לקראת הבאות

בראש שער העיתון החרדי "המבשר", מתחת לכותרת הראשית על המשך התפשטות מגפת הקורונה, מופיעה הבוקר הכותרת הבאה: "הליכוד דורש לחקור את ראש הממשלה: 'הציע שוחד לבתי-חולים'; לשכת בנט: 'פרסום שקרי'".

הכתב מאיר ברגר מצטט גורמים במפלגת האופוזיציה שאמרו כך: "הדרישה לחקירה הגיעה בעקבות חשיפת עסקת השוחד שהציע בנט ובה דרש ממנהלי בתי-החולים לשקר ולהטעות את הציבור ביחס לממדי מחדל הקורונה באחריותו, זאת בתמורה לתוספת תקציב של מיליארדים".

בעיתון המתחרה "יתד נאמן" מופיעה בחלק העליון של השער הכותרת "תקציבים להסתרת מחדלים", המסכמת את התן-קח הנטען, ואילו ב"הפלס" הידיעה מגיעה עד לכותרת הראשית: "בנט דרש להסתיר את מצב הספיקה בבתי-החולים – תמורת תוספת תקנים של צוותי רפואה". בעיתונות שאינה חרדית הדיווח הדרמטי על עסקת השתקה בין בנט למנהלי בתי-החולים אינו מעפיל לכותרות הראשיות.

הפרסום הראשון על העסקה הופיע באתר "וואלה" ביום רביעי בערב. הכתבת מירב כהן דיווחה כי "ראש הממשלה נפתלי בנט ביקש ממנהלי בתי-החולים וקופות החולים להצהיר בפומבי כי הם יעמדו בסף הספיקה החדש שננקב בתמורה לקבלת תקנים נוספים, במסגרת הניסיון למנוע ככל שניתן הטלת סגר". לפי הדיווח, "המנהלים קיבלו זימון לתדרוך עם ראש הממשלה, אך לא ידעו כי בסופה תהיה הצהרה שהם יאלצו להצטרף אליה".

כמה שעות לאחר הפרסום ב"וואלה" דיווח רן רזניק ב"ישראל היום" על אותו ההסכם, אך לקח את הסיפור צעד אחד קדימה, צעד גדול במיוחד. בעוד שב"וואלה" דווח כי מנהלי בתי-החולים נאלצו להצטרף להצהרה הפומבית האופטימית של בנט בדבר יכולתם לעמוד ברמות התחלואה הצפויות, מהדיווח של רזניק השתמע כי ההסכם כולל גם מרכיב צופה פני עתיד. לפי דיווחו, מנהלי בתי-החולים נאלצו להתחייב בפני ראש הממשלה "לא לדווח, לא להתריע ולא להתראיין לתקשורת על אי-ספיקה של בתי-החולים לטיפול בחולי קורונה במצב קשה ובחולים אחרים במצב קשה, זאת בלי קשר למצב בפועל בבתי-החולים ורמת הטיפול בחולים".

מלשכת בנט יצאה אתמול הכחשה גורפת לפרסום ב"ישראל היום", בלי להתייחס לזה שהקדים אותו ב"וואלה". "הפרסום בעיתון 'ישראל היום' על 'דרישת שתיקה' דמיונית ממנהלי בתי-החולים – שקרי ומופרך", נמסר מטעם לשכת בנט. "לא היתה כל דרישה כזו ממנהלי בתי-החולים, לא רשמית ולא ברמז, לא בכתב ולא בעל פה".

הבוקר מדווח אליאב בטיטו, כתב הבריאות של "מעריב", שכמו "וואלה" נמצא בבעלות אלי עזור, על התגובה של בנט, אך בשינוי קל. במקום לכתוב ש"הפרסום בעיתון 'ישראל היום' על 'דרישת שתיקה' דמיונית ממנהלי בתי- החולים – שקרי ומופרך", בטיטו מדווח כי בנט מסר ש"הפרסום על 'דרישת שתיקה' דמיונית ממנהלי בתי החולים שקרי ומופרך". ההקשר, לפי הידיעה של בטיטו, הוא הפרסום ב"וואלה" כמובן. "ישראל היום" כלל אינו מוזכר. עוד מדווח בטיטו כי לצד ההכחשה של בנט גם מנהלי בתי-החולים שיבא, ברזילי ואיכילוב הכחישו את הפרסום.

