בני ביטון, ראש עיריית דימונה, סגן יו"ר מרכז השלטון המקומי ויו"ר פורום עיירות הפיתוח, מודאג ממגפת הפלסטיק הגלובלית והמקומית. הוא אף טרח לכתוב על כך טור דעה ל"גלובס". ביטון מציין כי כשם שנדרש שיתוף פעולה בין השלטון המקומי והשלטון המרכזי במבצע "שומר החומות" ובמאבק במגפת הקורונה, "דווקא עכשיו, סביב ציון יום איכות הסביבה העולמי, חשוב להבין שגם במגיפה חשובה לא פחות - מגפת הפלסטיק - עלינו לרכז כוחות".

צודק ראש העיר ביטון! אני בהחלט חושב שהשלטון המקומי והשלטון המרכזי צריכים לשלב כוחות במלחמה בפלסטיק ובכלל בנושאי סביבה. אבל בזה פחות או יותר מסתיימת ההסכמה שלי עם מר ביטון. ראש העיר עושה בלגן שלם כשהוא כותב על בעיית הפלסטיק, מערבב עובדות ומתבלבל בפרשנות שלהן, עד כדי כך שאני כבר לא כל כך בטוח שכדאי לתת לרשויות המקומיות לטפל בנושא. אבל זה עוד החלק הפחות נורא בטור של ביטון.

מה שנורא בטור הוא מה שביטון לא כותב בו, ובמיוחד המילים "פצלי שמן", ומה שאיום ונורא הוא הפתרון שביטון מציע למה שהוא ממתג, בצדק, כמגיפה. חיסון נועד למניעת המחלה והענקת עמידות, יציבות וחיזוק לגוף. יש חיסון כזה למגיפת הפלסטיק: להפחית את השימוש בו (ובכלל בנפט ותוצריו). אבל החיסון שביטון מציע, למרבה התדהמה, הוא הקמת מתקן להפקת דלק מפצלי שמן, מקור אנרגיה מזהם במיוחד שמדינת ישראל החליטה רשמית, ובצדק, להיגמל ממנו לחלוטין.

רא"מ מצאה טריק נחמד: יחד עם פצלי השמן שהיא מפיקה מהם דלק היא משתמשת גם בקצת פלסטיק (בערך 10% מהתערובת), והופ! מחברת דלק מזהמת היא הופכת, בעיני עצמה, לחברת מיחזור פלסטיק ירוקה

ובקיצור, הטור של ראש עיריית דימונה בני ביטון הוא המשך ישיר לקמפיין של חברת רא"מ (רותם אנרגיה מחצבים), שקודם לכן הוביל הח"כ לשעבר איתן כבל. רא"מ מצאה טריק נחמד: יחד עם פצלי השמן שהיא מפיקה מהם דלק היא משתמשת גם בקצת פלסטיק (בערך 10% מהתערובת), והופ! מחברת דלק מזהמת היא הופכת, בעיני עצמה, לחברת מיחזור פלסטיק ירוקה.

כאמור, הטור של ביטון מאוד מפוזר וגם מאוד מגמתי. כך למשל, הוא משחיל בטור, בלי הסבר או תירוץ, משפט על חשיבות הנפט למלחמה בערבים ובקורונה, כדי להכשיר את הקרקע לקביעה שהפתרון לבעיית הפלסטיק הוא הפיכתו בחזרה לדלק.

ביטון סוקר את הסכנות הגלומות בתעשיית הפלסטיק, מתייחס לפגיעה בגוף ובהתפתחות הקוגנטיבית עקב חשיפה לזיהום שמקורו בפלסטיק. הכל נכון, וראוי גם להוסיף כי פסולת הפלסטיק היא אחד מהמפגעים הגדולים ביותר למערכות אקולוגיות בים וביבשה, וחלקיקי פלסטיק מגיעים לא פעם למזון ולמי השתייה שלנו. אבל המסקנה המתבקשת היא להפחית את השימוש בפלסטיק במקור, ולא להפוך אותו לדלק בקצה.

הרי גם לפי ביטון עצמו ישנה בעייה בעצם השימוש בפלסטיק. איך הפקת דלק מהפלסטיק המשומש תשנה את היקף השימוש בפלסטיק? יתרה מכך, פתרון קצה כפי שמציע ביטון לא רק שייתן לנו תחושה שפתרנו את מגפת הפלסטיק ולכן אפשר לקנות כלי ומכלי פלסטיק עד דלא ידע, הוא גם יעודד שימוש בפלסטיק כדי לייצר פסולת שתמשיך "להאכיל" את המתקן.

