שר המשפטים יעקב נאמן, אתמול (צילום: קובי גדעון)

אפלה תודעתית

הכותרת הראשית של עיתון "הארץ" מספרת את מה שכל מי שנחשף אתמול לתקשורת הישראלית, החל משעות הבוקר ואילך, כבר יודע. שר המשפטים יעקב נאמן קרא "להחזיר עטרה ליושנה, שמשפט התורה יהיה המשפט המחייב בישראל". "הארץ" אינו מבקש לחדש בכותרת הראשית שלו הבוקר. הוא בוחר להדגיש נקודה, לנקוט עמדה ולהתריע. אפילו כותרת על הסערה הפוליטית שהתעוררה בעקבות דבריו של נאמן נפסלה לטובת חזרה למען הפרוטוקול על הציטוט הנפיץ שיצא מפי השר נאמן במסגרת כנס שהתקיים שלשום בירושלים.

"דבריו ימשיכו לרדוף אותו עד יום אחרון בתפקידו הרם, הם ירדפו אותו כל עוד לא יפנה את מקומו", כותב על נאמן יוסי שריד ב"הארץ", וכדי שדברי נאמן ירדפוהו יש למקמם קודם כל בכותרת הראשית, ואחר-כך להקדיש את עמ' 2 של העיתון לפרשה.

הפרשן המשפטי זאב סגל מפרסם באותו עמוד טור לא מתלהם, הבוחן את מקום המשפט העברי במערכת החוקים ובפסיקה הישראלית. את התבטאותו האחרונה של שר המשפטים, כותב סגל, יש לתפוס "יותר כמשאלת לב מאשר כמשימה קונקרטית". שריד, לעומת זאת, רואה בדברי נאמן הכנת הקרקע להפיכה רבתי. במאמרו קורא שריד באופן ברור לסיום תפקידו של נאמן כשר משפטים ומשווה את קריאתו לקריאות קיצוניות של בני דתות אחרות. "כאיראן של האייתולות היינו, לאפגניסטן של הטליבאן דמינו; וסדום כבר אינה נוראה כל-כך", הוא כותב ומסביר כי התבטאותו של נאמן חושפת "דחפים פונדמנטליסטיים ושיקול דעת יודו-אבנגליוני".

הקריקטורה היומית ב"הארץ", מאת ערן וולקובסקי, מביטה קדימה ועוסקת בתגובתו של נאמן לסערה שפרסום דבריו עורר.

בעיתונים (החילוניים) האחרים סופג נאמן ביקורת, אף כי במידה פחותה יחסית. רק ב"ישראל היום" מגיע עניינו לשער העיתון, וגם זאת במסגרת צנועה בפינה תחתונה. ב"מעריב" מפרסם מנחם בן טור עמוס איבה לתפיסת העולם של נאמן. "אין שום הבדל עקרוני בין ניסיון להשליט את חוקי השריעה האסלאמית, שאכן הושלטו בתימן ובסעודיה, בסודאן ובאיראן, לבין ניסיון להשליט בישראל את 'ההלכה' היהודית. מדובר באותו סוג של אפלה תודעתית, באותה ריאקציה, באותו עיוות דתי, העומדים פעמים רבות בניגוד מוחלט להתגלות האלוהית, שממנה התפתחו כביכול", כותב בן, וקורא להתפטרותו של שר המשפטים. העיתון העדיף טור מאת בן על פני טור מאת קובי אריאלי, שאף לו עמדה ברורה על התבטאות נאמן (ותגובת התקשורת).

ב"ידיעות אחרונות" מוקדשת לנושא הכפולה הרביעית בקונטרס החדשות ("סערה כהלכה", קוראת הכותרת, ואילו הידיעה הראשית נפתחת במעין נוסח נוסף של כותרת, "השערורייה התורנית").

