני 2020 פרסמו ב"הארץ" מלמד ושטרן כתבה על העיתונאי אמיר איבגי, שכללה גם התייחסות קצרה לנסטלבאום. העיתונאי, שהיה בעבר מנהל מחלקת החדשות של הטלוויזיה ברשות השידור, הוגדר בכתבה כאחד מ"עושי דברו של ראש הממשלה" נתניהו, ונטען כי "היה מנהל החדשות בפועל עד שהורחק בפסק דין של בג"ץ".

נסטבלאום טען כי מעולם לא היה עושה דברו של ראש הממשלה וכי לא הורחק מתפקידו בידי בג"ץ. לדבריו, הוא בחר להתפטר מיוזמתו. נסטלבאום טען עוד כי שמו שורבב לכתבה בדרך מלאכותית, רק כדי לבוא חשבון עמו ולפגוע בו מטעמים זרים. עוד טען, בין היתר, כי למלמד יחסים חבריים עם יגאל רביד, עמו היה מסוכסך בעבר, וכי לא התבקשה תגובתו לכתבה. באמצעות עו"ד אורון שוורץ דרש נסטלבאום, כאמור, פיצוי בסך 280 אלף שקלים.

עיתונאי "הארץ" טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין תמיר גליק ובר לאודון, כי מדובר בתביעת סרק בעלת סממנים של תביעת השתקה. מעבר לעובדה שהאזכור של נסטלבאום בכתבה אגבי, הנתבעים טענו כי הוא אמת. עוד נטען, בין היתר, כי הטענה לפיה נסטלבאום היה "עושה דברו של ראש הממשלה" היא הבעת דעה לגיטימית בנושא פוליטי בעל עניין ציבורי.

בדיון שהתקיים היום בפני השופט גד מינא מבית-משפט השלום בת"א-יפו, הביע השופט את ספקותיו לגבי התביעה. לדבריו, יש "קושי" לכאורה בטענה כי נסטלבאום לא פרש מתפקידו בגלל פסיקת בג"צ, כך לפי פרוטוקול הדיון.

"אני חושב כשמסתכלים על התמונה הכוללת, גם אם הדברים לא נכתבו בצורה מדויקת באותה כתבה 20.6.20, התמונה הכוללת לא מופרכת", אמר השופט מינא לנסטלבאום. "אדוני צודק שלא היה פס"ד שהרחיק אותו, מכלול הנסיבות, יש פס"ד שאומר אני מקבל ומחייב הוצאות, המכלול כפי שנוסח בכתבה לא מופרך".

אשר לביטוי "עושה דברו של ראש הממשלה", הוסיף השופט מינא, "אפשר לכאורה להסתכל על זה כסוג של הבעת דעה". השופט מינא עודד את נסטלבאום להגיע לפתרון מוסכם, כדי שהטענות בכתבה לא יצופו מחדש עם פרסום פסק-דין בעניינן.

בא-כוחו של נסטלבאום, עו"ד שוורץ, נטה לקבל את הפשרה ואמר: "לא באנו להתנצח. באנו לקבל את זה".

נסטלבאום, לעומת זאת, הביע חשש. "אני הגעתי לפשרה בענין נתי טוקר, אחרי זה אחד האנשים שיושבים כאן באולם רץ לעין השביעית, שם פורסמה כתבה כאילו אני האיש שהפסיד את המשפט בגדול, הוצגתי ככלי ריק, אני מניח שזה יקרה גם הפעם".

נראה כי בכך כיוון נסטלבאום לדיווח שפורסם באתר זה לפני כשנה, על תביעה בסך 450 אלף שקלים שהגיש נגד העיתונאי נתי טוקר ואשר הסתיימה ללא פיצוי. בהקשר זה לא מיותר להזכיר כי פומביות הדיון היא עקרון יסוד חוקתי במשטרים דמוקרטיים, וכי בישראל דיונים משפטיים הינם פומביים. ממילא, אין צורך שאחד הצדדים לדיון ירוץ, או אף ילך בניחותא, כדי שעיתונאי יוכל להיחשף לתוכנו של הדיון.

נסטלבאום הוסיף ואמר לבית-המשפט: "אני חושב שאין לעיתונאי דבר יותר חשוב משמו הטוב. לגבי הטענה שזה הבעת דעה – נכון שנוח להשתמש במונח זה, אבל אין כאן הבעת דעה, במאמר אין דעה של אף אחד. זו כתבה עיתונאית שמתבססת על עובדות שלא היו ולא נבראו".

ובכל זאת, אחרי שהשופט מינא אמר לנסטלבאום "אדוני מבין שפס"ד יכול להיות יותר גרוע מהתוצאה שאנו מנסים להשיג כרגע? [...] יש כתבה שאף אחד לא מסתכל עליה, אפשר היום לעשות חידודים ולהוסיף תגובה שלך", ולאחר שבהמשך נערך דיון מחוץ לפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכמה המסיימת את ההליך המשפטי.

לפי ההסכמה, עיתון "הארץ" מבהיר כי הביטוי בכתבה "עושה דברו של ראש הממשלה" מהווה הבעת דעה בלבד, וכן מבהיר כי הביטוי "מי שהיה מנהל החדשות בפועל עד שהורחק בפסק דין של בג"צ", מתייחס לפסק דין שניתן בבג"צ/14 ביום 14.7.27 שבו נקבע כי בירור העתירה התייתרה, מאחר שמר נסטלבאום הודיע שהחליט לסיים את תפקידו כמנהל בפועל של חטיבת החדשות, לאחר שקדם לכך צו על תנאי וצו ביניים שאסר על מר נסטלבאום למלא את התפקיד עד להכרעה בעתירה.

עוד הוסכם בין הצדדים כי נסטלבאום יוכל להוסיף את תגובתו לכתבה, אך לאחר שניסח אותה בפני בית-המשפט הודיע: "אני מוותר מרצוני על הוספת התגובה לגוף הכתבה, משום שאין לי עניין בכך".

השופט מינא נתן להסכמה תוקף של פסק-דין.

26054-09-20