ב-17 בחודש אפריל האחרון, בשעת צהריים, מת מוטי מורל. יועץ התקשורת שנודע בקמפיינים האגרסיביים שלו חצה על אופניו החשמליים צומת תל-אביבי סואן ונדרס על-ידי משאית. פרמדיקים קבעו את מותו במקום והזניקו את הרוטינה התקשורתית השגרתית של הבעת צער, סיכומים והספדים מהללים. בהגונים מבין ההספדים נמצא מקום גם להסתייגויות: הוא היה אמנם איש מקצוע מן המעלה הראשונה, אבל לעתים קרובות ניצל את כישוריו למטרות פסולות בעליל.

מורל מת כבר יותר מחצי שנה, אבל במידה רבה, מורשת מורל חיה ונושמת. מסע הכפשה אחד שבו נקשר שמו, שהותנע במשרדו לפני קרוב לעשור, זכה אחרי לכתו לחיים משל עצמו. מעין מירוץ שליחים מורבידי שבו הרץ הראשון אמנם נפל – אך מן היציעים מצטרפים עוד ועוד רצים, למקצה שסופו אינו נראה לעין. מסמכים ועדויות של כמה מהמעורבים במירוץ הזה, שנמצאים בידי "העין השביעית", מאפשרים הצצה לתופעה מטרידה שהעפילה עד לתחום שנחשב לפסגה של מקצוע העיתונות: עיתונאות תחקירים.

כיחצן ופרסומאי, מוטי מורל עבד עם בכירי הפוליטיקאים ועם כמה מהחברות הגדולות ביותר במשק. אבל את חודשי חייו האחרונים הוא העביר כמתמחה במשרד עורכי-דין – תפקיד זוטר שבדרך כלל ממלאים פרחי משפטנים צעירים לפני הסמכתם לעריכת דין. מורל מילא את התפקיד הזה בגיל 65. הוא נפלט מענף יחסי-הציבור אחרי שנחשפה מעורבותו בקמפיין תקשורתי מכוער: תוכנית הכפשה שטפלה עבירות מין קשות על עורך-דין שהיה בעבר חבר ב"קבוצה ללימודי פילוסופיה" – אך השתחרר ממנה ועורר את יצר הנקמה של מנהיגת הקבוצה וחסידותיה.

כפי שהתגלה בהליכים המשפטיים, הקמפיין הופעל לפי תוכנית סדורה. מסמך שחובר במשרדו של מורל סיכם את המטרות בשורה אחת: להפוך את הקורבן, עו"ד אורי דניאל, לאדם ש"מפסיד במשפטים, מפסיד בחיים, בורח, נעלם, מפסיק להטריד".

חשיפת "תוכנית הנאנסות" בעיתון "גלובס", 1.10.2015 (לחצו להגדלה)

חשיפת "תוכנית הנאנסות" בעיתון "גלובס", 1.10.2015 (לחצו להגדלה)

חברות באותה קבוצה, ששכרו את שירותיו של מורל, קיימו הפגנות נגד עורך-הדין, הפיצו פלאיירים ומכתבים מחוץ לבניין מגוריו, פרסמו את ההכפשות בבלוגים וברשתות חברתיות וגם הגישו תלונות במשטרה ובלשכת עורכי-הדין. בהליך משפטי שנפתח בעקבות הטענות קבע בית-המשפט כי מדובר בתלונות שווא, וחייב את המתלוננות לפצות את הקורבן, עו"ד דניאל, ב-550 אלף שקל.

לאורך ההליך המשפטי וגם אחריו טען מורל שלא לקח חלק בהוצאה לפועל של "תוכנית הנאנסות" – אם כי זו טענה שראוי לפקפק בה, לנוכח העובדה שהתוכנית תוארה בפרוטרוט במסמך של משרדו, וחלקים מרכזיים ממנה גם מומשו. תוכן המסמך נחשף לראשונה באוקטובר 2015 על-ידי העיתונאי גור מגידו, בכתבה שפורסמה בעיתון "גלובס". זמן לא רב לאחר מכן דעכה קריירת ייעוץ התקשורת של מורל והוא נפלט מהענף.

לפרשת "תוכנית הנאנסות" יש סוף טוב שכולל ניקוי מוחלט של הקורבן על-ידי בית-המשפט והטלת תשלום פיצויים על הנשים שהפיצו את העלילה השקרית. אלא שהמסמך שהוצג בהליך המשפטי, זה שבו תוארה ביובש התוכנית, כלל גם עוד תוכנית – כזאת שדווקא הצליחה לפגוע קשות ביריב שסומן כמטרה, וממשיכה לפגוע גם כיום, חודשים ארוכים לאחר מותו של מורל. היא היתה גם יומרנית בהרבה. במקום לפגוע אישית באדם אחד ולגרום לחיסולו הציבורי – לפגוע במרכז העצבים של המאבק נגד קבוצות דתיות פוגעניות: המרכז הישראלי לנפגעי כתות.