הפרשן בעז אוקון מזהיר מפני "סחף מתמשך" של שעבוד הדמוקרטיה הישראלית לרבנות, אך טור הפרשנות שלו אינו מתמקד בנאמן בלבד, ואינו כולל קריאה להתפטרותו. תיבה נוספת בכפולת העמודים מופיעה תחת כותרת הגג "מה אומרים שרי המשפטים?", וכוללת ביקורות על התבטאות נאמן מפי שרי משפטים לשעבר. מרבית התיבה, מאת יובל קרני וצביקה ברוט, מוקדשת לציטוטים מפי חביב העיתון, חיים רמון.

"ידיעות אחרונות" מתעמק בתפיסת העולם של השר נאמן במוסף "24 שעות". טובה צימוקי, משה רונן וניסן שטראוכלר מזכירים פרסומים קודמים בעיתון על כוונת נאמן להרחיב את סמכויות בתי-הדין הרבניים, ומסבירים כי התבטאותו האחרונה נסמכת על התבטאויות – ומעשים – מן העבר.

הזווית העיתונאית

"אתה, אם תתקבל התביעה של החבר'ה האלה, על בסיס ההיגיון שלהם, חברים, אין, אי-אפשר לעשות עיתונות, אי-אפשר", מצטט השופט נעם סולברג את עדותו של דורון גלעזר בפסק הדין סרן ר' נגד אילנה דיין.

מי שהיה עורך "עובדה" בעת שידור תחקיר וידוא ההריגה על סרן ר', ושב לעמדה זו לפני שבועות אחדים, ביקש להתריע מפני התערבות מוגזמת של השופט בעבודת העיתונאי. סולברג דחה בפסק דינו את טענת גלעזר על הסף. "לא על סמך תחזיות-אימה תוכרע התביעה דנן, אלא בהתאם לחוק ולדין, לעובדות ולנסיבות; סבורני כי חוק איסור לשון הרע אינו מונע עשיית עיתונות כי אם מאפשר את עשייתה באופן מיטבי, בהצביעוֹ על נקודת האיזון בין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מצד אחד לבין החובה להגן על שמו הטוב של האדם מצד שני", כתב.

קביעה זו הצטרפה לשורה ארוכה של קביעות עקרוניות על טיבה של העיתונות ועבודת העיתונאי, הכלולות בפסק הדין המפורט שבו הכריע השופט סולברג כי על דיין וחברת טלעד לפצות את סרן ר' ב-300 אלף שקל.

עיתוני הבוקר מתייחסים לפסק הדין במידות שונות של הבלטה. "הארץ" מקדיש לו עמוד שלם. לצד ידיעה עניינית [ניר חסון] על החלטת השופט מתפרסם טור פרשנות מאת עמוס הראל. תחת הכותרת "נוק-אאוט לתקשורת" קובע הראל כי "'סרן ר' נגד אילנה דיין' עומד להיזכר כפסק דין מפתח בתולדות העיתונות בישראל. [...] סולברג", מוסיף הראל, "פיתח התמחות בשיפוט בתביעות דיבה ונחשב, מהזווית העיתונאית, למי שנוטה לגלות קו מחמיר ותובעני כלפי התקשורת. אבל הפעם הלך השופט צעד אחר רחוק יותר [...] נראה שסולברג החליט להושיט הפעם יד לקרביים של מלאכת העריכה הטלוויזיונית ושיקול הדעת המופעל בה".

סולברג חוזר וקובע בפסק דינו כי נקודת המבט הקובעת במקרה זה היא של הצופה הסביר. הראל כותב כי אתמול צפה בכתבה שוב, וראה "דברים אחרים משראה השופט [...] האם השורה התחתונה של הכתבה היא סטייה מן האמת, הצגת תמונת מציאות שגויה, כפי שקובע סולברג? עם כל הכבוד הראוי, לא השתכנעתי בכך". הראל משלב בטורו גילוי נאות: בעבר התראיין לא פעם אצל דיין ושתיים מכתבותיו מצוטטות בפסק הדין. לא מופיע ב"הארץ" גילוי נאות על הקשר של ראש מערכת החדשות בעיתון, אבי זילברברג, לפרשה; בזמן שידור התחקיר היה זילברברג עורך המשנה של "עובדה" ומעורב אישית בהכנתה.

