הקסם פג

הבוקר יוצא לאור גליון סוף השבוע השלישי של "ישראל היום" מאז נודע על הדחתו ("הודיע על פרישתו") של העורך בועז ביסמוט. בשבוע שעבר דווח גם על עזיבתו של סגן העורך בשנים האחרונות אריאל שמידברג, ולפי דיווח מאתמול גם המשנה לעורך ברוך רון, שנמצא בעיתון מיום היווסדו, בדרך החוצה.

עם חילופי הגברי מסתמן גם שינוי בהטיה הפוליטית של העיתון. אם בסוף השבוע הראשון תחת ממלא מקומו של ביסמוט, עורך המוסף השבועי עמר לחמנוביץ', עדיין ניתן ביטוי בולט ונרחב יחסית לאינטרסים של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, הגיליון מהבוקר מלמד על נתק. המבצר טרם ננטש סופית – יעקב ברדוגו, אמנון לורד ואראל סג"ל, שלושה מנאמניו הגדולים ביותר של נתניהו, מפרסמים גם הבוקר את טוריהם בעיתון – אבל בראש עמוד 9 של קונטרס החדשות נדפסת ידיעה שכמותה לא ניתן היה להעלות על הדעת בתקופת שני העורכים הקודמים של החינמון הנפוץ בישראל.

את הפגנת תומכי נתניהו, שנערכה אמש ברחבת הבימה בתל-אביב, מסקר "ישראל היום" באמצעות רשימת צבע הנושאת את הכותרת "הקוסם הבטיח לשלוף שפן – אבל ברגע האמת לא הגיע". אייל לוי מדווח מהכיכר על תפוסה נמוכה, מפגינים מאוכזבים ותחליף לא מספק להופעתו של המנהיג. "אילו הכיכר היתה מפוצצת בעשרות אלפים – ראש הממשלה לשעבר היה מופיע", מודיעה כותרת המשנה לדיווח.

נסתרת בהרבה אך משמעותית לא פחות היא ההתייחסות של הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד לראש הממשלה נפתלי בנט. טוכפלד, שתואר על-ידי עד המדינה ניר חפץ כעיתונאי שזכה מנתניהו ל"אמון מיוחד", כותב הבוקר בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" כאילו הצטרף לקרטל הפרשנים של ראש הממשלה הנוכחי.

בעוד ברדוגו, לורד וסג"ל נותרים נאמנים במסריהם לנתניהו, טוכפלד מגלה יכולת הסתגלות מופלאה למציאות החדשה. הוא יודע לספר על מצב רוחו של ראש הממשלה, על דעתו ביחס לקואליציה, ליוקר המחיה ולמצב בשייח' ג'ראח.

"בנט מאמין שאין משמעות לתככים הקואליציוניים, וגם לא לסקרים", כותב הפרשן הפוליטי של "ישראל היום". "אין מערכת בחירות בקרוב, אמר לאנשיו שהראו לו את הסקר האחרון של שלמה פילבר, שבו מקבלת ימינה ארבעה מנדטים. המסר שלו לשרים ולסביבתו הוא שיש לעבוד על מה שצריך, בלי שיקולי פופולריות או נקודות בדעת הקהל. לעשות מה שנראה נכון וטוב למדינה".

בהמשך טורו כותב טוכפלד כי "בנט מעודד מאוד עם שובו ארצה מביקורו בבחריין. [...] הוא מתפעל מזה שכאשר נפגש עם צעירים בבחריין, מפגש שאותו התעקש לקיים נוסף על קבלות הפנים והפגישות הממלכתיות, לא נשאל על-ידיהם אפילו פעם אחת על הסכסוך במזרח התיכון ועל זכויות הפליטים הערבים בארץ ישראל. כל השאלות עסקו בפיתוחים טכנולוגיים ובהרחבת יחסי הסחר והתיירות בין המדינות".

