"אני התנגדתי נחרצות"

"הייתי חמש שנים עורך 'ישראל היום', מעולם נתניהו לא הכתיב לי כותרת. מעולם", אומר בועז ביסמוט, כיום מועמד מספר 27 ברשימת הליכוד לכנסת בראיון לשני ליטמן המתפרסם במוסף "הארץ". "ואם נתתי לו כותרת טובה", מוסיף העורך הראשי לשעבר בעיתון הנפוץ בישראל, "זה כי ככה אני חושב. הנה, אני אומר היום, שלפי דעתי הוא המדינאי הכי טוב בעולם. ומבחינתי שיהיה ראש ממשלה כמה שהוא רוצה".

ליטמן התלוותה לביסמוט ביום הבחירות המקדימות בליכוד ושוחחה עמו לאחר הישגו המרשים – מקום ריאלי אחרי קמפיין (רשמי) בן שבועיים. התוצאה היא ראיון משעשע, אך כזה שאינו מעמיד את שטף המילים שיוצא מפיו של ביסמוט במבחן המציאות.

כשביסמוט נשאל על שינוי הקו ב"ישראל היום" מאז החלפתו הוא מתחמק עם מענה כל כך לא אלגנטי ("לא יודע. אני תומך בנתניהו, ואני תומך בו באופן מלא. אגב, איזה כיף לי" וכו') שגם 30 חליפות מהודרות בכחול רויאל לא יכולות להסוות. ליטמן לא ראיינה את ביסמוט לאייטם של חמש דקות בשידור חי בטלוויזיה, היו לה לכאורה התנאים הדרושים להתעקש ולנסות לקבל תשובה לשאלה, אבל במקום זאת אפשרה למרואיין שלה למלמל את דרכו פעם אחר פעם לנושא הבא.

"באולם בראשון לציון אמנם מלחשים מאחורי הגב שסיכוייו קלושים, אבל בפניו ביסמוט מתקבל ככוכב ריאליטי", כותבת ליטמן בפתח הטקסט. "רק התור לסלפי עם מירי רגב ארוך יותר. וביסמוט, כידוע, אוהב להצטלם, כפי שהוכיחו 30 שנות קריירה עיתונאית, וכתבותיו שלוו תמיד בצילום שלו עם המרואיין, עוד הרבה לפני עידן הסלפי".

בהמשך היא מוסיפה: "ביסמוט מודע לבדיחה שמסתובבת עליו, בגלל חיבתו להצטלם עם כל מרואיין ובכל לוקיישן, ולהפוך את זה לחלק מהכתבה, חיבה שלא עזבה אותו גם כשהיה עורך העיתון 'ישראל היום'. 'מה שנשאר מהתקופה הזאת זה שאני מצטלם. כולם עושים את זה, רק שאצלי היו הרבה מסעות, אז היו גם הרבה צילומים. בעין השביעית עשו לי טובה בחינם ואספו את כל התמונות האלה, במקום שאמא שלי או אשתי יעשו את זה'".

רק פעם אחת בראיון מגלה ליטמן לקוראים כי ביסמוט מקשקש ללא מסד עובדתי – כשהוא מדבר על נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ. "כשהגיעה הקורונה, הוא צחק עליה", נזכר ביסמוט, שראיין את טראמפ בכמה וכמה הזדמנויות. "הייתי שם באריזונה, וישבתי שורה ראשונה, כשהוא זילזל ואמר, ניסיתם לאכול ספגטי דרך מסכה? ואז ידעתי שהוא יפסיד, והתחלתי להרגיש לא טוב איתו".

בשלב זה מציינת ליטמן כי "ביסמוט אומר עכשיו שידע שטראמפ יפסיד, אבל בימים שלפני הבחירות בארה"ב, ואפילו ביום הבחירות עצמו, נשמע אחרת לגמרי", ומצטטת כמה התבטאויות שלו המוכיחות זאת. עם זאת, ליטמן אינה מעמתת את ביסמוט עם הסתירה בין גרסתו בעל פה כעת לדבריו בזמן אמת.