בעיתונים האחרים אין מאמר דומה היוצא להגנת דיין ומערכת "עובדה". ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ניתן פתחון פה לר', כיום רב-סרן, המספר על תחושותיו לאור פסק הדין. מצד אחר, באף עיתון לא נכתב הבוקר על הביקורות הקשות הנוספות שעולות מפסק הדין של השופט סולברג; על התפקוד הלקוי של מערך הביקורת הפנימית ברשות השנייה, ועל תיאום העדויות, לכאורה, של כמה מהעיתונאים שהעידו מטעם ההגנה.

באחד מעמודי "דה-מרקר" מודיעה מודעה עצמית כי מחר יתפרסם במוסף "דה-מרקר ויק" ראיון עם דיין על "דעיכתם של תחקירי האיכות בטלוויזיה".

מתחת לאף

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר קוראת: "שפעת החזירים: סימני בלימה". בגג הכפולה הפותחת מופיעה הבשורה: "ירידה דרסטית במספר החולים בשפעת החזירים בישראל ובעולם".

בידיעה, מאת שרית רוזנבלום, מצוין כי מספר החולים בארה"ב בירידה, וכי על-פי דו"ח שבועי של ארגון הבריאות העולמי, שפורסם לפני שלושה ימים, התחלואה יורדת במספר רב של מדינות ואזורים. ביניהן נמנות בכתבה בלגיה, איסלנד, אירלנד, הולנד, נורבגיה, צפון סין, מרכז אמריקה, דרום אמריקה והקאריביים. מדינות ואזורים אחרים, לעומת זאת, עדיין שומרים על רמת תחלואה גבוהה, ביניהם ספרד, פורטוגל, איטליה, שבדיה, דנמרק, חבר-המדינות ומרכז אירופה.

אזור אחד שאינו מצוין בכתבה, לא לחיוב ולא לשלילה, הוא רצועת עזה. אתמול דווח כי שפעת החזירים גבתה את חייהם של ארבעה עזתים בתוך שבוע, וזאת לאחר שבתחילת השבוע מת מהמחלה הקורבן הראשון אי-פעם ברצועה. עזה, נטולת מערכת בריאות מתפקדת, קרובה לישראל ועשויה להשפיע על מצב התחלואה של אזרחיה הרבה יותר מכל המדינות המוזכרות בכתבה.

אגב, לכתבה מתלווה גראף המציג את מספר הנדבקים (בגיל שנתיים עד 18) בשפעת החזירים בישראל לכל 10,000 תושבים. הגראף בנוי על שני צירים – ציר האורך נוקב במספר הנדבקים ואילו ציר הרוחב נמתח מאפריל ועד דצמבר. לפיו אכן חלה ירידה תלולה מאז השיא במספר הנדבקים, שנקבע בחודש שעבר.

זו בשורה משמחת, כמובן, אך נראה כי ב"ידיעות אחרונות" יש מי שחושב שגם אם מגפת שפעת החזירים נבלמה, מגפת הטיפשות פושה בכל חלקה טובה. לצד נקודת הקצה בגרף המצורף לידיעה, זו שממוקמת מעל הערך "דצמ'" בציר הרוחב, נכתב: "אנחנו כאן".

מסמנים מטרות

בתחתית שער "מעריב" מופיעה רצועה צרה ובה מתבשרים הקוראים על "התגייסות של ח"כים להצעת החוק: עיתונים רק בבעלות של ישראלים". כל עמ' 10 של העיתון מוקדש לידיעה מאת אריק בנדר על הצעת החוק, שיפגע ביכולתו של מיליארדר שאינו תושב ישראל, שלדון אדלסון למשל, להוציא לאור בישראל עיתון המקדם את ענייניו, "ישראל היום" למשל.

באותה מידה שהידיעה ב"מעריב" מדווחת על הצעת החוק, היא מדווחת על התומכים בה. ציטוטים של מבחר חברי-כנסת משלל סיעות (כולל הליכוד) מופיעים בכתבה. בתחתיתה מתפרסמים תצלומיהם של שבעה חברי-כנסת העומדים מאחורי החוק באופן פומבי. זוהי רשימת הכבוד של "מעריב" (ורשימת האימה של "ישראל היום"): דניאל בן סימון, אחמד טיבי, אליעזר מנחם מוזס, יואל חסון, מירי רגב, דב חנין ואיתן כבל.

