שכול (מספרים)

בשערי שלושת הטבלואידים, ככותרת ראשית או כמעט ראשית, מודפס הבוקר מספר חללי מערכות ישראל המעודכן, לקראת יום הזיכרון שיחול בעוד חמישה ימים – 24,068.

בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" נפלה טעות מצערת ונכתב כי בשנה האחרונה נוספו למניין 65 נופלים, במקום 56, כפי שנכתב בשער "מעריב" וגם בגוף הידיעה של "ידיעות אחרונות".

ב"ישראל היום", לעולם פטריוטים יותר מהנדרש, מבשרים בשער כי מאז יום הזיכרון אשתקד נוספו 140 חללים חדשים. הפער הזה לא נובע מטעות, אלא מהחלטת "ישראל היום" לצרף למניין גם 84 נכים שנפטרו במהלך השנה החולפת כתוצאה מנכותם והוכרו כחללי מערכות ישראל.

כל הנתונים נשאבו מהודעת משרד הביטחון, שלא מקבלת ביטוי ב"הארץ" או "מקור ראשון".

שכול (פוליטיקה)

על פני עמוד שלם ב"מקור ראשון" נדפסת מודעה שבראשה תצלום של נפתלי בנט כשמצדו האחד מנסור עבאס ומצדו האחר יאיר לפיד. הכותרת: "לא רוצים חיבוק מכם!". כותרת המשנה: "אנו, משפחות שכולות, שהקרבנו את היקר לנו מכל, דורשים שחברי הממשלה עם תומכי הטרור לא יגיעו לטקסי הזיכרון של קרובינו שנרצחו על-ידי מחבלים". על החתום: 44 נציגי משפחות שכולות.

בעמוד אחר של "מקור ראשון" נדפסת ידיעה של גדעון דוקוב תחת הכותרת "עמותת 'סיוע 48' התומכת במשפחות מחבלים מבקשת תקציב מהמדינה". דוקוב מזכיר כי עמותה זו עמדה במוקד כתבת תחקיר של אילה חסון ברשת 13, ולפיה כספי העמותה הגיעו למשפחות של מחבלים בעזה (בעקבות התחקיר הוגשה נגד חסון ורשת תביעת דיבה).

בתגובה לתחקיר אמר מנכ"ל העמותה רזי עיסא כי העמותה אינה מקבלת אגורה מהמדינה, אולם דוקוב מדווח כי עוד לפני שהכחיש קבלת סיוע ממשלתי כבר הגישה העמותה בקשה לקבל 400 אלף שקל מתקציב ועדת העזבונות של האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים, וזאת למען מיזם למתן תגבור לימודי לסטודנטים בנגב.

באפוטרופוס הכללי מסרו לדוקוב כי בקשת העמותה נדחתה בספטמבר 2021, כחודש לפני פרסום הכתבה של חסון. תגובה זו מופיעה בסוף הידיעה, אחרי העמדה של פורום "בוחרים בחיים", שמייצג משפחות שכולות ונפגעי טרור. "אנו דורשים מגדעון סער ומשרד המשפטים לעצור מיד כל כוונה להעביר כספים ציבוריים לעמותת 'סיוע 48'", מצוטט גורם אלמוני מטעמם. "אנו מבקשים מהציבור להשמיע את קולו ולעמוד לצדנו במאבקנו ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונרצחי הטרור".

"לתפיסתי, למשפחות השכולות לא צריך להיות מעמד מיוחד בכל הנוגע למדיניות החוץ והביטחון הישראלית. דעתן של המשפחות השכולות בעניינים הללו אינה נכונה או לא נכונה יותר מזו של הציבור הכללי", אומר ניר גונטז' לגילי מייזלר, אח שכול, במדורו "על הקו" שב"מוסף הארץ".

"אני מסכים", משיב מייזלר, "אבל כל אחד יש לו את הניסיון והחוכמה שלו".

