לקחים
"אחת התוצאות של המשבר תהיה שימת דגש במדיניות הכלכלית לא רק על צמיחת התוצר ועל סטטיסטיקות מקרו-כלכליות", אומר פרופ' מנואל טרכטנברג לסבר פלוצקר ב"ממון" של "ידיעות אחרונות", "התוצר לנפש בארצות-הברית מהגבוהים בעולם – אבל כשאתה מסתכל על קריסת מערכת הבריאות האמריקאית, המתגלה כחסרת משאבים וכושלת, כשאתה מסתכל על הביורוקרטיה האמריקאית המתגלה במלוא נוקשותה וטיפשותה, כשאתה מסתכל על מערכת הרווחה האמריקאית הניצבת אין-אונים מול המגיפה, אתה מגיע למסקנה שמדידת תוצר לנפש אינה מבטאת באמת את רמת החיים ואת איכות החיים של האזרחים".
טרכטנברג ממשיך ומנבא: "לשיקולים של ההוגנות החברתית, איכות השירותים הציבוריים, אופי התעסוקה, ההשפעות האקלימיות ועוד תהיה עם תום המשבר הבריאותי השפעה רבה על המדיניות הכלכלית". פלוצקר מציג את טרכטנברג כ"דמות הכלכלית הידועה במקומותינו". נניח. אם כן, עיתון פופולרי בעל עמדות כלכליות שמרניות ונגועות בפרוטקציוניזם המחובר בעבותות לבעלי האינטרסים הגדולים במשק ושהעורך האחראי שלו חשוד בשוחד, מפרסם, למרות הכל, כי הדמות הכלכלית הידועה במקומותינו אומרת שהשיטה הכלכלית שלנו נשענת על אבני יסוד שגויות ומטעות.
ב"דה-מרקר" מצטט גיא רולניק את מאמר המערכת של ה"פייננשל טיימס", עיתון האליטות הכלכלי, שקורא ל"רפורמות רדיקליות שיהפכו את הכיוון של המדיניות הכלכלית שהיתה נהוגה בארבעת העשורים האחרונים". "כן, זה 'פיינשל טיימס' 2020, לא 'דבר' וגם לא 'על המשמר'", כותב רולניק, "הטון הספקני כלפי מודל הקפיטליזם הנוכחי, שהחל לאחר המשבר של 2008, נהפך עכשיו לצלול וברור הרבה יותר".
מאז המשבר הגלובלי ההוא חלפו 12 שנים. כעת מתרחשת מגפה עולמית שעתידה לחולל משבר כלכלי אולי גדול עוד יותר. כמה זמן יחלוף עד המשבר העולמי הבא, או עד שמשבר האקלים באמת ייכנס לעניינים במלוא עוזו? מי ינצח עד אז, היכולת המופלאה של המין האנושי להסתגל או היכולת המופלאה לא פחות להדחיק?
"האם המפגש בין צה"ל לעיר החרדית מבשר שינוי ביחסם של החרדים לצה"ל?", שואל נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", "אני לא בטוח", הוא עונה לעצמו, "לבני אדם, גם לקהילות דתיות, יש יכולת מופלאה לצלוח משברים ולחזור אליהם לאחור, לטוב ולרע". באותו גיליון כותב יאיר קטן על ההיסטוריונית ד"ר דפנה אורן-מגידור, החוקרת מכתבים "ששלחו זה לזה אנגלים מבוהלים כשבחוץ השתוללה מגפת הדבר בלונדון, לפני 335 שנה". "'כמה חודשים אחרי שהמגפה נגמרה', מספרת החוקרת הישראלית, 'איש כבר לא מזכיר אותה'".
המצב
"למרות הסגר, הנגיף הקטלני ממשיך להתפשט בישראל", נכתב בעמוד הפותח של "מעריב". ב"ידיעות אחרונות" ידיעת הנתונים המקבילה, ממוסגרת באדום מבהיל כמירע המסורת, מוגלית לעמוד 4. ב"ישראל היום" וב"הארץ" ויתרו עליה כליל, מסיבות הפוכות.
ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" כותב נחום ברנע על המבצע הצבאי בבני-ברק ("המשימה היתה לספק מזון לעיר. בשוליים, לסייע בפינוי חולים, בטיפול בבתי אבות, בפעולות חיטוי"). "החשש היה מגילויי עוינות מצד אזרחים, אולי גם מצד חיילים", כותב ברנע, ומצטט "גורם צבאי": "לא נרשם מקרה אחד של אלימות. לא נרשמה קללה אחת, לא מצד התושבים ולא מצד החיילים".
