שוב פגיעה בחופש העיתונאי. שוב אדם העומד בראש גוף תקשורת מתנהג כאילו מדובר בחנות החמוצים של אמא שלו. שוב חשבונאות קטנה ומטונפת בשידור הציבורי. לשם שינוי, לא נראה שהפעם יהיה אפשר להאשים את ביבי.
הימים ימי משבר עולמי, מדינת ישראל לפני סגר מלא, המערכת הפוליטית מורעלת, העם חצוי וחרד. אם ישנו זמן בו היינו זקוקים יותר מכל לסיקור עיתונאי הוגן, אמיץ ובלתי תלוי, הרי שזהו הזמן. ובכל זאת, ואולי הדבר לא מפתיע אחרי הכל, דווקא בזמן זה אנחנו עדים למחטפים מכוערים, מבישים, בחסות המגפה.
אם לשפוט לפי העובדות המונחות לפנינו, נראה שזה מה שקורה כעת בתאגיד השידור הישראלי, "כאן", שהחליף בהריון קשה ומסובך, ואחריו לידה קיסרית, את רשות השידור המסואבת - כבעל המנדט על השידור הציבורי שלנו. הקיסר שנולד מכל זה: אלדד קובלנץ, המנכ"ל הכל-יכול.
הבשורה הרשמית הסתתרה במכתב שנשלח לעובדי תאגיד השידור הישראלי "כאן" ביום חמישי, ה-19 למרץ, "צהריים טובים, אלה ימים לא פשוטים עבור כולנו", התבשרו עובדי התאגיד, "אנחנו, בהנהלת התאגיד והחטיבה, מקיימים מספר דיונים בכל יום ומתאימים את ההנחיות לעובדים. העיקרון המנחה – כמה שפחות עובדים במתקנים ופיזור סיכונים". בהמשך פורטה רשימת פעולות: הפחתת מספר העובדים במתקנים, איסור על כניסת אורחים, חיטוי באולפנים, חובת חבישת מסכות, הרחבת השידורים מהבית.
בעיתות חירום קודמות זכור התפקיד שנטל השידור הציבורי כספק של מידע ותוכן, ומשבר הקורונה יכול להיות שעתו הגדולה. עכשיו מצמצמים?
עד כאן הגיוני ומותאם לצרכי השעה, אולם בסוף הרשימה הצטברו כמה התוויות מוזרות ביותר: "לוח השידורים צומצם וימשיך להצטמצם" ו"אנחנו נאלצים להוציא עובדים לחופשות על חשבון ימי החופשה שלהם". "הכלל המנחה", הוסיף המכתב ופירט, "הוא עובדים שאינם בליבת השידורים".
מדוע, בעצם? גם בכלי תקשורת אחרים מצמצמים, מוציאים לחופשה ואף מפטרים. בקבוצת "ידיעות אחרונות", למשל, יצאו בחסות הקורונה למסע קיצוצים חד-צדדי, והוציאו לא פחות מ-300 עובדים לחל"ת. אלא שקבוצת התקשורת של נוני מוזס, כמו כלי תקשורת פרטיים רבים אחרים, נמצאת במשבר כלכלי שהקורונה מחריפה בטור כמעט גיאומטרי: תקציבי הפרסום נעצרים והגירעונות הולכים ומעמיקים. תאגיד השידור, לעומת זאת, לא אמור לספוג שום חבטה כלכלית כתוצאה מהמשבר. תקציבו מעוגן בחוק ורק שיעור קטן שלו נובע מהכנסות מסחריות מפרסומות. אם התאגיד גם עצר הפקות כחלק מההתאמה למצב, אולי אפילו התפנו לו מקורות תקציביים שהוא יכול להפנות לחלקים החדשותיים שלו.
על המכתב שיצא לעובדים היה חתום גם הוועד, שהפגין כאן חלמאות ואיטיות מחשבה, אולי בשל תבהלת עידן הקורונה, אולי בשל איזו רפיסות מובנית מול המנכ"ל קובלנץ. ההסברים של ההנהלה, נטולי האחיזה במציאות, מצאו שם משום מה אוזן קשבת. במהלך השבת התעשתו בארגוני העובדים המאגדים עיתונאים בתאגיד - ארגון העיתונאים וההסתדרות החדשה - ובצאתה יצא מכתב למנכ"ל קובלנץ בדרישה להפסיק את הוצאתם של עובדים רבים, "בינהם עשרות כתבים", לחופשה כפויה.
