בזמן שישנתם, חברת ההשקעות הבינלאומית אלדן-גלובל-קפיטל הפכה לשחקן משמעותי בתעשיית התקשורת בארצות-הברית. בבעלותה של אלדן נמצא החלק הגדול ביותר של מניות מדיה-ניוז, תאגיד העיתונים השני בגודלו במדינה מבחינת תפוצה, ואחזקות משמעותיות בפילדלפיה-מדיה-נטוורק. החודש השלימה אלדן את רכישת ג'ורנל-רגיסטר, שבבעלותה כ-300 יומונים ושבועונים, היא שולטת בחברת התקשורת פרידום-קומיוניקיישנז ועתידה לרכוש את חברת טריביון.
אלדן, שבניינה שוכן במנהטן, נוסדה ב-2007, ואף שהיא משקיעה גם בחברות פיננסים כמו סיטי-גרופ, חברות תקשורת ועיתונים הם חלק הארי של רכישותיה.
אלדן מתמחה ברכישת עיתונים וחברות תקשורת בתקופות שפל, "ייעול" שלהם ומכירתם ברווח כמה שנים לאחר מכן. "השם המדובר ביותר בקרב מוציאים לאור הוא שמה של אלדן-גלובל-קפיטל", כתב עליה קן דוקטור, חוקר תקשורת ומחבר ספר על עתיד תעשיית החדשות.
אך התעלומה הכרוכה באלדן אינה דווקא צמיחתה המהירה, אלא העובדה שהמנהל שעומד בראשה, רנדל סמית, נותר כמעט אלמוני, כותב ריק אדמונדס, חוקר תקשורת במכון פוינטר.
אז מיהו רנדל סמית? לא ניתן למצוא ראיונות או תמונות שלו ברשת. גם הגישה אל אתר האינטרנט של אלדן מותרת אך ורק ללקוחות החברה. על-פי מעט המידע הזמין ברשת על אודותיו, סמית הוא בוגר אוניברסיטת קורנל, החל את דרכו המקצועית בבר-סטרנס ב-1967 ופתח חברה לראשונה ב-1985.
השקעתו הראשונה בתחום העיתונות היתה כשהקים יחד עם אחיו הצעיר ראס ושותפים אחרים את "הניו-יורק פרס" ב-1988. ה"פרס" החינמי התחרה בעוצמה ב"Village Voice" המפורסם יותר, שבזמנו נמכר בתשלום (גם ה"Voice" הפך לחינמון ב-1996).
בשיאה של היריבות פירסמה כתבת ה"Voice" סינתיה קוטס כתבת פרופיל קטלנית על האחים סמית, תחת הכותרת "עיתונות של עופות דורסים". הכתבה הסתיימה בציטוט מפי מכר של האחים, שאמר: "רנדי כל-כך עשיר, שמדי כמה שנים הוא משתחרר מהשקעות כדי לא להיכנס לרשימות של עשירי העולם".
אחיו של רנדל, ראס סמית, כתב במשך 20 שנה טור בשם "השודד", שאורכו עלה לעתים על 10,000 מלה. בנסיבות אלו ניתן רק לנחש מה מושך את אלדן בתעשיית החדשות ומה עשויים להיות צעדיו הבאים.
רמז אחד ניתן היה למצוא בעדכון החודשי ששלחה אלדן ללקוחותיה באפריל 2010 ומצא את דרכו לרשת. דברי ההסבר מתמקדים בחשיבותן של "תמות תעשייתיות" בתיק ההשקעות של אלדן, "כיוון שחברות יחידות באותה תעשייה בדרך כלל מתמודדות עם כוחות עם מניעים כלכליים דומים". כאמור, התמה העכשווית השלטת באסטרטגיה של אלדן היא זו של עסקי העיתונות.
כאשר אנליסטים ומשקיעים מואסים בתעשייה מסוימת בשל ביצועיה הפיננסיים החלשים, ממשיך ההסבר, "הטיה זו יכול לייצר הזדמנויות רכישה יפות, ולכן אנו מחפשים אותה בקרב התעשיות שעל רדאר המצוקה שלנו".