המוצר: "דה-לגיטימציה בתקשורת"

למרות מה שעשוי להשתמע משמו, המרכז הישראלי לנפגעי כתות אינו מוסד רשמי של המדינה, אלא ארגון קטן (וליתר דיוק: חברה לתועלת הציבור) שנסמך על תרומות ועל תמיכה שנתית צנועה ממשרד הרווחה. חוץ מלסייע לנפגעי כתות ובני משפחותיהם, עובדי ומתנדבי המרכז גם מנהלים מאגר מידע על קבוצות חשודות וקובעים מי מהן היא כת שיש להישמר מפניה. הכלי החזק ביותר שבידיהם הוא רשימה שחורה שמתפרסמת באתר האינטרנט של המרכז, ובה מופיעים שמות ותיאורים של קבוצות שהוחלט להגדיר ככתות.

אחת הקבוצות הללו היא זו שחברותיה שכרו את שירותיו של מורל (שמה אינו מוזכר כאן משום שבית-המשפט אסר לפרסם את שמות הנשים שמאחורי תלונות השווא). לצדה מופיעה ברשימה השחורה גם כנסיית הסיינטולוגיה, וגם קהילות שסוקרו בהרחבה בתקשורת הישראלית כמו "לב טהור" וקהילת "שובו בנים" של הרב אליעזר ברלנד, עבריין מין מורשע. ברשימת הכתות שנחשפו ופורקו בסיוע המרכז מופיעה גם זו שבראשה עמד גואל רצון, שנידון לשלושים שנות מאסר.

ייתכן שלמורל היה גם אינטרס אישי בקמפיין נגד המרכז לנפגעי כתות: הוא היה חסיד מוצהר של הסיינטולוגיה – הכת הבינלאומית עתירת המשאבים שבשנים האחרונות נחשפה ככר פורה למעשי התעללות וניצול כלכלי.

מוטי מורל (צילום: פלאש 90)

מוטי מורל (צילום: פלאש 90)

בשנת חייו האחרונה טען מורל כי הורחק מהסיינטולוגיה והוכרז על-ידי עמיתיו לשעבר כ"אדם מדכא" ("Suppressive Person", בעגה הסיינטולוגית) – שם קוד לחבר שיש להחרים משום שחטא כלפי הקהילה הסיינטולוגית. ואולם, ב-2011, כשקמפיין ההכפשה הועלה על הכתב, הוא עדיין לא התנתק מהקהילה: חלק מהתוכנית היה להסתייע באחד מבכירי הסיינטולוגים בישראל, שכביכול אסף מידע על המרכז לנפגעי כתות.

תוכנית הפעולה של מורל נועדה לחסל את המרכז לנפגעי כתות תוך רתימת התקשורת. עד אז, היחס התקשורתי לארגון הצעיר היה חיובי במובהק: אנשי המרכז נהגו להעביר לעיתונאים מידע על כתות כחלק משיתוף פעולה שלעתים קרובות הבשיל לכדי סיקור עיתונאי – תחקירים, ראיונות ודיווחים שוטפים על הנעשה בתחום. מוטי מורל ביקש לקטוע את הקשר הזה, ולהעביר את התקשורת לצד השני של המתרס.

באותו יובש שבו תוארה "תוכנית הנאנסות", המסמך של מורל מסביר כיצד גם המרכז לנפגעי כתות ייקשר לפלילים, יואשם ב"טרור והפחדות", יספוג "דה-לגיטימציה בתקשורת" ובסופו של דבר יופל. בשפה של מורל, היעדים הללו מכונים "מוצרים". המטרה הסופית סוכמה בשתי מלים: "המוסד נסגר".

הדרך המתוכננת היתה ייבוש מקורותיו הכספיים של המרכז לנפגעי כתות יחד עם השחרת תדמיתו הציבורית. מורל ולקוחותיו ביקשו להציג את המרכז כגוף חזית של חרדים קיצוניים שמתנגדים לכל דת שאינה יהדות אורתודוקסית, וכפי שנוסחו הדברים במסמך: "כפייה דתית נגד חופש המחשבה, כל מי שרוצה ללמוד משהו רוחני אחר שלא קיבל הכשר בד"ץ מתויג מיד ככת".

התוכנית להכפשת המרכז לנפגעי כתות, מתוך המסמך שחובר במשרדו של מוטי מורל. לחצו להגדלה (הלוגו המופיע במסמך אינו מעודכן; מורל נפרד משותפותו עם רונן צור לפני המועד המצוין במסמך)

התוכנית להכפשת המרכז לנפגעי כתות, מתוך המסמך שחובר במשרדו של מוטי מורל. לחצו להגדלה (הלוגו המופיע במסמך אינו מעודכן; מורל נפרד משותפותו עם רונן צור לפני המועד המצוין במסמך)

בחזית הכלכלית הוחלט לטווח את מי שהיה התורם המרכזי של המרכז מאז היווסדו ב-2006 – איש עסקים חרדי בשם רמי פלר, שהיה גם אחד ממייסדי הארגון. מורל ולקוחותיו תכננו לאסוף "ראיות למעשים פליליים והסתבכויות" של פלר, ואפילו האמינו שימצאו מידע על הלבנת כספים שמתבצעת באמצעות המרכז. התוצאה, כך קיוו, תהיה שלילת הגדרתו של הארגון כמוסד ציבורי – מהלך שימנע מתורמיו לקבל זיכויי מס עבור תרומותיהם וצפוי היה לפגוע קשות בזרם התרומות.