המכתב חשף כי התירוץ שנתנה הנהלת התאגיד לצעדי הקיצוץ המפתיעים הוא "הנחיית הממונה על השכר באוצר". כפי שפרסמנו שלשום, בירור פשוט מול האוצר העלה כי להד"ם. באוצר אמרו במפורש: לא נתנו שום הוראה לצמצם פעילות בתאגיד.
יתר על כך, התקנות לשעת חירום לימי הקורונה מחריגות באופן בולט את התאגיד מהחובה לצמצם את מספר העובדים השוהים במקום העבודה. בעוד לכלל מקומות העבודה נקבע שיעור של עד 30% ממצבת העובדים, התאגיד הוא כמעט ייחודי גם בין הגופים המוחרגים, שרשאי להותיר את מלוא מצבת העובדים - 100% - במקום העבודה.
גם ההיגיון אומר: דווקא בשעת חירום כזו, צריך לא רק לשמר את השידורים אלא אפילו להגבירם. עם ישראל בבתים ומול המסכים, הציבור צמא למידע. בעיתות חירום קודמות זכור התפקיד שנטל השידור הציבורי כספק של מידע ותוכן, ומשבר הקורונה יכול להיות שעתו הגדולה. עכשיו מצמצמים?
בירור נוסף אצל התאגיד העלה כי הם נשענים שם על שורה בתקנות החירום המציינת כי גם בקרב הגופים המוחרגים, "כל גוף נדרש לפעול כמה שניתן לצמצום מספר העובדים המרבי המותר לשהייה בו זמנית". אלא שעיניכן הרואות כי ההוראה באה אך ורק לדאוג לכך שהוראות "הבידוד החברתי" תישמרנה על מנת למנוע הדבקה - ואין בהוראות דבר וחצי דבר בקשר לצמצום תוכניות, הוצאה כפויה של עובדים לחופשה או פיטורי עובדים.
על אחת כמה וכמה כשלא מדובר בעובדי פס ייצור, סבלים או נהגי כרכרות, שאינם יכולים בשום צורה לעשות את עבודתם מהבית. ובוודאי כשהדברים אמורים בכלי תקשורת, ועוד בכלי תקשורת ציבורי, ועוד בכלי תקשורת ציבורי המתהדר ביכולותיו וגמישותו הדיגיטליות. הנהלת כלי תקשורת שכזה בטח שמעה על האפשרות לקיים שידורי חדשות ועיתונות - גם כשהכתבים אינם נמצאים כולם יחדיו באולפן בקבוצות העולות על עשרה.
כשבתאגיד הבינו שהבלוף שלהם נחשף, התחילו להפיץ את הקביעה כי "לא הוצאנו אף עיתונאי לחל"ת". בכך העמיסו בלוף על בלוף. העיתונאים אכן לא הוצאו ל"חל"ת" אלא לחופשה כפויה על חשבון ימי החופשה. מדובר בהתנהלות דוברותיות נכלולית: במקום שהשידור הציבורי יהיה אות ומופת לשקיפות, הוא שוב ושוב מוסר מידע שנמצא "ליד האמת" ומשתמש בניסוחים מטעים המובילים את הנמען בדרך מפותלת הרחק מיעדו.
המציאות הפשוטה היא שבחסות הקורונה המנכ"ל קובלנץ נטל גוף עתיר תקציב וחסין תקנות חירום והטיל עליו שורת גזירות: פיטורי פרילאנסים, צמצומי תוכניות והוצאה כפויה לחופשות. ראש חטיבת החדשות, ברוך שי, נכנע בפני המנכ"ל הדומיננטי, אחרי שסמכויותיו בנושא כח אדם הוכפפו אליו ממילא.
אחד הצעדים, פיטורי הפרילאנסים, כבר הוביל לתיאוריות קונספירציה מימין, אולם אלה התעלמו מכך שהפיטורים לא פסחו גם על פרילאנסים "שמאלנים". לדעתי, המפתח להבנת המהלכים בתאגיד אינו נעוץ בחלוקה המסורתית והעבשה ל"ימין" ול"שמאל" אלא ברצונות ובמוטיבציות של אדם אחד, המנכ"ל קובלנץ, החזק יותר מכל יו"ר, מועצה ומנהלי-משנה.
