אתם כבר יודעים למה

ב-16 ביוני 2015 ברק אובמה היה מנהיג העולם החופשי ודונלד טראמפ היה כוכב ריאליטי ובעל הון אקסצנטרי שהודיע שהוא רץ לבית הלבן. מה שבהתחלה נראה כמו בדיחה שיצאה מכלל שליטה התברר כאחד הקמפיינים המבריקים והאפקטיביים בתולדות הפוליטיקה העולמית. שילוב של פופוליזם ישן וטוב, ניצול פורץ דרך של טכנולוגיית צללים ואולי גם – הוא יכחיש, אבל כולנו יודעים את האמת – קצת עזרה מהחברים במוסקבה.

אחד הכלים שטראמפ והצוות שלו אימצו ושכללו מכונה בעגה הפוליטית "משרוקית כלבים". במובן המקורי שלו, המונח הזה מתאר כלי שמוכר היטב בתעשיית האילוף: משרוקית שכשנושפים בה לא שומעים כלום – אלא אם כן אתה כלב, שמסוגל לקלוט באוזניו את התדר העל-קולי שלה. במובן הפוליטי, משרוקית כלבים היא מטאפורה למסר שמושמע בפומבי, אך מנוסח כך שאנשים שונים יבינו אותו בדרכים שונות. הקביעה "כולנו יודעים את האמת", ששובצה בפסקה הקודמת, מדגימה זאת.

בנאום הראשון של טראמפ כמועמד רשמי, שריקה דו-משמעית כזאת נשמעה כבר בדקות הראשונות. הנושא: מקסיקנים. אלה שחיים במקסיקו, ואלה שחוצים את הגבול לארצות-הברית כמהגרים. "כשבמקסיקו שולחים הנה אנשים, הם לא שולחים את טובי הבנים", התריע טראמפ, ואז הרים אצבע והצביע על נקודה לא ברורה בקהל: "הם לא שולחים אותך, או אותך. הם שולחים הנה אנשים עם הרבה בעיות. והם מביאים את הבעיות האלה אלינו. הם מביאים סמים, הם מביאים פשע. הם אנסים. וכמה מהם, אני מניח, הם אנשים טובים".

ההצהרה של טראמפ היכתה גלים ועוררה שטף של גינויים שקיבלו הדהוד דרמטי באמצעי התקשורת. הטיחו בו שהוא גזען שטוען שכל המקסיקנים אנסים – והוא, בתגובה, הביע שאט נפש ותקף בחזרה. לשיטתו, הוא בכלל לא אמר שהמקסיקנים "הם אנסים". כלומר, לא בדיוק.

טראמפ, או מי שחיבר עבורו את הנאום, ניצל תופעה פונטית בשפה האנגלית כדי להשמיע הצהרה שיכולה להשתמע בשני אופנים. זמן קצר אחרי הנאום, כלי תקשורת מכובדים כמו "וושינגטון פוסט" ו"טיים" פרסמו את התמליל בנוסח שייחס לטראמפ את ההכללה "הם אנסים" ("They're rapists"). כעת פנו לעצמכם חצי דקה וצפו בהצהרה במו עיניכם.

בהאזנה, אין שום הבדל בין "They're rapists" ("הם אנסים", הכללה גזענית שראויה לגינוי) לבין "Their rapists" ("האנסים שלהם" – קביעה עובדתית חסרת ביסוס, אך לא בהכרח גזענית). וטראמפ, יש לזכור, הבהיר כבר בנאום ש"כמה מהם", הוא מניח, "הם אנשים טובים". כך פועלת משרוקית הכלבים.

הניסוח הדו-משמעי עזר לטראמפ לעשות כמה דברים: הוא איפשר לו לקלוע לטעמם המשוער של מצביעים בעלי סנטימנט גזעני ולשדר להם שהוא מחזיק בדעות דומות. תומכי טראמפ ממוצא מקסיקני, לעומת זאת, יוכלו לספר לעצמם שהמועמד שלהם לא באמת שונא אותם – אלא רק קבוצה מוגדרת של מקסיקנים שהם גם אנסים שמשום מה החליטו להגר לארצות-הברית.