את אותם מסרים ממש אפשר למצוא מהעבר השני של המתרס. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב הבוקר נחום ברנע כי כשבנט ביקר בבחריין "הוא היה מאושר. [...] אחד האירועים שקסמו לו בבחריין היה המפגש שזימנו לו עם צעירים מקומיים, כולל צעירות לבושות חיג'אב. השאלות התמקדו בתעשיית ההייטק הישראלית ובסיכויים להשיג עבודה. [...] לא הציקו לו בשאלות על איראן ועל הפלסטינים".

אם הפרשן הפוליטי של "ישראל היום" כותב כמו ברנע, בשביל מה להזרים עשרות ומאות מיליוני שקלים להנשמה מלאכותית של יומון המחולק חינם?

דומה כי גם מו"ל העיתון מרים אדלסון מעוניינת בימים אלה לבזבז על העיתון כמה שפחות מההון שירשה מבן-זוגה המנוח. מאז 28.1 יוצאת לאור מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" ב-275 אלף עותקי חינם בלבד, כך לפי הנתונים המתפרסמים בשערי הגליונות.

זהו שפל שכמותו לא נראה מעולם, למעט השבועות הראשונים לאחר השקת מהדורת שישי בעיתון. בשנים 2015–2016, בשיא המאבק בין נתניהו למו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, חילק "ישראל היום" מדי סוף שבוע כחצי מיליון עותקים. עם פרוץ מגפת הקורונה בשנת 2020 צמצם העיתון את התפוצה בסוף השבוע ל-350 אלף עותקים, ובהמשך ל-300 אלף בלבד.

הצמצום הנוסף בשבועות האחרונים, ל-275 אלף עותקים, עשוי כמובן להתברר כזמני. העיתון בעל שיעורי החשיפה הגבוהים בישראל הוא צעצוע של מולטי-מיליארדרית. אם ישתנו הנסיבות, אם יהיה צורך לאסור מלחמה חדשה על יריב פוליטי או נציגיו בשוק עיתונות הדפוס, ייתכן שהמדינה תוצף מחדש בחצי מיליון עותקי חינם של תעמולה אישית.

מלבין הכתמים של "תיק 2000"

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" שוב מתייחס בעל הטור עמית סגל, ככל הנראה העיתונאי המוכר והמשפיע בישראל, למשפט ראש הממשלה לשעבר נתניהו. הבוקר, כבעבר, העמדות של סגל הולמות את עמדות הסנגורים של הנאשמים. כמו בפעמים הקודמות שהקדיש ממרצו לניתוח מצבו המשפטי של נתניהו, גם הפעם סגל לא מזכיר ולו ברמז את העובדה כי בעל השליטה בעיתון שבו הוא מפרסם את טוריו, המו"ל ארנון (נוני) מוזס, אף הוא נאשם בתיק.

וזאת יש לזכור: הצעת השוחד של מוזס לנתניהו, על-פי כתב האישום, לא היתה בדמות מעטפות גדושות מזומנים. הוא הציע לרתום למען ראש הממשלה דאז את האימפריה התקשורתית שבשליטתו. הוא סחר ביושרה העיתונאית של מאות עובדיו. קשה להעלות על הדעת התנהגות פחות ראויה של מו"ל כלי תקשורת. בזמן אמת גם סגל חשב כך. בינואר 2017, כשמוזס רק נחשף כחשוד בהצעת שוחד לנתניהו, צייץ סגל: "מה בעצם נוני מוזס עוד עושה כמו"ל 'ידיעות אחרונות'?".

פחות משנתיים לאחר מכן החל סגל לכתוב טור מרכזי במוסף הפוליטי של העיתון. כשנשאל על כך בשיחה עם פרופ' רפי מן (ממייסדי "העין השביעית") בפני תלמידי בית-הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל הסביר סגל כי לא יכול היה לוותר על ההזדמנות לקבל עמדת השפעה ב"ידיעות אחרונות".

