בשבחי הקורונה

"דווקא הקורונה, ששיטחה את עקומת ההוצאות, איפשרה לנו סוג של איזון" (משפחה מתראיינת במוסף "ממון").

רענן שקד מקדיש את טורו ב"7 ימים" לדברים שעשה בזכות סגר הקורונה. האחרון שבהם: "חייתי בפשטות".

"הפעם זה יהיה", אומר רון חולדאי לשקד בראיון באותו מוסף, אחרי שהלה מזכיר את המחאה החברתית, "והפעם זה יופיע במובן הרחב של המלה – איזו בריאות אנחנו רוצים, איזה חינוך אנחנו רוצים".

הכותרות הראשיות

"לקראת שגרה: חנויות ייפתחו, הקניונים סגורים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". ב"מעריב" הכותרת הראשית נושאת סנטימנט הפוך: "הערכת אמ"ן: משבר הקורונה יימשך עד סוף 2021". בשני העיתונים מצמידים לשער כותרת על כוונתו של יעקב ליצמן לעזוב את משרד הבריאות (ולעבור לשיכון, לפי "ישראל היום").

"חתונה כפויה, כתובה מבישה" היא הכותרת של "הארץ", המפנה למאמר הפוליטי של יוסי ורטר. ב"ידיעות אחרונות" בוחרים להימלט מכל אמירה בעלת משמעות ומקדימים את יום הזיכרון. בכותרת הראשית – מספר הנופלים.

כלכלה

"ההזרמה הגדולה של כסף ציבורי מחויבת המציאות", אומר אבישי ברוורמן לסבר פלוצקר ב"ממון" של "ידיעות אחרונות", בראיון לרגל קבלת פרס ישראל. "מקבלי ההחלטות מבינים כעת שהשוק החופשי התחרותי לא יתקן את ההרס. מדינאים שהאמינו בימי השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 בכוחות הקסם של השוק החופשי התחרותי המיטו אסון על האנושות. השפל שהשתולל ללא מעצורים שימש קרקע פורייה לפשיזם ולנאציזם", הוא אומר.

"ב-2020 יש הסכמה כללית ולפיה כדי להחזיר את הכלכלה לתפקוד נדרשת מעורבות אדירה של הממשלה. מול כשל השווקים אפילו הממשל האמריקאי השמרני מזרים כ-3 טריליון דולר, 14% מהתוצר השנתי של ארצות-הברית, כעזרה כספית לנפגעים. אך השאלה היא: כסף לכיסים של מי? לפי אילו קריטריונים? התעלמות מהמבחן של צדק כלכלי וחברתי בחבילות הסיוע הגדולות תוביל לתוצאות הרות אסון".

בהמשך הראיון לא מוסיף הפרשן הכלכלי הוותיק פלוצקר מלה וחצי מלה על "השאלה". לאיזה כיסים ילכו עשרות המיליארדים של הסיוע הממשלתי, ולפי אילו קריטריונים, והאם יעמדו במבחן של צדק כלכלי וחברתי?

לא רק פלוצקר מתעלם מהשאלה שהמרואיין שלו מציב, ובצדק, כשאלה הכלכלית החשובה בה"א הידיעה של זמנים אלה. דיון בשאלה החשובה הזו קשה למצוא בשאר חלקי העיתון, או בעיתונים אחרים מחוץ לאלו הכלכליים. אפשר להבין למה: מעקב צמוד אחר התשובה לשאלה יפריע מאוד למפרסמים הגדולים ולחוג החברתי של רוב בעלי העיתונים.

ב"גלובס" הסוגיה מגיעה לשער: "לא 80 ולא 30, המדינה העבירה עד היום רק 6.3 מיליארד שקל לסיוע למשק", אומרת הכותרת הראשית (עמירם ברקת). "בעלי העסקים, השכירים והעצמאים קיבלו פחות מ-10% מהכסף שהובטח, והחשש הוא שבמבחן הזמן תוכנית החילוץ למשק נכשלה", נכתב בכותרת המשנה לכתבה הפותחת.