מצער מכך, ליטמן לא טרחה לבדוק את אחת הקביעות המרכזיות של המרואיין שלה בכל הקשור ליחסו אל ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, או כפי שהוא מכנה אותו בראיון "ראש הממשלה אוטוטו": שההערכה שלו כלפיו נובעת משיעור קומתו ועמדותיו של נתניהו, ואינה בשום אופן הערצה אישית עיוורת או מהלך אופורטוניסטי מחושב.

"איך זה שאף פעם אין עליו ביקורת, אלא רק התבוננות מעריצה?", שואלת ליטמן, וביסמוט משיב: "פעמיים היתה לי ביקורת עליו. ב–2009 בנאום בר-אילן כעסתי עליו, כי הוא תמך בפתרון שתי המדינות, ואני נגד. לקח כמה שנים, והוא עצמו מיסמס את הרעיון. כשעלה הרעיון להרכיב קואליציה עם רע"ם, הייתי עורך 'ישראל היום'. הרבה עיתונאים מהימין תמכו במהלך. אני התנגדתי נחרצות. מה פתאום שאני אתן למפלגת האחים המוסלמים, מפלגה אנטי-ציונית, להיות שותפה בהחלטות אם לצאת למבצע צבאי? בדיעבד הבנתי שהם לא היו אמורים להיות גורם משפיע או מכריע".

את עמדותיו של ביסמוט על נאום בר-אילן בשנת 2009 קשה לאתר בחיפוש מקוון של כמה דקות, אך את גיליונות "ישראל היום" מסוף מרץ וחודש אפריל של 2021, כשנתניהו פעל להכשיר קואליציה בתמיכת רע"מ, דווקא קל.

הנה, אם כן, לקט שערים וכותרות מ"ישראל היום", העיתון שבועז ביסמוט היה העורך הראשי שלו, בתקופה שנתניהו פלירטט עם הרעיון להקים ממשלה בתמיכת מפלגת האחים המוסלמים האנטי-ציונית. עוד טובה ש"העין השביעית" מעניקה לביסמוט, בחינם.

ב-30.3, שבוע לאחר הבחירות, הוקדשה לראשונה הכותרת הראשית בעיתון של ביסמוט לאפשרות שרע"מ תתמוך בקואליציית נתניהו. "ערוץ המגעים הסודי של עבאס ודרעי", נכתב בשער העיתון. "השקט בליכוד ובימין אינו מקרי, יש מגעים והשתקת הרעשים ברקע עוזרת", צוטטו "בכירים ברע"מ" בכותרת המשנה לראשית. בשלב זה עמדת נתניהו לא הוזכרה, אך המשמעות ברורה. אם היתה לביסמוט ביקורת על המהלך, היא לא הופיעה.

למחרת, ה-31.3, שוב הוקדשה הכותרת הראשית בעיתון שעורך ביסמוט לרע"מ, הפעם עם השם המפורש: "בכיר ברע"מ: נתמוך מבחוץ בגוש נתניהו". גם כאן לא הופיעה כל ביקורת על ההכרזה, אם כי בשלב זה גם אין דיווח על תגובת נתניהו וסובביו.

הלאה. ב-1.4 המשיך העיתון לדווח על הלבטים של רע"מ, הפעם בעמודי הפנים, ללא ביקורת על האפשרות שנתניהו ייתמך בקולותיה. למחרת, ה-2.4, הציב עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט במרכז שער גיליון שישי של החינמון את מנסור עבאס, יו"ר רע"מ, כשמצדו האחד נפתלי בנט ומצדו האחר נתניהו. כותרת הגג לראשית קראה "עבאס: 'לא פסלתי איש, איני בימין או בשמאל'".

ביום זה, בשולי דיווח על נאום שנשא עבאס, התפרסם גם מאמר קצרצר, מאת דן שיפטן, שביקר את האפשרות שנתניהו יסתמך על קולות רע"מ. "צירוף עבאס - סכנה", הזהיר שיפטן ופירט את אותן העמדות שביסמוט מתהדר בהן כיום, בראיון עם ליטמן.