ה"מתקן" נטול השם של ביטון הוא המפעל של תאגיד רא"מ. לא בדיוק מפעל מיחזור פלסטיק אלא יותר מפעל להפקת דלק מפצלי שמן. משום מה הם נעלמו מעיניו של ביטון

"שריפת פסולת והטמנתה", ממשיך ביטון, "פוגעות בסביבה ולכן המשרד להגנת הסביבה מתכנן לצמצם אותן משמעותית בשנים הקרובות. בעיית הפסולת הופכת להיות דחופה משנה לשנה, והפתרון האופטימלי ביותר עבור השר הבא לאיכות הסביבה הוא השבת האנרגיה". מעניין. ב-OECD ובאיחוד האירופי לא שמעו על התובנה הזו של ביטון. שם קבעו דווקא כי מיחזור פלסטיק כחלק מכלכלה מעגלית הוא הפתרון הנכון והסביבתי יותר. למעשה, כך קבעה גם האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה כאן אצלנו. הנה רק לאחרונה התבשרנו על מפעלים חדשים למחזור פלסטיק בישראל, האחד בהם באזור התעשייה נאות חובב בנגב.

אבל אז מגיע הגראנד פינאלה, שלשמו הועלו כל הטיעונים והנתונים: "הוועדה המחוזית דרום אכן עשתה צעד אחד בכיוון הנכון כאשר אישרה הנחיות לביצוע תסקיר סביבתי לבחינת הקמת מתקן למיחזור הפלסטיק לנפט סינטטי. המתקן יאפשר למחזר כ-20% מפסולת הפלסטיק בישראל - כ-200,000 טון פסולת פלסטיק מדי שנה. המתקן עתיד לקום במישור רותם, ויהווה עוגן תעסוקתי למאות מתושבי הנגב".

ה"מתקן" נטול השם של ביטון הוא המפעל של תאגיד רא"מ. כאמור, לא בדיוק מפעל מיחזור פלסטיק אלא יותר מפעל להפקת דלק מפצלי שמן. משום מה הם נעלמו מעיניו של ביטון.

אבל יודעים מה, בואו נעזוב לרגע את הגרינווש הזה. נניח שברא"מ היו באמת משתמשים ביותר פלסטיק בתהליך ולא בכ-10% פלסטיק עם כ-90% פצלי שמן. ונניח שהיו מטפלים בפסולת הפלסטיק הבעייתית באמת, ולא בפלסטיק שגם מתאים למיחזור. ונניח שהיו מטפלים בנתח נכבד מתוך פסולת הפלסטיק בישראל, ולא ב-20% בלבד (לטענתם). עדיין נשאלת השאלה האם בעידן של משבר אקלים עצום ממדים, שבו העולם כולו מתחייב למעבר לאנרגיות מתחדשות ותחבורה חשמלית, יש מקום לפרויקט להפקת דלק ממקורות פוסיליים, ועוד כאלה שלרוב מזהמים אפילו יותר מתזקיקים מקבילים מנפט גולמי. והתשובה, למיטב הבנתי וידיעותיי היא "לא". עם סימן קריאה.

דרך אגב, מר ביטון, המודאג כל כך מההשפעות המזיקות של הפלסטיק ופסולת הפלסטיק, הוא אותו מר ביטון שהתנגד להחלת חוק הפיקדון על בקבוקי המשקה הגדולים, מהלך ירוק, חסכני ולא מזהם שמטרתו לצמצם את פסולת הפלסטיק במקור. אם תרצו: חיסון למגפת הפלסטיק.

ולבסוף, בחברת רא"מ מצהירים באופן רשמי שישתמשו בפצלי שמן הנכרים ממילא בשדות פוספט, אך כלל לא ברור ולא ידוע אם בכלל ומהן עתודות הפוספט שיפותחו בעתיד באזור.  אם ביטון באמת דואג לתושבי הנגב ולבריאותם, כדאי גם שישאל את עצמו, האם המפעל שהוא דוחף להקמתו אינו חלק ממשהו גדול יותר ואולי אפילו מזהם יותר?

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)