לצד הדיווח של "מעריב" על התגובות לטענה לדיל מושחת נדפסת ידיעה המעידה כי הוא אינו מתקיים. תחת הכותרת "מנהל מחלקת קורונה בסורוקה: 'העלייה מחמירה מיום ליום'" מדווח בטיטו על המצב הקשה לא רק בסורוקה אלא גם במרכז הרפואי לגליל שבנהריה. בטורו שבהמשך "מעריב" כותב בן כספית על בנט: "מדי פעם הוא נתקל בפייק כמו הפרסום על האיום ששיגר למנהלי בתי-החולים, בקושי יש לו זמן להכחיש".

ב"ידיעות אחרונות" רגילים להתעלם מידיעות בלעדיות של כלי תקשורת מתחרים, ולכן אך טבעי שהבוקר אין כל זכר בעיתון לדיווחים של כהן ב"וואלה" ורזניק ב"ישראל היום". לא זו אף זו, על פני כל עמוד 3 בעיתון מתפרסם ראיון שערכה שרית רוזנבלום עם מנהל שיבא, פרופ' יצחק קרייס. אותו קרייס מצוטט ב"מעריב" כאומר "מעולם לא קיבלתי כל פנייה מראש הממשלה או מי מבאי כוחו לומר דברים אשר אינם משקפים את האמת המקצועית והערכית שלי. נכחתי במפגשיו של ראש הממשלה עם מנהלי בתי-החולים, ולא נדרשנו בשום שלב לשתיקה כלשהי תמורת הגדלת המשאבים".

ב"ידיעות אחרונות" פרופ' קרייס כלל לא נשאל על הדיווחים של המתחרים, וממילא לא מכחיש. עם זאת, אם אכן נכרת דיל מושחת בין בנט למנהלי בתי-החולים של הקצאת משאבים תמורת הסתרת קריסה, הראיון של קרייס ב"ידיעות אחרונות" מלמד כי הוא מצדו ממלא בו את חלקו.

"אני לא חושש מקריסה. יש לנו אורך נשימה", הוא הציטוט שנבחר לכותרת. "אנחנו מוכנים לקראת הבאות", נכתב בכיתוב התצלום. בראיון עצמו מופיעים עוד שלל מסרים מרגיעים: "יש לי ביטחון רב במערכת הבריאות. טיפלנו בחולים בהצלחה בשלושת הגלים הראשונים, ונעשה זאת באותה מידה של הצלחה גם בגל הרביעי"; "כרגע יש לי חמישה חולים בלבד בטיפול נמרץ. אחוז ההידרדרות של חולים למצב קשה הרבה יותר נמוך מאשר קודם, ושיעור החולים שמידרדרים ממצב קשה לקריטי הוא עוד יותר נמוך. החולים הקשים כבר לא מאושפזים 12 או 14 יום כמו פעם אלא 6-5"; "בהנחה שהחיסון יעיל ב-90% נגד מחלה קשה, שיא הגל יביא אותנו ב-22 בספטמבר ל-1,500 חולים קשים. אנחנו בונים את הכוח שלנו מול התרחיש הזה, ואני סבור שנוכל לתת לו פתרון".

כשפרופ' קרייס נשאל ישירות מה דעתו על התוכנית של בנט להגדלת הספיקה, הוא משיב: "התוכנית טובה ונכונה, היא נותנת לנו משאבים לבסיס התקציב. ההשקעה הזו נכונה לטווח ארוך. ראש הממשלה הבין את הצורך בחיזוק מערכת הבריאות. משרד האוצר מבין את זה פחות".

ב"הארץ" מתפרסם הבוקר דיווח מפורט מאת ירון קלנר על המאבק במגפת הקורונה, מלווה בטור פרשנות נרחב מאת עמוס הראל. שניהם לא מזכירים את הדיווחים על עסקת ההשתקה בין בנט למנהלי בתי-החולים. עם זאת, ובשונה מ"ידיעות אחרונות", מהדיווח של קלנר ב"הארץ" עולה תמונה קשה של המצב במחלוקת הקורונה בבתי-החולים, כמו גם ביקורת על התוכנית של בנט להגדלת הספיקה.

לכאורה, "ישראל היום" אמור היה לחגוג הבוקר בכותרת ראשית את הפרסום המהדהד של כתב הבריאות שלו רזניק, אך הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מוקדשות לתוצאות סקר דעת קהל ("58% מהציבור: עוד סגר – כישלון של הממשלה"). תיבה קטנה לצד הכותרת הראשית מפנה את הקוראים לידיעת המשך של רזניק, המתפרסמת רק בכפולה השנייה.