שעיר לעזאזל

"בתוך שבועיים שלושה, כך העריך באוזני השבוע בכיר במשק, צפויה להתחיל כאן מחאה של אזרחים שתזכיר לנו מראות של המחאה החברתית מ-2011. עד אז יסיימו הבנקים לבחון את כל ההצעות שקיבלו מעסקים קטנים ובינוניים להלוואות בערבות המדינה, ואז גם יגלו 40% מהם, בתרחיש האופטימי, שהבקשה שלהם סורבה, ומעל 200 אלף בעלי עסקים יגלו שנגמר להם החמצן", כותב רועי ברגמן ב"ממון".

ברגמן כותב את הטור כדי להגן על הבנקים ממתקפה של מנכ"ל האוצר שי באב"ד. אבל זה רק משחק ילדים. בדיוק כמו ב-2011, הבנקים ובאב"ד, ועוד רבים אחרים, יהיו חיילים שיוקרבו כדי לשמור על גבו של נתניהו מאימת הביקורת הציבורית. בשבועות הראשונים למחאה ב-2011 ניסו נתניהו ו"ישראל היום" קורבן אחר קורבן, עד שנעצרו על "הטייקונים", קלף מנצח שגם עיקר את המחאה מהפן הפוליטי שלה וגם גרם לאותם טייקונים להורות ל"ידיעות אחרונות" ולערוץ 2 לחנוק תקשורתית את המחאה.

מי ימלא את תפקיד השעיר לעזאזל הפעם, לקראת משבר כלכלי חמור ומחאה אזרחית צפויה? ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותבת סימה קדמון על שעיר אחד שהוכן לשנה הקרובה – בני גנץ וכחול-לבן ("זאת ממשלה שהולכת להיפגע מהמצב הכלכלי. יהיו הפגנות, הציבור יהיה לא מרוצה, יהיו החלטות לא פופולריות, בעיקר בתקציב. והכל ייפול גם על הכתפיים של כחול-לבן. זה מה שנקרא חלוקה בנטל"). במוסף "7 ימים" של העיתון מסמנים עזאזליקו אחר: מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן-טוב.

שר הבריאות יעקב ליצמן וראש הממשלה בנימין נתניהו מוסרים הצהרה בנוגע למגפת הקורונה, 11.3.2020 (צילום: פלאש 90)

"נוקם במי שמעז לצאת נגדו. לא סופר אף אחד, כולל ליצמן. מרחיק מומחים שלא חושבים כמוהו ומסתיר מהשרים נתוני קורונה", נכתב ליד דמותו של בר סימן-טוב על שער "ידיעות אחרונות", בהפניה לכתבה של רונן ברגמן, איתי אילנאי ועידו שברצטוך, על רקע אדום. חסר היה רק לסמן מטרה על מצחו. שער מוסף "7 ימים" נדפס כולו ככתב אשמה באותיות גדולות נגד המנכ"ל.

"מפקיד בכיר אך אנונימי הפך בר סימן-טוב למזוהה כמי שמוביל את משרד הבריאות בראש אחד המשברים הבריאותיים והכלכליים הגדולים בתולדות המדינה", כותבים השלושה, "אלא ששורה של שרים בממשלה, בכירים בעבר ובהווה במערכות הבריאות והאוצר, חוקרים ומדענים, טוענים השבוע כי מאחורי החזות השלווה והקול המרגיע יש דמות קצת יותר מורכבת. אדם רב-כשרונות, אבל גם אגרסיבי, תאב כוח וסמכות, יהיר ולעתים קרובות נקמן. יש המזהירים כי התנהלותו של בר סימן-טוב מאחורי הקלעים מקשה לעתים על התמודדות המדינה עם משבר הקורונה".