מעניין לחזור לאותו ראיון ולשמוע שוב את הנימוקים של העיתונאי הבכיר, שכן איש מאז לא דרש מסגל תשובות בנושא (גם לא בראיון המקיף שערך עמו לאחרונה חברו נדב פרי, פעם עיתונאי וכיום לוביסט ואיש יחסי-ציבור של איל האנרגיה יצחק תשובה, ממקורביו של המו"ל מוזס ומי שניהל עמו חשבון מט"ח משותף וככל הנראה גם העמיד לו הלוואות עתק לכיסוי הפסדיו האישיים בשוק ההון).

בראיון לתלמידי התקשורת באריאל סגל שב על עמדתו כי לא ראוי שמו"ל נאשם בשוחד יסקר ראש ממשלה שאותו, לפי כתב האישום, ניסה לשחד, אך מיסגר את האינטרס של "ידיעות אחרונות" לגייס אותו לשורותיו באופן שמתעלם ממהות הצעת השוחד של מוזס.

"שאלתי את עצמי במהלך המשא-ומתן, רגע, אני הולך להיות עלה התאנה, מלבין הכתמים של 'תיק 2000'?", התוודה סגל בפני הסטודנטים לתקשורת, אולם  מהמשך דבריו עולה כי מבחינתו החשש היה להיות "עלה תאנה" ו"מלבין כתמים" פוליטי, לא משפטי. לפי סגל, המאמץ לגייסו לכתיבה ב"ידיעות אחרונות" נבע אולי מרצון לפנות לקהל ימני יותר, להגדיל בכך את החשיפה ובאמצעות כך גם את שורת ההכנסות.

סגל, בתמימותו כמובן, לא העלה על דעתו את האפשרות שמוזס רצה לגייסו לעיתון מתוך אותו רציונל שהוביל את המו"ל הנאשם בשוחד להציע לנתניהו לרתום למענו את קבוצת התקשורת שבשליטתו. כלומר, שמוזס השתמש בעמדת הכוח התקשורתית שלו כדי לקדם את האינטרס האישי שלו. במקרה הזה, לא להגדיל את שורת ההכנסות של החברה בשליטתו אלא להיחלץ מהרשעה ומאסר.

כיום, למעלה משלוש שנים אחרי שהחל לכתוב ב"ידיעות אחרונות", כבר ברור שמוזס עשה עסקה טובה. יעלה כמה שיעלה לקבל מסגל טור שבועי במוסף, התמורה אינה יכולה להימדד בשקלים. לא רק שמוזס הצליח לנטרל את האפשרות שקול עוצמתי כשל סגל ימשיך לקרוא להדחתו מתפקידו, הוא קיבל בעל טור שמקדם את האינטרסים המשפטיים שלו, בין אם במסגרת קמפיין לעסקת טיעון ובין אם, כמו הבוקר, במזעור העדויות המפלילות נגד נתניהו.

"גורל תיקי האלפים תלוי בסוף בגורלו של הנאשם מספר אחת, בנימין נתניהו", כותב סגל בטורו שב"מוסף לשבת". "גורלו של נתניהו תלוי בעיקר ב'תיק 4000', תיק השוחד בזק-'וואלה'. וגורל התיק תלוי בתנועת יד אחת: זו התנועה שבאמצעותה, לכאורה, החווה שר התקשורת נתניהו בידו כדי להסביר למנכ"ל הטרי שלמה פילבר, באביב 2015, שיש למתן את הורדת המחירים הנדרשת מבזק ומשאול אלוביץ'".

בהמשך כותב סגל, בעקבות דיווח של גידי וייץ ב"הארץ", כי בריענון שעבר לאחרונה פילבר לקראת עדותו שינה מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר פרט בגרסתו: "מסתבר שהתנועה שעליה נשען התיק לא היתה חלק מהפגישה עצמה. פילבר סיפר שהמסר הועבר לו כבר בעמידה, בדרך לדלת, אגב אורחא, בסיום הדיון בבלפור".

סגל מגדיר זאת "עובדה בעלת פוטנציאל נפיץ ביותר", וכותב כי "הדבר מוכיח לכאורה שאין להנחיה את החשיבות המפליגה שייחסו לה בכתב האישום". לפי סגל, היועמ"ש הקודם ראה בתנועת היד הזו את "הנקודה הארכימדית שעליה נשענים כל תיקי נתניהו". במלים אחרות, גם "תיק 2000".