השלב הראשון בקמפיין היה איסוף המידע. מורל ולקוחותיו החליטו לגייס סיוע חיצוני ממי שהם זיהו כבעלי ברית אפשריים. "ספי פישלר מהמרכז לסיינטולוגיה עשה עבודת מחקר רצינית על המרכז לנפגעי כתות ועל רמי פלר. לקחת ממנו", נכתב במסמך.

אדם אחר שהוזכר שם הוא עורך-הדין כלב מאיירס, שייסד ארגון בשם "מכון ירושלים לצדק", שפעילותו כוללת הענקת סיוע משפטי ליהודים משיחיים. "עו"ד כלב מאיירס יקיים לנו פגישה עם חוקר שכבר אסף עבורו חומר על המרכז לנפגעי כתות", נכתב במסמך.

בחומר הזה התכוונו להשתמש כדי לקשור בין המרכז לנפגעי כתות ל"יד לאחים", ארגון חרדי שנאבק בתופעת ההתבוללות. מורל ולקוחותיו תכננו להוכיח שהמרכז הוא בסך הכל ארגון קש שפועל בשירות "יד לאחים", ו"לבסס את רמי פלר כחוליה מקשרת". עו"ד כלב מאיירס, צוין במסמך, כבר אסף מידע על פלר ועל "יד לאחים". מאיירס, בתגובה לפניית "העין השביעית", מסר שהדברים המיוחסים לו במסמך אינם נכונים (תגובתו המלאה מובאת בסוף הכתבה, לצד תגובתו של ספי פישלר).

בפגישה התברר שלא עומדת לקום שום עמותה: בהתאם לתוכנית, מורל ושותפתו ניסו לשאוב מהמנכ"לית לשעבר מידע על המרכז לנפגעי כתות ולהעביר אותה לצד שלהם

מורל ולקוחותיו ניסו גם לאסוף מידע בכוחות עצמם. לצורך כך, הם ניסו לגייס לשורותיהם את המנכ"לית לשעבר של המרכז לנפגעי כתות, דנית קרן, שפרשה מהתפקיד שמונה חודשים לפני העלאת תוכנית הפעולה על הכתב. "דנית קרן עזבה את המרכז לנפגעי כתות בכעס. עכשיו מובטלת", נכתב במסמך. גם כאן הוזכר עורך-הדין מאיירס: "כלב מאיירס מציע שנסדר לה עבודה ישירות או בעקיפין ונזכה בשיתוף פעולה שלה".

בהתאם לתוכנית, במהלך התקופה שבה המנכ"לית לשעבר חיפשה עבודה פנתה אליה אשה שלא הכירה והציעה לה הצעה: להתמנות למנהלת של עמותה חדשה שתיאבק באלימות נגד נשים. דנית קרן הגיעה לפגישה, ובשלב כלשהו בשיחה אמרה לה האשה שהיא עובדת עם מוטי מורל ושברצונה להפגיש ביניהם. קרן נרתעה, אך האשה טענה באוזניה שלמורל אין שום דבר נגד המרכז לנפגעי כתות, ושהפגישה תעסוק אך ורק במיזם החדש ובהצעת העבודה שעומדת על הפרק.

ההבטחה הזאת לא קוימה. בפגישה התברר שלא עומדת לקום שום עמותה: בהתאם לתוכנית, מורל ושותפתו ניסו לשאוב מהמנכ"לית לשעבר מידע על המרכז לנפגעי כתות ולהעביר אותה לצד שלהם. נסיון ההמרה הזה אמנם כשל, אך שיטת ראיון העבודה המזויף ממשיכה לחיות אצל בעלי מקצוע שפועלים בצד המלוכלך של ענף יחסי-הציבור: רק לאחרונה הוגשה תביעה נגד חברת החדשות (חדשות 2 לשעבר) בעקבות שימוש בחומרים שהושגו על-ידי צד שלישי לצורך השחרת פעיל חברתי בכתבה ששודרה במהדורה המרכזית. גם במקרה הזה, לטענת הקורבן, נעשה שימוש ב"ראיון עבודה" כדי לחלץ ממנו מידע רגיש.

תוכנית הפעולה של מורל הועלתה על הכתב באמצע ינואר 2011. כעבור פחות מחודשיים הבשיל התחקיר של "7 ימים". הוא פורסם בהבלטה תחת הכותרת "החרדים לכתות", וכלל אלמנטים מובהקים שהופיעו במסמך של מורל

השלב הבא, אחרי איסוף המידע, הצריך את שיתוף הפעולה של התקשורת. מורל, שהיה באותה העת יחצן בכיר ומקושר, כיוון הכי גבוה שאפשר: תחקיר ב"7 ימים", מוסף הדגל של "ידיעות אחרונות". לגיוס של "7 ימים" לתוכנית ההכפשה היה גם ממד סמלי: המנכ"לית המייסדת של המרכז לנפגעי כתות, זאת שקדמה לדנית קרן, היא איילת קדם – כתבת "7 ימים" לשעבר, שפרסמה במוסף סדרה של תחקירים על כתות ומנהיגים רוחניים מפוקפקים.