אין לטעות בדחיפות שעולה מעמ' 10 של "מעריב". לא חברי-הכנסת הם המתגייסים להצעת החוק, העיתון הוא המתגייס למלחמה על הישרדותו. אף שגם עיתונים אחרים מאוימים מאדלסון ו"ישראל היום", לא נמצאת באף עיתון אחר הבוקר ידיעה דומה.

הוכחה

בכמה עיתונים מדווח הבוקר כי יעקב פרנקל מונה ליו"ר ג'י.פי מורגן-צ'ייס הבינלאומי. רק במוסף "ממון" נלווה לידיעה טור פרשנות. סבר פלוצקר כותב תחת הכותרת "אמינות ויוקרה מקצועית: האמריקאים יודעים לפרגן למצליחנים" כי "המינוי של פרנקל לתפקיד בכיר בבנק המסחרי הכי חשוב בעולם כיום סותר ומבטל את האמירות והטענות השונות שייחסו לו אחריות, ולו חלקית, להפסדיה הענקיים של AIG [...] האמת היתה הפוכה: פרנקל מילא תפקיד חשוב בארגון הסיוע הציבורי ל-AIG וכיהן אחר-כך בקבוצת ההצלה והשיקום של החברה".

פלוצקר, נזכיר, ריאיין את פרנקל בכמה נקודות זמן מהותיות. הוא שמע ממנו הצהרות אופטימיות לפני פרוץ המשבר, ובראיון שקיים איתו לאחר שהמשבר הכריע את החברה לא הקשה עליו בשאלות על תרומת מדיניות הרגולציה הבינלאומית של AIG, שעליה היה אחראי פרנקל, לתסבוכת שאליה נקלעה. בתפקידו החדש, אגב, יהיה פרנקל אחראי על חזית הרגולציה הבינלאומית של ג'י.פי מורגן-צ'ייס הבינלאומי. כך מדווח ערן צחי בידיעה שמופיעה מעל טורו של פלוצקר.

חומר אנושי טוב

בראש שער "הארץ" מדווחת לילי גלילי על מכתב ששלחה גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, לשגריר ישראל בפולין בשנת 1958, ובו ביקשה לברר אפשרות להנהיג סלקציה בעליית יהודי פולין לישראל, כך שלא יהגרו למדינה "חולים ונכים". המסמך, שנחשף על-ידי ההיסטוריון הפולני פרופ' שמעון רודניצקי ומודפס במלואו בעמ' 3 של העיתון, לא הוביל בסופו של דבר לשינוי במדיניות ההגירה של יהודי פולין למדינה הצעירה, שהיתה מוגבלת ביכולתה לקלוט גלי הגירה המוניים.

מי שמופתע ממסמך זה מוזמן לקרוא בספרו של יוסף גרודזינסקי, "חומר אנושי טוב", הבודק את יחסה של התנועה הציונית ליהודי אירופה בשנים שבין תום מלחמת העולם השנייה להקמת המדינה. גרודזינסקי מצטט, בין השאר, מכתב המופיע בספרו של דוד בן-גוריון, "יומן המלחמה", ובו דרש בן-גוריון מאיש "המוסד לעלייה ב'" בצרפת לשלוח ממחנות העקורים לישראל רק כוח אדם שיוכל לתרום למאמץ המלחמתי.

זוטות

בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת על פני כמחצית העמוד ידיעה מאת אשרת נגר-לויט, שבמרכזה הצעת נישואים בין בני זוג בני למעלה משמונים.

בעמ' 10 של "הארץ" מדווחת ליאל קייזר כי אתמול הותר לפרסום כי שלושה צעירים חרדים נעצרו לפני שבועיים בחשד לדקירתו של חאמד חמאד, ערבי תושב מזרח ירושלים, לפני כשנה. השלושה הצהירו, כך מדווח, כי ביצעו את המעשה על רקע לאומני.