אם פילבר יעיד שהתנועה ניתנה בתום פגישה עם נתניהו ולא במהלכה, אם השופטים יראו בכך, כמו סגל, הוכחה שאין לאותה הנחיה את החשיבות המפליגה שיוחסה לה בכתב האישום, אם הנקודה הארכימדית שעליה נשענים כל תיקי נתניהו תתערער, סלולה הדרך לפתרון הקושיה שהעלה סגל בינואר 2017: מו"ל חשוד בשוחד כבר לא יעמוד בראש "ידיעות אחרונות", אלא מו"ל שזוכה, או לכל היותר הודה בעבירה פחותה במסגרת עסקת טיעון.

מחיר התהילה

בזמן אמת, כשסגל צייץ את אשר צייץ על התבצרותו של מוזס בתפקיד מו"ל "ידיעות אחרונות", היה עיתונאי אחד שהגיב לו בטוויטר: "ומה נתניהו עושה במשרד התקשורת?".

נתניהו כבר מזמן לא במשרד התקשורת, והוא אף הודח מראשות הממשלה, אבל מוזס רק התבצר בינתיים בתפקיד מו"ל העיתון. העיתונאי שהגיב אז לסגל, יואב ריבק, הצטרף בהמשך אותה שנה ל"ידיעות אחרונות", כיהן תחילה כראש דסק במערכת החדשות ואחרי שלוש שנים בתפקיד ראש מערכת החדשות של העיתון מונה  לאחרונה לעורך מוסף הדגל "7 ימים". היום רואה אור הגיליון הראשון של "7 ימים" שבו שמו של ריבק מתנוסס בתיבת הקרדיטים, היכן שבעבר הופיעו שמותיהם של דורון גלעזר, רותי יובל וניר בכר מחד, וניר חפץ וגדי בלום מאידך.

כתבת השער היא ראיון שערכה גבי בר-חיים עם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, אך הכתבה שמקודמת באופן הבולט ביותר משער קונטרס החדשות, וקיבלה גם אתמול פרסום מקדים, היא סיור מצולם של גדי קבלו באגפי בתי-הכלא שבהם מוחזקים פלסטינים המוגדרים "אסירים בטחוניים". פניהם של כל האסירים המופיעים בכתבה מטושטשים, למעט אחד – פעיל הטרור זכריה זביידי, שנעצר בפעם האחרונה לפני כשלוש שנים, נמלט מכלאו ונתפס.

אתמול הודפס על שער העיתון תצלומו של זביידי, מאחורי רשת ברזל, מדיח כלים. הבוקר הוא נראה מאחורי רשת ברזל אחרת בחצר בית-הכלא, ובתצלום נוסף מושיט את ידיו האזוקות לסוהר בכניסה לתאו. בטקסטים המלווים את תצלומיו של קבלו אין הסבר מדוע הוחלט לטשטש את פניהם של האסירים, ומדוע מנגד הוחלט להחריג מכך את זביידי. אם ההחלטה לטשטש נובעת מרצון שלא להפר את פרטיותם של האסירים, לבזותם ולהציגם ברגעי השפל שלהם, נראה כי ההחרגה של זביידי נובעת מחוק האפס של הטבלואיד: למרוח את הפרצוף של הידוען.

אישוש לכך אפשר למצוא בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", שם נדפס שוב התצלום של זביידי מיום לכידתו, כשפרצופו מנופח מחבלה שספג. לירן לוי מדווח על "חקירה במחלוקת: האם זביידי הוכה בזמן שנלכד". לפי הדיווח של לוי, במחלקה לחקירות שוטרים החלו לבדוק תלונה שהוגשה נגד לוחמי הימ"מ שעצרו את זביידי לפני חודשים אחדים, אחרי שברח מכלא גלבוע.

