התיישבתי אתמול נרגשת לראות את הראיון הבלעדי שערכה אילנה דיין עם בני גנץ. סוף סוף מישהו יברר איתו כמה סוגיות עקרוניות. אחרי הכל, מהדמות היחידה במערכת הפוליטית שאיימה על שלטון נתניהו הפך גנץ להיות הדמות היחידה במערכת הפוליטית עם צעטלה מנתניהו שעוד שנה וחצי הוא יוותר עבורו על הכסא. הזדמנות לחדול מהקמפיין הבלתי נגמר ולדבר על הנושאים עצמם.
בתחילתו של משבר כלכלי חמור, שמגיע בעקבות משבר רפואי חמור (שעדיין לא ברור אם בא אל קיצו), כאשר ארה"ב לפני בחירות ועל הפרק עומד מהלך היסטורי של סיפוח, עם ממשלה ענקית חדשה - נראה שהקרקע מוכנה לשאול את גנץ כמה שאלות אמיתיות על האתגרים האמיתיים שנכונים למדינת ישראל, לקבל מעט מידע בתקופה של חוסר ודאות כה גדול.
למרבה עוגמת הנפש, מה שקיבלתי היה תחקיר חודרני - על אותה רכילות פוליטית שכבר הפכה לעיסה מבחילה מרוב דישה. ראיון שהיה מרגיש מצוין בעמוד השער של צהובון מצוי, ומשעמם בדיוק כמוהו.
דיין שאלה את השאלה המתבקשת על הפרת ההבטחה שלא לשבת בממשלה של נאשם בשוחד ("זה לא היה עיקרון. זאת אמירה עקרונית שהיתה נכונה לשעתה"). חפרה בסוגיית יחסיו עם חבריו לקוקפיט המאוס והפגינה בקיאות מרשימה בכל שיחה, פגישה ומסרון כתוב שחלף ביניהם. דיין שאלה על מלחמתו של השותף החדש נתניהו במערכת המשפט, על סוגיית שני מעונות השרד וגם האם הוא מאמין לנתניהו שיתייצב לפתיחת משפטו ("שבוע הבא נראה"). כל זה היה צריך לקחת דקה, שתיים. אבל מה הלאה?
לא שלא היה זמן. הראיון היה ארוך באופן פסיכי במונחים של חדשות טלוויזיוניות: כמעט 40 דקות. 40 דקות שבוזבזו על פרשנות פסיכולוגיסטית מעדות רפי רשף (איך הרגשת כש, האם אתה נהנה), שאלות שמטרתן לרצות את מצביעי "רק לא ביבי" הנבגדים ("אתה יודע שזו לא ממשלת קורונה, אתה יודע שזו לא ממשלת חירום") וחטטנות מעולם הרכילות הפוליטית (כיצד משפחת נתניהו התייחסה אליך בזמן המשא ומתן. הפתעה: הם לא נחמדים).
והיתה גם שאלה אנטי-עיתונאית, על "השמועות". אם מדובר במידע אמיתי שחשוב לעמת איתו את המרואיין, מדוע לא לפרט מהן השמועות, ואם מדובר בתוצר שקרי של מכונת קמפיין מרושעת, מדוע לעסוק בכך?
נראה שעמדותיו של גנץ בנושאים השונים פשוט לא מעניינות את התקשורת. כאילו מדובר בחבר בכיר בפרלמנט בית קפה כלשהו ולא בפוליטיקאי שיהיה שותף בכיר לקבלת החלטות שיעצבו את ישראל
בשלב כלשהו גנץ אפילו הרים להנחתה, כשהסביר שהצטרף לנתניהו משום שאנחנו נמצאים ב"סיטואציה כלכלית, בריאותית וחברתית שאני לא מוכן להוריד ממנה את העיניים". דיין השפילה מבט ולא שאלה אותו אפילו שאלה אחת בנושא. כמו בקמפיין הבחירות האחרון. כמו בזה שלפניו. כמו בזה שלפני לפניו. נראה שעמדותיו של גנץ בנושאים השונים פשוט לא מעניינות את התקשורת. כאילו מדובר בחבר בכיר בפרלמנט בית קפה כלשהו ולא בפוליטיקאי שיהיה שותף בכיר לקבלת ההחלטות שיעצבו את ישראל לפחות בשנה הקרובה.
אינסוף שאלות יכלו אילנה דיין וצוות עובדה לשאול את גנץ, ובחרו שלא.
בקרב מפוטרי הקורנה ישנו רוב לנשים, ולנציגות משכבות מוחלשות. יש גם כ-14 אלף בעלי מוגבלויות, שהועסקו ללא זכויות סוציאליות ופוטרו. עולם התרבות קורס לחלוטין, וגם שם מאות אנשים נותרו ללא מקור פרנסה. האנשים העניים ביותר בחברה שלנו נותרו ללא כל רשת חברתית, כאשר האוצר החליט שהוא אינו מאפשר קבלת כפל קיצבאות גם במצב חירום. איזו בשורה אתם מביאים לציבור הזה?
