בשבוע שעבר ביצעתי את אחת העסקאות המשתלמות ביותר מאז נכנסתי לתפקיד עורכת "שקוף": קניתי צילום של דודי ורטהיים.

ורטהיים הוא הבעלים של כלי התקשורת הפופולרי בישראל: ערוץ קשת 12 וחברת החדשות שלו, ושני אתרים פופולריים: N12 ו-Mako. הוא אחד האנשים העשירים במדינה, הבעלים של קוקה ישראל ושל חברות הבת שלה - מחלבת טרה, חברת נביעות ועוד - שהן מונופול בתחום המזון. הוא מחזיק גם בבנק: בנק מזרחי.

תאמינו או לא, אבל כמעט שאי אפשר למצוא תמונה של דודי ורטהיים ברשת או במאגרי תמונות פופולריים. אני יודעת כי חיפשתי בנרות תמונה כזו לליווי כתבה חשובה של ניר בן-צבי על טייקוני התקשורת בישראל. שתיים או שלוש התמונות הבודדות של ורטהיים שתמצאו בחיפוש בגוגל הן בנות עשור או שניים. כאילו קפא מר ורטהיים בזמן.

לא רק דודי ורטהיים. נסו למשל למצוא צילום של אלי עזור, הבעלים של – קחו אוויר – "מעריב", "וואלה", רדיו ללא הפסקה, ספורט 1, ספורט 2, "ג'רוסלם פוסט", תחנת הרדיו 99FM ואולי עוד כמה ששכחתי. או של נוני מוזס, הבעלים של קבוצת "ידיעות אחרונות", הכוללת את העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט", את אתר ynet, את מקומוני mynet ועוד ועוד.

ארנון (נוני) מוזס בבית-המשפט המחוזי בירושלים, 29.11.2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי)

מוזס הוא אחד האנשים החזקים במדינה כבר שנות דור, אבל עד לא מזמן היה מדובר ברוח רפאים, מבחינת היכולת של הציבור הרחב לדעת מי הוא, במובן הפשוט והמיידי ביותר. את הראיון האחרון לתקשורת הוא העניק בערך לפני 40 שנה, ובסוכנויות הצילום התמונות שלו היו בערך מאותה התקופה. למעשה, אלמלא נחשפה ההקלטה שבה הוא נשמע מנסה לכאורה לשחד את בנימין נתניהו, לא היינו יודעים איך הוא נשמע. ואלמלא הוחלט להגיש נגדו כתב אישום במסגרת "תיק 2000" והמו"ל הכל יכול נגרר לתקתוקי המצלמות באולם בית המשפט המחוזי בירושלים – לא היינו יודעים כיצד הוא נראה כיום.

האקדחים המעשנים מסתתרים

איך יכול להיות שלאנשים האלה כמעט ואין תיעוד חזותי ברשת? הרי הם אילי תקשורת. מי שמחזיקים בזרקורים שאמורים להאיר את הפינות החשוכות בחיים הציבוריים שלנו. איך זה שדווקא הם נותרים בצללים? האם בעלי ההון שמחזיקים בכלי התקשורת הם במקרה גם טיפוסים ביישניים באופן קיצוני?

אני מאמינה שלא. אין כאן צירוף מקרים, והעובדה הקטנה הזו על ההתנהלות של אילי התקשורת היא רק הדגמה לאופן שבו מתנהלים כלי התקשורת שבבעלותם.

עסקים בשליטת דודי ורטהיים (איור: "שקוף")

למוציאים לאור, אלה שמתרחקים מעדשות המצלמות, יש השפעה בלתי נתפסת על התודעה שלנו. ערוץ 12, למשל, הוא מונופול בידור וחדשות השולט על כ-70% משוק הטלוויזיה המסחרית. ynet נהנה מכוח דומה בשוק החדשות המקוונות. קבוצת התקשורת של עזור דומיננטית כמעט בכל תחום מדיה בישראל.