הכתבה מעניינת בפני עצמה ומביאה שלל קווים לדמותו של גיבורה, שהיא אולי מורכבת, אך עיתויה ומיסגורה של הכתבה בידי העורכים נדמה מורכב פחות. "אין ספק שכל ההחלטות הגדולות בנוגע לקורונה הן בסופו של דבר של ראש הממשלה נתניהו, והמשבר הכלכלי הוא בראש ובראשונה באחריות שלו", כותבים שלושת הכתבים, "בר סימן-טוב הוא דרג ביצועי ומייעץ, קבלת ההחלטות והנשיאה באחריות להן – הן של נתניהו".

למרות זאת, משום מה, בעיתונו של הנאשם בפלילים והעורך האחראי נוני מוזס בוחרים לתלות על שער העיתון את מנכ"ל משרד הבריאות, ולא את הנאשם נתניהו או את החשוד ליצמן (בדקתי כעת שוב, והוא אכן שר הבריאות).

מעקבי שב"כ

השר יובל שטייניץ מטיף בזכות השימוש בשב"כ למעקבי הקורונה אצל עמית סגל ב"ידיעות אחרונות". מדבריו משתמע שלא מדובר רק באיכונים טלפוניים, אלא גם בשימוש במצלמות אבטחה, וגם בלשכת ראש הממשלה.

שטייניץ ב"ידיעות אחרונות"

המלחמה על מערכת המשפט

האם נתניהו טמן אמבוש למנדלבליט באדיבותו של עיתונאי חדשות 13 עקיבא נוביק? נוביק שלח שאילתא למ"מ פרקליט המדינה אלדד, המועמד שאוחנה ונתניהו מינו בחוסר סמכות על אפו ועל חמתו של מנדלבליט. אוחנה ואלדד השתמשו בשאילתא כתירוץ לחזור ולחפור בחלקו של מנדלבליט בפרשת הרפז.

ב"ישראל היום" משתפים כמובן פעולה עם האמבוש: "עימות חסר תקדים: מ"מ פרקליט המדינה בודק חומרים על מנדלבליט", נכתב בכותרת בולטת על שער העיתון. "ידיעות אחרונות" נוהג בצורה דומה, אך מעט פחות בוטה. לא מיותר אף פעם להזכיר כיצד "ישראל היום" החל דרכו כנושא דגל השמירה על מערכת החוק והמלחמה בשחיתות, וזאת כחלק מהמערכה נגד מי אויביו של נתניהו במערכת הפוליטית (אולמרט) והציבורית (מוזס). אולמרט היה מסובך בפלילים ומוזס היה ידוע במלחמתו במערכת המשפט.

עו"ד דן אלדד (צילום מסך)

אלא שעשור אחרי הקמתו של "ישראל היום" נחשפו פרשיותיו הפליליות של נתניהו עצמו, ולמרבה האירוניה – עם מוזס עצמו. כך מצאו עצמם שני היריבים-שותפים תלויים זה לצד זה וזה בזה, נתניהו מצא את האור בהצהרת מלחמה על מערכת המשפט, "ישראל היום" הצטרף, והעיתונים, הפוליטיקאי והמו"ל מצאו עצמם מצטופפים יחדיו באותו היציע. "הארץ" נותר לבדו ביציע הנגדי. "מנדלבליט: אין להאריך את כהונת דן אלדד, הוא כשל והסתיר ממני מידע", נכתב בכותרת על שער העיתון.

ההסכם הקואליציוני

נחום ברנע מנתח ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" את ההסכם הקואליציוני של הליכוד וכחול-לבן. הסיכום: "מעבר לבעיות שהזכרתי, הבעיה הגדולה בהסכם היא מה שאין בו. אין בו נסיגה כלשהי, אפילו לא במילימטר, מהמגמות שאותן אימץ נתניהו בשנים האחרונות. חוק הלאום, שגנץ הבטיח לתקן, לא יתוקן. החקיקה הדתית לא תתוקן. גיוס החרדים יעבור לשליטת השרים החרדים. לבלום החלטות, כחול-לבן תוכל; כל מה שרצתה לשנות, כל מה שהטיפה לו בשלוש מערכות בחירות, לא יקרה".