זה קרה במהירות. תוכנית הפעולה של מורל הועלתה על הכתב באמצע ינואר 2011. כעבור פחות מחודשיים הבשיל התחקיר של "7 ימים". הוא פורסם בהבלטה תחת הכותרת "החרדים לכתות", וכלל אלמנטים מובהקים שהופיעו במסמך של מורל: "סדנאות להעצמה ולשיפור עצמי? קורס בקבלה? מדיטציה? יוגה? ל'מרכז הישראלי לנפגעי כתות' זה לא משנה: מבחינתם מדובר בכתות שיש להיאבק בהן", נטען בכותרת המשנה של הכתבה. "'7 ימים' חושף שהמרכז עצמו, הפועל מאחורי חזות חילונית, ממומן ברובו בחשאי על-ידי המיליונר החרדי רמי פלר ודרך העמותה החרדית 'המשרד לענייני חסד'".

לצד תצלומי פפראצי גדולים של פלר ותיאור של כשלונות עסקיים שחווה בעברו הופיעו בתחקיר גם דברי ביקורת מפי נציגים של קבוצות שהמרכז הגדיר ככתות – ביניהם הסיינטולוג ספי פישלר, אותו איש שלפי המסמך עשה "עבודת מחקר רצינית" על פלר ועל המרכז לנפגעי כתות. הקשר של פלר ל"יד לאחים" הוזכר כבר בפתח הכתבה – לצד מסרים נוספים שמופיעים בתוכנית הפעולה, כמו למשל העובדה שהמדינה לא קבעה הגדרה רשמית ל"כת" והחידוד הלשוני שלפיו הקבוצות שנגדן פועל המרכז לא זכו ל"הכשר בד"ץ".

"החרדים לכתות". כפולת העמודים הפותחת של תחקיר "7 ימים", 4.3.2011 (לחצו להגדלה)

"החרדים לכתות". כפולת העמודים הפותחת של תחקיר "7 ימים", 4.3.2011 (לחצו להגדלה)

עד כמה מורל ואנשיו היו מעורבים בהכנת הכתבה? הכתבת שחתומה עליה, שוש מולא, סירבה לשוחח עם "העין השביעית", אך מורל עצמו הודה כי עמד בקשר עם אנשי המוסף. בשנה שעברה, שש שנים לאחר פרסום הכתבה, הגיש פלר לבית-משפט השלום בהרצליה תביעת לשון הרע נגד "ידיעות אחרונות" ונגד מורל. הוא דרש מבית-המשפט לפסוק לטובתו פיצויים בסך חצי מיליון שקל ולחייב את העיתון לפרסם הודעת תיקון והתנצלות. הוא טען גם שמורל ומולא היו מכרים ותיקים ואף ידידים קרובים.

בכתב ההגנה של "ידיעות אחרונות" הוכחשה הטענה לגבי קיומה של מערכת יחסים אישית בין היחצן לעיתונאית. בעיתון גרסו שהמגעים בין מולא למורל היו מעטים ומקצועיים, והכחישו גם את הטענה שמורל היה מעורב בהכנת התחקיר. ואולם, מורל עצמו, בכתב ההגנה שהגיש, אישר שדווקא היה לו קשר לתחקיר ושהוא אכן קיים מגעים עם גורמים במערכת. עם זאת, טען, הקשר הזה הסתכם במסירה ב"תום לב" של "ידיעה ו/או מסמכים רשמיים של רשם העמותות, הגלויים לעין הציבור, כדי שהלה יבחן את שאלת פרסומם באמצעי התקשורת".

מהי בדיוק ה"ידיעה" שלכאורה העביר היחצן לאנשי העיתון יחד עם המסמכים הציבוריים? מורל נהרג תשעה חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה ולא הספיק להיחקר על כך בבית-המשפט.

נראה שגם שאר הנתבעים – מולא, עורך "7 ימים" גדי בלום ועורך "ידיעות אחרונות" לשעבר רון ירון – לא יידרשו להתייחס לכך בפני שופט. בימים אלה שרויים הצדדים בהליך גישור, ואלו מביניהם ששוחחו עם "העין השביעית" סירבו למסור פרטים לגבי הדיונים. בכתב ההגנה של "ידיעות אחרונות" נטען כי בשל הזמן הרב שעבר מאז הכנת הכתבה, לא כל החומרים שעליהם התבססה מולא נמצאים בידיה.

המהלומה הכלכלית הוכתרה כהצלחה

המרכז לנפגעי כתות שוכן בבניין משרדים קטן ולא נאה במיוחד על גבול רמת-גן ובני-ברק, בין אתרי בנייה סואנים למזללות שוממות, ממש במעלה הרחוב שבו פעם היה המשרד של מוטי מורל. יותר משבע שנים עברו מאז הפרסום של "7 ימים", אבל בשביל המנכ"לית, רחל ליכטנשטיין, הכתבה ההיא היא הווה מתמשך.

בשנים האחרונות נרדפת ליכטנשטיין על-ידי בלוגרים אלמוניים שמפיצים עליה הכפשות מסוגים שונים ומשונים. ההכפשות המנומסות מביניהן מתבססות על הכתבה של "7 ימים" וגורסות שהיא שגרירה סמויה של כוחות חרדיים. הפחות מנומסות מייחסות לה שלל פסיכוזות, סטיות מיניות, בעיות משפחתיות ואפילו ניהול בית-בושת. כל הקביעות הללו, אומרת ליכטנשטיין בנחרצות, הן חסרות בסיס לחלוטין.