שוד הגז

"אחת ההצלחות הכלכליות הגורליות של ישראל במאה הנוכחית", כך מגדיר סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר ב"ידיעות אחרונות", את מתווה הגז. פלוצקר נסמך על סקירה שפִרסמה השבוע רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, ולפיה בעשור האחרון זינק השימוש בגז טבעי בישראל ב-120%, ומחיר הגז הטבעי ירד מסוף 2019 עד אמצע 2021 ב-15% בזמן שבאירופה המחיר עלה ב-620% (הכוונה למדינות אירופה שאינן מפיקות לעצמן את הגז, מידע שנשמט מהטור של פלוצקר), והחיסכון למשק משימוש בגז טבעי מקומי הגיע בשנה שעברה ל-65 מיליארד שקל, לא כולל "התרומה לאוויר יותר נקי" (בסקירה של משרד האנרגיה לא מוזכרות כמובן השלכות הרות אסון של השימוש בגז על הסביבה).

תחת הכותרת "שלב התודות" מציין פלוצקר שלושה: פרופ' איתן ששינסקי, השר לשעבר יובל שטייניץ ואיש העסקים יצחק תשובה. "אלמלא עשייתם הבלתי נלאית היתה ישראל צריכה לייבא אשתקד גז טבעי וחומרי אנרגיה נוספים ב-20 מיליארד דולר, וכל תמונת הכלכלה הישראלית היתה שונה בתכלית".

פלוצקר לא מזכיר כי תשובה אינו סתם איל אנרגיה, אלא גם מקורבו ובעבר אף שותפו העסקי של המו"ל העורך האחראי של "ידיעות אחרונות" הנאשם בשוחד, ארנון (נוני) מוזס, שאף קיבל מתשובה הלוואות חילוץ כשנקלע למצוקה פיננסית. עם זאת, פלוצקר מוצא לנכון לתהות: "מתי מתנגדי המתווה, הפופוליסטים, הפוליטיקאים והפרשנים, יתנצלו בפומבי ויודו בטעויותיהם?".

בעוד פלוצקר ממתין למיה קולפה כללית, הוא מוזמן להאזין לאחד משלושת מובילי המתווה שהוא משבח, פרופ' איתן ששינסקי, שאמר לפני חודשים אחדים בראיון ל"דה-מרקר" כי טעה בעשייתו לאישור מתווה הגז במתכונתו הנוכחית, הכוללת הקלות נרחבות לחברות הגז, שהותירו את המחיר גבוה ביחס למדינות המפיקות גז בעצמן ואת קרן העושר הציבורית ריקה.

מי שלא צריך להמתין להתנצלויות מתנגדי מתווה הגז הוא אלי ציפורי (שהגיש לאחרונה תביעת דיבה בסך מיליון שקל נגד שלל גורמים, בהם "העין השביעית").

ציפורי נהנה ממה שהוא עצמו מכנה "פרי מוחי הקודח והפורח" ומתאר בטורו שב"מעריב" של אלי עזור כיצד "דה-מרקר" יצא השבוע בכותרת ראשית על סקירת רשות הגז לצד "טור של עורכי העיתון המכים על חטא על הקמפיין האלים שלהם נגד מתווה הגז ותומכיו"; כיצד שלי יחימוביץ' פִרסמה "פוסט המודה בטעויות הכלכליות שלה על מתווה הגז"; וכיצד קרן נויבך פתחה את תוכניתה בכאן רשת ב' בדיווח על התועלת המשקית של הגז, "ומיד לאחר מכן העלתה לראיון את שלי יחימוביץ', בסגנון 'סליחה, טעינו'".

אחרי התיאור האוטופי הזה, מבחינתו של ציפורי, הוא מסביר לקוראיו שבדה זאת מלבו ומוסיף: "האנשים שהכפישו, השמיצו ושיחקו עם המספרים – ימשיכו למטרה הבאה כדי להכפיש, להשמיץ ולשחק עם המספרים".