לו היתה מראיינת ליטמן את שיפטן, היה יכול בעל הטור להתגאות כי גם בזמן אמת לא התעוור מהערצה לנתניהו אלא עמד על עקרונותיו. אבל בעיתון של ביסמוט המאמר של שיפטן היה החריג, והטון הכללי דווקא שידר את הכיוון ההפוך, והתעצם ככל שעמדת נתניהו בדבר שיתוף הפעולה עם רע"מ הפכה גלויה.

כבר ב-2.4, בשולי הידיעה על דברי עבאס, צוטטו "בכירים בליכוד" שאמרו על התנגדות יו"ר הציונות-הדתית בצלאל סמוטריץ' לכל שיתוף פעולה עם רע"מ: "התנהגות סמוטריץ' עלולה לעלות לנתניהו בשלטון".

ביום ראשון, ה-4.4.21 הציטוט משולי הידיעה הפך לכותרת ראשית המצדדת באופן חד-משמעית בעמדת נתניהו. "סמוטריץ' פוגע בסיכויי הימין להרכיב ממשלה", מצוטטים בכותרת הראשית "גורמים בימין". רק בעמוד הפנים ניתן ביטוי לעמדת סמוטריץ' ("שותפות עם רע"מ - בכייה לדורות"). עורך ראשי המתנגד נחרצות להסתמכות על מפלגת האחים המוסלמים האנטי-ציונית היה יכול להפוך את הסדר ולהדגיש את הביקורת. ביסמוט לא עשה זאת.

ב-7.4 שב הנושא למרכז תשומת הלב של העיתון. "לאחר שקיבל את המנדט מהנשיא, צפוי רה"מ נתניהו להיפגש היום עם ראשי גוש הימין, ומחר עם בנט", נכתב בכותרת המשנה לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת, "אלא שגם אם יושגו הסכמות, יהיה צורך לצרף את רע"מ - וסמוטריץ' מתנגד". למחרת, ב-8.4, התייחס הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד ליחסי נתניהו רע"מ, ולא על דרך השלילה. "מבחינת נתניהו רע"מ היא כסף קל. הימנעות שלה, ויש ממשלה תוך יומיים", כתב. הבעיה, שב והדגיש, היא ההתנגדות של סמוטריץ'. ההתנגדות של ביסמוט, בשלב זה, עדיין לא זוכה לפתחון פה בעיתון שהוא עצמו עורך.

ב-9.4 החריף נתניהו (ועמו "ישראל היום") את הטון. "אחרי הפגישה: בסביבת נתניהו זועמים על סמוטריץ'", נכתב בכותרת המשנה לראשית. ביום ראשון, ה-11.4, המסר עבר לכותרת הראשית. "לחץ על בנט וסמוטריץ': 'הכדור אצלם'", נכתב במרכז שער העיתון שערך ביסמוט. בכותרת המשנה הובהר מה על הפרק: "בנט בשיחות סגורות: אם סמוטריץ' יסכים לתמיכת רע"מ, גם אני אצטרף". האם העיתון שעורכו הראשי מתנגד לתמיכת רע"מ יצליח לייצר מומנטום הפוך?

בימים שלאחר מכן נדחק סיקור המגעים הקואליציוניים לטובת סיקור יום הזיכרון ויום העצמאות, אולם כשבכל זאת דווח על כך המסר נותר זהה. "בליכוד ממשיכים לומר כי הפתרון האולטימטיבי הוא הסכמה של סמוטריץ' להישענות על רע"מ מבחוץ", דווח ב-14.4. שוב, ללא כל נימת ביקורת.

ב-16.4 שב העיתון שערך ביסמוט להפעיל בשמו של נתניהו לחץ על סמוטריץ' להסכים לתמיכת רע"מ. "הליכוד מגביר את הלחץ על סמוטריץ'" נכתב בכותרת שהופיעה בשער העיתון ובכפולה הפותחת הרחיבו בסוגיה. תחת הכותרת "כל הלחץ על סמוטריץ'" הובהר: "בליכוד מנסים לגרום ליו"ר הציונות הדתית לשנות את דעתו. ברע"מ העבירו רעיונות לחיבור אפשרי. גורמים בליכוד: 'הדרישות סבירות, סמוטריץ' אמור לתמוך'".