בעוד "מעריב" מדווח על הכחשות, ו"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" מתעלמים, רזניק ו"ישראל היום" מביאים אישורים לדיווח המקורי. לפי רזניק הבוקר, "אחד ממנהלי בתי-החולים הגדולים" בישראל אישר את הפרטים שנמסרו אתמול בדבר העסקה בין בנט למנהלי בתי-החולים. "זה הכל נכון", הוא מצוטט ב"ישראל היום", "היו הבנות כאלה של שתיקה תמורת תקנים ותקציב בין לשכת ראש הממשלה למנהלי בתי-חולים, לאחר שהופעל לחץ כבד על המנהלים". אדם אחר המוגדר "מנהל של בית-חולים ממשלתי" מצוטט כאומר ש"הכל אמת".

"איחור של חודש"

הדיווח של רזניק ב"ישראל היום" משתלב היטב עם הביקורת בעיתון על אופן התמודדותה של ממשלת בנט-לפיד עם מגפת הקורונה. הלהט ב"ישראל היום" לבקר את מחליפו של נתניהו כה גדול, שלעתים העיתונאים אינם מסתפקים בתיאור פשוט של המציאות הקשה ממילא, אלא משחירים ומעוותים אותה.

הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד קובל בטורו במוסף "ישראל השבוע" כי "כבר לפני חודש הודיע נתניהו כי יש לחסן במהירות את האוכלוסייה בחיסון השלישי והאשים את הממשלה שמשאירה את מיליוני הבקבוקונים במחסנים באירופה. אז מבצע המנה השלישית התחיל אמנם ראשון בעולם, אבל באיחור של חודש".

טוכפלד צודק. כבר ב-1.7 קרא נתניהו לתת בדחיפות את מנת החיסון השלישית. אולם טוכפלד גם טועה ומטעה. נתניהו קרא בתחילת יולי "להקדים את מנת החיסון השלישית לחודש הבא", לשון הכותרת שניתנה אז לדיווח ב"ישראל היום". נתניהו כתב באותו המועד לשר הבריאות ניצן הורוביץ: "אני סבור שיש להקדים את מתן החיסון השלישי לאוכלוסייה הבוגרת (50 ומעלה) כבר בחודש אוגוסט, במטרה להשלים את המשימה עד לסוף חודש ספטמבר, ואם אפשר עוד לפני תחילת שנת הלימודים". תחילת החודש הבא, כלומר תחילת אוגוסט, וזה בדיוק מה שנעשה. לא איחור של חודש ולא של שבוע. סתם עוד ספין.

חוסר הבושה של טוכפלד לשווק את הספין הזה של נתניהו נועז במיוחד, שכן גיא זהר פירק את השקר הזה כבר לפני שבועיים, בתוכניתו "מהצד השני" בכאן 11.

טוכפלד הוא גם העיתונאי שחתום על סקירת ממצאי סקר דעת הקהל שנערך עבור העיתון. מלבד הכותרת הראשית, שמלמדת כי מעט יותר ממחצית הציבור יראה בסגר כישלון של הממשלה, מובלט בדיווח גם הפער העצום בהתאמה לתפקיד ראש הממשלה בין נתניהו (51%) לבנט (12%), כשבאמצע לפיד (23%). לעומת זאת, העובדה כי מפלגת ימינה של בנט יורדת רק מעט בכוחה ומקבלת לפי הסקר הבוקר שמונה מנדטים, אחד פחות מאשר בסקר האחרון, שערך העיתון בחודש יולי, אך עדיין מנדט אחד יותר משקיבלה בבחירות לכנסת, מוצנעת.

לכאורה יש בנתון זה הפרכה של טענות תומכי נתניהו כי בנט הוא ראש ממשלה ללא מצביעים. אפשר היה לדמיין שבעת הזו כוחו האלקטורלי ייפגע קצת יותר. אבל ב"ישראל היום" לא מתעכבים על כך, ותחת זאת מבליטים את מחיקת תקווה-חדשה בראשות גדעון סער, שלפי הסקר הנוכחי אינה עוברת את אחוז החסימה.

בין ביביתון לבנטון

הבדל בולט בעיתוני הבוקר עולה מהשוואה בין שני העיתונים של מרים אדלסון.  האחד נותר במידה רבה "ביביתון", השני נראה הבוקר יותר כמו "בנטון".

ב"ישראל היום", מלבד כל האמור לעיל, נדפסת עוד ביקורת רבה על בנט וממשלתו. בכפולה השנייה, צמוד לדיווח של רזניק אך בלי כל קשר אליו, מתפרסם טור מאת יעקב ברדוגו, מנאמניו הקנאים של נתניהו, שקובע שבנט כבר "לא נהנה" ומונה את כשלי ממשלתו (אגב, הטור מתפרסם בפורמט מעט מקוצץ, תוך הפניה לטור המלא באתר, אך הקיצוץ נעשה בלא תשומת לב ראויה כך שמשפט אחד על נשיא ארצות-הברית מופיע תלוש מהקשרו).