כמו פלוצקר, גם ציפורי מדווח לקוראיו על החיסכון המשקי האדיר של כ-116 מיליארד שקל בשנים 2014–2021 כתוצאה משימוש בגז טבעי, ומציין אף הוא כי הערכה זו "אינה מגלמת את התועלת הסביבתית במעבר לגז טבעי". ובעוד פלוצקר נמנע מלהזכיר את קשרי המו"ל שלו עם איל הגז תשובה, ציפורי נמנע מלהזכיר שהמו"ל שלו, אלי עזור, הוא איל גז בפני עצמו ושותפו של תשובה.

בחלק אחר של "מעריב" מראיין יהודה שרוני את נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר. בין היתר מציין תומר את מחירי האנרגיה המתייקרים כבעיה מרכזית שעמה מתמודדים התעשיינים בישראל. "ישראל חייבת גם להשקיע בהתייעלות אנרגטית, ובהזדמנות זאת אני שמח מאוד שכת מכחישי הגז לא הצליחה במשימה להשאיר את הגז בבטן האדמה", הוא אומר, כאילו במוקד המאבק הציבורי נגד מתווה הגז לא עמד המחיר.

השבוע, עם פרסום סקירת רשות הגז והפצת ממצאיה בידי תומכי מתווה הגז, פירק אותה ביעילות אריאל פז-סוויצקי, מנהל המחקר ב"לובי 99" (אפשר להצטרף לתומכי הלובי הציבורי כאן): "שוב מפיצים את ההטעיה שהמעבר לגז טבעי חסך עשרות מיליארדים לציבור", כתב פז-סוויצקי. "למה זו הטעיה? נתחיל מהאותיות הקטנות בדו"ח משק הגז (מצורפת התמונה המוגדלת), שלפיה החישוב מניח צורך להקים תחנות פחם חדשות אבל 'לא לוקח בחשבון הקמת תחנות כוח והסבות לגז טבעי'. למה את זה כן ואת זה לא?

"'החיסכון נובע מהפרשי מחירי דלקים", ממשיך פז-סוויצקי, "אלא שזה לא באמת קשור למציאות. תראו את המחירים בדו"ח האחרון של חברת החשמל – המחיר של הפקה מפחם קרוב למחיר של גז טבעי, כך שפערים שיובילו להוצאות של עשרות מיליארדים נוספים משמעותם הפקה בעיקר מסולר ומזוט – מה שבחיים לא היה קורה. היו מפיקים מפחם כפי שעשו עד 2008.

"זה היה נורא וגורם למאות הרוגים בשנה מזיהום – אבל משרד האנרגיה במפורש מציין שההערכה 'אינה מגלמת את התועלות הסביבתיות', אז זה לא רלבנטי לדיון. ומה אם היו מזרזים את המעבר למתחדשות, או מייבאים גז ממצרים כפי שעשו פעם? מזה מתעלמים.

"בשורה התחתונה, מדובר בהצגה שרירותית של הנתונים, עם בחינת תרחישים חלופיים שלא באמת היו מתממשים. הנתון היותר מעניין הוא מחיר הגז הטבעי, שעדיין גבוה פי 7 מעלות ההפקה. איפה הגרף עם החיסכון האפשרי לציבור אם היה לנו שוק גז תחרותי? זה, משום מה, לא הוצג".

הבוקר, בשולי טורו של אבי בר-אלי ב"דה-מרקר", מציין העיתונאי כי יממה לפני ליל הסדר פִרסמה רשות החשמל לשימוע ציבורי את כוונתה לאשר את חוזה הגז החדש שעליו חתמה חברת החשמל עם כל השותפות במאגר תמר.

"בניסוח מוקפד ומפורט נימק הרגולטור של שוק החשמל מדוע לדעתו החוזה הוא הרע במיעוטו, ומדוע ההתחייבות למחיר הגז שנסגר (4-4.5 דולרים ליחידת חום), למשך עשור ויותר – היא סבירה בנסיבות העניין", כותב בר-אלי. "ומהן נסיבות העניין? 'מניתוח מצב השוק כיום, הסבירות כי בשנים הקרובות יתרחש שינוי מבני משמעותי במשק הגז שיהפוך אותו למשק תחרותי יותר, באופן שיוביל למחירי שוק נמוכים כל-כך לקראת סוף העשור, אינה גבוהה', נכתב".