על פניו, נראה כי "ישראל היום" משמש בשלב זה כשופר תעמולה חלול למסרים הקואליציוניים של יו"ר הליכוד, שעומדים בניגוד מוחלט לעמדתו האידיאולוגית העקרונית של העורך הראשי בועז ביסמוט.

הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד הסביר באותו היום בצמוד לידיעה המרכזית בכפולה הפותחת: "סמוטריץ' יודע מהו ריאל פוליטיק, אבל מסרב לשחק את המשחק. הוא היה יכול להציב תנאים למנסור עבאס ולנתניהו, לתת להם לשבור את הראש ולהזיע במאמץ להוכיח שרע"מ מפלגה יותר ציונית מציונית, אבל סמוטריץ' לא מציב תנאים ולא דורש דבר. פוסל וזהו. לכן אי אפשר להתקדם".

כעבור כמה ימים, ב-20.4, דיווח העיתון על המהפך בעמדת רע"מ עם תמיכתה בקואליציית מתנגדי נתניהו והצבעתה בעד הצעת ח"כ מאיר כהן להרכב ועדת הכנסת ונגד הצעתו של ח"כ מיקי זוהר. המו"מ של הליכוד עם רשימות הכנסת להקמת קואליציה בתמיכת רע"מ הסתיים בכישלון, לא הודות לסיקור ב"ישראל היום".

כמה ימים נוספים חלפו וב-30.4, פרסם בועז ביסמוט טור פרי עטו על פני הכפולה הפותחת של גיליון סוף השבוע בעיתון (באתר המקוון הופיע הטור יום קודם). העורך הראשי ניכס לעצמו את הנדל"ן היוקרתי ביותר בגיליון הנפוץ ביותר כדי לשטוח את דעותיו על המגעים הקואליציוניים בישראל. "הפוליטיקאים צריכים להבין כי בסופו של דבר יזכרו בעתיד דבר אחד: מי העמיד את האידיאולוגיה לפני הכל", התריע.

אך גם אז, ימים ספורים אחרי כישלונו של נתניהו לפעול בניגוד מוחלט לעמדותיו העקרוניות של ביסמוט, כשהניסיון לקבל תמיכה מרע"מ התפוצץ ליו"ר הליכוד בפנים וכל ביקורת על המהלך ממילא כבר לא היתה מביאה לסיכולו, העורך הראשי של "ישראל היום" לא התייחס לכך אפילו במילה. אם אכן התנגד נחרצות לצעד של נתניהו, ביסמוט הסתיר זאת מקוראי העיתון שערך.

"גיסתה, שנשואה לאחיו של בעלה המנוח"

כתבת השער במוסף "עסקים" של "מעריב" היא ראיון שערכה ליאת רון עם פרופ' רונית אנדוולט, ראש אגף תזונה במשרד הבריאות, שקידמה את מיסוי המשקאות הממותקים בישראל. המס נועד לפעול לטובת הציבור הרחב ולצמצם בין היתר את התחלואה בסכרת, שהגיעה בישראל לממדים מפלצתיים אך משום מה אינה זוכה לתשומת הלב התקשורתית הראויה.

המהלך למיסוי המשקאות הממותקים לא היה פשוט לביצוע. כדי לממשו היה צורך לצאת נגד מוקד כוח עוצמתי במיוחד בשוק הישראלי: מונופול המשקאות הממותקים של קוקה-קולה ישראל, שבעלי השליטה בה, משפחת ורטהיים, מחזיקים גם בשליטה במונופול דה-פקטו של שידורי הטלוויזיה המסחרית בישראל, חברת קשת 12.

הלוביסטים של קוקה-קולה עבדו במרץ לסיכול המס, כשלו, אך דומה שלא התייאשו. לקראת חידוש המאבק בממשלה הבאה, נראה כי ההתנגדות עוברת לשלב ההשמצות, עם ניסיון למצוא אינטרסים זרים אצל הגורמים המקצועיים שפעלו לקידום המס. "מעריב" של אלי עזור משמש הבוקר כבמה נוחה לקידום המסרים הללו.