אגב, לפחות לסעיף אחד כנראה נמצא הסבר: ההתעקשות של הליכוד להחזיק בשגרירות בקנברה. היום פרסמה טל שניידר כי ח"כ שרן השכל, מתומכות סער בליכוד, צפויה להתמנות לשגרירה באוסטרליה.

הדס מגן וטל שניידר כותבות במוסף "G" של "גלובס" על יעקב אטרקצ'י, בעל חברת הנדל"ן אאורה ו"איש העסקים הקרוב ביותר לנתניהו, לפחות כרגע", כהגדרתן. אטרקצ'י "היה שותף מרכזי בצוות המצומצם שניסח את פרטי הפרטים הרגישים ביותר במשא-ומתן הקואליציוני מול בני גנץ וכחול-לבן", יחד עם השר יריב לוין ועו"ד מיכאל ראבילו. הכתבות מציינות כי אטרקצ'י החליף את נתן אשל כמקורב האולטימטיבי, וכותבות על בסיס הקשר בין נתניהו ואטרקצ'י: נתניהו הגן על אטרקצ'י בפרשיית שחיתות עירונית, אטרקצ'י הגן על נתניהו במרכז הליכוד.

ב"ישראל היום" מזהירים חיים שיין ואמנון לורד את בג"ץ שלא יעז להתערב בהסכם.

עושים לביתם

ב"מעריב" מתפרסם עמוד בשירות בנק הפועלים וכפולת עמודים בשירות מפעל הפיס. עסקים כרגיל. לצדם, מתכון של תנובה במדור האוכל במוסף. בתצלום רואים אריזה של סנפרוסט, חלק מתשלובת תנובה. המתכון עצמו מורה להשתמש במוצרי סנפרוסט.

במגזר

אנה בורד מראיינת במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" את דבורה פלדמן, שכתבה על הימלטותה מקהילת סאטמר החרדית בברוקלין את הספר שהפך כעת לסדרה "המורדת" של נטפליקס. בתשובה לשאלה על שינויים בחברה שעזבה אומרת פלדמן: "יש הרבה שינויים, יש הרבה יותר נשים שעוזבות. כשאני עזבתי, הכרתי כל אחת שעזבה בשם שלה. עכשיו יש אלפים, אי-אפשר אפילו לספור אותן. אבל עם זה, הקהילה הפכה להיות קיצונית יותר בשנים האחרונות – כל מי שממילא נמצא בשוליים שלה נדחף החוצה. ככה שיש יותר אנשים שעוזבים אמנם, אבל הליבה של הקהילות האלה הפכה להיות יותר קיצונית, בישראל זאת בעיה אפילו יותר גדולה".

ענייני תקשורת

פייק ניוז. אורי פסובסקי וגלי וינרב כותבים ב"גלובס" על דמיטרי קמינסקי, האוליגרך שבבעלותו קבוצת DKG, שאחראית ל"מדד הקורונה" שפורסם במדור הבלוגים של "פורבס" ודירג את ישראל בצמרת המדד. נתניהו מיהר לפרסם בשתי הזדמנויות שונות את התוצאה הזו ואף ייחס אותה ל"פורבס" (ב"פורבס" התנערו).

ב"גלובס" משוחחים עם קמינסקי, אולם הוא אינו מספק נתונים שיפריכו את הטענות שהושמעו כלפי המדד, ובראשם הטענה שהמדד לא מפרט מהם בדיוק הקריטריונים בגינם זכתה ישראל לציון הגבוה. קמינסקי עצמו, בכל אופן, מכחיש בתוקף כל קשר עם נתניהו.

סין. "אם היתה תקשורת חופשית, זה היה נגמר אחרת" הוא הציטוט בכותרת כתבה של אופיר דור על סין והקורונה, ב"גלובס".

