"אני אומר לחברי הוועדה, פה, בפרוטוקול, שכל מי שמצביע בעד החוק הזה, עם הסעיף הזה, שמחריג את 'ישראל היום', יגמור בחקירה משטרתית. נקודה". את הדברים האלה אמר ח"כ יואל חסון לפני שנתיים, באחד הדיונים על ההצעה שזכתה לכינוי "חוק V15". מה עמד מאחורי האמירה החריפה הזאת, והאם יש סיכוי שהתחזית תתממש? ואיך קשור "ישראל היום" לחוק שנועד בכלל לפגוע בגוף שפעל לחיזוק גוש המרכז-שמאל בבחירות הקודמות?

"חוק V15", ובשמו הרשמי "תיקון מס' 35 לחוק מימון מפלגות", הונח על שולחן הכנסת במרץ 2016 כהצעת חוק פרטית שהגיש ח"כ יואב קיש עם שלושה חברי-כנסת אחרים מהליכוד – נאווה בוקר, אמיר אוחנה ודוד ביטן. הוא אושר סופית כעבור שנה ונכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. במהלך הדיונים עליו הודה קיש כי לצורך ניסוח ההצעה התייעץ עם עו"ד דוד שמרון – מקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וכיום חשוד בתיווך לשוחד בפרשת הצוללות.

אחת התכליות של חוקי תעמולת הבחירות ומימון המפלגות היא מניעת בחישה סמויה בהליך הדמוקרטי שקובע את הרכב הכנסת והממשלה. זה הרקע הפורמלי לחקיקת "חוק V15", שקבע סנקציות על גופים חוץ-מפלגתיים שפעילים בבחירות ומנסים להשפיע על ההכרעות האישיות של קהל הבוחרים.

ח"כ יואב קיש, מגיש ההצעה ויו"ר הוועדה (צילום: יונתן זינדל)

לנוכח הבחישה הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות-הברית והעדויות על מבצעי השפעה דומים במדינות אחרות בעולם, ברור היום יותר מתמיד מדוע יש צורך בהגברת הפיקוח על יוזמות מהסוג הזה. יש חשיבות רבה לאיתור נסיונות השפעה מאורגנים, אך חשוב גם לבדוק היכן עובר הקו שמפריד בינם ובין השתתפות כשרה וטבעית בשיח הפוליטי, שפגיעה בה רומסת את חופש הביטוי. הסוגיה הזאת היא הקשר שלי לדיונים על הצעת החוק, כעובד בארגון שתיל של הקרן החדשה לישראל, שעוסק בקידום מדיניות דמוקרטית – ובכלל זה חופש הביטוי.

"חוק V15" אמנם ממלא תכלית ראויה, אבל מהכינוי שהודבק לו עם בואו לעולם אפשר ללמוד שהוא החל את דרכו כחוק פרסונלי. הנוסח המקורי של ההצעה נועד לפתור סכנה ספציפית שאיימה על מפלגה ספציפית – הליכוד – שכביכול נפגעה מפעילות ארגון V15 בבחירות 2015. מגישי ההצעה ביקשו למנוע פעילות דומה במערכות הבחירות הבאות.

אף שהחוק נתפר לפי מידותיו של ארגון V15, שגם הוזכר בדברי ההסבר להצעה, הוא נוסח בלשון כללית. כך, למשל, אחד הסעיפים שהגדירו מהי "פעילות בחירות", כלומר פעילות שיש להגביל אותה ולפקח עליה – כלל "פרסומים שיטתיים בשלטים, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט או בכל דרך אחרת במטרה לעודד בוחרים לבחור ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת או להימנע מלבחור ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת".

כבר בדיון הראשון על ההצעה החלו חברי-כנסת לתהות האם היא תחול גם על "ישראל היום". החינמון רב-התפוצה של משפחת אדלסון, שנקשר בקידום סדר היום של נתניהו, מתמודד כבר שנים עם ביקורת שלפיה יש לראות בו תרומה ישירה לפעילותו הפוליטית של ראש הממשלה – בעלות אסטרונומית של מאות מיליוני שקלים, ואולי אף למעלה מכך. ואולם, פניות בעניין לוועדת הבחירות המרכזית נדחו.

ח"כ יואל חסון (צילום: מרים אלסטר)

חברי-הכנסת שקשרו בין "חוק V15" ל"ישראל היום" – בעיקר נציגי המחנה-הציוני איילת נחמיאס-ורבין, רויטל סויד ויואל חסון – עשו זאת בהתחלה באמצעות אמירות כמעט אגביות, מהסוג שפוליטיקאים משמיעים כדי "להכניס" ליריביהם הפוליטיים. אבל כבר בדיון השני הוגש נוסח חדש של ההצעה, שביקש לקבוע ש"הבעת עמדה פוליטית באמצעי המדיה השונים" תוחרג מההגדרה של "פעילות בבחירות" שדורשת פיקוח והגבלה – גם אם לא שולם כסף עבור פרסום העמדה, וכל עוד היא פורסמה בכלי תקשורת שהוקם למעלה משישה חודשים לפני מועד הבחירות. המשמעות: "ישראל היום", שנוסד ב-2007, יצא מכלל סכנה.