ב"הארץ" מדווחת לי ירון כי במשרד האוצר העריכו בדיונים פנימיים שישראל לא תצליח לעמוד ביעדי הפליטות שהציבה לעצמה ושלהם התחייבה בפני האו"ם (צמצום הפליטות ב-27% עד סוף העשור). משום כך התעקשו פקידי האוצר להוציא מחוק האקלים המתגבש כל מדד מספרי לצמצום הפליטות לטווח הקרוב, ותחת זאת להפנות בחוק להחלטת ממשלה, שאותה ניתן לשנות בקלות.

"כמו כן", כותבת ירון בפסקה האחרונה של הידיעה, "ל'הארץ' נודע כי לוועדה המייעצת לשינויי האקלים שתוקם במסגרת החוק, שתפקידה לייעץ למשרדי ממשלה ורשויות מקומיות בגיבוש תוכניות היערכות – נוספו כעת גם נציגים מרשות הגז ומהתאחדות התעשיינים".

התערבות פוליטית

השבוע, יום אחרי שיו"ר חברת החשמל אשר בהרב התפטר מתפקידו תוך רמיזה לכך שעזב בשל התערבות פוליטית של שר האוצר אביגדור ליברמן, היה "מעריב" של אלי עזור העיתון היחיד שהתעלם מכך כליל.

הבוקר, במדורו שב"מעריב", מתייחס הפרשן הכלכלי הבכיר יהודה שרוני לפרישה של בהרב, ואף לטענתו על התערבות פוליטית.

אולם במקום ביקורת על היעדר מינהל תקין בחברת החשמל, שרוני מבקר את בהרב על פרישתו ("אם בהרב באמת לא מסוגל למלא את התפקיד רק משום שהדירקטוריון בחר מנכ"ל שלא כלבבו [...] כיצד יהיה מסוגל להתמודד עם האתגרים החשובים באמת של חברת החשמל?"); ובמקום לסמן את ליברמן כמתערב הפוליטי, שרוני מפנה את האצבע קודם כל לשר החוץ ("לפי הערכות, יו"ר יש-עתיד הוא מי שבאמת מקבל את ההחלטות מאחורי הקלעים בנוגע למינויים [...] את המינוי של מאיר שפיגלר למנכ"ל חברת החשמל הוא סגר מול שר האוצר ליברמן, שאליו הוא מתייחס כגורו הממשלתי").

המשבר הקואליציוני

"בנט הודיע השבוע לאנשיו שהוא מתכוון לעלות לפייט ושהוא ידרוש ויבהיר שהוא לא מתכוון להיות לבד במלחמה הזאת", כותבת סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות", בלי לציין האם היא מחשיבה עצמה לאחד מ"אנשיו". ב"הארץ" כותב יוסי ורטר כי בנט הגיע השבוע לתובנה: "אם נגזר עליו לסיים, הוא יעשה זאת בקומה זקופה. נמאס לו להילחם לבד בשוחות". ב"מעריב" משבח בן כספית את בנט על פועלו לסיכול הסכם הגרעין האיראני, ובאופן כללי כותב כי "הממשלה הזו היא ממשלת הצלה, בעצם קיומה".

"ההשפעה שיש לבנט בתקשורת הישראלית היא ביחס הפוך להשפעתו בציבור", כותב אמנון לורד ב"ישראל היום". עמיתו לעיתון יעקב ברדוגו כותב כי גדעון סער מעוניין לגבש עסקת טיעון לבנימין נתניהו, "שתחזיר אותו ואת תקווה-חדשה למרכז השיח הימני, ואולי לבית חדש בימין או עם הליכוד ביום שאחרי נתניהו". מתי טוכפלד, בעל טור נוסף ב"ישראל היום", מדווח מנגד כי "ההערכה בסביבת נתניהו היא כי הממשלה תיפול כבר במהלך המושב הקרוב, וכי גברו הסיכויים להקדמת הבחירות או להקמת ממשלת ימין בראשותו בכנסת הנוכחית".