"עצם הפתיחה בבדיקת הטענות של המחבל שברח מהכלא והעמיד מדינה שלמה על הרגליים הרתיחה גורמים בכירים במערכת אכיפת החוק", מדווח לוי, ומצטט אחד מהם, שאמר לו כך: "בנסיבות שבהן זביידי נתפס ברור שמדובר בפציעה שהיא תוצאה של התנגדות ומעצר של מחבל שיכול להיות חמוש ומסוכן לשוטרים שפעלו".

נקווה שאותו גורם בכיר במערכת אכיפת החוק לא ירתח יתר על המידה. הוא עוד עלול להוציא את זעמו על מי שהציג את המערכת באור נלעג, ולפוצץ אותו במכות.

קרטל הפרשנים

מלבד הזהות בין תיאורי טוכפלד וברנע בכל הקשור לחוויותיו של ראש הממשלה בנט בבחריין, שתוארו לעיל, ישנן עוד נקודות זהות בין פרסומי המתודרכים הבכירים לעניינים פוליטיים בעיתוני סוף השבוע. כרגיל, שמו של גדעון סער משולב בטוריהם באופן כמעט נונשלנטי.

לפי פרשנית "ידיעות אחרונות" סימה קדמון, השר לשעבר דוד אמסלם "נזרק אתמול אל מתחת למכבש העפר של נתניהו", כשראש הממשלה לשעבר התקשר לנשיאת בית-המשפט העליון השופטת אסתר חיות והבהיר כי הביקורת של השר לשעבר אמסלם על מערכת המשפט אינה על דעתו. ההסבר של קדמון למעשה הוא ש"נתניהו לא סטה ממטרתו העיקרית, שהיא נסיון שדרוג עסקת הטיעון שלו".

קדמון גם נותנת קרדיט לשר המשפטים גדעון סער, וכותבת ש"מה שזירז את שיחת הטלפון, לפחות על-פי תיעוד הזמנים, היה הציוץ של שר המשפטים. 'הקול קול דודי והידיים ידי ביבי', כתב סער".

עוד טוענת קדמון כי הקריאות הטריות של נתניהו להקים ועדת חקירה ממלכתית לבירור הטענות בתחקיר NSO של "כלכליסט" החלו "מהרגע שהבין שהסיפור של NSO ספג מכה קשה, וכנראה שלא תקום ועדה כזאת".

ב"מעריב" כותב בן כספית כי נתניהו "זרק ביום חמישי בצהריים את דודי אמסלם אל מתחת לגלגלי אוטובוס הגידופים הביביסטי". מדוע? "כדי לנסות לשפר את המיצוב שלו מול בית-המשפט העליון ומערכת שלטון החוק, לקראת חידוש המשא-ומתן להסדר טיעון".

עוד טוען כספית כי נתניהו החל לתמוך מחדש בהקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת NSO משום ש"ככל שנקף הזמן והתברר שרוב פרטי התחקיר אינם נכונים, נתניהו הבין שבמצב הדברים הזה אי-אפשר להקים ועדת חקירה ממלכתית".

קוראי "הארץ" יכולים לעיין בטורו של זוכה פרס סוקולוב, הפרשן יוסי ורטר, שתוהה מה גרם לנתניהו "להפנות גב ללוע שלו", כלומר להתקשר לנשיאת העליון חיות ולהתנער מדברי אמסלם. כדי להשיב על כך מציע ורטר לקוראיו לבחון "את ציר הזמן", ומצטט כמו קדמון את הציוץ של סער. מה הניע את נתניהו? בין היתר מציין ורטר כי "אחרי שגילינו לפני כמה שבועות שהוא מעוניין בעסקת טיעון, האינטרס הפרטי שלו הוא לא להקים עליו את המערכת המשפטית".

אגב, לפי ורטר נתניהו ותומכיו בליכוד "נזכרו לדרוש ועדת חקירה ממלכתית! עכשיו!", משום ש"עכשיו ברור שסיפורי ה'שטאזי' ו'הריגול אחר אזרחי המדינה' (שלכאורה מחייבים את ביטול המשפט), הם בדרכם לפח האשפה התקשורתי והמשפטי".