הטריק הזה, שבמקרים אחרים שימש את טראמפ כדי לקרוץ לאנטישמים וגזענים תומכי עליונות לבנה, סייע לנשיא לעתיד לייצר לעצמו מרחב הכחשה. הוא גם סיפק לו תחמושת למאבק האיתנים שלו מול התקשורת, עוד הוכחה ליחס העוין והלא הוגן של העיתונות: העיתונאים תמיד שומעים את מה שהם רוצים לשמוע, ולא יעזרו ההסברים.

טראמפ הוא כמובן לא הפוליטיקאי הראשון או האחרון שמשתמש באמירות פרובוקטיביות שהונדסו כך שיכעיסו את התקשורת ויעניקו לו חשיפה חינמית ובמה להדהוד מסריו. הכרזת המלחמה של טראמפ על העיתונות, ותשומת הלב התקשורתית החריגה שמשך, תרמה למיצוב שלו כמועמד רלבנטי שמאפיל על כל מתחריו ומציג אלטרנטיבה אמיתית לסדר הישן והרקוב. בתקשורת קצפו וזעפו, אבל בסופו של יום – הוא עשה להם בית-ספר.

הדולרים של גנץ

מעצם טיבן החמקמק, קשה להוכיח שימוש מודע ומכוון במניפולציות מסגנון משרוקית הכלבים. אבל שימוש טקטי בניסוחים דו-משמעיים הוא תופעה ותיקה וידועה. אתמול נכתב כאן על האופן שבו ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מאמץ טקטיקות מהארסנל של טראמפ. אבל נתניהו לא לבד. גם יריביו, אלה שמתיימרים להציג אלטרנטיבה, מטעים את ציבור הבוחרים באמצעות שימוש מניפולטיבי בשפה דו-משמעית.

אחד הסרטונים הזכורים מהקמפיין הקודם של בני גנץ הציג רצף של צילומים מטרידים: שיגורי רקטות מרצועת עזה לשטח ישראל, אזרחים ממהרים לתפוס מחסה ואש בוערת. על גבי הווידיאו רץ כל הזמן מונה: ב-23 שניות הוא הגיע מאפס ל-15 מיליון. "15 מיליון דולר", נמסר שם, "נתניהו משלם למרצחי חמאס. 15 מיליון דולר. כל חודש. במזומן".

גבי אשכנזי, בקטע מראיון בחדשות 12 שהופץ בעמוד הפייסבוק שלו, ומתחתיו פריים מתוך סרטון של בני גנץ (צילומי מסך)

בחודשים שחלפו מאז, בכירי כחול-לבן חזרו על המסר הזה שוב ושוב בצורות שונות. "שקט תמורת כסף – זה הדיל של נתניהו עם החמאס", תקף בני גנץ לפני שבועיים. משה יעלון טען שמדובר ב"פרוטקשן". "במשמרת שלנו", הצהיר יאיר לפיד, בכירי חמאס לא יקבלו "מזוודות עם דולרים", אלא "טיל מונחה לתוך הבית שלהם". גבי אשכנזי, בקטע מראיון עיתונאי ששותף בעמוד הפייסבוק שלו, הוסיף: "אנחנו בוודאות, אחרי 500 רקטות למדינת ישראל, לא היינו שולחים לעזה במזוודות 15 או 20 מיליון דולר".

המסר ברור: ראשי חמאס תוקפים את ישראל, וביבי מממן אותם. ראש הממשלה בשירות האויב. בשוליים, פה ושם, נמסר גם ההקשר: בעצם, מתברר שנתניהו לא מממן את חמאס. מדובר בכלל בכסף קטארי. נתניהו בסך הכל לא מעכב אותו. גם לא מדובר בפרקטיקה חדשה. ממשלות ישראל אִפשרו העברת כסף לחמאס עוד לפני עידן נתניהו.

