כל העיתונים פותחים עם האירועים הקשים בדרום: "יום קרב בדרום" ב"הארץ", "אש בעזה" ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות" אין בשער שם-קוד לאירועים, פשוט כי אין מקום מרוב הפניות.

טרור ברצועת עזה

שלושה הרוגים אתמול מאש פלסטינים: החייל סייף ביסאן נהרג בהיתקלות בחאן-יונס, לב צ'רניאק ואולג ליפסון נהרגו במסוף הדלקים בנחל עוז, שם עבדו. ארבעה פלסטינים ירו בהם מטווח אפס. השאירו אחריהם נשים וילדים. כוח גבעתי הרג שניים מהפלסטינים, ומזל"ט חיסל, כנראה, את היתר. "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" עוסקים במחדל אבטחה שהיה או לא היה במסוף הדלקים.

ב"ידיעות אחרונות" הסיפור הוא "התרעה מאוחרת", וזו כותרת הכתבה של יוסי יהושוע ומתן צורי בכפולה הפותחת של העיתון. ההתרעה, "מחבלים בדרך", הגיעה שניות אחרות לפני הפיגוע עצמו, ממנהל המסוף בצד הפלסטיני (ב"מעריב" יודעים לספר כי בנו של המנהל נהרג באותו בוקר מפגז צה"לי). לדברי "גורמי הצבא", הפעולה, שלוותה בירי מרגמות כבד, תוכננה חודשים מראש, ונועדה "לפגוע בזרימת הדלק לעזה ולהאשים את ישראל בהחנקת הרצועה", וכן לחטוף חיילים. אלכס פישמן בטור פרשנות ב"ידיעות אחרונות" דווקא משבח את התגובה המהירה של הצבא, וכותב כי עקב ביקור בוש ותקופת החגים, ישראל אינה רוצה בהסלמה, וארגוני המחבלים מנצלים זאת (כאן המקום להזכיר: בוש עתיד לנחות כאן ב-14 במאי. יבקר במצדה).

"מסוף הדלק לא היה מאובטח" היא הכותרת של "הארץ". פאדי עיאדאת, עמוס הראל, יובל אזולאי ואבי בר-אלי כותבים: "למרות הקרבה של מסוף הדלק לרצועת עזה ונוכחות קבועה של אזרחים בו - לא הוצבו בו מאבטחים". הכותרת של עמוס הראל ואבי יששכרוף היא "אין מספיק הרתעה", והם מונים את כשלי האבטחה במקום. בעמ' 4 מובא המשך הידיעה מהעמוד הראשון, והפעם הכותרת היא: "בשל ויכוח בין צה"ל לדור אלון במסוף הדלק לא היו מאבטחים", וכותרת הגג חמורה עוד יותר: "מקורות בטחוניים: החברה לא הציבה מאבטחים, כנראה מטעמי חיסכון". לא ברור מדוע כותרת כזו לא מצאה את דרכה אל השער. יובל אזולאי מדווח מהלווייתו של ביסאן, לוחם אגוז, בן הכפר ג'ת.

כותרת טור הפרשנות של עמיר רפפורט ב"מעריב" היא "תהיה עוד חטיפה". איך הוא יודע? משום שארגוני הטרור חוזרים ואומרים שהם מעוניינים לבצע חטיפה כזו, ורפפורט מאמין להם ומאמין גם כי לא ניתן למנוע אירוע כזה באופן מוחלט. נקודות התורפה רבות מדי. מה הפתרון? להגיב כאילו היתה חטיפה. אבל זה לא יקרה, כותב רפפורט, לא ירצו לקלקל את חג הפסח וחגיגות השישים. המצב הוא בדיוק כמו לפני החטיפה של רגב וגולדווסר לפני שנתיים, הוא כותב. כותרת משנה בעמ' 5 של "מעריב": "ביקורת במערכת הביטחון: מדוע צה"ל לא איבטח את עובדי המסוף והסתפק בהצבת כוחות במרחק רב מהמקום?" (אמיר בוחבוט, ירון ששון ואורי יבלונקה). הכותרת הראשית היא: "ברק: החמאס ישלם". שר הביטחון לא שמע כנראה על התיאוריות שאומרות שלא תהיה פעולה בגלל ביקור בוש, פסח וחגיגות השישים.

לתפוס את הפרידמן

על שער מוסף "הארץ" תמונתו של הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון, אהרן ברק, בתנוחת האדם החושב ועל רקע אפלה מכובדת. ציטוט אחד ויחיד על השער: "כך זה עם המוות: הוא אף פעם לא מפתיע, אבל הוא בא בהפתעה". מתחת לציטוט נכתב "אהרן ברק על דניאל פרידמן, אפריל 2008", והפניה לראיון שעליו חתום ארי שביט.