כמה עיתונאים הוצאו לחופשה כפויה? ב"גלובס" נקבו במספר 15, ב"זמן ישראל" כתבו כבר על כמה עשרות. דוברת התאגיד, גילי שם-טוב, מסרבת למסור כל פרט בנוגע לצעדי הצמצום. לפי מידע שהגיע ל"עין השביעית", בין העיתונאים שהוצאו לחופשה נמצאים הכתב המשפטי אמוץ שפירא; הכתב בדרום אסף פוזיילוב; הכתבת בצפון אורלי אלקלעי; הכתבת המשפטית שלי טפירו; כתבת איכות הסביבה והחקלאות מיכל וסרמן.
כזכור, "הכלל המנחה" להוצאה כפויה לחופשה, לפי המכתב שהוציאה ההנהלה עצמה, "הוא עובדים שאינם בליבת השידורים". האם כתבים משפטיים במערכת עיתונאית הם עובדים "שאינו בליבת השידורים"? האם כתבים מקומיים הם כתבים "שאינם בליבת השידורים"? האם כתבת איכות הסביבה אינה "בליבת השידורים"? המשותף היחיד שמצאתי לכולם: עיתונאי רשות השידור לשעבר. מי שאינם חבים את תפקידם לקובלנץ.
כאמור, לא רק עיתונאים קוצצו - גם תוכניות. גם כאן, הקריטריון לקיצוץ לא מובן, לא מוסבר, אלא אם כן בוחנים את היחסים בין המגישים המקוצצים ואלו שאינם מקוצצים, לבין המנכ"ל קובלנץ.
כך "הנהלת התאגיד" החליטה לקצץ את התוכניות של קרן נויבך ואסתי פרז. "סדר יום" תקוצץ מארבע פעמים בשבוע לפעמיים. יומן הצהריים מארבע לשלוש. לעומת זאת, "קלמן ליברמן", "שלי וגואטה" ויומן הבוקר - תוכניות אקטואליה ולא יומני חדשות - משדרות כרגיל 4 פעמים בשבוע. "קלמן ליברמן" אפילו זכתה לתוספת זמן. גם "השעה הבינלאומית" של ערן סיקורל הורדה וכך גם התוכנית "זה מגיע לכם", העוסקת במיצוי זכויות בביטוח הלאומי ושירותי הרווחה. כרמלה מנשה נתבקשה לקחת כמה ימי חופש השבוע, וכך גל ברגר ונורית יוחנן.
נראה שכמו שברשת ב' לא זקוקים לכתב משפטי בעת המשבר החוקתי אולי החמור בתולדות ישראל, ברשת ב' לא זקוקים לתוכניות כמו "סדר יום" או "זה מגיע לכם" בפתח המשבר הסוציאלי הקשה שמתדפק על פתחנו. ושוב, המשותף למי שנפגעו מהגזירות: עיתונאי רשות השידור לשעבר, כאלו שאינם חייבים את הקריירה והתפקיד לקובלנץ.
"גורמים בוועד תהו היום מדוע הוצאו לחל"ת כ-70 עובדים, רובם עיתונאים וחלק לא קטן מהם זוטרים, במקום לקצץ זמנית בשכר הבכירים או להוציא לחופשה בכירים בדרגת סמנכ"לים אשר שכרם משמעותי יותר וביטחונם הכלכלי גדול יותר", כתב שלשום אבנר הופשטיין, חבר ועד בעמותת "העין השביעית", באתר "זמן ישראל". "דווקא תוכניות העוסקות בנושאים חברתיים וכלכליים היו הראשונות להיפגע, בעוד התוכניות הפוליטיות המובהקות כמו 'קלמן-ליברמן' ו'שלי וגואטה' נותרו בשעותיהן הקבועות", כתב הופשטיין.