"ישראל היום". עוד ירידה במספר העותקים של "ישראל היום". מאז פרוץ משבר הקורונה ירד החינמון מ-400 אלף ל-350 אלף עותקים בסופי שבוע, וכעת יורדת התפוצה ל-310 אלף. הוראות הבידוד והסגר פגעו מאוד במודל ההפצה של "ישראל היום", שסובל מן הסתם כמו שאר כלי התקשורת מהירידה בפרסום. גם עסקי ההימורים של הבעלים שלדון אדלסון נפגעו כתוצאה מהמשבר. למרות כל זאת אפשר להעריך שאדלסון, מהאנשים העשירים בעולם, ימשיך להחזיק את הצעצוע הפוליטי שלו בישראל. וגם לא יפגע בעיתון שלו.

אברי גלעד כותב בטורו ב"ישראל היום" נגד הביקורת על הממשלה המסתמנת. "רק דבר אחד מפריע לי באמת", הוא כותב, וזהו גורלה של מפלגת ימינה. גלעד כותב כי הוא מקווה שנפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ואיילת שקד יהיו שרים, ומספר כי ייעץ לבנט לא להבליג על ההשפלות שמסב לו נתניהו, ואילו בנט אמר לו שזו רק פוליטיקה. "טעות מרה", קובע גלעד: "מי שמוחל על כבודו, מי שמביע נאמנות מוחלטת מראש, במציאות המכוערת של יחסים בין-אישיים על-פי הנתניהוס – גמור. מקווה שבפעם הבאה ילמד לקח".

מה שמעניין הוא לא מה שגלעד אומר, אלא שב"ישראל היום" נדפסת ביקורת על משפחת נתניהו והיחס המשפיל שלה לבנט. כזכור, בתקופה של "חוק 'ישראל היום"', בנט יצא בחריפות נגד "ישראל היום" והיותו עיתון החצר של משפחת נתניהו. אחרי התפוצצות "תיק 2000" והספקולציות על התרחקות בין הזוג אדלסון לזוג נתניהו, הפרשנים ניחשו שחלה התקרבות בין האדלסונים לבנט. התחזית על ההתרחקות לא התממשה, ההתקרבות אולי כן. היום, בכל מקרה, מצייץ הג'וניור, יאיר נתניהו, ציוץ ביקורתי נוסף נגד "ישראל היום". בעמודי החדשות של העיתון מתפרסם מאמר תחת הכותרת "ימינה חייבת להיות בפנים".

"ידיעות אחרונות". מדורה של סימה קדמון גדל לשלושה עמודים השבוע, וכתוצאה מכך הוגלה טורו של עמית סגל ב"מוסף לשבת" לעמוד 8, אחרי בן-דרור ימיני. בכתבת המילוי ב"7 ימים" על "האנשים החזקים והמוכרים במדינה" שמדברים על קורונה מככבים השרים אריה דרעי ומירי רגב והשרה לשעבר איילת שקד לצד חברי-הכנסת איימן עודה ומיקי חיימוביץ'. וגם גאולה אבן, אשתו של גדעון סער.

תרבות וספרות. עינב שיף מראיין ב"7 לילות" את הסופר קולום מק'קאן, מחבר "Apeirogon", ספר העוסק בידידות בין שני אבות שכולים, ישראלי ופלסטיני. "אחרי שראה אור זכה לתשואות מצד רוב המבקרים בארצות-הברית ובאנגליה. אלא שבינתיים דווקא בישראל, מק'קאן נתקל בכתף קרה מצד ההוצאה הקבועה שלו בעברית", כותב שיף.

תגובת ההוצאה, עם עובד, מנוסחת ככתב חידה: "מעולם לא נתקלנו בניסיון רציני ומושקע כל-כך של סופר זר להבין את נקודת המבט הישראלית. [...] מק'קאן נטל על עצמו משימה בלתי אפשרית. הפתגמים 'אורח לרגע רואה כל פגע' ו'זר לא יבין זאת' נכונים שניהם ביחס לספר, ולכן התקבלה ההכרעה לא להוציא אותו לאור, אחרי התלבטויות רבות".