כותרת המשנה של הכתבה בעמ' 28 גם היא ציטוט של ברק, המוקדש כולו לשר המשפטים דניאל פרידמן: "ההתנהלות של שר המשפטים היא כוחנית וברוטלית. הוא מתערב באופן גס בעצמאות השיפוטית. הוא מהלך אימים על השופטים. הוא מנסה לאלף את בית-המשפט. ואם כך נוהג השר כעת, שווה בנפשך מה צפוי לנו אם הרפורמות שלו ימומשו. זהו סיוט. זו תחילתו של סוף". ומה ב"סופשבוע"? עוד מאותו דבר, הפעם שחר אלתרמן הוא המראיין. ואילו ב"ידיעות אחרונות" מביאים מאמר תגובה של פרידמן, תחת הכותרות "משיב מלחמה" ו"משיב אש". ייתכן שזהו חלק מהתשובה לשאלה מדוע הקדימו ב"ידיעות אחרונות" לפרסם את מאמרו של ברק.

ב"דה-מרקר" מתראיין פרופ' קנת מן, שאתמול כתב טור ב"הארץ". מן הוא מייסד הסניגוריה הציבורית בישראל, ועל המהפכה השיפוטית של ברק הוא אומר להילה רז ועמית בן ארויה כי ממילא "רוב הבג"צים נדחים". "ההתערבות קטנה בהרבה ממה שנראה", הוא אומר. למעשה, "במציאות האמפירית, הקונקרטית, לא הכל שפיט. בית-המשפט נמנע מלהתערב בנושאי זכויות אדם ובמערכת הביטחון ובנושאים שמעוררים מחלוקת ציבורית".

אגב ברק, אסף לוי, הכתב המעופף לענייני עבריינים נמלטים של העיתון "כלכליסט", מביא תיעוד מ"רובע יוקרתי של לימה, בירת פרו", של הווי יומו של דן כהן, "השופט לשעבר והפרקליט הבכיר שנחשד בשוחד של מיליונים ונמלט מישראל". מה הקשר לברק? בנו של ברק נשוי לבתו של כהן. כמו לקובי אלכסנדר, גם לדן כהן יש חברים טובים, "מבכירי הפרקליטים ואנשי העסקים בישראל", שלפי לוי, מרבים לבקרו. טוב ש"כלכליסט" ולוי שינו את האופן שבו הם מסקרים עבריינים נמלטים, ובניגוד לפעם ההיא עם הבר-המצווה של אלכסנדר, לא הביעו הזדהות והתפעלות יתרה.

ב"ידיעות אחרונות" יוצאים נגד רענן דינור, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואיש אמונו של אהוד אולמרט זה שנים רבות, שהחל במאבק עם משרד האוצר עת הכין לאחרונה "תקציב חלופי" למדינה. "המנכ"ל עם 30 הכובעים" היא כותרת הכתבה של גד ליאור, הכותב כי דינור משמש יו"ר של לא פחות משלושים ועדות ממשלתיות. את רוב הידיעה תופסים שמות הוועדות.

עבודה זרה

כותרת המשנה של התחקיר על הכת החרדית האלימה, שערכו יאיר אטינגר ואורי בלאו במוסף "הארץ", מסתיימת כך: "השטן ירד לירושלים: סיפורה המלא של התחפפות ישראלית חדשה". הכתבה עצמה נפתחת בציטוט מספר "דברים", והיא מגוללת את סיפורו של אליאור חן, בן 28, ירושלמי יליד רוממה, אחד משבעה ילדים, בן לבלנית ולעולה ממרוקו העובד במועצה הדתית, אב לארבעה, תלמיד ישיבה, ולפי החשד גם מטורף קיצוני. מייחסים לו "אחריות למסכת התעללויות בילדים מהחמורות שידעה המדינה". ההתעללויות היו, כנראה, בילדים של חסידיו של חן, שהקים את הכת וחבריה היו שותפים להן. הכתבה מתארת שוב את העינויים השונים והמשונים שכבר נטחנו בעיתונות במשך השבוע.

"בסיפור הזה אין פשר", כותבים אטינגר ובלאו. אחד המרואיינים שלהם טוען שדווקא יש פשר: לחן יש כוחות על-טבעיים, שבעזרתם הוא משתלט על אנשים. אחד הרבנים אומר בכתבה שאין דבר כזה ביהדות, לא בקבלה ולא בשום מקום. זו עבודה זרה, הוא אומר, זה להקריב ילדים למולך. אטינגר ובלאו מסתובבים באזורי הפרא של היהדות החרדית-דתית, בין ברסלבים לשבאבניקים, בין מקובלים למכשפים, בין טרוריסטים בעיני עצמם לנביאים בעיני עצמם, ומביאים סיפור צבעוני ומעורר בחילה.