קמפיין מהסוג שהופעל נגדך ונגד המרכז מבוסס בדרך כלל על גרעין של אמת. אחרת הוא לא יעבוד. איזה גרעין של אמת היה בכתבה של "7 ימים"?

"אני דוסית", אומרת ליכטנשטיין, "ולפני בערך 15 שנה עבדתי ב'יד לאחים', במחלקת מיסיון וכתות. ככה הכרתי את איילת קדם, המנכ"לית הראשונה שלנו, שכשהיתה עיתונאית עבדה פעם על כתבה יחד עם 'יד לאחים'. איילת וגם דנית קרן, שהחליפה אותה, לא היו חרדיות וגם לא דתיות – אבל כשהתפרסמה הכתבה של '7 ימים' אני כבר הייתי המנכ"לית, והיה נוח לקחת את זה שאני חרדית, ושרמי פלר חרדי, כדי לתייג אותנו כגוף עם אג'נדה חרדית".

הדוגמה שמביאים בדרך כלל היא העדויות על מה שנעשה בחסידות גור, והעובדה שהמרכז לנפגעי כתות לא מטפל בה. את קשורה לחסידות גור?

רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של מכון ון-ליר)

רחל ליכטנשטיין, מנכ"לית המרכז לנפגעי כתות (צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של מכון ון-ליר)

"לא. אנחנו מתעסקים עם קבוצות שמגיעות אלינו עדויות עליהן. גם על הרב ברלנד התפרסמו במשך שנים כל מיני כתבות בתקשורת ולא פעלנו בנושא עד שהגיעו אלינו עדויות. בגלל שאני יודעת מה זה תקשורת, אני לא ממהרת לקבוע עובדות על בסיס כתבות. אני באה מהעולם הזה, אני מכירה אנשים מחסידות גור כמו שאני מכירה אנשים מחסידות בעלז ומחב"ד. אני רואה מה מתפרסם על חסידות גור, ויש שם דברים שנראים בעייתיים וקיצוניים. אבל דרך חיים קיצונית לא הופכת קבוצה לכת. עדיין לא קיבלנו עדויות שיראו הכוונה מלמעלה לפגיעה באנשים, או לשימוש בכדורים פסיכיאטריים, כפי שהתפרסם. ברגע שיגיעו עדויות, הצוות המקצועי שלנו יטפל בהן".

סוגיית החרדיוּת, מציינת ליכטנשטיין, היא לא רק ספין שנועד לפגוע בתדמית הציבורית של המרכז לנפגעי כתות. כפי שנכתב בתוכנית הפעולה שנהגתה במשרדו של מוטי מורל, המטרה הגדולה יותר היא פגיעה במקורות התקציביים של המרכז ולהביא לסגירתו. הניסיון הזה כמעט הצליח: כשנה לאחר פרסום התחקיר ב"7 ימים" החליט רמי פלר להפסיק את תרומותיו למרכז. לדברי ליכטנשטיין, הסיבה לכך היא הפרסום של "ידיעות אחרונות".

"היינו במשבר, במשך שנתיים בערך לא משכתי משכורת", היא מספרת, "עד היום אנחנו סוג של מנסים לשרוד, רוב הפעילות נעשית על-ידי מתנדבים, ומחזור הפעילות השנתי שלנו הוא בערך 300 אלף שקל".

כדי להמחיש שהמרכז לנפגעי כתות דווקא פועל גם נגד קבוצות חרדיות קיצוניות, ליכטנשטיין מציגה תיקיית מחשב ובה ריכוז של מידע על כתות חרדיות שהמרכז פועל בעניינן. חלקן, כמו הקבוצה של הרב ברלנד, כבר מופיעות ברשימה השחורה שזמינה ברשת. קבוצות אחרות עדיין נמצאות בשלבים שונים של חקירה: המרכז מטפל ביוצאיהן ובבני משפחתם, אך עדיין לא מכריז חד-משמעית שמדובר בכתות.

אחת מאותן קבוצות חרדיות מונהגת על-ידי רב ידוע שהוא דמות מוכרת גם מחוץ למעגלים חרדיים. ליכטנשטיין מבקשת לא לפרסם את שם הקבוצה משום שהיא טרם הוכרזה רשמית ככת, למרות שאנשיה כבר מכירים את המרכז לנפגעי כתות. היא מציגה סרטון מתוך דרשה של מנהיג הקבוצה, אותו רב ידוע, שדווקא מפקפק בכך שליכטנשטיין היא חרדית אמיתית, ומצהיר: "אני מבטיח שהטיפול בגברת ליכטנשטיין רק התחיל, ואני גם אטפל אישית בכל מי שהיה אצלה".

"אחרי עשר דקות של שיחה אני שמה לב שיש לו על החליפה כפתור. אני שואלת אותו מה זה הכפתור הזה, והוא עונה: 'זה כפתור של החליפה שלי'. אני אומרת, 'אתה יכול להפוך את זה כדי שאני אראה מה יש בצד השני?' – וכשהוא הופך את הכפתור אני רואה שמדובר במכשיר הקלטה"

כמו במקרה של מורל והמנכ"לית הקודמת של המרכז לנפגעי כתות, גם במקרה של הרב החרדי נעשה ניסיון לאסוף מידע באמצעות פגישה עם מניע מפוברק. "לפני כמה חודשים הם עשו לי תרגיל", מספרת ליכטנשטיין. "הגיע לכאן מישהו שאמר שהוא מגיע מהקבוצה הזאת ושפגעו בו. אני רגילה שאנשים מגיעים וישר שופכים את מה שיש להם להגיד, אבל הבן אדם הזה – הוא לא באמת סיפר משהו מהותי, וכששאלתי אותו שאלות הוא לא ממש ענה.

