מראשית המאה ה-20, מאורעות היסטוריים נחקקים בזיכרון האנושי דרך צילומים איקוניים. צילומים כמו הגעת חיילי צה"ל לכותל או הנפת הדגל האמריקאי באיוו-ג'ימה, או צילומים של הרס וזוועה כמו קריסת מגדלי התאומים או ההפיכה הצבאית בצ'ילה, עם ארמון הנשיאות שהופגז בידי אנשיו של הרודן פינושה והאיצטדיון בסנטיאגו שהפך למחנה עינויים. המכנה המשותף לכל הצילומים האלה הוא הדרמה, שממחישה שאנו צופים באירוע שאחריו העולם לא ישוב לקדמותו.
רצה הגורל, והאירועים שהחלו בבורמה (מיאנמר) בתחילת פברואר 2021 לא זכו עדיין לצילום איקוני משלהם. במקרה הזה, התיעוד הוויזואלי המזוהה ביותר עם המאורעות הוא סרטון וידיאו ויראלי של מדריכת כושר שהתעמלה מול המצלמה כשמאחוריה, בלי תכנון מוקדם, חולפת שיירה איטית של כלי רכב שחורים בדרכם אל הפרלמנט. במשדרי חדשות החוץ ברחבי העולם הסבירו המגישים לצופים: זה נראה כמו התעמלות, אבל אתם בעצם חוזים בהפיכה צבאית.
עד כה, באירועים בבורמה נעצרו רק כמה מאות בני אדם, כולל המדינאית אונג-סן סו-צ'י, זוכת פרס נובל לשלום ומנהיגת מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה, שמוחזקת במעצר יחד עם שאר הנהגת המפלגה. את המעצרים ביצע הצבא. אנשיו הצדיקו את הצעדים הקיצוניים בטענות לא מבוססות שלפיהן בבחירות האחרונות התגלו זיופים מסיביים. אחת התוצאות הבולטות של הבחירות היתה היחלשות ניכרת של מפלגת קש של אנשי צבא בדימוס.
לגבי אונג-סן סו-צ'י, המנהיגה, נטען שהיא הבריחה למדינה שלא כדין מכשירי ווקי-טוקי והפרה את תקנות הקורונה המקומיות. הטענות המגוחכות וחסרות השחר מעידות יותר מכל על כך שהצבא, שנתמך בידי סין, אינו חושש מתגובת הקהילה הבינלאומית.
מנהיגת מיאנמר (בורמה) וכלת פרס נובל לשלום, אונג-סן סו-צ'י (צילום: Claude Truong-Ngoc, רישיון CC BY-SA 3.0)
כאמור, התקשורת בארץ ובשאר העולם מיהרה להציג את האירועים כהפיכה צבאית – עצירה ברוטלית של תהליך הדמוקרטיזציה של בורמה. בפועל, אזרחיות ואזרחים רבים בבורמה, בייחוד אלה המשתייכים למיעוטים דתיים ואתניים ששיעורם עשרות אחוזים מהאוכלוסייה הכללית (המספר האמיתי אינו ידוע), לא חוו שום דמוקרטיזציה או אפילו פסק זמן מהדיכוי השלטוני המופעל שם בעשרות השנים האחרונות. בוודאי לא מאות אלפי בני הרוהינגיה שבקיץ 2017 נמלטו מג'נוסייד למחנות פליטים בבנגלדש, או כ-130 אלף מהם הכלואים במחנות ריכוז מאז אירועי הטבח הקודמים, שהתחוללו ב-2012.
אין פלא שבבורמה עדיין לא צצו צילומים דוגמת התיעוד המזעזע מההפיכה בצ'ילה שהוזכר לעיל. בצ'ילה, לפני ההפיכה, התקיים משטר דמוקרטי אמיתי בראשות סלבדור איינדה, שזכה לתמיכה עממית נרחבת. בבורמה המצב שונה לחלוטין. מאז שנות השישים מנוהלת המדינה בידי חונטה צבאית אכזרית. מאז תום השלטון הבריטי ב-1948, באזורים שונים של בורמה מתחוללת מלחמת אזרחים בלתי פוסקת – אחת ממלחמות האזרחים הארוכות בתולדות האנושות. למעשה, בזמן שמדריכת הכושר צילמה את סרטון ההתעמלות שלה, בתי-הכלא ומתקני העינויים במדינה כבר היו מלאים במתנגדי משטר, או אנשים שזוהו ככאלה על סמך מוצאם האתני או דתם.