גם בעיתונים אחרים עוסקים בכת המתעללים מירושלים, שתפסה את מקומה של הכת מבית-שמש בכותרות. ב"ידיעות אחרונות" מביאים נורית פלתר וירון דורון עוד תמונות של החשוד בהתעללות, יחד עם הילדים שבהם התעלל, לפי החשד, ויחד עם אביהם. הכתבה מספרת כיצד הביא האב, שהוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום, ללכידתו של אחד החשודים, שמעון גבאי. ב"מעריב" מביא עמי בן דוד אותו סיפור, אבל מוסיף את דבריו של אביו של חן, יעקב, הטוען כי "רוב הציוד שהוצג על-ידי המשטרה כ'כלי העינויים' של חברי הקבוצה הוא למעשה כלי העבודה שלו", שבהם השתמש לשיפוץ דירת בנו בביתר-עילית. ב"ידיעות אחרונות" מבטיחים גילויים נוספים ב"מוסף לשבת"; ב"מעריב" מפנים ל"ראיון עם ארוסה של האם המתעללת מנתיבות" ב"המגזין".

הילד בן השלוש, אחד משמונת הילדים במשפחה, עדיין מאושפז וכנראה יישאר צמח.

קצב, זוכרים?

כותרת הגג בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות": "היועץ מזוז הורה לנסח כתב אישום חמור, כולל עבירות של אינוס ומעשים מגונים". הכותרת עצמה היא: "נרד לפרטים האינטימיים". טובה צימוקי כותבת כי כתב האישום עתיד להיות חמור אפילו יותר מזה המקורי, שלפני עסקת הטיעון. הלוגו של הכפולה הוא "משפט מאונס", ומובאים בה שוב פרטי המקרים, הפשלות המכנסיים, נסיונות ההתנגדות וגם תגובתם של פרקליטי קצב, הטוענים כי בידיהם עדויות סותרות.

גם ב"מעריב" מביאים את תגובת "מקורבי קצב", כאן במסגרת מיוחדת: "מקורבי קצב: הוא שלם עם ההחלטה: מצפים שהתיק ייגנז". אפרת זמר כותבת: "לגבי הרוח הלוחמנית הנושבת מהפרקליטות, אמר המקורב כי 'ביטויים של מלחמה מתאימים לרחוב, לא לפרקליטות. ההסתכלות על התיק צריכה להיות משפטית טהורה ולא מתחשבנת'". אולי הוא התכוון לביטוי כמו "הוא עשה לנו תרגיל מסריח - זו טעות חייו", המיוחסת ל"גורם בכיר במשרד המשפטים" בכותרת אחרת ב"מעריב". ב"הארץ" כותב פרופ' מרדכי קרמניצר: "נוצר מצב אבסורדי שבו לפרקליטות יש עניין דווקא בזיכויו של קצב", שיצדיק בדיעבד את הסכם הטיעון שנדחה. קרמניצר כותב דברים קשים במיוחד, ותוהה אם אפשר לסמוך על הפרקליטות שתתפקד כראוי בתיק הזה.

ב"דה-מרקר" דבקים בסיסמה "זה הכל כסף", ו"הולכים בעקבות הכסף", כמו שאומרים בסרטים האמריקאיים. "משה קצב מקבל מימון לאחזקת ביתו הפרטי - אף שוועדת הכספים החליטה להפסיקו", אומרת הכותרת של צבי זרחיה בעמ' 16. איך זה קרה? סעיף המימון היה חלק מתקציב המדינה שאושר. המימון נוסף על גמלה חודשית של 48 אלף שקל, וולוו, נהג ואבטחה.

לירן דנש מדווחת ב"מעריב" כי ההערכה בוועדת הכספים כי כעת ידרוש קצב לבטל את ההקפאה על הטבות בשווי מיליון שקל שמגיעות לו כנשיא לשעבר. הכיצד? ההקפאה היתה לקראת עסקת הטיעון והקלון שהיה אמור לבוא איתה, אבל כעת היא בוטלה, וייתכן שגם ההקפאה.

כלכלת שוק

הסכם בין החרדים לוויסמן? נתי טוקר ונורית רוט מדווחים ב"דה-מרקר" כי עו"ד יעקב וינרוט יגשר בין "ועדת הרבנים למען קדושת השבת" ובין דודי ויסמן, הבעלים של רשת הריבוע-הכחול ושל רשת המרכולים AM:PM. כזכור, לפני כשבועיים הכריזה ועדת הרבנים חרם על עסקיו של ויסמן, ובהם מרכולים הפונים אל הציבור החרדי, במחאה על פתיחת מרכולי AM:PM בשבת. כעת טוענים החרדים כי ויסמן הסכים לסגור בשבתות את החנויות שיוקמו בעתיד. ויסמן טרם הסכים להליך הגישור.