המשך הטור של ברנע מוקדש, בין השאר, למצב ברהט. "אין להוציא מכלל אפשרות שתהיה מתישהו התפרצות של המגפה במגזר הערבי. בינתיים זה לא קורה. אף על פי כן, מיתוסים נוצרים", כותב ברנע, "הראשון שטען בשידור שבמגזר הערבי לא מצייתים להנחיות היה נתניהו. זאת היתה בדיה. מישהו האכיל את נתניהו בסיפור, והוא חזר עליו בביטחון גמור, כמו שחזר על סיפור הערבים הנוהרים. בנט מיהר לאמץ את המיתוס: ככה היה לו נוח. מומחים חזרו עליו בערוצי הטלוויזיה. איש מהם לא טרח לבדוק".
"נושמים לרווחה: 11 מיליון תושבי וואהן חוזרים לשגרה", מדווח דניאל אדלסון ב"ידיעות אחרונות", "הסגר בוואהן הוסר: החיים בעיר שבה התפרץ לראשונה נגיף שבים למסלולם".
דמוקרטיה
"מה שנתניהו עושה היום בניצול של מאגר השב"כ יותר מסוכן מנגיף הקורונה", נכתב בכותרת הראשית של מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", בהפניה לראיון של רונן ברגמן עם אדוארד סנודן. בחודש שעבר, ברגמן ועידו שברצטוך חשפו ב"ידיעות אחרונות" שבישראל פועלת תוכנית מעקב של מדינה אחרי אזרחיה, בדומה לזו שחשף סנודן. סנודן היה צריך להימלט מארצו כעבריין מבוקש. כאן אף אחד לא ממש מתעניין.
כזכור, או שלא, ברגמן ושברצטוך חשפו שהשב"כ אוסף מאז 2002 את כל הנתונים הסלולריים (נתוני מיקום, יומן שיחות, נתוני גלישה) על כל אזרחי ישראל ושומר אותם במאגר ענק. זה המאגר שנתניהו הורה להשתמש בו לצורך חקירות אפידמיולוגיות מתוקף תקנות חירום וללא פיקוח פרלמנטרי או שקיפות.
"אם לא להשתמש בטכנולוגיה הזאת וביכולות האלה בעת מגפה עולמית, אז מתי כן?", שואל ברגמן, וסנודן עונה: "באופן הזה? אף פעם לא. האנושות מעולם לא עמדה מול היכולת הטכנולוגית לבצע מעקב המונים כמו היום, ומה שאנחנו רואים הוא בנייה של תשתית לביצוע של דיכוי זכויות אדם בהיקפים עצומים. הרעיון שנתניהו או שכל ממשלה יכולים בלחיצת כפתור לאתר אנשים שחלו בקורונה ואז לבוא ולרתך להם את הדלתות או להעביר אותם לאזורים מיוחדים הוא בלתי נסבל".
"בחסות הנגיף, פלסטינים נדרשים לתת גישה לנתוני הנייד", מדווח ניר חסון ב"הארץ". פלסטינים המבקשים לברר אם אישור השהייה שלהם בתוקף נדרשים להוריד אפליקיציה של הצבא ולהעניק לה גישה לקבצים, למצלמה ולמיקום הטלפון שלהם.
ראש עיריית בת-ים צביקה ברוט מצהיר בפני נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות" שהוא מתכוון להפר את החוק, ושכולם יקפצו לו. ברנע, בתגובה, מתבדח איתו. ברוט ביקש לקבל את הנתונים על חולי הקורונה בעיר, במשרד המשפטים אישרו להעביר לו את הנתונים הפרטיים, אולם רק לשם סיוע לחולים וחייבי בידוד. ברוט מצהיר כי הוא מתכוון להפר את ההוראות ולהשתמש במידע, בין השאר, כדי "לשלוח משטרה עירונית" לחייבי בידוד וכדי לפרסם ברבים מסלולי הידבקות וכיוצא בזה. "מצדי, שישלחו משטרה לעצור אותי" (ברוט, אגב, הוא לא "עיתונאי לשעבר", כפי שמתאר אותו ברנע, אלא "עיתונאי לשעבר ב'ידיעות אחרונות'").
"אין דבר שממחיש יותר את הקרקע הרקובה שעליה מתקיים המשא-ומתן מסיפור שהתפרסם השבוע", כותב ברנע בהמשך הטור, "נתניהו הסכים לוותר לכחול-לבן על משרד התרבות בתנאי שהוועדה לטקסים וסמלים תעבור למשרד ראש הממשלה. כך הוא יוכל לסדר לרעייתו הזמנה לטקס המשואות בהר הרצל. לעזאזל הקורונה, תחי הוועדה לסמלים ולטקסים".
הפרשנים הפוליטיים בעיתונים מדווחים בעמודי החדשות כי המשא-ומתן בין כחול-לבן לליכוד צפוי להתחדש היום, "לאחר הפיצוץ". "הפיצוץ" היה רוורס של נתניהו, שביקש להכניס להסכם בין שתי המפלגות סעיף שמקנה לליכוד השפעה מיוחדת על כינוס הוועדה לבחירות שופטים. לפי הפרשנים, סיבת ה"רוורס" היתה חששו של נתניהו מכעס ה"בייס" הימני על הפקרת המלחמה במערכת המשפט.