לא סתם כתבתי "בלתי נתפסת". זו לא מילת תיאור סתמית: אין לנו יכולת לתפוס כיצד משפיעים בעלי הבית והאינטרסים שלהם על הסיקור בכלי התקשורת שמהם אנחנו ניזונים. האקדחים המעשנים של השחיתות התקשורתית אינם נגלים במה שמופיע על המסך, אלא מסתתרים במה שנעדר ממנו.

מי קובע את סדר היום?

ההיעדר הוא משרתם של כל האדונים החשובים בתקשורת. כולנו מכירים את הפתגם "תמונה אחת שווה אלף מילים", אבל היעדרה של תמונה אחת יכול להיות שווה הרבה יותר. והיעדרה של תמונה של אחד האנשים החזקים בישראל מספרת סיפור גדול יותר: מה אתם יודעים על מה שלא משודר בחדשות 12 או לא מתפרסם ב-ynet? מעט מאוד, אם בכלל.

אלי עזור (צילום: מרים אלסטר)

אנחנו לא יודעים מי הרים טלפון למי, מי גנזה כתבה, מי הסבירה שזה לא מעניין, שזה לא יעבור ייעוץ משפטי, שהקהל לא יבין, שכבר מאוחר וצריך לסגור את הליין-אפ או שעדיין מוקדם מדי בשביל לעסוק בנושא כזה או אחר. נושא שבמקרה קשור לבעל הבית, או לחברים שלו, או לעסקים שלו, או לעסקים של החברים שלו. למעשה, ברוב רובם של המקרים, גם העיתונאים לא יודעים בדיוק להסביר למה ואיך.

התחלנו מתמונה נעדרת והמשכנו לכתבה גנוזה, אבל ההיעדר הגדול באמת הוא בסדר היום הציבורי שהתקשורת מכתיבה. כפי שהראה ניר בן-צבי בכתבה שלכבודה רכשנו את תמונתו של ורטהיים – טייקוני התקשורת בישראל מחזיקים פעמים רבות בעסקים שמזיקים לנו. כאלה שהעיתונות צריכה לתקוף ולהעיר את הציבור נגדם.

כדי שהמדינה לא תטפל במשקאות ובמזון המזיק שאנשים כמו דודי ורטהיים מוכרים, צריך פשוט להוריד את הנושא מסדר היום. כלומר לא בטוח שכל שבוע ורטהיים גונז תחקירים על קוקה קולה, מספיק שעורכי המהדורות משכיחים מאיתנו את העובדה שסכרת הפכה למגפה קטלנית בישראל. כך גם בנוגע ליוקר המחיה שמשתולל בסופרים, ומשרת היטב את מונופול המזון של ורטהיים, או בנוגע לזיהום אוויר (הבעלים של רשת 13, לן בלווטניק, מחזיקים בכמה מהמפעלים המזהמים בישראל).

לן בלווטניק, בעל השליטה בערוץ רשת 13 (צילום מסך מעובד)

וזה לא נגמר פה: חדשות 12, ynet ואחרים קובעים את סדר היום לא רק אצלם, אלא גם אצל כלי התקשורת המתחרים, שבדרך כלל מהדהדים את מה שקורה במהדורות הכי נצפות. כן, גם אתם, שבכלל לא רואים טלוויזיה ולא גולשים באתרי החדשות אלא מקבלים את המידע שלכם "רק מפייסבוק" - מאיפה אתם חושבים שהוא הגיע לפייסבוק?

השיטה הזו היא לא גזירת גורל. היא משרתת קומץ מיליארדרים שיושבים בראש הפירמידה ומרוויחים מהבורות שלנו. זו הסיבה שחיפשתי בנרות תמונה של דודי ורטהיים, עד שמצאתי תמונה אחת מאת צלם עיתונות עצמאי. השחיתות בעסקי התקשורת חייבת להיקשר לפנים, להיצרב בתודעה, ולכן התמונה של ורטהיים שווה כל שקל מכספי התומכים שלנו. הגיע הזמן שהאנשים המחזיקים בבמות הגדולות ביותר כאן יוצבו בעצמם על הבמה, באור הזרקורים שרק עיתונות עצמאית יכולה להאיר.

הטור מתפרסם במקביל באתר "שקוף"