אושרת נגר לויט מדווחת ב"מעריב" על גל פיטורים הצפוי במפעל הטקסטיל גיבור-ספורט בקריית-שמונה. הייצור עתיד לעבור לירדן. במפעל 400 עובדים.

בשולי העיתונים

הדו"ח השנתי של הפורום הכלכלי העולמי קבע כי ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם במספר המחשבים האישיים לנפש: שבעה מחשבים לכל 100 איש (ירון דורון, "דה-מרקר").

במוסף "הארץ" כותב רועי בית-לוי על הביאנלה לאדריכלות בבת-ים: "אדריכלים ופעילים חברתיים הפכו בחודש האחרון את השטחים הפתוחים והמוזנחים בבת-ים לאתר בנייה אחד גדול".

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים הפניה בשער ועמוד שלם לסיפור התינוקת בעלת שני הראשים שנולדה לפי חודש בצפון הודו. לפני כמה שבועות הזכיר ידידי המלומד אורן פרסיקו את סיפור התינוקוף, ומאז זורמים אלינו אנשים מוזרים שמחפשים את צירוף המלים הזה בגוגל. אז הנה, לטובת אותם אנשים, אכתוב שוב: "תינוקת עם שני ראשים".

ענייני תקשורת

הח"כים איתן כבל וראובן ריבלין, שפועלים לאחרונה לשינוי הסדרת שידורי הטלוויזיה והרדיו - החלפת שיטת הזכיונות בשיטה של רשיונות, פירסמו מאמר ב"דה-מרקר". השניים כותבים כי העקרונות שהנחו את המחוקק עד כה - שהשידורים הם דבר שיש לפקח עליו ושתדרים הם משאב ציבורי מוגבל - כבר אינם תקפים: השידור הופרט, והמשאבים כבר אינם מוגבלים, או לפחות מוגבלים הרבה פחות. אין מקום למעורבות המדינה בשידורים המסחריים, הם כותבים, חברות השידור אינן צריכות לשלם למדינה ולא לעמוד במכרזים (שאותם הם ממילא מפירים, כותבים הח"כים). אז מה כן? תנאי סף נוקשים, חובה ליצירה עברית מקורית, פיקוח הדוק, הגנה אמיתית על האינטרסים הציבוריים. הבנתם את ההבדל בין מה כן ומה לא? אכן קשה להעביר רעיונות מורכבים בטור של כמה מאות מלים, וכבל וריבלין באמת הצליחו שלא לעשות זאת.

ובאותו עניין, ד"ר יובל קרניאל כותב אצלנו על החלפת שיטת הזכיונות בשיטת הרשיונות.

עוד ענייני רישוי התקשורת ב"דה-מרקר": צבי זרחיה נכח בדיון בכנסת בהצעת חוק העיתונות, שהתקבלה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה ונועדה להחליף את החוק הקיים, המנדטורי. ההצעה מעבירה את הסמכות לסגור עיתון משר הפנים לבית-משפט מחוזי, מוותרת על רישוי ודורשת שקיפות של נתוני הבעלות והתפוצה של עיתון. נציגי העיתונים, מועצת העיתונות והאגודה לזכויות האזרח מתנגדים.

במוסף "הארץ" מקדיש דורון רוזנבלום את טורו לעלוני החינם של רשתות שיווק. נראה שנפל אחד כזה לידו והעלה את חמתו. "תרגיל החירום הלאומי, המתיחות עם סוריה וחילופי האיומים עם איראן לא מצאו את ביטויים בעלון 'מגה - הכי גדול בחיסכון' של השבוע שעבר", נפתח הטור.

"ידיעות אחרונות" הפסיד במשפט דיבה שניהלה נגדו בתיה כרמון, לשעבר בכירה במשרד הפנים. לפי פסק הדין, העיתון ישלם לכרמון 200 אלף שקל ועוד 50 אלף שקל הוצאות משפט, ויפרסם התנצלות.

יוני סער, איש פרסום, כותב ב"דה-מרקר" שכבר מאה שנה עושים הפרסומאים אותו הדבר. הוא מציע רעיון מהפכני: "אולי נתחיל לתרגם מידע ולהעביר מידע על מותגים בצורה אובייקטיבית".

ועוד דבר: בוושינגטון ייפתח מחר מוזיאון חדש לעיתונות, ניוזיאום. אולי תוכלו לראות שם את הפרסומאים הישנים.