כבד מדי? לא מעניין את המפרסמים? אז אפשר גם כך: מתי יעבור תקציב חדש? וכיצד הוא יראה? והאם אתה תומך בהעלאת מיסים לאור המשבר? מהי התוכנית הכלכלית של הממשלה החדשה להתמודדות עם המשבר החריף? ומהי, בעצם, תפיסת עולמך הכלכלית? כן, אפשר למות - אחרי שלוש מערכות בחירות פריט המידע הזה נותר עמום כבתחילתן.
אפילו הטייק הפוליטי על הסוגיה הזו, לא נשאל: טענת שאתה הולך לממשלת חירום בגלל משבר הקורונה. מדוע לא ביקשת לכחול-לבן את תיק הבריאות והאוצר כדי לטפל במשבר? בשלוש מערכות בחירות, ההבטחה לטפל במערכת הבריאות היתה כמעט הנושא היחיד בקמפיין שלכם מחוץ לעיסוק בנתניהו. כיצד אתם מתכוונים לחזק את המערכת, שמשבר הקורונה הדגים את פריכותה? אפשר גם טוויסט היפר-אקטואלי: מהי עמדתך בנוגע למאבק הרופאים המתמחים?
כלכלה זה מסובך? בריאות זה משעמם? מה עם חינוך, או עם הביטחון האישי?
משבר הקורונה חשף את שבירותה של מערכת החינוך וחוסר התאמתה לעולם הדיגיטלי, את הפער העצום בתוך משרד החינוך בין דרגי השטח שאחראים על ההוראה בפועל לבין דרג המטה במשרד. מהי עמדתך בנושא? וכיצד אתה מתכוון לטפל בכך בממשלה הבאה? וכיצד מתכננת להתמודד הממשלה עם האלימות הגוברת בקרב החברה הערבית? או עם תופעת האלימות המגדרית? מתחילת השנה נרצחו 11 נשים. האם לא הגיע הזמן לפתרון מערכתי יסודי ומתוקצב? מה עוד צריך לקרות בשביל שהממשלה תפעל?
אז לא כלכלה, לא בריאות, לא חינוך, לא ביטחון פנים. אבל מה עם איזור הנוחות והעניין המובהק של דיין - ביטחון? האמריקאים דוחפים את תוכנית טראמפ, ובהסכמים הקואליציונים נראה שזה הנושא הקונקרטי היחיד, אבל על מה באמת מדובר? כשמדברים על החלת ריבונות או סיפוח - מה בעצם מונח על השולחן? מה אתם מתכוונים לספח? איפה? מה המשמעות? מדוע טראמפ דוחף את התוכנית הזאת? האם האמריקאים דחפו אותך לחבור לנתניהו? וכיצד תתמודדו אם אירופה תטיל סנקציות כלכליות בשל המהלך, בהתאם לאיומים שנשמעו?
גנץ הוא שר הביטחון החדש - אם כן, אדוני שר הבטחון, הרשות הפלסטינית איימה לא פעם כי כל הסכמי אוסלו, ובכללם התיאום הבטחוני, יהיו בטלים ומבוטלים - כיצד מתכוונת מערכת הביטחון להתמודד? מה תעשו אם ירדן תבטל את הסכמי השלום? כיצד תנהל את המציאות של התגברות אירועי "תג מחיר"? ומה עמדתך בנושא שילוב חרדים בצבא, שמי כבר זוכר אבל היה העילה לטרפת הבחירות של השנה וחצי האחרונות? ומה תגיד לנערות שמועמדות לשרת בצבא ודורשות לאפשר להן להתקבל לכל התפקידים?
ונניח, נניח שמדובר בראיון "פוליטי", ומותר לשאול רק שאלות "פוליטיות". האם אי אפשר למצוא שאלות "פוליטיות" שאינן רק רכילות, שמועות, סמסים ויחסים? גנץ, היתה יכולה לשאול דיין, היית כפסע מהקמת ממשלה בתמיכה הרשימה המשותפת. ממה נבהלת? למה שינית את דעתך? היא לא שאלה.
גנץ, הבטחת שתפעל למען שיוויון בייצוג מגדרי. אבל המינויים שהחלטת עליהם לממשלה החדשה, בכלל לא מתייחסים לפקטור הזה. הבטחת ייצוג של 50 אחוז. מה קרה? האם שינית את דעתך? האם אתה לא מכיר מספיק נשים?
אפילו נושא סקסי כמו לגליזציה של קנאביס, שגנץ הביע בו תמיכה במהלך הקמפיין, לא עלה.
דיין סבלה באופן אישי (ומתוקשר מאוד) מקמפיין השנאה של נתניהו, היא יכלה לשאול את גנץ האם יהיה שותף להמשך רדיפת התקשורת, השמאלנים, מערכת המשפט, וארגוני זכויות האדם. היא לא שאלה.
במהלך הראיון ניסה גנץ להבהיר שהוא לא חליפה ריקה. הוא אף הגדיל והצהיר "אני לא טפט, יש לי עמדות ויש לי דעות". חבל שמאז שנכנס לפוליטיקה אף אחד לא שאל אותו עליהן.