מחיר הקומבינה

מורן שריר, "ראש דסק 'עיקר החדשות'" במגזין "רייטינג", מפרסם בגיליון שראה אור הבוקר טור פרידה מצלם הפפרצי ברק פכטר, שפוטר מהעיתון לאחר שתחקיר ערוץ 10 חשף כי הסכים לקבל כספים תמורת שילוב מוצרים פרסומיים בתצלומים שיופיעו במדור הפפרצי.

שריר כותב, בדומה לטענות שהשמיע עורך "רייטינג", ירון טן-ברינק, בראיון שהעניק כאן לעידו קינן, כי "מדי שבוע מגיעות לעיתון הצעות קורצות לשיתופי פעולה מסחריים, כולל הטמנת תוכן שיווקי בין דפי העיתון. לפעמים מדובר בהצעות אטרקטיביות מאוד, כאלה שיכולות להזרים הרבה כסף לקופת העיתון. אבל בכל פעם אנחנו נאלצים לסרב".

פכטר, מבחינתו, חצה את הגבול ועל כן נאלץ לעזוב. שריר מסיים את רשימתו בברכת "כל הכבוד" לערוץ 10, ובעמודי המגזין משולבות בדיחות עצמיות על הפרשה, אבל יחד עם זאת טוען שריר בטורו כי "אני, כמי שעבר בשלוש השנים האחרונות על כל עמוד 'עיקר החדשות' לפני שירד לדפוס, לא מאמין שאיכות המדור נפגמה בעקבות קומבינות מסחריות של צלם".

במבט לאחור, מסביר שריר, "אולי נרדמנו בשמירה. היינו צריכים לשים לב להופעות התכופות של מותג עגלות לתינוקות בתמונות המדור. אבל מי מאיתנו מסתכל על עגלות לתינוקות? רובנו רווקים ורווקות נטולי ראש עסקי ממולח במיוחד. כשמגיעה תמונה חדשה של מלי לוי אנחנו מסתכלים לראות אם ברחה לה פטמה ומאיפה תבוא הבדיחה הבאה למדור".

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי ברשות השידור גובשה רשימה של 180 עיתונאים שיפוטרו במסגרת הרפורמה. הרשימה, כך מדווח, גובשה בשיתוף אגודת העיתונאים.

צבי בראל כותב במדורו "שכנים" בחלק ב' של "הארץ" על הסכסוך בין ראש ממשלת טורקיה למיליארדר הטורקי ואיל העיתונות איידין דואן.

עמית בן-ארויה מדווח ב"דה-מרקר" כי אתמול הגיש נשיא לשכת רואי-החשבון לשעבר, עופר מנירב, תביעה לבית-המשפט בסך מיליון שקל מפירמת זיו האפט ומהנשיא המכהן של הלשכה, בגין הוצאת לשון הרע בטוקבקים לכתבה על אודותיו באתר "גלובס".

מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", גפי אמיר, מכניסה הבוקר את ראשה ללוע האריה ומבקרת את מגיש הטלוויזיה חיים אתגר על שהפך את תוכנית הבוקר בהגשתו לתוכנית העוסקת בו. אתגר כבר כתב כמה פוסטים בבלוג שלו על מבקרי טלוויזיה שמתחו עליו ביקורת, ואלה לא השיבו בעוצמה שווה. אמיר כבר חטפה על הראש קמפיין מתמשך ממושא ביקורת אחר שלה, גיא מרוז, ולא השיבה בקמפיין נגדי. ברור לכל שעד שגיא מרוז לא יכתוב ביקורת חריפה ומשפילה באופן אישי על חיים אתגר, ועד שזה לא ישיב לו מנה אחת אפיים, לא נראה כאן סכסוך עיתונאי ראוי לשמו.

בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה מאת "כתב 'ידיעות אחרונות'" על הופעה שתשודר הערב בשידור חי באתר ynet. "יו-2 עשתה היסטוריה, ועכשיו מגיע תורנו", לשון משפט הפתיחה.