לפי נתוני משרד הבריאות שפורסמו לאחרונה, שיעורי ההתחסנות נגד קורונה במגזר הערבי והחרדי הם נמוכים. שיעור המתחסנים מבני 60 ומעלה בכלל האוכלוסייה עומד על 74%, ורק על כ-45% במגזר הערבי. מה ניתן לעשות לנוכח נתונים אלה?

לפי ממצאי מחקר שערכנו לאחרונה, פרופ' יונתן כהן מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה והח"מ, נראה שבמגזר הערבי הפחד מווירוס הקורונה גבוה יותר בהשוואה למגזר היהודי. יתכן שהדבר נובע מהתופעה הנרחבת יותר של הפצת מידע בריאותי כוזב אודות הנגיף והחיסון, ובשל שיעורי ההידבקות הגבוהים יחסית במגזר הערבי.

פתרון שנמצא במחקר ושיש לבדוק במדגם גדול יותר, מראה שהנכונות לאמץ המלצות בריאות לנגיף הקורונה גבוהה יותר כאשר הממליצים הם רופאים: שימוש במסר נראטיבי בשילוב דמויות שונות (רופא, חולה, קרוב משפחה) לעומת מסר עובדתי, משפיעים על היענות להנחיות לקורונה. לכן השימוש בקמפיינים ובמסרי בריאות המשלבים רופאים במגזר הערבי הוא מהותי, זאת בדומה לקמפיין החיסונים המוצלח במגזר היהודי ששילב רופאים כמו פרופ' רוני גמזו ופרופ' גליה רהב.

השימוש ברופאים ובמומחים מעולם המדע הוא בעל השפעה מהותית על דעת הקהל, לא רק בקמפיינים ומבצעי הסברה אלא גם בשילובם בדיווחי החדשות.

מחקרים בתחום השכנוע מלמדים שדיווחי חדשות המציגים את דעותיהם של מומחים באופן שאינו מאוזן - כך שמומחים הטוענים טענות מדעיות לכאורה, אך החסרות בסיס מדעי, מוצגים לצד מומחים אחרים הטוענים טענות מנוגדות, מבוססות מדעית, עלולים ליצור תפיסת מציאות כוזבת בקרב הציבור. לפי תפיסה זו, המומחים חלוקים, לכאורה, בדעותיהם, בעוד שההפך הוא הנכון ובקרב רובם ישנה הסכמה.

כך למשל, כבר בתחילת המשבר, הופיעו באמצעי התקשורת אלה לצד אלה מומחים שטענו שהקורונה היא רק שפעת, בעוד שמומחים אחרים טענו טענה מנוגדת. טענות דומות נשמעות גם כעת ומערערות על יעילותו של הסגר ככלי למניעת תחלואה, בעוד שההפך הוכח כנכון.

אומנם מן הראוי שגם טענות חסרות בסיס מדעי יוצגו לדיון, אולם מחקרים שנערכו לאחרונה מלמדים שמחובתנו לסייג טענות אלה ולהציגן בהקשר המתאים. אחת הדרכים שנמצאו כיעילות לעשות זאת היא באמצעות שילוב של הבהרה ויזואלית לצד כיתוב מילולי, שימחישו כי הטענות הללו נתמכות רק על-ידי קומץ מדענים, בעוד שמרביתם סבור אחרת.

להצגה נכונה של מחלוקות מסוג זה חשיבות יתרה משום שמחקרים בתחום בדיקת העובדות מראים שיכולתנו לתקן מידע כוזב לאחר שפורסם היא מוגבלת. לא רק שמיעוט הציבור ייחשף למידע המתוקן, אלא בסבירות גבוהה שחלקים נרחבים ממנו ייטו שלא להאמין למידע זה.

בתקופת הקורונה נתקלנו לא רק בדיווחי חדשות שאינם מאוזנים אלא גם בדיווחי חדשות מוטעים ממש. לדוגמה, חלק מדיווחי החדשות על ההסכם בין משרד הבריאות ובין חברת פייזר, יצרנית החיסון, היו מוטעים וטענו שבמסגרת ההסכם עושה פייזר בישראל ניסוי בבני אדם ללא אישורים. זאת בעוד שהבעייתיות בהסכם נובעת מהעדר מילוי חובות האתיקה המחקרית ושקיפות מול המתחסנים, ולא מסוגיית בטיחות החיסון, כפי שניתן היה להסיק בטעות מהדיווחים.

דיווחים מוטעים אלה לרוב אף אינם מלווים בתיקון או הבהרה, והם בעלי השפעה שלילית על הציבור, בפגיעה באמון הנמוך ממילא במקבלי ההחלטות, בהיענות הנמוכה להנחיות ולסגר, בהפחתת הנכונות להתחסן בקרב המתלבטים ובהפצת מידע בריאותי כוזב.

ביקורת על הפרה של כללי מינהל תקין כדוגמת הביקורת שנמתחה על הסכם ישראל-פייזר חיונית לקיום משטר דמוקרטי, ודאי בעת מגפת בריאות עולמית, ומטרתה לשמש כלי לבקרה ולשיפור תהליכי קבלת ההחלטות המתקבלות. אולם על כלי התקשורת והמבקרים לוודא שהמידע המדווח לציבור הוא מדויק, תוך הפרדה בין ביקורת על ניהול ומנהל תקין לביקורת על סכנה בריאותית או בטיחותית, ובין טענות המגובות בעובדות מדעיות לבין כאלה שאינן.

ד"ר ערגה אטד היא מרצה וחוקרת במרכז הבינתחומי, בהרצליה