כבר מהכותרת שנבחרה לראיון, "על סוכר וגילוי נאות", אפשר לנחש כי פרופ' אנדוולט מסתירה פרט מידע חשוב מהציבור בנוגע למניעיה. בכותרת המשנה לראיון ההאשמה הופכת ברורה.

ההחלטה להטיל מס גם על משקאות דיאט מוגדרת כאחת מכמה "תופעות מוזרות" שפרופ' אנדלווט מנסה להסביר (רק לקראת סוף הטקסט נמצא מקום להתייחסות של פרופ' אנדלווט למיסוי הדיאט כשהיא מזכירה שלא מזמן התפרסם מחקר מקיף של ארגון הבריאות העולמי שהצביע על קשר מזיק בין תחליפי סוכר לבריאות), ועוד נטען בכותרת המשנה לראיון עמה כי ראש אגף התזונה במשרד מנסה "לטשטש את הקשר המשפחתי שלה למוצרי שוקולד ולממתקים, שלא נחשף בדיון המכריע בוועדת הכספים".

רוב הקוראים שיתקלו בכתבה יפסיקו לקרוא בשלב הזה ויגיעו למסקנה כי הפקידה במשרד הבריאות פעלה ממניעים זרים כדי לסייע לעסקי הממתקים של משפחתה (הייתכן ששמה המלא הוא רונית אנדוולט-עלית-שטראוס?). רק מי שיצלול לעומק הכתבה יגלה עד כמה הניסיון להשחיר את פרופ' אנדוולט מונח על בסיס רעוע.

"מתברר שלגיסתה, שנשואה לאחיו של בעלה המנוח, יש עסק בשם 'ממתקים של פעם', בהרצליה, הנושא את שם משפחתה, אנדוולט, ומוכר במשלוחים לכל חלקי הארץ מרציפן ומרמלדה, סוכריות ומרשמלו, ושברי שוקולד ושוקולדים בייצור עצמי", כותבת רון.

לפי המשתמע מכך, ראש אגף תזונה במשרד הבריאות פעלה למסות את המשקאות הממותקים כדי שהציבור הישראלי ינהר לחנויות הממתקים, ויסתער בין היתר גם על "ממתקים של פעם" בהרצליה, כדי לקנות מרציפן ומרמלדה, סוכריות ומרשמלו, ושברי שוקולד בייצור עצמי.

רון אף מזכירה לקוראי "מעריב" כי בעוד משרד הבריאות קידם מיסוי משקאות ממותקים, הוא לא פעל למיסוי מוצרי שוקולד. "אם אוכלים קובייה או שתיים של שוקולד ביום זה לא נורא, אם אוכלים חפיסה שלמה - זה מזיק", מנסה פרופ' אנדוולט להסביר, "בכוס שתיה ממותקת יש ארבע וחצי כפיות סוכר".

אבל את המראיינת זה לא משכנע "בחפיסת שוקולד פרה של עלית יש 13.2 כפיות סוכר", היא מציינת (על אף שנתון זה הולם בדיוק מה שהפרופ' אמרה, אכילת חפיסה שלמה של שוקולד מזיקה לבריאות), ובהמשך כותבת כי במהלך הדיונים בוועדת הכספים על מיסוי המשקאות הממותקים, נשאלה פרופ' אנדוולט מספר פעמים על ידי ח"כ יעקב גפני למה לא מוטל מס על שוקולד. "היא ניסתה להתחמק, צחקה בקול וענתה, 'זה יהיה השלב הבא', כשברקע נשמע קול שעונה לה 'לא יהיה שלב הבא'".

רון מסייגת וכותבת כי "יתכן שהקשר המשפחתי לשוקולד וממתקים לא משפיע כהוא זה על החלטותיה של אנדוולט", אבל טוענת כי מצופה היה ממנה לגלות שקיפות לחברי הוועדה ולספר על העסק של גיסתה שנשואה לאחיו של בעלה המנוח.