במדורו שב"מקור ראשון" כותב יאיר שרקי כי בעיתוני סוף השבוע הנוכחי מתפרסמות מודעות תמיכה בממשלה ובחברי ימינה ללא חתימת הגוף המממן. בעיתון שבו כותב שרקי מתפרסמת דווקא מודעת תמיכה בעידית סילמן ועמיחי שיקלי, ללא שם הגוף המממן.

כספית כותב ב"מעריב" על סילמן, יו"ר הקואליציה לשעבר, כי "מי שהגדירה את עצמה כדתייה לאומית ליברלית מובילה עכשיו מצעד משיחי ביזארי המתובל במלמולי 'ערכיות'". כדי להבין למה הכוונה יש לחזור לטורו של טוכפלד ב"ישראל היום". הפרשן הפוליטי, וחסיד חב"ד מהזרם המשיחי, מייחס את החלטתה לפרוש מהקואליציה לאדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

לדברי טוכפלד, "לא רק תובנות חדשות צצו לבני הזוג [שמוליק ועידית סילמן] בשבועות האחרונים לגבי הממשלה שבה חברה סילמן, אלא גם סימנים אחרים. מתחום המיסטיקה וחלק האגדות שיש בתורה, הנלווה לחלק ההלכות וסיפורי המקרא.

"האות העיקרי ניתן להם דווקא על-ידי הרבי מלובביץ', בדיוק בימים שבהם מלאו לו 120 שנה. הסימן שקיבלו טִלטל אותם. היה זה כאשר שכן חב"דניק מרחובות הראה לשמוליק סרטון ובו נתניהו נפגש עם הרבי במעמד חלוקת הדולרים השבועי. בסרטון נראה הרבי אומר לנתניהו כי הוא ייאלץ להתמודד עם 119 חברי כנסת, אולם 'אין לך מה לחשוש כיוון שהקב"ה בצד הזה'. שמוליק בא עם הטלפון לעידית נרעש, הראה לה את הסרטון, ושאל אותה: 'את רוצה להיות בצד של כל הממשלה הזאת, או בצד של הרבי מלובביץ'?'. דמעות החלו לזלוג מעיניה".

סכנה ברורה ומיידית

"1995 עושה קאמבק. מאחורי מכונת ההסתה המשוכללת פי 100 ניצב אותו פוליטיקאי מסוכן וחסר עכבות שדמותו ופועלו מרחפים מעל קבר בהר הרצל של ראש ממשלה שנרצח", כותב הבוקר יוסי ורטר ב"הארץ" בעקבות שני מכתבים עם קליעים שנשלחו למשפחת ראש הממשלה. "כשבנימין נתניהו בשטח – שוב כראש אופוזיציה, והפעם גם כנאשם פלילי – מערכות השלטון והאבטחה במתח. האיומים המשוגרים לעבר ראש הממשלה נפתלי בנט וכמה משריו הם בדרגה הגבוהה ביותר [...] לבסוף נמצא גם הפנאט השימושי שיטפל בהפקעת המנדט מהמנהיג הלא לגיטימי, באמצעות שלוש יריות".

רק לפני כשנתיים, ורטר הביע אמון רב יותר ביכולות של השב"כ לסכל כל נסיון התנקשות בראש הממשלה. אבל אז, כמובן, היה זה ראש הממשלה נתניהו.

אחרי שהמשטרה עצרה אדם שנחשד באיומים נגד נתניהו כשבאמתחתו אקדח פלסטיק ושני תערים פִרסם נתניהו פוסט על האיומים נגדו ונגד בני משפחתו. ורטר הגיב בעיתון על האיומים נגד נתניהו ועל האיומים שנשמעו באותם הימים כלפי המפגינים נגדו: "על מנת לרצוח מפגין דרוש רק איש ימין קיצוני נחוש וקל תנועה – עם אלה, סכין או שבר בקבוק ביד. על מנת לפגוע בראש הממשלה המאובטח ביותר בעולם – וטוב שכך, אחרי נובמבר 95' – נדרשות יכולות של מדינה או של ארגון טרור מתקדם. רצח ראש ממשלה בישראל הוא כמעט מדע בדיוני".

