בטח שמעתם על המושג "גרינווש" (ובעברית: התיירקקות), כלומר שימוש באמצעים רטוריים של שמירה על הסביבה על מנת להכשיר פגיעה וזיהום סביבתיים. ובמילים אחרות: הונאה והטעייה מהזן היותר צבוע. אם מילון כלשהו יזדקק לדוגמה אחת בלבד כדי להציב ליד הערך "גרינווש", אני מציע את הראיון עם איתן כבל שהתפרסם באתר "ביזפורטל", כחלק ממסע יחסי הציבור של חברת פצלי השמן רא"מ (רותם מחצבים אנרגיה).

גם לולא הגרינווש, הראיון נגוע בהטעייה אופיינית לז'אנר הפרסום הסמוי: העובדה שמדובר בפרסומת למתקן להפקת אנרגיה וייצור דלק שחברת רא"ם מקווה להקים בנגב, מוסתרת באמצעות הכינוי המכובס "תוכן מקודם" והמראיין הוא לא שחקן או פרסומאי אלא עיתונאי לכאורה, המוצג ככתב "ביזפורטל" נועם מדר. אבל זה עוד כלום לעומת ה"גרינווש" שמספק הראיון עצמו.

הח"כ לשעבר והדירקטור ברא"מ בהווה, שכחבר כנסת "שיווק" את עצמו על הכרטיס החברתי ולא פעם גם על הסביבתי, גייס את כל אלה לטובת הריאיון הפרסומי, ונדמה שהחברה גייסה אותו לא רק בשל הכרתו את המערכת וקשריו, אלא גם כפרזנטור, עם הרטוריקה המפורסמת שלו. רק שהפעם, כל מה שנשאר הוא הרטוריקה, כי כבל לא מפסיק להטעות ולבלבל את השומעים לאורך הריאיון כולו.

תחילה הסבר קצר: חברת רא"מ מבקשת להקים במישור רותם שבדרום הארץ מתקן להפקת אנרגיה ודלק נוזלי, אותו היא מציגה כפתרון למחזור פסולת פלסטיק בישראל. אבל לפי החברה, המתקן יפרק כל שנה 900 אלף טונה פצלי שמן וכ-200 אלף טונה של פסולת פלסטיק עירונית ("כ-20% מפסולת הפלסטיק בישראל"), בהליך הנקרא "פירוליזה", בחום גבוה ללא חמצן וללא בעירה.

וכעת לראיון עצמו, שנפתח באיזכור של מגפת פסולת הפלסטיק, שפוגעת פגיעה חמורה באדם ובסביבה, ושלא נמצאה לה שום פתרון בישראל. כבל מספר מניסיונו ומידיעתו שאין ולא מתוכננת פעולה משמעותית לטיפול בבעיית הפלסטיק. וכמובן, המפעל של רא"מ מציע, לפי כבל, פתרון כזה.

ישראל אכן לא ממחזרת פלסטיק (למרות שבעולם הגדול יש מתקנים כאלה). אבל גם רא"מ לא ממחזרת פלסטיק. רא"ם הופכת פלסטיק לאנרגיה. הפיכת פלסטיק לאנרגיה אינה מיחזור, שעיקרה הפיכת פסולת לחומר גלם אחר, אלא שייכת לקטגוריה נמוכה יותר בהיררכיית הטיפול בפסולת, הנקראת השבת אנרגיה. ואת זה, אגב, דווקא כן עושים בישראל. זה לא מפריע לכבל להלל גוף פרטי שיודע לדבריו "לעשות את העבודה", כלומר למחזר את הפלסטיק.

נמשיך הלאה: כשהמראיין שואל את כבל מה עמדת המדינה ביחס למפעל של רא"מ, כבל מסביר בלי למצמץ שהרגולציה נותנת רוח גבית למהלך. ולא סתם, החברה והדירקטוריון פועלים שהפרויקט "ישב על אדני ברזל ירוקים". לפחות האדנים לא מפלסטיק, אבל ההכרזה של כבל - כן.

מבט מהיר בפרוטוקול של ישיבת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה במחוז דרום, מה-4.5.2020, שעסקה גם בתוכנית להקמת "מפעל לעיבוד פצלי שמן ופסולת פלסטיק באזור תעשיה מישור רותם", מראה שהמשרד להגנת הסביבה הציג עמדה מאוד ברורה - ומנוגדת לזו שמציג כבל.

לפי המשרד, "כרייה והפקה של פצלי שמן אינם עולים בקנה אחד עם מדיניותה של מדינת ישראל והתחייבויותיה במסגרת הסכמים בינלאומיים לצמצום פליטות גזי חממה ומזהמים ממקורות פוסיליים ומעבר למקורות אנרגיה מתחדשים. כמו כן, התהליך המוצע בתכנית זו לטיפול בפסולת פלסטיק אינו תואם את מדיניות צמצום הפסולת והמפגעים הנובעים ממנה". חד וחלק.

אז לא מדובר במחזור, וגם לא בפתרון שמתאים למדיניות הסביבתית הלאומית או הבינלאומית, או למדיניות הטיפול בבעיית הפלסטיק. אבל בכך לא הסתיים ה"גרינווש". בהמשך הריאיון מגיע הטיעון המרכזי של כבל ושל רא"ם: במקום להביא באוניות נפט מזוהם ומזהם, נייצר את הנפט מפלסטיק. ולא סתם, אלא, לדבריו של כבל, "הכי קרוב שאפשר לייצר, כמו גז".