תהליך ראשוני ליצירת מרחב דמוקרטי בבורמה החל בשנת 2011, והוביל לקיומן של בחירות בנובמבר 2015. מפלגת הליגה הלאומית לדמוקרטיה בראשות אונג-סן סו-צ'י זכתה ברוב המושבים בבית התחתון ובבית העליון של הפרלמנט. ואולם, תהליכי הדמוקרטיזציה הראשוניים הללו לא הובילו לשליטה אזרחית אפקטיבית על כוחות הביטחון. הצבא ומקורביו המשיכו לשלוט בכל תחומי החיים במדינה, נציגיהם קיבלו ייצוג משוריין בפרלמנט – ובצדו זכות וטו שחוסמת קידום של רפורמות אמיתיות. ראש הצבא קיבל סמכות למנות את שרי הפנים, הביטחון והגבולות.
אם לא די בכך, בתירוץ של שמירה על הביטחון, הצבא המשיך בבזיזת המדינה ומחצביה כדי להעשיר את קציניו ומקורביהם. אחת הדרכים שבהן זה נעשה היא שימוש בחברות פרטיות לכאורה, כאלה שהוקמו כחלק מהרפורמות אך למעשה קשורות לצבא או מוחזקות בידי אנשי צבא.
הפגנה נגד המאורעות בבורמה מחוץ לשגרירות סין בתל-אביב, בשבוע שעבר (צילום: מרים אלסטר)
בורמה המשיכה להיות ארץ אוכלת יושביה, מדינה השרויה במלחמה פנימית אינסופית נגד אזרחיה ותושביה. החונטה והמיליציות הקשורות אליה המשיכו לעצור, לענות ולרצוח בני מיעוטים אתניים ודתיים, פעילי אופוזיציה וזכויות אדם, חקלאים המתנגדים לנישולם מאדמתם, עיתונאים וסטודנטים. הצבא המשיך לגייס קטינים ולהשתמש באונס ובתקיפות מיניות של נשים, גברים, ילדים וילדות כנשק באזורי הקונפליקט האתני.
פשעי המלחמה האלה מתחוללים בעיקר במחוזות שאן (Shan) וקצ'ין (Kachin), שבהם כוחות הביטחון פוגעים ללא הבחנה באזרחים: באמצעות הרג, מעצר, עינויים ואונס של מי שנחשד בתמיכה במורדים. במקביל, האוכלוסייה האזרחית באזורי הקונפליקט נשלחת לעבודות כפייה, אדמותיה מופקעות והמשאבים נבזזים. השלטון ממשיך לבצע מעקב אינטנסיבי נגד פעילים מהחברה האזרחית ועיתונאים, ומגביל את גישתם של ארגוני הסיוע וזכויות האדם הבינלאומיים.
בנסיבות הללו, אף שאונג-סן סו-צ'י אחזה עד מעצרה בתואר הרשמי State Counsellor (המקביל לתפקיד ראש הממשלה במדינות אחרות), נכון יותר להגדירה כחברה אזרחית בחונטה הצבאית. המשמעות היא שאירועי השבועות האחרונים בבורמה אינם הפיכה צבאית שנועדה להפיל משטר דמוקרטי (שכלל לא התקיים שם), אלא מהלך של הצבא לשינוי האיזונים ויחסי הכוחות בין הגורמים האזרחיים לצבאיים בתוך החונטה המנהלת את המדינה.
בורמה, כמו מדינות מסוכסכות אחרות, לא תוכל להתקדם אל עבר משטר דמוקרטי באמצעות משאלות לב או פנטזיות הוליוודיות. לתקשורת יכול להיות תפקיד חשוב בתהליך הזה, אך לשם כך יהיה עליה לספר את הסיפור במלוא מורכבותו
שילובם של אזרחים ואנשי צבא בחונטה צבאית הוא פרקטיקה שהתקיימה, בין היתר, במדינות דוגמת פנמה ואל-סלבדור בשנות השמונים. הסידור המלאכותי הזה מאפשר לחונטה להמשיך לשלוט במדינה בפועל – ובמקביל לקבל הלוואות וסיוע ממדינות המערב, ולהשתחרר מסנקציות תוך העלמת עין מהפרת זכויות האדם ומהעובדה שהחברה האזרחית כפופה לצבא בכל מובן.