מעבר למהלך השקוף, התפור בגסות, להשחיר את פני הגורם המקצועי שהסב נזק לשורת הרווח של חברות המשקאות הממותקים, שמחליאות את האוכלוסייה בישראל במוצרים המזיקים שהן מפיצות ומזהמות באינספור בקבוקיהן את הסביבה, הכתבה של רון כוללת גם קביעות לא מבוססות דיין.

"אפשר להתווכח האם הנזק שנגרם משתיית משקאות ממותקים חמור עד כדי כך שהוא מצדיק מיסוי כבד", היא כותבת כבר בפתח הראיון, "אבל על דבר אחד אין ויכוח: המהלך הזה ייקר את ההוצאה החודשית של לא מעט משפחות וספק אם יוריד את צריכת המשקאות הממותקים".

בתזמון לא מוצלח מבחינת רון, דווח אתמול כי הכנסותיה של חברת יפאורה, תאגיד המשקאות הממותקים השני בגודלו בישראל, נפלו ב-14.5% במחצית הראשונה של 2022, וכי החברה טוענת שמקור הירידה בהכנסות טמון במס על המשקאות הממותקים.

"הירידה בצריכה של משקאות ממותקים (בהנחה שהיא לא נובעת מירידה יוצאת דופן בנתח השוק של יפאורה) דומה לירידה בצריכה של משקאות כאלה ב–73 מדינות שהקדימו את ישראל והטילו מס דומה", ציין יורם גביזון ב"דה מרקר", כשדיווח על הדו"ח הכספי של יפאורה. כלומר, לא מדובר בהפתעה אלא בתוצאה הצפויה של המהלך.

בה בעת הזהיר גביזון את קוראי "דה מרקר" כי ייתכן שהמס על המשקאות הממותקים לא יאריך ימים, לאור הלחץ הפוליטי שצפוי בממשלה הבאה מטעם ש"ס.

"כאסטרטג של גז טבעי"

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מראיין הפרשן הכלכלי הבכיר סבר פלוצקר את אמיר פוסטר, פעם נער הפוסטר של חברות הגז בישראל וכיום יו"ר ועדת האסטרטגיה של איגוד הגז הטבעי הבינלאומי ("ג'וב חשוב ומכובד", מסביר פלוצקר).

הבעלים של "ידיעות אחרונות", המו"ל הנאשם בשוחד ארנון (נוני) מוזס, היה ואולי עודנו בעל קשרים חבריים ועסקיים עם איל הגז המקומי יצחק תשובה. קבוצת התקשורת שלו שירתה את האינטרסים של תשובה לאורך שנים, וממשיכה לעשות זאת גם כיום. לפלוצקר תפקיד היסטורי חשוב, כמובן, בהפצת התעמולה של מונופול הגז. תפקיד של כבוד. אפשר אפילו להגיד שלפלוצקר יש "ג'וב חשוב ומכובד" באסטרטגיה התקשורתית של תעשיית הגז המקומית.

הראיון של פלוצקר עם פוסטר נגוע בכל ההטעיות הצפויות. המחיר של יחידת גז בישראל מושווה למחירה במדינות שלא מפיקות בעצמן גז, במקום למדינות שבשטחן נתגלו מאגרי גז כמו ישראל. מתווה הגז והסכמים קודמים, שהעבירו את מרבית הרווחים מאוצרות הטבע ליזמים הפרטיים, תוך הבטחה שלא התממשה למאות מיליארדים שיוזרמו למדינה כתוצאה ממיסוי הגז, מוצגים כהישג לציבור ולא כמחדל בעל השלכות הרות גורל.

"חבורת האנשים הקטנה והעיקשת שהתגייסה לפני עשור למשימה לשחרר את ישראל מהתלות ביבוא חומרי אנרגיה מזהמים ויקרים ונלחמה ללא לאות לטובת מתווה הגז הטבעי חסכה למשק הישראלי כ-65 מיליארד שקל בשנה שעברה ועוד כ-100 מיליארד שקל השנה – וחסכה גם אינפלציה ומיתון", כותב פלוצקר. "אלמלא הגז הטבעי המקומי, ישראל הייתה כיום מדינה במשבר כלכלי וחברתי דרמטי. מגיע להם, לאנשי קבוצה זו, פרס ישראל. לפחות".

