עיתונות חופשית ועצמאית היא מיסודות הדמוקרטיה. מי שמבין זאת, מוכן לעשות הרבה מאוד כדי שתתקיים. ב-2011, כשהתחלתי לפעול כעיתונאית עצמאית במקביל לפעילות החברתית, המודל שבו אני פועלת היום עדיין לא היה קיים. בלי הגב שיש לעיתונאי בכלי התקשורת המרכזיים, ללא משכורת קבועה ומערכת מסודרת, בלי תקציב הוצאות או גב משפטי וללא עורכים. מודל שמגלם עצמאות וחופש מוחלטים לצד תמיכה ציבורית רחבה, אחריות מלאה ודיאלוג ישיר עם הציבור.
בשנים האחרונות קמו בישראל עוד ועוד גופי תקשורת עצמאיים, כאלה שמהווים אלטרנטיבה לכלי התקשורת המרכזיים ומאתגרים אותם. ועדיין, גם עכשיו, עיתונאי עצמאי שפועל לבד וללא מערכת מאחוריו, זאת חיה נדירה.
כשהתחלתי לסקר את ההפגנות בבלפור בתחילת דרכן המשטרה עדיין לא הכירה אותי, למרות שהשידורים החיים שלי הגיעו למאות אלפי צפיות. המשטרה, שנהגה באלימות כלפי מפגינים, הפעילה את אותה האלימות גם כלפיי בכמה אירועים שונים. דחיפות, הזזה בכוח, עוינות, גסות וגם הטרדה מינית, בדיוק כפי שחוו המפגינים האחרים ולעיתים אף עיתונאים אחרים.
זה עוד חלק מהקסם של מודל העיתונות העצמאית שאני פועלת בתוכו: למען הציבור, בתמיכת הציבור, עבור הציבור ובשיתוף הציבור
בהמשך הדרך המשטרה למדה להכיר אותי, ודוברות המשטרה עדכנה את הכוחות בשטח שאני עיתונאית ויש לאפשר לי לסקר בחופשיות, כמו לכל עיתונאי. זה אמנם לקח כמה חודשים, אך לבסוף זה קרה, ברגע שארגון העיתונאים ומועצת העיתונות נעמדו מאחורי.
למרות ההישג המשמעותי, התלאות במחאת בלפור עבור עיתונאית עצמאית כמוני לא הסתיימו. למחאות הגיעו אנשים ששמו לעצמם למטרה להטריד מפגינים אחרים, להציק ולהלך עליהם אימים, ולא פעם ניסו להפריע לי באמצע השידורים החיים. קבוצה מדהימה של אזרחים התגייסה כדי ללוות אותי בהפגנות ולעצור כל הפרעה או הטרדה בגופם. לא הייתי יכולה לסקר את המחאה באופן בטוח אלמלא ההתגייסות האזרחית המדהימה הזאת בהתנדבות מלאה.
זה עוד חלק מהקסם של מודל העיתונות העצמאית שאני פועלת בתוכו: למען הציבור, בתמיכת הציבור, עבור הציבור ובשיתוף הציבור. למעשה מדובר בעשייה משותפת.
אנשים רבים שואלים אותי איך אני מצליחה להתפרנס וזו נקודה כאובה. שנים רבות פעלתי כעיתונאית עצמאית במימון עצמי. במשך שנים השקעתי ממיטב כספי וחסכונותיי כדי להצליח להביא לציבור מידע שאינו נמצא בתקשורת המרכזית, פרשנות שלא שומעים באולפנים ואמת שצריך לחלץ מתוך הספינים.
בשנתיים האחרונות ובמיוחד בשנה האחרונה, ציבור רחב החליט להתגייס ולתמוך כלכלית בעבודה שלי, ובמודל התקשורת הזה. מדובר בכמעט 2,000 ישראליות וישראלים מרחבי הארץ והעולם שהתגייסו לתמיכה בעשייה שלי. עד אז הייתי מבלה לילות ארוכים ללא שינה, מתוך דאגה לעתיד הכלכלי ולהמשך העשייה בתנאים כאלה. לפחות אחת לשבועיים נשברתי והחלטתי שאני עוזבת הכל והולכת לעבוד בעבודה אחרת. בזכות הציבור המדהים שהתגייס והשקט הכלכלי שהתאפשר, המחשבות על הפרנסה נדחקו לטובת מחשבות על המשך עשייה עיתונאית נטו.
כאשה וכאמא לשתי ילדות, הבחירה להיות עיתונאית עצמאית ללא מערכת במימון הציבור היא בחירה לא שגרתית. לא הייתי יכולה להתמיד בבחירה הזו בלי הציבור הרחב שתומך בי: בהפצת המסרים, ביצירת הבמה וההשפעה וביצירת המסד הכלכלי.
דווקא בגלל שאני אמא לשתי ילדות, אני מרגישה שאני נמצאת בדיוק במקצוע הנכון ובדיוק במודל הנכון. הדמוקרטיה בישראל נמצאת על סף תהום, העיתונות בישראל לוקה במחלות קשות ובניסיונות להשתלט עליה, ואני רוצה שלילדות שלי ולילדים של כולנו יהיה בית דמוקרטי יציב, כזה שיש בו עיתונות חופשית ועצמאית שהיא היסוד למדינה מתוקנת, מתקדמת ונאורה.
אור-לי ברלב משדרת את מבזק חדשות הדמוקרטיה
הלחצים, האיומים וההתמודדות של העיתונות העצמאית • פרויקט יום חופש העיתונות הבינלאומי 2021 של "העין השביעית" ושקוף"