בכפולה הפותחת של "מקור ראשון", לעומת זאת, מתאר יאיר שרקי את בנט כ"נועז, יצירתי, לוקח סיכונים". בהמשך הוא כותב כי "מסעו של נפתלי בנט מאפס הדבקה לאפס הגבלה היא אמיץ ומתבקש בתחילת הדרך". הביקורת היחידה של שרקי על בנט היא שהוא איבד את "התקשורת עם הציבור" ומרוב התעסקותו בניהול המשבר אינו "מתווך לאזרחי ישראל את המצב".

נראה כי התיבה "אמיץ" כיכבה בתדרוכים של לשכת ראש הממשלה אתמול. "הדרך האמיצה של בנט" היא הכותרת לטור קצר מאת עמיחי אתאלי שמתפרסם בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות". "האמת היא שבנט בוחר באסטרטגיה הכי לא פופוליסטית שיכולה להיות – והוא עושה את זה באומץ", כתב אתאלי. בן כספית כותב ב"מעריב" כי לבנט יש "תוכנית סדורה, מורכבת, אמיצה, אולי קצת אמיצה מדי" להתמודדות עם המגפה.

פער דומה בין שני עיתוני אדלסון נרשם בסיקור ביקורו של שר החוץ יאיר לפיד במרוקו. ב"ישראל היום" מדווח אריאל כהנא כי בפמליית לפיד הגדירו את חנוכת הנציגות הישראלית ברבאט "רגע היסטורי". "זו היתה הגזמה פרועה", כותב כהנא, "שכן 'הנציגות' היא לא יותר מחדרון קטן, זמנית בלבד, הפועלת זה מכבר – ולכל הדעות עדיין לא שגרירות".

דיווח נלווה, גם הוא מאת כהנא, מוקדש לחריגה מנהלים בנציגות הטרייה ברבאט, עם תליית תצלומו של השר לפיד על הקיר. זאת ועוד, כהנא מדווח גם על הופעה חריגה, פרטית כמעט, של הזמר שמעון בוסקילה בפני לפיד בבית-הכנסת בעיר, וכן מציין בדיווחו שביקורו של לפיד "עורר ביקורת רבה" בישראל כיוון שהוא מתקיים על רקע התפרצות מחודשת של המגפה.

בראש שער "מקור ראשון" נדפס תצלום של לפיד בטקס קביעת המזוזה בנציגות החדשה ברבאט. בדיווח של אסף גבור, בעמודי הפנים, אין זכר לחמיצות. פתיחת הנציגות מתוארת בלי לציין את גודלה. ביקורו של השר לפיד בבית-הכנסת מצוין בלי להזכיר את ההופעה שקיבל ועל תליית התצלום של שר החוץ על קיר הנציגות לא נאמר דבר. אולי גבור פשוט לא שם לב משום שהיה עסוק מדי בלעשות ביסמוט.

ההבדל מגיע לשיאו כששני העיתונים של אדלסון מדווחים על ציפור הנפש של הימין, או לפחות של חלק ממנה: הבנייה בהתנחלויות. ב"ישראל היום" מתפרסמת הכותרת "האמריקנים לחצו – ותוכנית הבנייה ביו"ש נחתכה בחצי". אפרת פורשר מדווחת כי ועדת משנה להתנגדויות במועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי צפויה לאשר בנייה של כ-2,000 יחידות דיור בשטח במקום כ-4,000, זאת בתיאום עם האמריקאים. בכותרת המשנה מודגש כי "בד בבד יאושרו 1,000 יח"ד לפלשתינים", בצירוף ציטוט מטעם מועצת יש"ע: "בלתי מתקבל על הדעת". לידיעה נלווה טור פרשנות ביקורתי מאת נדב שרגאי, המתריע מפני מערכת היחסים המתגבשת בין ממשלת בנט לממשל ביידן.

ב"מקור ראשון", שקהלו מתנחלי באופן מובהק הרבה יותר מ"ישראל היום", הכותרת דווקא מתונה יותר: "במועצת יש"ע מאוכזבים ממכסת תוכנית הבנייה שבנט אישר". כבר בכותרת המשנה מובהר כי "עם זאת, בהתיישבות מברכים על עצם כינוס מועצת התכנון במינהל האזרחי אחרי חודשי הקפאה ארוכים". את הבנייה לפלסטינים ממסגרים ב"מקור ראשון" באמצעות מסר מלשכת בנט: "ירושה מתקופת נתניהו". הכתבת הודיה כריש-חזוני מדווחת על "הכרת תודה לצד מחאה" בהנהגת המתנחלים.