"אחרי עשר דקות של שיחה אני שמה לב שיש לו על החליפה כפתור. אני שואלת אותו מה זה הכפתור הזה, והוא עונה: 'זה כפתור של החליפה שלי'. אני אומרת, 'אתה יכול להפוך את זה כדי שאני אראה מה יש בצד השני?' – וכשהוא הופך את הכפתור אני רואה שמדובר במכשיר הקלטה. באותו רגע אמרתי לעצמי שהאיש הזה גם יכול היה להוציא אקדח ולירות בי. אחרי זה, הרב סיפר למאמינים שלו שהוא שלח לי בן אדם".

תחקירים למכירה

כמה חודשים לפני מותו של מוטי מורל, הרבה אחרי שהתחקיר של "7 ימים" הפסיק להטריד את מי שאינו חבר בחוג המכרים של אנשי המרכז לנפגעי כתות, הוא קיבל מסרון מהעיתונאי ניק קוליוחין: "שלום מוטי, אני מכין לאתר האינטרנט 'וואלה' תחקיר על המרכז הישראלי לנפגעי כתות. אתה מייצג את המרכז לסיינטולוגיה בארץ? הבנתי שאולי יש להם חומרים שיכולים להיות רלבנטיים לתחקיר שלי".

"מה אתה הולך לכתוב?", שאל מורל.

"אני בודק אם בעצם רבנים בכירים וזרמים חרדיים עומדים מאחורי המרכז הישראלי לנפגעי כתות, והמטרה שלהם היא להילחם דרך מוסדות המדינה בכל תנועה רוחנית שלא מתיישבת עם האמונה היהודית הדתית האורתודוקסית", השיב קוליוחין, שכנראה לא ידע שבשלב זה מורל כבר עזב את ענף יחסי-הציבור ואף התרחק מהמרכז לסיינטולוגיה. בקשת הסיוע, הוסיף קוליוחין בשיחה עם "העין השביעית", לא נענתה. "מורל לא רצה לשתף איתי פעולה".

את התחקיר המדובר, למשל, הוא לא הכין משום שנושא הכתות בוער בלבו, או משום שנפל לידיו סקופ לוהט. קוליוחין כתב אותו משום שכיום הוא עט להשכיר שפועל בשירות גורמים בעלי אינטרס. מישהו הפעיל אותו, והוא אפילו לא מכחיש

ניק קוליוחין עבד בעבר בחדשות ערוץ עשר, שם הכין תחקירים יחד עם עיתונאים דוגמת רביב דרוקר ודורון הרמן וקיבל זמן מסך במהדורה המרכזית. כיום, קוליוחין הוא סוג חדש של תחקירן: יש כתבים שיוצאים להכין תחקירים כי המערכת שולחת אותם. יש כתבים שמכינים תחקיר שיזמו בעצמם ולאחר מכן מנסים למכור אותו לכלי תקשורת. ניק קוליוחין הוא כתב מסוג שלישי – כזה שגופים מחוץ לענף התקשורת שוכרים את שירותיו כדי להכין "תחקירים" שיקדמו את האינטרסים שלהם ויושתלו בכלי תקשורת תוך טשטוש נתיב הכסף. הכלאה בין עיתונאי, חוקר פרטי ואיש יחסי-ציבור.

את התחקיר המדובר, למשל, הוא לא הכין משום שנושא הכתות בוער בלבו, או משום שנפל לידיו סקופ לוהט. קוליוחין כתב אותו משום שכיום הוא עט להשכיר שפועל בשירות גורמים בעלי אינטרס. מישהו הפעיל אותו, והוא אפילו לא מכחיש. להפך. בשיחה עם "העין השביעית" (ראו להלן) הוא אפילו מתהדר בכך.

התחקיר על המרכז לנפגעי כתות לא פורסם ב"וואלה" בסופו של דבר – אבל הוא כן זכה להתפרסם באתר האינטרנט של ערוץ עשר, שם הכירו את קוליוחין וסמכו עליו בעקבות עבודתו בערוץ. מוטי מורל לא זכה לראות את הנרטיב הישן שנולד במשרדו זוכה בחיים מחודשים: הוא נהרג שלושה שבועות לפני פרסום הכתבה.

כותרות התחקיר הממומן של ניק קוליוחין, מתוך אתר ערוץ עשר (לחצו להגדלה)

כותרות התחקיר הממומן של ניק קוליוחין, מתוך אתר ערוץ עשר (לחצו להגדלה)

עילת התחקיר היתה יוזמת חקיקה שנדונה בימים אלה בכנסת. "הצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות" הוגשה ב-2015 על-ידי ח"כ אורלי לוי-אבקסיס ועוד 17 חברי-כנסת משלל סיעות קואליציה ואופוזיציה. ההצעה מבקשת להקים מאגר מידע ממשלתי על כתות, וגם להגדיר לראשונה מהי כת פוגענית. אם תעבור, היא תאפשר לראשונה להעמיד לדין בעלי תפקידים מרכזיים בכתות גם אם הם לא פגעו בקורבנות באופן אישי. ההצעה תאפשר גם לחלט רכוש וכספים שמוחזקים בידי כתות – ובכך לפגוע בבסיס הכלכלי שמאפשר להן לפעול.