פרשת NSO

לא רק הפרשנים הפוליטיים מבקרים את תחקיר "כלכליסט". ב"גלובס" מתפרסמת רשימה נרחבת מאת אבישי גרינצייג תחת הכותרת "ועדת חקירה לא תהיה, גם לא פרס פוליצר". בהמשך לפרסום של עורך "העין השביעית" שוקי טאוסיג כי מו"ל "כלכליסט" יואל אסתרון הציע לארבעה עיתונאים לפחות מחוץ ל"כלכליסט" לפרסם טענות שלפיהן מערכת הריגול של NSO בנויה כך שלא ניתן לבדוק את פעילותה, כותב גרינצייג: "אני אישית יודע על עיתונאי חמישי שקיבל מאסתרון את ההצעה המשונה".

היחידים בתקשורת מחוץ ל"כלכליסט", נכון לעכשיו, שמביעים אמון מלא בממצאים שהביא העיתון הם תומכיו המובהקים של נתניהו. ב"ישראל היום" כותב אמנון לורד כי "הכנסת צריכה למצוא דרך למנות ועדה או חוקר מיוחד, שיהיו לו כל הסמכויות המשפטיות להגיש כתבי אישום" בפרשה.

לורד טוען כי "המקרים הידועים של מנכ"לים, כולל שלמה פילבר, מרמזים על פעולה בלתי חוקית שכיסתה לא רק ענני מידע אלא ענני אנשים". תהא כוונתו של לורד בביטוי "ענני אנשים" אשר תהא, נכון לעכשיו הממצאים בבדיקות שנעשו העלו כי במקרים הידועים של המנכ"לים, למעט פילבר, דווקא לא נעשה שימוש בתוכנות ריגול משטרתיות.

אבל פרטים שכאלה לא מטרידים את לורד, שקובע כי "רק תביעה נחרצת של הנשיא הרצוג לחקור את פעולות המשטרה הפרקליטות ובתי-המשפט בנושא שאיבת המידע, ההאזנות והפריצות הטלפוניות, תגרום לכך שיוקם גוף חוקר או לכל הפחות ועדת חקירה ממלכתית".

עוד פועל נפל

בר פלג וג'קי חורי מדווחים בתחתית עמוד 12 של "הארץ" כי פועל בניין פלסטיני בן 44, ג'מיל חטיב ממחנה הפליטים ג'נין, נהרג אתמול בנצרת, כשנפל מגובה של 20 מטרים באתר בנייה של חברת "וליד גרייב". בידיעה מצוין כי מתחילת השנה נהרגו 12 פועלים, בהם תשעה בענף הבנייה, וכי ביום ראשון האחרון נהרג פועל באתר בנייה אחר של חברת "וליד גרייב", בפרדס-חנה. עוד מדווח כי נגד החברה הוצאו בשנתיים האחרונות 21 צווי בטיחות, ואף נעשתה פנייה למשרד השיכון כדי שזה יתלה את רשיונה, אולם לבסוף החליט רשם הקבלנים אילן אליהו להסתפק בהשעיה של רשיון החברה על תנאי וקנס של 39 אלף שקל.

בתחתית עמוד 9 של "מעריב" מדווחים משה כהן ואלון חכמון על מות הפועל בנצרת. הם לא נוקבים בשמו או בשם חברת "וליד גרייב". לפי מניינם מתו מתחילת השנה 13 פועלים בתאונות עבודה, לעומת חמישה בתקופה המקבילה אשתקד.

בשני העיתונים הנפוצים במדינה, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", לא מדווחים על מותו של הפועל חטיב.

עושים לביתם

מעריב. בשער "מעריב" מופנים הקוראים ל"פרויקט מיוחד" בשם "גוונים של ישראליות" המתפרסם במוסף העיתון. "האימפקט של המיזמים החברתיים בדרך לחברה טובה ומגוונת יותר", מסבירה כותרת המשנה. הפרויקט עצמו, מאת טליה לוין, נפרס על פני עמודים 22–30 במוסף.