עצם הוויכוח על עניינים כמו שליטה על הוועדה לבחירות שופטים חושף כי התירוץ לפירוק גוש המרכז-שמאל לאחר שלוש מערכות בחירות (ממשלת חירום בשל משבר הקורונה) היה אחיזת עיניים משותפת של נתניהו, גנץ ואנשיהם. משום מה, התובנה הפשוטה הזו לא נחשבת ראויה להבלטה על-ידי הפרשנים או העורכים.
הכותרות הראשיות
"הציבור נהג באחריות – נוכל לשקול הקלות", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". כמקובל בחינמון, הכותרת מובאת בין מרכאות, אולם לא ברור מעמוד השער מי אמר את הדברים, אם בכלל. אפשר לראות בכך תרגום לשפה עיתונאית של האופן שבו הממשל הנוכחי לוקח אחריות. הוא לא. הכותרת הראשית של "הארץ" מעניקה לזו של "ישראל היום" את ההקשר המתאים: "העיסוק בחזרה לשגרה לאחר פסח נראה כדיון סרק כשאין די בדיקות".
עוד על שער "הארץ": "נתניהו הצטלם עם בנו אבנר כשהיה אמור לשהות בבידוד", ידיעה של ג'וש בריינר. נראה שלא כל הציבור נהג באחריות. היום התפרסם כי גם נשיא המדינה, ראובן ריבלין, שהה במהלך החג עם בתו. הנה כי כן, הפוליטיקאים שלנו נוהגים כמו עיתונאים: ההוראות שהם חתומים עליהן הן בגדר עצות טובות ותו לא כשמדובר בהם עצמם.
ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית, הכמעט מוצנעת, היא "חרפת בתי-האבות". "ישראל פעלה מוקדם נגד הנגיף, אבל מגיבה באיחור מקומם לפגיעה במוקד הרגיש מכולם: בתי-האבות", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לידיעה של אמיר אלון, "28 קשישים המתגוררים בדיור מוגן נפטרו עד אמש – שמונה מהם במהלך החג – ורק עכשיו החליטו במשרד הבריאות לבצע בדיקות במוסדות. בבתי-האבות זועמים: 'התרענו שוב ושוב והתעלמו מאיתנו'".
הכותרת של "מעריב": "צה"ל נערך להקמת בית-חולים שדה". לפי טל לב-רם, צה"ל מתכונן לטפל בחולי קורונה. "כעת ממתינים להחלטת הדרג המדיני".
ארה"ב
"רוב האמריקאים לא היו ולא יהיו נשיא ארצות-הברית", כותב נתנאל שלומוביץ ב"הארץ", במאמר המוקדש לפרישתו של ברני סנדרס מהפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, "זו עובדה מובנת מאליה, שראוי להזכיר בשעה שרבים שמחים להדביק למי שפרש בפעם השנייה מהמירוץ לנשיאות את תווית הלוזר. את סנדרס יש לראות לא רק כמנהיג של מחנה פוליטי, אלא גם דמות היסטורית. בזכרונם של צעירים רבים הוא ייחקק כמי שעורר את תודעתם הפוליטית. לא מן הנמנע שביניהם גם פוליטיקאים לעתיד. אולי גם נשיאים".
עצות
צרור עצות מ"ידיעות אחרונות" כדי לעבור את תקופת הבידוד והסגר: "לחפש כספים רדומים", "להוציא אלבומי תמונות של החתונה שלכם", "את מה שקניתם שימו במדף העליון בארון".
ענייני תקשורת
תיק 2000. קוראי "העין השביעית" כבר מכירים היטב את ההתקרבות שחלה בין "ידיעות אחרונות" לבין נתניהו מאז הפכו ראש הממשלה והמו"ל לחשודים ונאשמים באותו תיק שוחד. היום בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות" ממתג העיתון משלוח של "תרופה נסיונית נגד קורונה" כמחוות ידידות מיוחדת של נשיא הודו כתוצאה מיחסיו המופלאים עם מנהיג מדינת ישראל, ראש הממשלה נתניהו. ויש גם תמונה ("חבר יקר". מודי ונתניהו). על החתום: איתמר אייכנר, כתב לכל עת.
אלא שמנגד, מתחת לכותרת השמנה "התרופה והתקווה", נכתב כי "מוקדם מדי לשמוח" משום ש"לא ברור אם התרופה, הידרוקסיכלורוקווין, מסייעת לטיפול בנגיף". רגע, מה? אז מה אתם שמחים כל-כך? ולצד הידיעה המחניפה של אייכנר, מתפרסמת ידיעה של ציפי שמילוביץ, שמזכירה כי מדובר בכלל בתרופה למלריה שטראמפ העלה לכותרות, וכי הוא מחזיק במניות של החברה המייצרת אותה, שהוא כנראה שמע עליה בטלוויזיה (פוקס, אלא מה) ושיש לה תופעות לוואי קשות במיוחד.