אף שבין חברי-הכנסת החתומים על הצעת החוק יש רק חבר-כנסת חרדי אחד (יעקב מרגי מש"ס), הכתבה שפורסמה באתר ערוץ עשר ביקשה לשכנע את הקוראים שבעצם מדובר במזימה חרדית. "למרות שעל החוק חתומה חברת-כנסת חילונית, ואליה הצטרפו כמה ממובילות המאבק החילוני בכנסת – בפועל, המלחמה נגד קבוצות רוחניות כאלה ואחרות המוגדרות ככתות מנוהלת כבר עשרות שנים על-ידי ארגונים חרדיים שרוצים להציל כל נפש יהודייה מפני כל התפתחות רוחנית שאינה מתיישבת עם הדת היהודית האורתודוקסית", כתב קוליוחין.

לקוראי הכתבה נמסר גם כי "על-פי הערכות של גורמים המעורבים בתהליך החקיקה (שמותיהם ותפקידיהם לא צוינו; א"ב), מי שעומד למעשה מאחורי הצעת החוק הן קבוצות כוח אורתודוקסיות שאינן מעוניינות כי במדינה היהודית תהיה אלטרנטיבה לנפש במשבר פרט לחזרה בתשובה".

קוליוחין ציין כי מדובר ב"אותם כוחות חרדיים שהקימו את המרכז הישראלי לנפגעי כתות", וטען כי ישנה כוונה להחריג מתחולת החוק קהילות חרדיות – מהלך שייצור אפליה ממוסדת נגד אמונות ועיסוקים לא-אורתודוקסיים, "מקבוצות יוגה ועד לזרמים יהודיים אלטרנטיביים – שיהפכו בכך, בעל כורחם, לארגוני פשיעה".

הכתבה שרדה כמה שעות ברשת לפני שנמחקה מהאתר. מה עומד מאחורי המחיקה? "הכתבה הועלתה לאוויר למשך זמן קצת כתוצאה מטעות שנבעה מאי-הצגת התמונה המלאה", נמסר ל"העין השביעית" מאתר ערוץ עשר. "היא הוסרה מיידית משהתבררו מספר פרטים אקוטיים לגביה, שלא נמסרו בתחילה". עורך האתר, ערן סורוקה, העדיף שלא למסור מה בדיוק הסתיר ממנו מחבר הכתבה.

ניק קוליוחין (צילום מסך מתוך התוכנית "אורלי וגיא" בערוץ עשר)

ניק קוליוחין (צילום מסך מתוך התוכנית "אורלי וגיא" בערוץ עשר)

קוליוחין, בשיחה עם "העין השביעית", טוען שהוא לא הסתיר מעורכיו דבר: לטענתו, באתר קיבלו ממנו תחקיר בחינם, וידעו שמישהו אחר שילם עבור הכנתו. "לא היה בחיים שלי מקרה שהבאתי סיפור לכלי תקשורת ואמרתי שאין מימון מאחורי התחקיר, זאת אומרת שלא קיבלתי כסף כאשר בפועל קיבלתי. אם יש לי מימון, אני תמיד אומר את זה. אני לא תמיד אומר להם ממי המימון", הוא טוען. עם זאת, הוא מאשר כי במקרה הזה לא גילה לעורכים מיהו הלקוח ששילם לו עבור הכנת התחקיר.

"לפני שנתיים וחצי בערך עזבתי את ערוץ עשר, והקמתי משרד של תחקירים ומודיעין – ככה מיתגתי את עצמי", מספר קוליוחין. בעמוד הלינקדאין שלו נכתב כי הוא עומד בראש סוכנות חקירות פרטית בשם NKI, שעובדת לטענתו עם שורה של גופי תקשורת מרכזיים: ערוצי קשת ורשת (ובעבר ערוץ 2), ערוץ עשר, תאגיד השידור הציבורי, "וואלה", מהדורת סוף השבוע של "מעריב" ו"חברות יחסי-הציבור והאסטרטגיה המובילות".

"בגדול", הוא מפרט בשיחה עמו, "אני עושה עבודות כעיתונאי וכתחקירן עצמאי, וגם מעסיק קבלני משנה – עיתונאים או עיתונאים לשעבר. את התחקירים אני מציע גם לכלי תקשורת מסורתיים, וגם לחברות או גופים פרטיים שרוצים להעביר את החומרים שלי דרך יחסי-הציבור שלהם לכלי תקשורת. לפעמים גם אני ניסיתי לעזור בזה".

במקרה הזה, של הכתבה על הכתות, יש גוף שהיה מעורב בהכנת הכתבה?

"מן הסתם מישהו שילם לי, או לפחות היה אמור לשלם לי, וישלם לי בעתיד. זה כבר עניין פרטי שלי. אני לא עושה דברים בחינם. סביר להניח שאני אמור להתפרנס, מה שנקרא".