סיפור חדש

במדור הקבוע של ארנון סגל ב"מקור ראשון" המוקדש להר הבית מתפרסם מאמר אורח מאת יהודה עציון. "ההצגה הירדנית נגמרת", קובעת כותרת הטור, ובכותרת המשנה נכתב: "תקופת השלטון ההאשמי בהר הבית מתקרבת לסיומה. בקרוב יחל סיפור חדש".

עציון הוא מומחה להר הבית, ובמיוחד לתחילתם של סיפורים חדשים בהר, בין היתר בשל תוכניתו לפוצץ את מבנה כיפת הסלע, תוכנית שזמם להוציא לפועל בתחילת שנות השמונים במסגרת פעילותו בארגון הטרור שכונה "המחתרת היהודית".

שופטי המחוזי בירושלים, שהרשיעו את עציון ואת חבריו למחתרת ודנו אותם למאסר, ציינו כי התוכנית לפיצוץ כיפת הסלע, שנולדה תחילה במטרה לחולל "מהפך רוחני", קיבלה "קונקרטיזציה" בשנת 1982 עם ההכנות להשלמת פינוי חצי האי סיני מיישובים ישראליים, וזאת במטרה לסכל את הסכם השלום עם מצרים והנסיגה הישראלית (בסופו של דבר דחו חברי המחתרת את הביצוע, ובהמשך נתפסו).

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מפרסם הבוקר עורך העיתון וחברו של עציון ל"מחתרת היהודית" חגי סגל טור נרחב במלאות 40 שנה לתחילת הריסת היישובים הישראליים בסיני. סגל טוען כי "לו היה [בגין] מתעקש באמת, יישובי סיני היו נשארים על כנם עד עצם ימינו. ייתכן שאף ללא עקירתם היינו זוכים בשלום, או לפחות בהפסקת אש מתמשכת עם המצרים".

פציפיזם

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום" ידיעה מאת חנן גרינווד על אזרח ישראלי שהתגייס לאותה סיירת שבה שירת אחיו הגדול, שנהרג לפני שנים אחדות בתאונה במהלך שירותו הצבאי. לפי הידיעה, האירוע הטראגי היכה באח הצעיר, "אבל בסופו של דבר במקום להגשים את חלומו להפוך למסתערב ביחידת דובדבן, בחר להתגייס ליחידה הצבאית שבה שירת אחיו".

עד כאן אבן בנייה תקנית בחומת התעמולה שמסתירה ממרבית הציבור כל אפשרות לראות מה נמצא מעבר לחובת השירות בצה"ל, חומה אשר ממילא בנויה גבוה במיוחד בטבלואיד לאומני כמו "ישראל היום", ואשר מתבצרת עוד יותר לקראת יום הזיכרון לאלה ששילמו בחייהם בשירותם הצבאי.

דווקא משום כך מפתיע לראות במוסף "שישבת" של "ישראל היום" כתבה הנותנת ביטוי נרחב, ולא שיפוטי, לעריקים משירות צבאי.

"בשקט-בשקט מתנהל באוקראינה מבצע חשאי לחילוץ מאות גברים יהודים מהמדינה – שמוגדרים לפי גילם 'חייבי גיוס'", נכתב בכותרת המשנה לכתבה מאת העיתונאית יפעת ארליך. "מבצע ההברחה כולל הסעות מאורגנות בנתיבים עלומים, חמיקה ממחסומים, גניבת גבול, זיוף חותמות ותשלום שוחד".

בכתבה מציגה ארליך בהרחבה את סיפורו של בנימין (שם בדוי), בן 35 הסובל ממחלת כליות, שנמלט מאוקראינה כדי לא לשרת במלחמה נגד כוחות רוסיה הפולשים.