הכותרות הראשיות

ב"ישראל היום", כאמור, מדווחים בכותרת הראשית על ממצאי סקר.

ב"ידיעות אחרונות" בוחרים לכותרת הראשית ציטוט אופטימי מתוך הראיון שקיימו עם מנהל שיבא, פרופ' קרייס ("אפשר לעבור את הגל הרביעי בלי סגר").

ב"הארץ" אופטימיים פחות. הכותרת הראשית, "בנט מבין שסגר יחולל יותר נזק מתועלת, אך ספק אם יעמוד בלחץ", מפנה את הקוראים לטור פרשנות מאת עמוס הראל.

"חיסון שלישי לבני 50 ומעלה צפוי כבר בשבוע הבא", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון".

ב"מעריב" הכותרת הראשית ("מרחיבים את הבוסטר") מוקדשת להחלטת ועדת החיסונים להמליץ להוריד את גיל המתחסנים במנה השלישית ל-40.

ליברמן ו"מעריב", סיפור אהבה

הכותרת הראשית ב"מעריב" אמנם מוקדשת לקורונה, אבל מעליה נדפסת כותרת לא פחות גדולה המפנה לראיון ("יורה לכל הכיוונים") שערך הפרשן הבכיר בן כספית עם שר האוצר וחביב העיתון אביגדור ליברמן. עוד ראיון של כספית עם ליברמן.

על היחסים הקרובים בין כספית ועזור לליברמן נכתב כאן לא אחת. כספית הוא מי שגונן בעבר על ליברמן בטענה כי הוא "לא מושחת יותר מפוליטיקאים אחרים מהמילייה והדור שלו". אלי עזור, הבעלים של "מעריב", הוא מי שהורה בעבר לעורך ה"ג'רוזלם פוסט" לא להזכיר חשדות לשחיתות בעברו של המועמד דאז לראשות עיריית ירושלים, מקורבו של ליברמן משה ליאון. לאורך השנים נהנה ליברמן מסיקור אוהד במיוחד ב"מעריב", ובפרט מטעם כספית, שהציג אותו לא אחת כמועמד מתבקש לראשות הממשלה.

הבוקר כספית מספר לקוראיו שליברמן "מרוצה" כפי שלא היה כבר 25 שנה. ליברמן, שמלווה בעננת שחיתות לאורך רוב הקריירה הפוליטית שלו, הוא לפי כספית מי "נולד למשימה שהוטלה עכשיו על כתפיו: חילוץ הכלכלה הישראלית מהקיפאון המשברי שכפה עליה הנאשם נתניהו והזנקתה קדימה". וזה בדיוק מה שהוא מתכוון לעשות, שכן הוא "עובד סביב השעון, נהנה מכל רגע ושש אלי קרב".

את מלאכת האִתרוג של שר האוצר משלים הפרשן הכלכלי יהודה שרוני. בעוד סמי פרץ ב"דה-מרקר" מבקר את עצם החלטת ליברמן להקים "קבינט מומחים", כמו גם את הרכב המומחים שליהק לקבינט שלו, אצל שרוני מובהר ש"ליברמן אינו שר האוצר הראשון המקשט את עצמו ביועצים", ובהמשך נכתב: "אצל ליברמן לא מדובר בעוד יועץ או בוועדת אד-הוק, אלא בקבינט צללים נטו על מלא. אבל בעצם מה רע בכך?".

בישיבה הראשונה עם היועצים, מדווח שרוני, ליברמן לא ביקש שיחמיאו לו על התקציב שהעביר אלא דווקא שישמיעו ביקורת. ומה אתם יודעים? "בכל זאת, הביקורת המינורית שהושמעה התגמדה לנוכח המחמאות על עצם אישור התקציב, לאחר שלוש וחצי שנים ללא תקציב מדינה".

זהירות, קולגה לפניך

בחודש מאי האחרון, על רקע המהומות האלימות ברחבי המדינה והתגובות להן, הקדיש נחום ברנע כמה מלים בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לעמית סגל, שמפרסם דרך קבע טור פרשנות משלו באותו מוסף. "סגל הוא עיתונאי מוכשר, מחובר, פורה", החמיא ברנע. "האירועים האחרונים צִמצמו מאוד את המרחק בינו לבין איתמר בן-גביר. זה טיבה של מלחמה: היא חושפת את הטוב באנשים וחושפת את הרע בהם".