אבל ההקשר בדרך כלל לא מגיע לכותרות, ולעתים קרובות כלל אינו מוצג. בסוף, מה שזוכרים הוא "נתניהו", "דיל", "חמאס" ו"מזוודות עם דולרים". למרות שבשום מקום לא נאמר בפירוש שראש הממשלה מוסר בעצמו לאויבים כסף ששייך לציבור הישראלי. שמעתם את השריקה?

אסור להשוות

• "רבין: איני חושש מהאיגודים המקצועיים בארץ, כשם שאיני מודאג מטרור אסלאמי" (כותרת ב"הארץ", 21.11.1993)

משרוקית הכלבים מאפשרת לפוליטיקאי להפיץ הכפשות חריפות ומשוללות בסיס, ובעת הצורך גם לרחוץ בנקיון כפיו. לצד הדוגמאות המחושבות של טראמפ וכחול-לבן, יש גם דוגמאות גמלוניות, שחושפות את התפרים.

"בימים אלו מתנהלת בישראל מלחמה על העתיד שלכם", התריעה שרן השכל, חברת-כנסת מהליכוד, בפוסט שפרסמה לאחרונה בעמוד הפייסבוק שלה. "בצד השני של המתרס לא עומדים איראן, החיזבאללה או משטר אסד, אלא ועד אפור אך אימתני בשם הסתדרות המורים".

הציוץ של ח"כ שרן השכל. טוויטר, 26.8.2019 (צילום מסך)

הפוסט של ח"כ השכל עורר ביקורת חריפה ברשתות החברתיות. טענו שמדובר בהסתה, התלוננו שאסור להשוות, ובסופו של דבר היא גם מחקה את המשפט הנפיץ (אם כי בגרסה שפורסמה בטוויטר הוא עדיין מתנוסס). אבל למה, בעצם? הרי נאמר שם במפורש: במלחמה שמתחוללת כעת, לטענת הפוליטיקאית, אנחנו לא נלחמים נגד איראן, סוריה או חיזבאללה. היריב כאן הוא לא דיקטטור דכאני, תמנון פונדמנטליסטי או ארגון טרור. הוא בסך הכל ועד אפור.

מתוך סרטון התעמולה של הליכוד, בחירות 2015 (צילום מסך)

בדומה לציטוט של יצחק רבין שהובא לעיל, השימוש במילות שלילה מאפשר לטשטש את עצם קיומה של ההשוואה. ושרן השכל הרי כלל לא משווה, אלא מנגידה. כשקוראים את הפוסט באופן מילולי, זה אפילו נראה ברור למדי. ובכל זאת, המסר עבר. ההחלטה למחוק את המשפט המכעיס היא הודאה באשמה.

המקרה של השכל מזכיר מקרה מתוקשר יותר שאירע בבחירות 2015. אחד מסרטוני התעמולה של הליכוד ריכז יחד את "נפגעי נתניהו" בקבוצת תמיכה שכללה את "ראש מחלקת תה בנמל", עובדת באגף הגבייה של רשות השידור, בעלים של חברת סלולר שירד מנכסיו בגלל רפורמת המחירים, ולצדם רעול פנים שהזדהה כ"מוסטפא אבו-לוטי מחמאס עזה".

הפרובוקציה עוררה ביקורת ציבורית, ובסופו של דבר הליכוד הפיץ התנצלות והסרטון נגנז. אבל עד שזה קרה, על כנפי הסערה ומחול הזעזועים בתקשורת וברשתות החברתיות, כולם כבר הבינו שנתניהו חסך לישראלים כסף וגם היכה בחמאס. המסר עבר, התעמולה הצליחה. לפחות עד שהרקטות חזרו ליפול בדרום.