מה בעצם מנסה לטעון עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של הנאשם מס' 1 בנימין נתניהו? מדוע הוא כל-כך תוקפני? אל מי הוא מדבר כשהוא מעמת את אילן ישועה, מנכ"ל "וואלה" לשעבר והעד הראשון במשפט "תיק 4000", עם עשרות ידיעות "נגד ביבי", בניגוד להנחיות מפורשות של השופטים?
לפני שאציע תשובות אפשריות, "גילוי נאות". איני מכיר את עו"ד בן-צור. בשונה מעו"ד ז'ק חן, המייצג נאשם אחר בתיק, שאול אלוביץ', לשעבר בעל השליטה בבזק וב"וואלה". את חן אני מכיר שנים, ויש לי אליו הערכה רבה וחיבה רבה. יחסי עם בן-צור הם כנראה כמו היחסים שלכם איתו: אין כאלה. אני יודע שאומרים עליו שהוא אינטליגנטי מאוד, אמיד, ואני מכיר באופן כללי את ההיסטוריה שלו כעורך-דין, אבל לא יותר מכך.
לא ישבתי איתו בפאנל, לא ריאיינתי אותו, איני מכיר את צורת החשיבה שלו מעבר למה שאני מזהה מהאזנה וקריאה. כלומר, את האופן שבו אני מפרש את דבריו. אני עושה "טבולה ראסה" – בלי סימפתיה או עוינות מוקדמים, ובשאיפה למבט ענייני ופתוח. נכון, אי-אפשר להימנע מסקפטיות מסוימת לנוכח המעמד והנסיבות, אבל כפי שאתם אולי מבינים, אני לגמרי תומך בהקשבה בנפש חפצה לטיעונים של מי שאני לא מסכים איתו, גם ואפילו בנסיבות שבהן איני מאמין לטוהר כוונותיו ומניעיו.
בעז בן-צור, עורך-דינו של הנאשם בנימין נתניהו, מנסה לעשות שלושה דברים במקביל: לטעון מבחינה משפטית, לנהל מאבק על דעת הקהל ולהיענות לצרכים הפסיכולוגיים של לקוחו
אבל אני בכל זאת מביא משהו "מהבית", וזה את העיסוק האקדמי שלי בשחיתות ציבורית, ובכלל זה הטיפול האקדמי שלי ביחסים המורכבים בין שחיתות, התנהגות פלילית ושוחד.
בן-צור מנסה לעשות שלושה דברים במקביל: לטעון מבחינה משפטית, לנהל מאבק על דעת-הקהל ולהיענות לצרכים הפסיכולוגיים של לקוחו. המטרות הללו מתלכדות בקו החקירה הנוכחי שלו, שאותו ניתן לסכם כך: "מאות ידיעות שהתפרסמו ב'וואלה' נגד נתניהו סותרות את הטענה שלכם שביבי לקח מאלוביץ' שוחד בדמות תקשורת מלטפת ומחבקת ומלקקת תמורת הטבות רגולטוריות".
כלומר, לפי בן-צור, אם אלוביץ' נתן שוחד, וביבי לקח שוחד, אזי "וואלה" חייב להיות כמו "ישראל היום": ביביתון. אבל אם "וואלה" אינו ביביתון – והראיה, מאות הידיעות שהוא מציג בפני המנכ"ל לשעבר ישועה – זה סימן שלא היה מתת, ולא היה שוחד. ביבי זכאי, מ.ש.ל.
למה הדבר דומה? שיאיר לוי, חבר-הכנסת מש"ס שישב בבית-סוהר על עבירות של שחיתות שהוא עצמו אפילו לא הכחיש, היה מראה שהקופה של רשת "אל המעיין" אינה ריקה כדי להוכיח שאין ממש בטענות נגדו. או שאתי אלון היתה עוברת על 1,094 חשבונות של לקוחות בנק שמהם לא גנבה כספים ומציגה אותם אחד לאחד במשפטה. נו, אז מה אם היא לקחה כסף מחשבונות של כ-200 לקוחות? ברוב המוחץ היא לא נגעה!
כלל ידוע במשפט הפלילי הוא שזה משפט המעשים הרעים, ולא משפט האנשים הרעים. לצורך העניין, זה שאתה "מלח הארץ", כפי שהגדיר השופט דוד רוזן את הלל צ'רני, לא אומר שצ'רני לא עשה מעשים רעים, והיותו אדם טוב מעבר להתנהלותו בפרשה לא הצילה אותו מהעמדה לדין והרשעה.
ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, נכנס לאולם בית-המשפט המחוזי בירושלים ליום הראשון בשלב העדויות של משפטו הפלילי, שבו הוא נאשם בקבלת שוחד מהמו"ל שאול אלוביץ' ובכריתת עסקה מושחתת עם המו"ל נוני מוזס, 5.4.2021 (צילום: אורן בן-חקון)
בהתאם, מי שעושה מעשים פליליים לא בהכרח עושה רק מעשים פליליים, או אפילו רוב הזמן מעשים פליליים. לפעמים זה מכיוון שהוא לא אדם רע, ולפעמים זה כי הוא לא רוצה להיתפס. גם גנב כמו לוי לפעמים לא גונב, בין השאר כי הוא מבין שעדיף רוב הזמן לא לגנוב, כדי לא להיתפס.