פלוצקר משווה את העלות של האנרגיה בישראל לעלותה לו לא היה מופק חשמל מגז כלל וכלל, אך מתעלם מהאפשרות שהמתווה היה מחייב את החברות לוותר על חלק גדול יותר מהכנסתן, למכור את הגז לשוק המקומי במחיר זול יותר, ובכך לחסוך למשק הישראלי סכום גבוה בהרבה (ולעולם זיהום גבוה בהרבה).

התזמון לראיון עם פוסטר לא מקרי. על רקע הזינוק במחירי האנרגיה העולמיים חברות הגז רוצות לקבל אישור לייצא כמה שיותר גז, כמה שיותר מהר, כדי להרוויח כמה שיותר כאן ועכשיו, בלי מחשבה יתרה על העתיד.

"אין לנו הרי מחסור בגז טבעי", אומר פוסטר. "לפי ההערכות שלנו, במאגרי הגז הטבעי הפועלים יש מלאי של 1,000 BCM, ממנו רשאיות החברות המפיקות למכור ליצוא פחות מחצי ולשמור לשימושים מקומיים יותר מחצי. הצריכה השנתית של ישראל בגז טבעי נמוכה מ-15 BCM וגם אם תעלה ל-20 BCM יש לנו רזרבה אדירה".

אולם לפי ניתוח שערכו בלובי 99, ושפרסם גיא רולניק ב"דה מרקר" לפני שבועיים, המחיר של יצוא גז בכמויות גדולות יהיה כבד. "אם לפיד ואלהרר ימשיכו לקדם את יצוא הגז לאירופה, תעמוד ישראל בעוד כ–20 שנה מול שוקת שבורה: חיסול כל יתרות הגז הטבעי — מה שיהפוך אותנו ליבואני גז", כתב רולניק על סמך בדיקה של אריאל פז-סוויצקי, הכלכלן של לובי 99.

"בדקנו את המספרים עצמם", הוסיפו בלובי 99. "מהן התחזיות של חברות הגז, כמה הן מתכוונות להפיק ולמכור, ומהן התחזיות של משרד האנרגיה – כמה המשק הישראלי באמת צריך. שני הצירים האלו עשויים להגיע להתנגשות כבר ב-2038 – ואז ישראל תידרש להשלים את החסר בייבוא של גז נוזלי יקר, נפט או פחם".

"אתה ממליץ, כאסטרטג של גז טבעי, לנצל את המחירים הגבוהים ולחתום על חוזים ליצוא?", שואל פלוצקר את פוסטר.

"בהחלט ממליץ", משיב האסטרטג. "הרי בנוסף לעתודות ודאיות נמצאות ברמת סבירות לא קטנה בים התיכון הכלכלי שלנו עתודות גז טבעי בעוד 2,000 BCM. ככל שנקדים לשווק אותו במחירים האסטרונומיים העכשוויים, כך המשק הישראלי ירוויח, משרד האוצר ירוויח, כולנו נרוויח".

הכותרות הראשיות

"ההסכם נותן רישיון לפצצה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", ציטוט מפי ראש המוסד דדי ברנע.

"מניעת שביתה? לא בכל מחיר", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", ציטוט מפי שר האוצר אביגדור ליברמן.

"ראש המוסד: ההסכם עם איראן מבוסס על שקרים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ".

הכותרת הראשית של "מעריב", זה השבוע השמיני ברציפות, מוקדשת לתוצאות סקר דעת קהל שבחן את התפלגות ההצבעה לקראת הבחירות הקרובות לכנסת.

"ביה"ח הפסיכיאטרי בעכו: 60 מטופלים בחצר של 18 מ"ר", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון"

תחזית

"האינפלציה, ששיאה להערכתי כבר מאחורינו [...]" (יהודה שרוני, "מעריב").

אינסטלציה

"שדה התעופה רמון יכול להיות פתח הניקוז שדרכו תתייבש הבעיה הפלשתינית, עם קצת עזרה מהיהודים. [...] כך ייגמר כל סיפור האפרטהייד המומצא". (אברי גלעד, "ישראל היום").