הבוקר כותב ברנע, בלי לציין באופן ספציפי אף אחד, על סיקור מגפת הקורונה. "יש כל מיני תיאוריות קונספירטיביות לגבי התפקיד שממלאים ערוצי הטלוויזיה והעיתונים בהתמודדות עם הגל הרביעי", הוא כותב. "אני לא מאמין בקונספירציות, אבל עיתונאים חרדתיים, היפוכונדרים, טובעים באגו של עצמם, אני מכיר, וגם עורכים שמתמכרים למספרי רייטינג אני מכיר. הצמא לדרמה, לכותרות, למריבות בצמרת, בלתי נדלה".

מיד לאחר הטור של ברנע מתפרסם הטור של מי שעשוי להחליפו בעתיד, נדב איל. "התפרצות אוגוסט" היא הכותרת, ובפנים המדור כותב איל על אלפי המתים הצפויים בשבועות הקרובים.

מודעה

הישג עיתונאי, גרסת "ידיעות אחרונות"

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" שוב מתפרסם הראיון שכולם ידברו עליו. הפעם זו ח"כ מירי רגב, שמצהירה על כוונתה להתמודד על ראשות הליכוד אחרי שנתניהו יפרוש ומדגישה את חשיבות הנציגות המזרחית בראשות המפלגה.

"דברים שמירי רגב שונאת: כשמזכירים לה את העובדה שדיבררה את ההתנתקות כדוברת צה"ל ואת הדיבור על כך שניהלה מגעים עם מפלגת העבודה לפני שנכנסה לליכוד. אבל בשביל זה אנחנו פה", כותב רביב גולן בלב הראיון.

דברים שב"ידיעות אחרונות" שונאים: כשמזכירים להם שמירי רגב הגישה את אחת הגרסאות המוקדמות של "חוק 'ישראל היום'", ושלפי הקלטה של אחד מיועציה לשעבר היא עשתה זאת כדי לקבל סיקור חיובי בעיתון, דבר שאכן קרה. אבל בשביל זה אנחנו פה.

התחממות גלובלית לפרצוף

בעמודי הדעות של "מקור ראשון" מתפלא יאיר שלג מקבלת הפנים הצנועה שהעניקה התקשורת המרכזית בישראל לדו"ח המקיף שפרסם השבוע ה-IPCC על אודות משבר האקלים, ולפיו כבר פספסנו את ההזדמנות למנוע את נזקיו. "מתברר שאפילו מול הידיעה שעלולה להיות החשובה בתולדות האנושות, סדר היום התקשורתי של 2021 לא בהכרח משנה את סדר העדיפויות המעוות, שהמעניין, הסנסציוני והצהוב עדיפים בו על פני החשוב".

שלג עושה הנחה לתקשורת הישראלית. "סוף העולם קרב" היא כותרת סנסציונית לעילא. העובדה שהעיתון האח של "מקור ראשון", "ישראל היום", הצניע את הדו"ח יותר מכל היתר לא נובעת מהרתיעה שלו להתמקד בצהוב. התמודדות עם הגורמים למשבר האקלים וניסיון אמיתי לשנות את המצב מחייבים שינוי דרסטי באורח החיים של כולנו, כולל מאבק במוקדי כוח והון שמעדיפים את המשך המצב הקיים. מוקדי כוח והון שיש להם השפעה תקשורתית, או מחזיקים ישירות בכלי תקשורת.

הבוקר, ארבעה ימים לאחר פרסום הדו"ח, הדיו בעיתוני סוף השבוע קלושים. "גלובס" הוא העיתון היחיד שמקדיש למשבר האקלים כתבת שער, בפתח המוסף השבועי שלו "G" ("גלובס", אגב, היה גם האתר הכלכלי היחיד שבזמן פרסום הדו"ח הקדיש לו את הכותרת הראשית). שני אשכנזי מדווחת בהרחבה על המצב בישראל, לצד התעקשות על אופטימיות ("8 צעדים חשובים שצריך לעשות כדי לבלום את ההתחממות"). במאמר נלווה מאת ג'ודי לקס מקבלים הקוראים המלצות על שישה צעדים שכל אחד יכול לעשות "כדי לצמצם את משבר האקלים".

ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מגדיר נדב איל את משבר אקלים כ"סיפור האמיתי", כאתגר ש"אין בלתו", ובכל זאת הוא מקדיש רק חצי מהעמוד השלישי בטורו לסוגיה. כל היתר מוקדש למשבר המיידי עוד יותר של הקורונה. במוסף "ממון" של העיתון פותח סבר פלוצקר את מדורו בחטיבה המוקדשת לדו"ח, ובהמשך המוסף כותב אלעד זרט בקצרה על הזיהום שבתעשיית הגז הטבעי ("זה לא גז טבעי, זה גז מסוכן").