באותו דיון, וגם בזה שלאחריו, ההתייחסות ל"ישראל היום" התמצתה בעיקר בקריאות ביניים. בדיון שהתקיים בינואר 2017 הוצג נוסח נוסף, שבו עומעם הסעיף הנוגע לתקשורת. לפי הנוסח החדש, ניתן להגדיר כתעמולת בחירות "פרסום שיטתי במהלך תקופת הבחירות שמטרתו להשפיע על בוחרים להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להימנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת" (גם כאן, גם אם לא שולמה תמורה בעד הפרסום, וכל עוד הוא התפרסם בכלי תקשורת שהוקם למעלה מחצי שנה לפני יום הבחירות). האזכור הישיר לטלוויזיה, רדיו ואינטרנט הוסר.

זה הנוסח שהוועדה קידמה להצבעה בקריאה ראשונה, בהובלתו של יושב-ראש הוועדה יואב קיש, שהוא כזכור גם אחד ממגישי ההצעה. מבחינת יואל חסון, היוזם האמיתי של ההצעה הוא נתניהו: "כולנו יודעים את האמת, שעו"ד דוד שמרון מעורב בחוק הזה. אנחנו יודעים שהוא ניסח אותו", טען חבר-הכנסת מהאופוזיציה. "כשהוא הגיע מעו"ד שמרון, הוא הגיע מראש הממשלה. כשהוא הגיע מראש הממשלה – הוא גם הגיע עם הסעיף שדואג שחלילה ההגדרה של 'ישראל היום' לא תיכנס לתוך החוק הזה, והוא יהיה מוחרג ממנו".

ח"כ יואב קיש: "אני לא אלך עכשיו לפגוע בשוק התקשורת במדינת ישראל. אני לא אסגור לא את 'ישראל היום' ולא את 'ידיעות אחרונות' ולא את 'הארץ'. ראינו שלכל העיתונים יש אינטרסים"

חסון הבטיח לעמיתיו שהוא יציג הוכחות לטענות הללו, אך בסופו של דבר לא עשה זאת. וכידוע, ובניגוד לתחזית שהשמיע חבר-הכנסת, המשטרה לא פתחה בחקירה. מצד שני, לאחר מכן הספיק נוסח הסעיף להשתנות שוב.

קיש, מצידו, טען שסעיף המריבה לא מסכן רק את "ישראל היום" – אלא את העיתונות כולה. "אני לא אלך עכשיו לפגוע בשוק התקשורת במדינת ישראל", אמר באחד הדיונים. "אני לא אסגור לא את 'ישראל היום' ולא את 'ידיעות אחרונות' ולא את 'הארץ'. ראינו שלכל העיתונים יש אינטרסים. זה לא בא לערבב את התקשורת בסיפור הזה, זה בא למנוע מכסף גדול של אנשים פרטיים להיכנס למימון בחירות. זה הכל".

בישורת האחרונה של הדיונים הוצע להבחין בין "כתיבה עיתונאית" ל"מודעות". בדיון המכריע נעלמה לפתע מנוסח ההצעה ההתייחסות לכלי התקשורת. בתום אותו דיון התקבע הנוסח הסופי, זה שבסופו של דבר אושר בקריאה שלישית, ולפיו הפיקוח יחול על "תעמולה באמצעות מודעות פרסום, שמטרתה להשפיע על בוחרים להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להימנע מלהצביע לרשימת מועמדים מסוימת".

"חוק V15" אושר בכנסת ב-20 במרץ 2017, ברוב של 41 תומכים כנגד 27 מתנגדים. בסופו של דבר, לא נכללה בו התייחסות ישירה לתוכן עיתונאי שמתפרסם בכלי התקשורת – "ישראל היום" או אחרים. העיסוק החוזר ונשנה באפשרות שהחוק יחול על "ישראל היום" חידד את החשש שהחוק יפתח פתח לטענה שהחינמון של האדלסונים מקיים "פעילות בחירות" כהגדרתה בחוק, וכתוצאה מכך יוגדר כתרומה אסורה.

"חוק V15" אושר בכנסת ב-20 במרץ 2017, ברוב של 41 תומכים כנגד 27 מתנגדים. בסופו של דבר, לא נכללה בו התייחסות ישירה לתוכן עיתונאי שמתפרסם בכלי התקשורת – "ישראל היום" או אחרים

בישראל אמנם פועלים כמה עיתונים מפלגתיים, וגם בעיתונות המסחרית ניתן למצוא קריאות מפורשות להצביע למועמדים מסוימים, או להחליש את יריביהם – אבל "ישראל היום" היה ונותר תופעה חריגה בענף העיתונות. אך גם אם נניח שניתן להבדיל בין כלי תקשורת שפועלים מתוך אג'נדה מערכתית "אותנטית" לבין כאלה שמתפקדים כשופר של בעל בית עם כיסים עמוקים – ההבחנה בין שני סוגי העיתונות הללו היא מלאכה עדינה ומורכבת.

ובכל זאת, זאת מלאכה שיש לבצע. חקירות נתניהו ואנשי התקשורת הבכירים שנקשרו בפרשיות הפליליות זימנו לחברה הישראלית הזדמנות להתבונן אל תוך מערכות "ידיעות אחרונות" ו"וואלה" ולגלות כיצד ניסו לבצע באמצעותן מניפולציות מתוחכמות על הציבור. המשך הדיון הציבורי בתופעות ובדפוסים שהתגלו דורש התעמקות גם בנסיונות השפעה שבוצעו – ואולי עדיין מתבצעים – באמצעות כלי תקשורת אחרים. "ישראל היום", למשל. כך ניתן יהיה לא רק להגן על הציבור ממניפולציות, אלא גם לשקם ולחזק את מעמדם של העיתונאים כמקורות אמינים למידע.

חובב ינאי הוא מקדם מדיניות בשתיל, הקרן החדשה לישראל