בחירות 2022

"בלתי נמנעת, כנראה, היא התוצאה של עירוב לאומנות וליברליזם. הליברליזם מפסיד. תמיד מפסיד" (יואב קרני, מוסף G, "גלובס").

אינדוקטרינציה

"תשחץ ציונות ענק!", (סטמפה בשער מוסף "שישבת" של "ישראל היום").

מצב העיתונות

הן "ידיעות אחרונות" והן "ישראל היום" מתגאים היום בפרסומים שלהם מגיליונות אתמול, שדיווחו מבעוד מועד על התפתחות שהפכה רשמית רק במהלך היום: צמד הזמרים הידוע בכינויו "סטטיק ובן אל" הודיע כי בכוונתם להתפרק.

עבדות

כתבת השער במוסף G של "גלובס" וכתבת השער במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מוקדשות לתופעת "ההתפטרות השקטה". ב"גלובס" מתמצתים את הרעיון כוויתור על המאמץ "לתת מעל ומעבר בעבודה". ב"ידיעות אחרונות" מסבירים שהמתפטרים השקטים "עושים רק את המינימום שהתפקיד דורש מהם".

במדור הדעות של "הארץ", בעקבות כתבה שפורסמה ב"דה מרקר" על "ההתפטרות השקטה" כבר לפני כמה ימים, יוצאת יוענה גונן נגד מה שהיא תופסת כהגדרה לקויה של התופעה.

"לפי הכתבה, 'אותם עובדים מבקשים לשים קץ לניצול שלהם, שבא לידי ביטוי בהעסקה בשעות נוספות ללא תגמול, בחוסר הערכה וביחס לא הוגן ואף מתעמר'", כותבת גונן. "כלומר, עובדים שמתעקשים לשמור על מידה מסוימת של אנושיות וחירות, לפחות בשעות הפנאי העומדות לרשותם.

"התיוג של עובדים כאלה כ'מתפטרים', חושף עד כמה נפוץ הניצול בשוק התעסוקה הנוכחי, שתובע עבודה בכל שעה משעות היום והלילה, עבודה בסופי שבוע, עבודה בימי חופשה ומחלה, הרחבת תחומי האחריות כדי לפצות על מחסור בכוח אדם — וכל אלה כמובן ללא תוספת תשלום או שיפור בתנאים. תנאי עבודה הוגנים, עולה מן הכתבה, הם כה חריגים, שהם בגדר 'תופעה' (זמנית וחולפת, יש לקוות!).

"[...] הגיע הזמן שהעיתונים הכלכליים יפסיקו לאמץ בעיוורון את נקודת המבט של בעלי הכוח, ובמקום לקרוא ל'תופעה' של אנשים שמבצעים את העבודה שעליה משלמים להם במונח המגוחך 'התפטרות שקטה', יכנו את הנוהג המקובל של מעסיקים לנצל את עובדיהם ללא תמורה בכינוי הראוי: 'שעבוד מושתק'".

עושים לביתם

ב"ידיעות אחרונות" משיקים בפעם השנייה מיזם דמוי עיתונאי במימון מפעל הפיס, "שווים בתעסוקה" שמו. בבית-המשפט תלויה ועומדת עתירה שהגישה עמותת הצלחה לחשיפת כל עסקאות הפרסום, כולל הפרסום הסמוי, של מפעל הפיס בתקשורת הישראלית.

עוד ב"ידיעות אחרונות", עמוד במימון בנק הפועלים.

ענייני תקשורת

גבי בר-חיים מראיינת את אריה גולן למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".

במוסף "אתנחתא" של "בשבע" מתפרסם ראיון שערך אסף משניות עם דוד דיסקין, מחבר הספר "המגיפה התקשורתית", "שמסקנתו המרכזית היא שהתקשורת סיקרה את הקורונה בצורה מגמתית מתוך מטרה לפגוע בנתניהו, ועל הדרך פגעה ביכולת להתמודד עם המגפה, ולמעשה סיכנה את הציבור".