ב"הארץ" מדווחת לי ירון כי משרד החינוך מציע למורים לגיאוגרפיה ללמד את התלמידים על שוק האנרגיה בישראל באמצעות סרטונים של חברות הגז נובל-אנרג'י ודלק המציגים באור חיובי את השימוש באנרגיה פוסילית, שהיא הגורם המרכזי למשבר האקלים. באתר האח שלנו, "שקוף", חשף השבוע דרור גורני כי משרד האנרגיה רכש לומדות שהציגו לתלמידים טיעונים חד-צדדיים בשבחי אנרגיית הגז.

ב"ישראל היום" לא נותר זכר לאסון האקלימי המתרגש, למעט קריצה במדור השיווק של היאלי יעקבי-הנדלסמן, שם מוצגת תחת הכותרת "התחממות גלובלית לפרצוף" סדרה חדשה של סרומים "שנועדו להילחם – לפחות שיווקית – 'בשינויי האקלים, בזיהום הסביבתי, בהרגלים טכנולוגיים ובחשיפה לשמש'".

גם ב"המבשר" מתייחסים הבוקר למשבר האקלים, ועוד במאמר המערכת. תחת הכותרת "שרב מהו אומר" מסבירים כותבי המאמר כי ימי "השרב הקיצוני" של השבוע "מלמדים אותנו כי עד כמה שהאדם יהא חכם ומלומד, נבון ומשכיל, בכל זאת אין עצה ואין תבונה נגד בורא אותות השמיים וגרמיהם". אך אל דאגה, כמו ב"גלובס" גם עורכי "המבשר" לא מותירים את הקוראים בריק של חוסר אונים וממליצים על צעד קטן שכל אחד מאיתנו יכול לעשות כדי לפתור את המשבר: להתפלל!

סימנייה

הילו גלזר כותב ב"מוסף הארץ" על "פורום הארגונים למען המשפחה".

בעיה ופתרונה

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מראיין יואב לימור את אפי איתם. כותרת הראיון היא ציטוט מפי איתם: "יש לי חשד שערביי ישראל בונים צבא. יש להם נשק בבית, והם מתאמנים". בגוף הראיון לא מספק איתם כל הוכחה לחשד שבכותרת, רק תהייה: "אחרת למה הם צריכים 40 אלף כלי נשק, שרובם גנובים מצה"ל?".

המראיין לימור לא מאתגר אותו במיוחד, לא מזכיר את הבעיה החריפה של אלימות עבריינית בחברה הערבית ואת אוזלת ידה של המשטרה בטיפול בה, ומאפשר לאיתם להמשיך ולהתריע מפני תקיפת הגיס החמישי: "יש היום יותר אוחזי נשק בחברה הערבית מכל חיילי המילואים שיש למדינת ישראל בחטיבות החי"ר. יש להם נשק בבית, והם מתאמנים.

"כל מי שנוסע בלילות בנגב או בגליל שומע ירי אוטומטי. זאת לא פנטזיה. הם פועלים בחמולות. החמולה תיתן את הפקודה. [...] זה הופנה נגדנו בפרעות במהלך מבצע 'שומר החומות'. כל האלמנטים כבר כאן: הנשק, האימונים, הנכונות להרוג, הפורמציות, שאולי קצת שונות מצבא, אבל יש אליהן נאמנות".

עוד קודם לכן תוהה לימור האם ראוי "לשלול מערביי ישראל זכות הצבעה". איתם לא דוחה זאת על הסף.

האם ב"ישראל היום" סבורים שאחזקת נשק בידי אזרחים היא דבר שלילי? לאו דווקא. מיד לאחר הראיון עם איתם מתפרסמת כתבה של קרני אלדד על התחמשות  גוברת של ישראלים בנשק בעקבות האלימות שפרצה לפני חודשים אחדים בערים שבהן גרים זה לצד זה יהודים וערבים. הכתבה מדברת על "יותר ויותר ישראלים [ש]רוצים נשק אישי", אבל כל הדוגמאות של אלדד הן של מבקשי רישיון יהודים.

אלדד שוחחה עם כמה וכמה ממגישי הבקשות הטריים, ושמעה מהם על הצורך בשדרוג הביטחון האישי שלהם, כולל ההסבר ש"ככל שיהיו יותר אזרחים נושאי נשק, יפחת הצורך להשתמש בו". השר לבטחון הפנים עמר בר-לב מסומן כאיש הרע בסיפור, שמבקש לצמצם את היקף הנשק שבידי אזרחי ישראל.