"אנחנו נותנים לו את הבמה עם חמישה מיזמים שעשויים לשנות את התמונה", מכריזה כותרת המשנה, ובמבט ראשון התוצאה אכן נראית כפרויקט עיתונאי שנועד לקדם מיזמים חברתיים. לוין כותבת על מיזם לעידוד יזמות למען אוכלוסיות מוחלשות, מיזם חדשנות חברתית, מיזם להעסקת אנשים עם מוגבלויות, מיזם לפיתוחי הייטק למען החברה, ומיזם לעידוד יזמות של מתמודדים עם פגיעה נפשית.

אך במבט נוסף מתברר שהבמה שמוקדשת לאותם חמישה מיזמים מצומצמת להפליא, ומתמצה בכמה שורות לכל מיזם. רוב עמודי המיזם של "מעריב" עוסקים במצוקות החברתיות שבהן נועדו המיזמים לטפל, ועמוד אחד מוקדש ליוזמות חברתיות של כמה מהמותגים הגדולים במשק: קוקה-קולה, סונול, תנובה, לווייתן וטויוטה. "לצד הפעילות העסקית שלהן, עוד ועוד חברות ישראליות החליטו להשקיע גם בתחומים חברתיים וסביבתיים", מוסבר בכותרת המשנה של העמוד הזה. "בחרנו חמישה מיזמים כאלה".

איך נבחרו דווקא חמשת המיזמים החברתים והסביבתיים של התאגידים האלה, בהם תאגידים מזהמים כמו חברת האנרגיה לווייתן ויבואנית הרכב יוניון-מוטורס, או תאגידים שעיקר רווחיהם נובעים ממכירת מוצרים שמזיקים לבריאות, כמו קוקה-קולה? אפשר להניח שיש לכך קשר למודעות הגלויות מטעם אותן החברות שנדפסות בעמודים אחרים של "מעריב".

מקור ראשון. על פני כפולת עמודים ב"מקור ראשון" נפרשת תוכנית של כנס שיערוך העיתון בשבוע הבא בירושלים. על-פי התוכנית, הכנס ייחתם בראיון אישי שיערוך כתב "מקור ראשון" גדעון דוקוב עם יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד. כמקובל, ההסתדרות נמנית עם נותני החסות של הכנס, והראיון שיתקיים עם בר-דוד יבוא בהמשך לראיונות והופעות של גורמי מפתח מצמרת נותני החסות האחרים לאירוע.

אולם בר-דוד מופיע הבוקר גם בשער "מקור ראשון", בידיעה שנושאת את הכותרת "בר-דוד נגד עיני: 'אביס כל מי שיתמודד מולי'". לפי הידיעה, בראיון עם בר-דוד שנערך לקראת הופעתו בכנס העיתון, הוא התבטא בין היתר ביחס ליו"ר ההסתדרות הקודם עיני, שהודיע השבוע על התמודדותו מחדש לתפקיד. המראיין בראיון המקדים, שגם חתום על ידיעת השער, הוא אותו דוקוב שיראיין את בר-דוד גם מעל במת הכנס.

ענייני תקשורת

דניאל רוט-אבנרי מדווחת ב"ישראל היום" כי בעקבות ממצאי תחקיר של עקיבא ביגמן בערוץ 14, שלפיהם מפקדת גל"צ הזמנית גלית אלטשטיין שיקרה לכאורה בנוגע לסיבת אי-גיוסה לצה"ל, פנה ח"כ יואב קיש לשר הביטחון בדרישה לזמנה לשימוע, ואם יתברר שאכן שיקרה לפטרה לאלתר.

במוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון" מראיין אריאל שנבל את אפרת פינקל, כתבת חדשות 13 החדשה בצפון. היא אומרת לו שנמאס לה לעבור מתפקיד לתפקיד כל כמה חודשים, ומסבירה שכעיתונאית, כדי להתמחות בתחום מסוים, עליה להקדיש לסיקורו זמן ממושך. "תנו לי להיות שלוש שנים אשפית הצפון", מבקשת פינקל, "נמאס לי להיות טובה אבל שטחית".