ובקיצור, העמוד כולו נראה כסובל מפיצול אישיות, וזו בשורה טובה: סימן שהעיתונאים ב"ידיעות אחרונות" מתחילים להצמיח אישיות. מי יודע, אולי עד המגפה העולמית הבאה היא תבשיל.
אגב, בהמשך הגיליון מקבלת גם השרה מירי רגב צ'ופר בדמות פינוקון דל-קלוריות (משהו עם טקס המשואות). גם הפעם חתום על המתת איתמר אייכנר.
עיתונות חופשית. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מראיינת יפעת ארליך רופא חרדי, ד"ר יהודה סבינר מבני-ברק. "ב-6 במרץ, ערב שבת זכור, שבת שלפני חג הפורים שבה קוראים בבית-הכנסת קריאה מיוחדת, התפרסם פסק הלכה של הרב יצחק זילברשטיין. הרב זילברשטיין, חבר מועצת גדולי התורה, הוא פוסק חשוב ונחשב לבר-סמכא בנושאי הלכה ורפואה. הוא הורה שמי שאמור להיות בבידוד על-פי הוראת משרד הבריאות אחרי ששב מחו"ל חייב לשמוע את קריאת 'זכור' במניין. 'סכנת ההידבקות רחוקה. קיום המצווה ישמור על הציבור'. כתב.
"'הייתי בתורנות כששמעתי על הפסק הזה', נזכר סבינר. 'נראה לי מאוד מוזר שפסק כזה יצא מהרב זילברשטיין, שידוע כמי שיש לו ממשק עבודה קרוב עם רופאים'. סבינר החליט להתקשר לאחד מאנשי הרב זילברשטיין שהיתה לו עמו היכרות מוקדמת. 'ראיתי את הפסק', אמר לו, 'ההיסטוריה תשפוט אותנו וזה יהיה נורא'. 'למה אתה מכוון? אתה יודע פרטים שהרופאים שיושבים בפורום ההלכה לא יודעים?', שאל המקורב לרב. 'אני עובד במחלקת הקורונה ורואה את כל האומדנים. לדעתי אין לרב את התמונה המלאה מול העיניים', ענה לו סבינר.
פסק ההלכה על שער "יתד נאמן" מה-9 במרץ
"'פגישה בהולה נקבעה באישון לילה בביתו של הרב בבני-ברק. הפגישה היתה סטרילית כי לא רציתי שיהיו ברקע כל מיני יועצי אחיתופל', מסביר סבינר. 'לפני הפגישה היה לי פיק ברכיים. זה ממש לא בא לי בטוב, להיכנס כך למגרש של הגדולים. התייעצתי עם ד"ר סגל, הוא עודד והסכים שאתקשר אליו מתוך הפגישה אם יהיה צורך בכך.
"בפגישה הצגתי לרב דרך האייפד שלי את הגרפים על התנהלות הקורונה בעולם ועידכנתי אותו בכל המידע מהתדריכים בבית-החולים. הזהרתי שחגיגות פורים הן אסון שעלול להיות בכייה לדורות. לא עברו יותר מחמש דקות והרב ביקש מהמקורב להתקשר בבהילות למערכת 'יתד נאמן' כדי להורות שהעיתון לא יירד לדפוס לפני שיגיע מכתב ממנו. למחרת התפרסם בעמוד הראשון פסק הלכה חריף מאוד של הרב שקבע שחייבים להישמע להוראות משרד הבריאות ושמי שמפר בידוד כדי לשמוע קריאת מגילה בציבור הוא שופך דמים. הפסק הזה הוא קו פרשת המים בציבור הליטאי. אני חושב שהוא מנע קטסטרופה גדולה יותר".
מסימני התקופה. הזוכה ב"האח הגדול" מקבלת שער ב"ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" מקבלים את הלוזרית שמטנפת עליה (אגב, בשנותיו הראשונות של "ישראל היום", החרם המכוער של "ידיעות אחרונות" על קשת הביא לחינמון עול הימים את ראיונות היח"צ הראשונים שלו שלא בכיכובם של כוכבי השורה האחרונה של אותו רגע, ובמיוחד משתתפי "האח הגדול". היום "האח הגדול" עברה מקשת לרשת, הזכיינית המקורבת באופן מסורתי לרחוב מוזס, אבל הכוכבים לרגע נשארו בביביתון).
מסימני התקופה. כתב החוץ שעשה חיל בסיקור הקורונה בטוויטר מקבל ראיון במוסף הבידור.