אז יש לי כמה חדשות בשבילך מר כבל. ראשית, גז לא מייצרים, גז מוציאים מהאדמה או מקרקעית הים ומפרידים. והכי חשוב, נפט הוא לא כמו גז, כלל וכלל לא, כי השריפה שלו משחררת הרבה יותר מזהמי אוויר וגזי חממה משריפה של גז, וההפקה שלו מזהמת לרוב יותר מהפקה של גז. ובקיצור: אנרגיה מנפט היא אנרגיה מזהמת, מאוד, ואולי הסמל הכי מובהק למה שהוא בדיוק ההיפך מ"אנרגיה ירוקה" ו"נקייה". אבל זה לא מפריע לכבל ולמדר להשתמש במונחים האלו בדיוק.

כשהמראיין שואל על ההתנגדויות ל"אנרגיה הירוקה"(!!) החדשה, כבל מגייס את עברו הציבורי והמאבקים נגד תוכניות עבר להפקת נפט שנפסלו, בגולן ובחבל עדולם, וקובע ש"אין מדובר בפגיעה בשום פנים ואופן". נהפוך הוא, הכוונה היא "לייצר אנרגיה הכי נקייה שיש וגם נפט שהוא הכי נקי שאפשר לייצר". כמה שקרים במשפט אחד.

משם ממשיך כבל ומספר לנו, הצופים, כיצד הוא בעצמו התעקש שלחברה יהיה תסקיר סביבתי, "כי הרי גופים מפחדים בנושא". וזו הרי טענה הזויה, כי תסקיר שכזה מחויב על פי חוק.

אבל ההונאה הגדולה ביותר בכל הריאיון הזה היא העובדה, שלא כבל וגם לא המראיין, לא מזכירים ולו פעם אחת את הפיל שבחדר, כלומר את פצלי השמן, שהם המקור העיקרי לייצור האנרגיה והנפט בתהליך של רא"מ. כרייה של פצלי שמן והפקה של נפט מפצלי שמן הם תהליכים מזהמים מאוד. כמו כן, שריפה של דלקים אלה מזהמת אפילו יותר מדלקים אחרים. בשל כך החליטה המדינה שלא להעניק עוד רישיונות לחיפוש והפקת נפט מפצלי שמן, גם לפרוייקטים שהחלו כבר לעבוד.

באותה ועדת תכנון שעסקה בנושא התייחסו ארוכות לסוגיה וכתבו באופן ברור: "כריית פצלי שמן והפקת אנרגיה מהם מהוות מקור פליטה משמעותי של מזהמים והן עומדות בסתירה למדיניות המתמשכת של ישראל למעבר לאנרגיות מתחדשות ופעולה להפחתה משמעותית של השימוש בנפט לתחבורה, והחלפתו בתחליפי דלקים. קידום התכנית שתאפשר הפקת אנרגיה מפצלי שמן, אינה עולה בקנה אחד עם היעדים של מדינת ישראל להפחתת מקורות פליטה.

"בנוסף, הובלת כמויות גדולות מאוד של פסולת פלסטיק מכל הארץ ל'מישור רותם' המרוחק, רק על מנת שתשתלב עם עיבוד פצלי השמן בהליך של פירוליזה, במקום למחזר אותה ולטפל רק בשאריות המיון בסמוך למקור היווצרותה, עומד לכאורה בניגוד למדיניות הנוכחית לטיפול בפסולת של המשרד להגנת הסביבה ושל המועצה הארצית לתכנון ובניה.

"גם ההכרח להוביל כמות גדולה של נפט במכליות כביש מ'מישור רותם' הנמצא במזרח הנגב אל בתי הזיקוק באשדוד או בחיפה, תוך העמסת כבישי הארץ במכליות רבות מהווה חסרון גדול מאוד של התהליך המוצע. לאור האמור, הסבירות לאישורן של שתי התכניות הנ"ל על ידי הוועדה, נמוכה מאוד".

נכון, כחלק מההליך הוועדה נעתרה לבקשת החברה להגיש תסקיר השפעה על הסביבה, לפני שתתקבל החלטה, אבל תקראו מה היא כותבת, שחור על גבי לבן.

לסיכום הריאיון, כבל נואם: אנחנו מביאים משהו אחר, ממחזרים פלסטיק, מייצרים "אנרגיה הכי נקייה והכי קרובה לגז", ואפילו "שרות לכל מי שעדיין נדרש להשתמש בנפט, לפחות ב-50 השנים הקרובות, להשתמש בנפט הכי ירוק שיש בוודאי יותר ממה שמתקיים כיום, באלפי מונים". אבל גם כבל יודע שהמופע הזה הוא מופע אימים. אין כזה דבר דלק ירוק או ירוק יותר, וייצור אנרגיה ודלקים מפצלי שמן ומפסולת פלסטיק אינו ולא יהיה אנרגיה נקייה, או ירוקה, גם אם כבל יקח מברשת ודלי צבע ויצבע את עצמו בעשר שכבות של ירוק.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)