קל וחומר לגבי עיתונות מושחתת. שם יש סיבה נוספת לא "לגנוב" כל הזמן, או אפילו רוב הזמן. אם "וואלה" היה מתנהל כמו "ישראל היום", הערך שלו כפלטפורמה לעיתונות מושחתת היה צונח. הערך המוסף של "וואלה" דומה לערך המוסף של עיתון כמו "ידיעות אחרונות". כלומר, בכך שרוב הזמן הוא נראה איכשהו כמו כלי תקשורת לגיטימי.
רק כשאתה נראה כמו כלי תקשורת לגיטימי אתה יכול לעוות את דעת הקהל באופן יעיל באמת ולהציג הטיה בלי שהיא תיתפס ככזאת. זה לא מקרה שאלוביץ' צעק על ישועה שהוא אידיוט ושהוא צריך ללמוד מ"ידיעות אחרונות". הוא לא צעק עליו שהוא אידיוט מעצם זה שהוא לא מצליח להתנהל כמו עמוס רגב ו"ישראל היום".
כי הטריק הוא לשמור על מראית עין של עיתונות אמיתית, והדרך להשיג זאת היא על-ידי פרסום של ידיעות אמיתיות ברוב המקרים, ורק במקרים מעטים יחסית לפרסם ידיעות כוזבות, מגמתיות ושקריות. כלומר, רק עיתון שברוב המקרים אומר אמת יכול לייצר עיתונות שהיא גם מושחתת וגם אפקטיבית. לכן, זה בכלל לא צריך להפתיע אותנו ש"וואלה" כתב על נתניהו גם דברים רעים – ואולי אפילו הרבה מאוד דברים רעים.
מדוע עו"ד בן-צור טורח להציג תזה שאיננה מחזיקה מים? מדוע הוא מעייף את כולם ומפר הנחיות מפורשות של השופטים?
ובכל זאת, בהינתן כל אלה, מדוע בן-צור טורח להציג תזה שאינה מחזיקה מים? מדוע הוא מעייף את כולם ומפר הנחיות מפורשות של השופטים? אז קודם כל, הוא משווה לטיעונים שלו אופי משפטי לכאורה, ביודעו שמתישהו הוא ייקטע, ואז יוכל לטעון במישור המשפטי – והציבורי – לעוול וכדומה.
אבל ייתכן שמעבר למטרה המשפטית, בן-צור מנסה להשיג עוד שני דברים: למלא חלק במאבק על דעת הקהל ולהיענות לתחושת הקורבנות האותנטית של נתניהו, שממנה נגזרת תוקפנות כלפי כולי עלמא כמעט. לא פחות מאולמרט ואף יותר, ביבי ועורכי-דינו מעריכים שמבחינת הציבור שוחד הוא שחיתות נוראית. כלומר, להבנתם, התפיסה הפופולרית של שוחד היא שאם יש שוחד, אזי יש לכאורה עיוורון מוחלט, הפקרות גמורה, ועיתונות מוטה לחלוטין.
אם העיתונות אינה מוטה לחלוטין – והראיה, יש ידיעות נגד ביבי – משמע לכאורה שאין שחיתות, ואז אין שוחד והלקוח זכאי ציבורית. אז אפילו שזו אינה האמת, ואפילו שאין לכך משמעות משפטית, עשויה להיות לכך השפעה מסוימת על דעת הקהל.
וייתכן שיש עוד דבר. התוקפנות של בן-צור עונה על הצורך של נתניהו להרגיש שהוא איתו "עד הסוף". ואצל ביבי זה אומר שחור ולבן, הכל או כלום. אם אתה בעדי, אז תהיה בעדי במאה אחוז, ותתקוף את יריבי במאה אחוז. אם אתה לא איתי עד הסוף, אתה נגדי. ובן-צור, שאנחנו יודעים בוודאות שהוא אינטליגנטי ביותר, יודע את זה לא פחות מאיתנו.
והנה לכם תשובה אפשרית לשאלה מה סנגורו של נתניהו, עו"ד בן-צור, מנסה לטעון. מדוע הוא כל-כך אגרסיבי ואל מי הוא מדבר. האם זה יעזור לנתניהו משפטית והאם זה יעזור לנתניהו בקרב הציבור? נצטרך לחכות ולראות. דבר אחד בטוח: אם אתה רוצה להשחית כלי תקשורת בצורה אפקטיבית, מוטב שתתבל את הידיעות המגמתיות בהרבה מידע אמיתי, כמו שעשו ב"וואלה" גם בתקופות הכי מושחתות באתר.
