מי היתה מרשה פרידמן? בדומה לשיעור האוכלוסייה האירופית שאינה יודעת דבר על אודות התרחשותה של השואה - ציבורי נשים רבות כלל אינם יודעים על קיומה של האשה פורצת הדרך הזו, שפתחה מרחב לתיקון אפלייתה של מחצית מהאוכלוסייה, זאת למרות שהן נהנות היום מפרי מאבקיה למיגור מעמדן הנחות מכל הבחינות האפשריות. למיטב ידיעתי, בתוכניות הלימוד נתון נושא פעילותה והפמיניזם בכלל ליוזמה ספורדית של סגלי בתי הספר.
יש לכך סיבות שונות, שהעיקרית ביניהן היא הטמעה חלקית ומתעכבת של נושא הפמיניזם בישראל. אין כמו הסיקור של פטירתה של פרידמן באמצעי המדיה השונים כדי לבחון את מידת היקלטותם של האינטרסים הקיומיים למחציתה של האוכלוסייה.
ספק אם היו אנשי ציבור רבים במהלך ההיסטוריה של מדינת ישראל שפרצו דרך במחוזות כל כך נרחבים. מקרב כל אותם נושאים שגרתיים שפוליטיקאים עוסקים בהם כמו קיום כלכלי, רווחה ועניינים ביטחוניים, רק מעטים מבשילים לכדי שיפור בפועל של מצבה של האוכלוסייה. גם חלק מן הנושאים פורצי הדרך שפרידמן עסקה בהם היו קצה חוט למה שלא הוגשם; אך לפחות כמה חשובים שבהם עלו על סדר היום. מיעוטם טופלו חלקית ונהיו להן מנהיגות ממשיכות.
גדולתה של פרידמן היתה בהעלאה לסדר היום של נושאים חברתיים רבים שקשורים לזכויות נשים, להט"בים וזכויות האדם. בראש ובראשונה פעילותה בתחום אלימות נגד נשים בתוך המשפחה: בעת קריאת פרוטוקול הכנסת מיולי 1976, בעת דיון המליאה הראשון בתופעת הכאת נשים על ידי בעליהן, אותו יזמה פרידמן, ניתן עדיין לשמוע בדמיון את גלי הצחקוקים והלעג בהם נתקלה.
בדומה לכך, פרידמן עסקה בנושאים רבים שחל עליהם טאבו: מלבד זכויות הלהט"בים - גילוי עריות, זנות, בריאות נשים בתחומי הזכות להפלה מלאכותית, פיקוח על הילודה ומניעת סוגי סרטן נשיים. ראשיתו של תהליך הלגליזציה של שימוש בסמים שמתנהל כיום הוא ביוזמתה של פרידמן בכנסת. לא רק. פרידמן טיפלה גם בנושאים נוספים שלא דיברו בהם, כמו מכירת נשק לדרום אפריקה וזכויות אדם כמו אלו של הפלסטינים בשטחים.
מותה של פרידמן, אם הגל השני של התנועה הפמיניסטית בארץ, משנות השבעים של המאה הקודמת (הגל הראשון ביישוב התקיים ב-1919) העיר דובים רבוצים משנת חורף עמוקה; הוא סוקר בהרחבה במדיה – מעבר לחלוקה בין ימין ושמאל. כמובן שבאמצעי התקשורת המסקרים יותר נושאי נשים כמו "פוליטיקלי קוראת" - היא פורסמה יותר (גילוי נאות – המאמר הוא שלי..).
ynet, אמצעי התקשורת הנפוץ בישראל, הגיב בזמן אמת כשנודע דבר פטירתה של חברת הכנסת לשעבר, במאמר מיידי, ממצה ודי יסודי של הדר גיל-עד.
הכתבה איזכרה את מאבקיה העיקריים של פרידמן; כמו כן כללה ראיון עם אסתר עילם, שהיתה פעילה פמיניסטית בולטת בזמנו ושיתפה פעולה איתה. בהקשר זה חשוב לציין כי "ידיעות אחרונות", עיתון האם של ynet, גילה פתיחות מוקדמת לנושאים פמיניסטיים, כמו הטרדה מינית, כבר בשנים ההן. זו עובדה פחות ידועה.
"הארץ" לעומת זאת, שבזמנו הסתייג בפרסומיו אודות פעילותה של פרידמן - השתהה לצורך הכנת עבודת תחקיר איכותית של עופר אדרת, על אודותיה.
בטלוויזיה ציינה יערה שפירא מערוץ כאן 11 את פטירתה של פרידמן בזמן אמת, בסיקור שכלל עובדות חשובות במהלך חייה. טל כרמון באתר "דבר" הכינה כתבה המבוססת על הספדי חברי תנועת מרצ ועל הודעה לעיתונות של ארגון "אישה לאישה" בחיפה. כך גם עיתון ואתר "מעריב" ייחדו מאמר לנושא.
אף שפמיניזם מזוהה עם האגף הלא שמרני של הקשת הפוליטית ומוטבע כמובן, בכתם ההוויה השמאלנית – "סרוגים", אתר הציונות הדתית, הקדיש לה מאמר שכלל את עיקרי פועלה - אם כי רוב התגובות אליו היו שוטמות מאוד. גם ערוץ 7 פרסם ידיעה שקולה בדבר מותה של פרידמן, באמצעות העיתונאי יהונתן גוטליב.
מיכל ירון, באתר החיפאי המקומי הראשי "חי-פה", ציינה את מותה של פרידמן, שפעלה בעיר בזמנו, בכתבה מכבדת שנפתחה במשפט "כל אישה שחיה חיים עצמאיים וחופשיים, חייבת תודה לשורה של נשים אמיצות, שנלחמו על זכויותינו וספגו קיתונות של לעג ובוז".
בשיקולי כיסוי פטירתה של דמות כמו מרשה פרידמן, יש לקחת בחשבון שלאחר תקופת מאבק חלוצי בארץ – היא נטשה אותו וחזרה לארץ מוצאה ארה"ב. אמנם כאשר השרה איילת שקד בחרה בשופט שגר בארה"ב לבית המשפט העליון - לא נחשבה לו עובדת אי היותו בארץ חיסרון. אך עדיין נראה כי עזיבתה נשקלה לחומרא ופועלה טושטש וירד למחתרת.
לסיום יש לציין עוד את הטיעון שפמיניזם הינו פרי "יבוא מארה״ב": אמנם הימים היו אלו שלאחר מלחמת יום כיפור, שקיעקעה במשהו את חומת הפטריארכליות של הגבר הישראלי הלוחם הכול יכול – מה שתרם לאיזו נכונות להתחיל לחשוב על פמיניזם. אך נכון הוא שמשכילים ואנשי אקדמיה שעלו מארה"ב - אכן היו כבר בעלי ניסיון במאבק נגד עוולות חברתיות כבוגרי ההתנגדות למלחמת ויאטנם.
יהא זכרה ברוך.