בורמה, למשל, אירחה בנובמבר 2012 את נשיא ארצות-הברית דאז, ברק אובמה, שסימן בכך עוד V במסעו העולמי להצדקת זכייתו בפרס נובל לשלום שלוש שנים קודם לכן. העמדת הפנים הזאת הקלה גם על מדינת ישראל לחתום על הסכם בטחוני עם ראש הצבא הבורמזי בספטמבר 2015. יישום ההסכם הזה הופסק רק בתחילת 2018, לאחר עתירה לבג"ץ ולחץ ציבורי.
הטשטוש הזה לגבי מה שקורה בבורמה מושל גם בדיווחי החדשות. בחדשות 12, למשל, דיווחו עמית ולדמן ויונה לייבזון שמאז 2015 שלטה בבורמה ממשלה דמוקרטית, ושהבחירות שהתקיימו אז הן "מקרה בוחן נדיר שבו גנרלים צבאיים העבירו ברצון כוח כלשהו לאזרחים". בדיווח של חדשות 13 נטען שהשלטון הצבאי בבורמה הסתיים עוד קודם לכן, ב-2011.
בתקשורת הבינלאומית המסגור היה זהה: דיכוטומיה פשטנית שמתארת את המאורעות בבורמה כמלחמה בין כוחות האור לכוחות החושך, כמעט בלי ניסיון להסביר את מורכבות המצב. זהו שורש התדהמה המשונה שהיכתה בתקשורת כשאונג-סן סו-צ'י הכחישה את רצח העם של בני הרוהינגיה, לצד עצם היותם קבוצת מיעוט שחיה ונרדפת בארצה.
זו לא משימה קשה מדי. קחו למשל את יצחק רבין, שכמו אונג-סן סו-צ'י זכה בפרס נובל לשלום. יצחק רבין חתם על הסכמי אוסלו ועל ההסכם ההיסטורי עם ירדן. הוא היה, כהגדרתו, חייל בצבא השלום. אבל רבין גם קרא לשבירת עצמות של פלסטינים באינתיפאדה הראשונה ואישר מכירה של נשק למשטר האפרטהייד בדרום-אפריקה – ולרואנדה בזמן רצח העם, ולסרבים בעת המלחמה עם בוסניה.
אונג-סן סו-צ'י ישבה במעצר בית במשך 15 שנה והובילה את המאבק לדמוקרטיה בבורמה. אבל זה לא סותר את היותה מנהיגה לאומנית, אליטיסטית ואף גזענית. תמיכתה בפשעי הצבא כלפי בני הרוהינגיה ומיעוטים אחרים לאחר הבחירות ב-2015 לא נבעה רק מתוך חישובים פוליטיים ציניים, אלא גם מההיסטוריה הפרטית שלה ומאמונותיה האישיות.
בדצמבר 2019 התייצבה אונג-סן סו-צ'י בבית-הדין הבינלאומי לצדק בהאג כדי להגן על מדינתה מפני האשמתה בג'נוסייד. היא לא עשתה זאת מפני שהצבא הצמיד לה אקדח לרקה, אלא משום שהיא ורבים ממצביעיה תומכים במדיניות הגזענית והאלימה של הצבא כלפי המיעוטים האתניים והדתיים במדינה.
סביר להניח שלפחות חלק מאזרחי ואזרחיות בורמה הנראים בימים אלה מבעד לעדשות העיתונות הבינלאומית ברחובות הבירה לשעבר, ינגון, כשהם מחזיקים שלטים בעד הדמוקרטיה, תמכו בטיהור האתני של בני הרוהינגיה וראו בהם פולשים זרים. ברור גם מה היה עולה בגורלם של בני מיעוטים באזורי הקונפליקט אם הם היו מניפים שלטים דומים.
בורמה, כמו מדינות מסוכסכות אחרות, לא תוכל להתקדם אל עבר משטר דמוקרטי באמצעות משאלות לב או פנטזיות הוליוודיות. כדי ליצור שינוי חיובי אמיתי נדרשת התמודדות עם המציאות המורכבת והתעקשות על שינויים מבניים עמוקים ולא קוסמטיים. לתקשורת יכול להיות תפקיד חשוב בתהליך הזה, אך לשם כך יהיה עליה לספר את הסיפור במלוא מורכבותו.
עו"ד איתי מק ופעילי זכויות אדם הגישו עתירה לעצירת הייצוא הבטחוני מישראל לבורמה במהלך רצח העם של בני הרוהינגיה ב-2017