"בתוכנית 'סדר יום' מטפלת העיתונאית קרן נויבך בסוגיות פוליטיות-כלכליות והשלכותיהן על הפרט, ובעיקר על האוכלוסיות המוחלשות. התוכנית ואנשיה אמנם זכו בפרסי עיתונות, אולם האייטמים המשודרים דורכים לעתים תכופות על היבלות של גורמים פוליטיים, ובעבר עוד כששודרה ברשות השידור נעשו לא מעט ניסיונות לפגוע בתוכנית ובאנשיה - לפטר עורכים, להוסיף מגישים 'ממתנים' וכדומה. למרות זאת, במהלך 12 השנים שבהן סדר יום משודרת, היא מעולם לא הוסרה מלוח השידורים", כתבה ענת ביין-לובוביץ' ב"גלובס", "גורמים המקורבים לתאגיד אינם מופתעים מהפגיעה בתוכנית 'סדר יום'. לדבריהם, כבר תקופה ארוכה נעשים ניסיונות להצר את צעדיה. כתבים בתאגיד מעידים כי מקשים עליהם לעבוד ולספק חומרים לתוכנית, ומי שכן עושה זאת ננזף".
מי היא אם כן הדמות המסתורית הזו, שמנווטת פגיעה סלקטיבית בעיתונאים ותוכניות בשידור הציבורי שלנו? צעקות "ביבי ביבי" פבלוביות יחטיאו כאן את המטרה. אם כבר, האינטרסים הפוליטיים הצרים של נתניהו נפגעים מהמהלכים האחרונים בתאגיד. במסגרת פיטורי הפרילאנסים ירדו מהאוויר עיתונאים - סליחה, "פעילי תקשורת" - המעריצים אותו, ולעומת זאת מקודמים בתאגיד שדרנים המקורבים או הנמצאים בקשרי ידידות עם גדעון סער, בכיר הליכוד היחיד הקורא עליו תיגר: ירון דקל, שלי יחימוביץ' וכמובן רעייתו - גאולה אבן-סער, שתפסה את מקומה של לוסי אהריש בהגשת התוכנית "סוכן תרבות", לאחר שאהריש השתתפה בהפגנה נגד הממשלה.
הנה שוב העובדות היבשות: לא אמורה להיות פגיעה תקציבית בתאגיד שתקציבו מעוגן בחוק ורק שיעור קטן שלו נובע מהכנסות מסחריות מפרסומות. הוא מוגדר מפעל חיוני ולכן אפילו היה אפשר לצפות שיגביר את פעילותו. במקום זה מודיעים על שורת קיצוצים תמוהה וסלקטיבית, שנכללים בה עיתונאים "מליבת השידורים", יוצאי רשות השידור. איך אפשר להסביר את הסתירה הזו?
הסבר אחד: הקורונה הכניסה את הנהלת התאגיד לסחרור ואובדן עשתונות. הסבר חלופי: בחסות המשבר, הבלגן ותקנות החירום, מנכ"ל התאגיד, אלדד קובלנץ, נפטר ממי שלא בא לו טוב.
* * *
לתאגיד נשלחה סדרת שאלות ברוח הדברים בטור זה. דוברת תאגיד השידור גילי שם-טוב ניאותה למסור את הדברים הבאים: "הנחיות הממונה על השכר באוצר הן צמצום ככל האפשר של מספר העובדים הדרוש להבטחת פעילותו החיונית של התאגיד. בהתאם להסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות לאוצר כל עובד שאינו חיוני ייצא לחופשה מעתה ועד תום תקופת ההסכם. התאגיד משדר רצוף ברדיו ובטלוויזיה מחמש בבוקר ועד חצות.
"נוכח המצב שוּנו לוח השידורים ותוכניות התאגיד כך שאנו משדרים רצועות שידור הורחבו וצומצמו צוותי העבודה במטרה לשמור על בריאות העובדים ולאפשר שידור חיוני ורציף לציבור בישראל. עובדים רבים עברו לעבודה מהבית. התאגיד פועל על פי הנחיות משרדי הבריאות והאוצר ובשיתוף מלא עם ועדי העובדים, שנציגיו משתתפים בישיבות בנושא המשבר והשלכותיו".
ציבור הקוראים מוזמן לבדוק את התגובה ולהשוות אותה לעובדות המפורטות בטור. עבודה עיתונאית פשוטה שניתן לעשותה גם מהבית.