"אני לא מוכן לתת את חיי למען אף מדינה בעולם", מצוטט בנימין כבר בתחילת הכתבה, ובהמשך מסביר: "אני יודע שיש מי שעלולים להאשים את היהודים שעוזבים ולא תורמים למלחמה, אבל אני לא מוכן למות בעד שום מדינה. רק למען ילדי. למה שאתן את חיי בשביל פוליטיקה? העיקר לחיות. המדינה שלי היא איפה שטוב לי. ככה אני חי. זאת מלחמה מיותרת ולא צודקת, ובעיני אין שום מלחמה מוצדקת".

סימנייה

עו"ד איתי מק כותב במדור הדעות של "הארץ" על חואן אורלנדו הרננדס, נשיא הונדורס לשעבר, שכמעט הדליק כאן משואה לתפארת מדינת ישראל בתקופה שבה נתניהו היה ראש ממשלה ומירי רגב שרת התרבות, ולפני ימים אחדים הובל למשפט פדרלי במנהטן בגין סחר בסמים ובנשק. הקריאה מאלפת.

עושים לביתם

"מקור ראשון". במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מתפרסמת כתבה מאת מיכאל טוכפלד על עבודות התשתית של עיריית ירושלים לשיפור התחבורה בעיר. הכתבה, שנפרסת על פני שלושה עמודים, כוללת ראיונות עם ראש העירייה משה ליאון, מנכ"ל תוכנית אב לתחבורה זוהר זולר ומחזיק תיק התחבורה בעירייה דוד זוהר.

הכתבה נראית מערכתית מבחינת עיצוב וגופן, ואף חתומה על-ידי עיתונאי הכותב דרך קבע בעיתון. רק הודעה בראש העמוד שלפיה היא מתפרסמת "בשיתוף עיריית ירושלים" מלמדת כי למעשה מדובר במוצר פרסומי שנרכש על-ידי העירייה למטרות תעמולה. בכתבה משובצת מודעה המפנה את הקוראים להסכת "עיר תשתית" באתר "מקור ראשון", שנולד אף הוא מ"שיתוף" (קרי: תשלום) של עיריית ירושלים וכלי התקשורת.

"ידיעות אחרונות". בירכתי מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם עמוד במימון התעשייה האווירית לרגל השקת העונה השישית של המיזם הפרסומי "מהנדסות העתיד". העמוד מוקף מסגרת וחתום בידי ליאת זנד, שאינה חברת מערכת "ידיעות אחרונות".

"הארץ". ב"מוסף הארץ" וב"דה-מרקר" מתפרסמים 16.5 עמודים של פרסום סמוי במימון גורמים חיצוניים. העמודים מלווים בגילוי הלא נאות דיו "תוכן שיווקי", אך מובדלים במסגרת המקיפה כל אחד מהם, לוגו של המחלקה המסחרית של העיתון, ואינם חתומים בידי עיתונאי המערכת.

"מעריב". במוסף השבועי של "מעריב" מתפרסמת כפולה מאת טליה לוין על עמותה של חברת קשת, וכפולת עמודים נוספת מאת צביקה קליין על נשיא הישיבה יוניברסיטי. אין כל רמז לכך שמדובר בפרסומים שנרכשו על-ידי המסוקרים מלבד סגנון הכתיבה ואיכות התוכן.

ענייני תקשורת

מבין העיתונים, רק ל"ידיעות אחרונות" יש כרגע עיתונאים באוקראינה (יואב קרן והצלם עמית שאבי) שמדווחים על נזקי ההפצצה הרוסית באודסה.

במדורו שב"דה-מרקר" מביא סמי פרץ נתונים מסקר שערכה חברת מדגם עבור קרן ברל כצנלסון (לא מצוין האם הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של יהודים בלבד או כלל האוכלוסייה). בין היתר הוצגה בפני הנסקרים רשימת מקצועות, והם נשאלו מהם חמשת המקצועות שהם הכי מעריכים. לעומת 73% שהשיבו "רופא/ה", בתחתית הסולם, עם 3% בלבד, ניצב "איש/אשת תקשורת".