תורת ההשקעה הזו עשויה להסביר גם את אחזקותיה הרבות האחרות של אלדן בשוק התקשורת: מניות בשווי של 143 מיליון דולר בגאנט, ואחזקות קטנות יותר במדיה-ג'נרל, במק'קאלצ'י ובתאגידי עיתונות אחרים. בעבר השקיעה הקבוצה ב-Sinclair Broadcasting, LIN TV, NextStar, ובחברה הקנדית Postmedia.
דין סינגלטון, המנכ"ל והיו"ר הוותיק של מדיה-ניוז, שעליה השתלטה אלדן חלקית בינואר 2011, נותר בתפקידו, בעוד הדירקטוריון החדש מחפש מנכ"ל חדש; כאשר יימצא, יהפוך סינגלטון ליו"ר המייעץ לחברה בענייני אסטרטגיה.
בשיחה עם אדמונדס סירב סינגלטון להכביר מלים על הבכירים באלדן או להעריך אם תנסה לאחד את אחזקותיה בתחום העיתונות. סינגלטון, שבנה את החברה שלו במשך עשרות שנים באמצעות רכישות, אמר כי לדעתו "הריכוז ישחק תפקיד חשוב" בתחייתה של התעשייה. בכל פעם ששתי חברות מתאחדות, סיפר לאדמונדס, ניתן לייעל את הניהול, ו"אם הן נמצאות באותו אזור גיאוגרפי, יש הזדמנות להשתתף בעלויות התפעול וכך לייצר ערך".
ואכן, מדיה-ניוז היא אחת המקדמות הראשונות והגדולות של שיטת הצבר העיתונים (newspaper clustering). לאחרונה היתה החברה אחת הראשונות להציב מו"ל ועורך אחד בראש כמה עיתונים, להתייחס לקבוצת עיתונים כיחידה אחת לצורך בקרה על המחזור הכולל, ולהשתמש בשירותי הגהה ועיצוב מאוחדים או ממוקרי-חוץ.
לדברי סינגלטון, הקורא בקונטרה-קוסטה שבקליפורניה אדיש למקום הדפסתו של העיתון, לזהות השליח המביא אותו לדלתו בחמש בבוקר ולשאלה אם ייצור הפרסומות נעשה בקונטרה-קוסטה או בהודו. סינגלטון גם חש בנוח, לאורך השנים, לשתף פעולה עם גאנט וחברות אחרות. במשך זמן מה ניהל כמה עיתונים עבור הרסט, שגם היא השקיעה כספים רבים במדיה-ניוז.
עובדות אלה מובילות למסקנה כי אם אלדן תחליט לרכז את אחזקותיה בשוק, מדיה-ניוז יכולה לשמש מטרייה נוחה לשם כך. אך אלדן גם עשויה להחליט פשוט להמשיך להחזיק בהשקעות שהיא מאמינה שערכן יעלה, כדי למכור אותן אחר-כך.
אדמונדס מנחש כי החיפוש אחר מנכ"ל למדיה-ניוז יגיע לדלתו של מנכ"ל ג'ורנל-רגיסטר ג'ון פאטון, בעל ניסיון בבנקאות השקעות. פאטון כונן ברגיסטר מדיניות של העדפת פלטפורמות רשת, בדומה לכיוון שמדיה-ניוז פונה אליו. ייתכן שרגיסטר תאוחד עם מדיה-ניוז ואולי גם עם פרידום, אך אז עלול סמית להיתקל בלחץ להגביר את השקיפות, של החברה ושלו עצמו.
יש גם לקחת בחשבון שמומחי השקעות מסוגו של סמית מחבבים עמדות סיכון שרוב המשקיעים בורחים מהן כמו מאש, וסיכונים אלו מתממשים לעתים: אלדן, למשל, הציגה עליית ערך של 187% בשנה אחת ושל 3% בלבד בלבד בשנה שלאחריה, על-פי דיווחי "הניו-יורק טיימס". זאת, לאחר כישלון יחסי בהימור על מוסדות פיננסיים במצוקה.
חיזורה של אלדן אחר תעשיית העיתונות אמנם מחמיא, ורוב הסיכויים שהוא יימשך; אך העיתונים גם עלולים להינטש לאנחות. לרנדל סמית יש תוכניות, אבל הוא לא מספר.