אגב, בשונה מהדוגמאות שנמנו לעיל, בסוגיית הנשק יש תמימות דעים בין "ישראל היום" לעיתון האח. הבוקר ב"מקור ראשון" מתפרסמת ידיעה מאת יאיר קראוס תחת הכותרת "כמעט כל נאשמי פרעות תשפ"א – ללא רקע פלילי קודם", ולצדה ידיעה מאת שילה פריד תחת הכותרת "בעקבות הפרעות: עלייה חדה במספר הבקשות לקבלת רשיון נשק". כמו בכתבה של אלדד, גם בידיעה של פריד מוטחת ביקורת בשר בר-לב. בנוסף, אחד המרואיינים של פריד המסביר מדוע הגיש בקשה לנשק, צור רענן, מתראיין בהרחבה גם בכתבה של אלדד.

הלבנת הסייבר

ב"מוסף הארץ" כותב שי אספריל על חברת NSO, ומונה שלוש סיבות לאדישות הישראלית לנוכח הגילויים על החברה והשימוש הנוראי שנעשה בטכנולוגיה שלה: "הלבנה, לאומיות ואליטות". אספריל, שהיה העיתונאי הישראלי הראשון לפרסם תחקיר על NSO ("כלכליסט", 2012), כותב על "מנגנון הלבנה לשוני" שמאפשר ל-NSO ודומותיה להמשיך בעיסוקיהן ללא עניין ציבורי, אבל מהניתוח המעניין שלו נעדר מרכיב הלבנה נוסף, תקשורתי.

חברת NSO נתנה חסות לכנס של "כלכליסט" שנערך באפריל השנה; בתמורה, התפרסם מאמר מאת סמנכ"ל שלה. החברה גם העניקה חסות לכנס של חדשות 12, שכלל ראיון עם המייסד שלו חוליו, הרצאה של נשיאת החברה שירי דולב והשתתפות של סמנכ"לית התקשורת בחברה, הצנזורית הראשית לשעבר אריאלה בן-אברהם.

NSO כמובן אינה חריגה בניסיון להלבין את שמה באמצעות רכישת תוכן מחניף. לפני חודש פורסם ב"כלכליסט" מאמר במימון סלברייט, אחת המתחרות של NSO ("תכירו: החברה הישראלית שמסייעת בפיענוח מקרי פשע חמורים"). בשבוע שעבר פורסם ב"כלכליסט" מאמר נוסף במימון החברה ("סלברייט וארגון Exodus Road חברו למאבק בסחר בבני אדם").

עושים לביתם

ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" מתפרסמים עמודים במימון בנק הפועלים, ב"דה-מרקר" מתפרסמים 14(!) עמודים עם הגילוי הלא-נאות "תוכן שיווקי" ובמוסף "גלריה", כמו בימים הטובים/רעים שלפני המגפה שוב מכרו את השער לפרסומת. אבל ב"ישראל היום" מתעלים על המתחרים, ומפרסמים עמוד פרסומי במימון חברת פיליפ-מוריס ישראל, השלוחה המקומית של יצרנית המוות בדמות סיגריות מהגדולות בעולם.

לפני חודשיים ריאיינה כתבת העיתון היאלי יעקבי-הנדלסמן את יאצק אולצ'אק, מנכ"ל פיליפ-מוריס העולמית, תוך הצנעה יתרה של הסכנות הגלומות במוצרי העישון שהחברה שלו משווקת. כשיו"ר המועצה הישראלית למניעת עישון עמוס האוזנר ויו"ר החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בישראל יעל בר-זאב ביקשו לפרסם ב"ישראל היום" מאמר בתגובה לראיון, הם סורבו. מאז הופיע מנכ"ל פיליפ-מוריס ישראל בכנס שיווק של העיתון, והיום, כאמור, מימנה החברה המסרטנת גם עמוד בעיתון.

מנגד, אם במשפחת אדלסון, שייסדה את "ישראל היום" על בסיס הון עתק שצברה מעסקי הקזינו שלה, היו מסרבים לקבל כסף מטונף שנולד מניצול חולשותיהם והתמכרויותיהם של ההמונים, העיתון מעולם לא היה קם.

ענייני תקשורת

אראל סג"ל ממחזר עבור טורו ב"ישראל היום" פתיח לטור שכתב לפני שש שנים ל"מידה". הרי לכם סיפורה של העיתונות הביביסטית על רגל אחת.

הנשיא לשעבר של מדינת ישראל והנשיא הנוכחי של חברת אלקטריאון ויירלס, רובי ריבלין, כותב ב"הארץ" בגנות סגירת גלי-צה"ל.

יהודה שרוני מראיין ב"מעריב" את שר התקשורת יועז הנדל. כפי שניתן לצפות מראיון המתפרסם בכלי תקשורת שהוא חלק מקבוצה שעתידה תלוי בין השאר בהחלטות השר, הראיון נעים ומלווה בתצלום מחמיא.