יכול להיות שהגורם שאמור לשלם לך הוא גוף שמוגדר או שעשוי להיות מוגדר ככת?

"אני לא רוצה להיכנס לזה, בגלל שהגוף ששילם לי לא רצה שאני אגיד מיהו. אבל לצורך העניין, זה גם יכול להיות כלי תקשורת אחר שהוא לא ערוץ עשר – וזה גם יכול להיות גוף פרטי".

כשנשאל קוליוחין מדוע שכלי תקשורת כלשהו יממן תחקיר שיתפרסם בכלי תקשורת מתחרה, הוא מתחמק מתשובה: "את זה אני לא יודע. אתה עיתונאי, אתה תחקור", הוא אומר. "לפעמים אנשים רוצים להיות בפרונט, ולפעמים הם לא רוצים. אז כשהם לא רוצים להיות בפרונט ומבקשים ממני לא להגיד – אני לא אגיד. הם ביקשו ממני. זו בקשה לגיטימית".

הגורם שמימן את כתבתו של קוליוחין נותר באפלה. בערוץ עשר לא הצליחו לגלות מיהו. במרכז לנפגעי כתות מצביעים על תנועה שמנהלת בשנה האחרונה תביעת דיבה נגד המרכז כמי שתהיה מעוניינת לפגוע בו. עם זאת, מדובר בניחוש בלבד, וכשקוליוחין נשאל ישירות האם נשכר על-ידי אותה תנועה, הוא משיב: "יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אתה יכול לזרוק כל גוף שתרצה – התשובה תהיה אותה תשובה".

"אני מבין את הזווית שלך", הוא מוסיף, "הזווית שלך היא שזה כביכול תוכן שיווקי בלי לתת גילוי נאות לקורא".

זאת לא זווית, זאת עובדה.

"זאת לא עובדה. שמונים-תשעים אחוז מהתחקירים שמגיעים לכלי התקשורת מגיעים מגוף ששילם עליהם, והם מעבירים את זה דרך הדובר. הדוברים מקבלים את האינפורמציה מהלקוחות שלהם – לפעמים דרך תחקירים שעושים עם חוקרים פרטיים, או עם חברות מודיעין עסקי, או בדרכים אחרות. ככה התקשורת עובדת".

במקרה של התחקיר הממומן על חוק הכתות, כאמור, קוליוחין מילא גם את תפקידו של הדובר – ופנה לכלי תקשורת כדי לעניין אותם בפרסום. נראה שעשה זאת תוך דבקות במטרה: לדברי רחל ליכטנשטיין, אחרי שקוליוחין לא הצליח להכניס את התחקיר ל"וואלה", הוא ניסה להכניס אותו לתוכנית "אורלי וגיא" בערוץ עשר – ורק לאחר שהדבר לא צלח פנה לאתר האינטרנט של הערוץ. אחרי מחיקת הכתבה מהאתר הוא פנה ל"מוסף הארץ", אך גם שם השיבו בשלילה להצעה.

בשיחה עמו, קוליוחין מתעקש שלתחקיר שהוזמן ממנו יש חשיבות ציבורית רבה. "מדובר בחוק שמבוסס על מדע בדיוני", הוא אומר על הצעת החוק, וטוען שהמרכז לנפגעי כתות מנסה להחדיר לספר החוקים מושג פסיכולוגי שנוי במחלוקת: "שליטה מוחית" של מנהיגי כתות בחסידיהם.

הצעת החוק של ח"כ לוי-אבקסיס אכן כוללת מונח דומה במהותו, אך לדברי רחל ליכטנשטיין – היא ועמיתיה במרכז לנפגעי כתות מתנגדים לנוסח העכשווי של ההצעה דווקא משום שהוא כולל את המושג הזה, שנתפס כבעייתי גם בעיניה. "יש מקום לשימוש במושג הזה בהיבט הפסיכולוגי, אבל לא בהיבט המשפטי", היא אומרת. "לכתוב שאנחנו רוצים להכניס אותו לחוק זה פשוט זלזול באינטליגנציה".

"עוד מעט תצא עליכם כתבה"

התחקיר הממומן של קוליוחין הוא דוגמה לשימוש מתוחכם בתקשורת לצורך קידום מסרים תוקפניים תוך טשטוש מקורם. הוא מבוסס על גיוס המוניטין של מערכות עיתונאיות להפצה של מידע שאמנם נראה כמו תחקיר עצמאי – אך בפועל משרת קמפיין יחצני אינטרסנטי. העמדת הפנים הזאת מעניקה כוח למסרים – אך גם מחייבת עמעום שלהם ותיווכם באמצעות "גורמים" ו"מומחים", כנהוג בעיתונות.

מחוץ למגרש המשחקים של העיתונות הממוסדת, גורמים עלומים לוקחים את אותם מסרים אך מבשלים אותם בתוך רוטב רדיואקטיבי שמוליד מוטציות שלעתים מעלות חיוך אפילו על פניה של ליכטנשטיין. לצד הבלוגים שמשכפלים שוב ושוב את הטענות מהכתבה של "7 ימים" – ומציינים שהם מסתמכים על הגילויים שפורסמו בעיתון הנפוץ – חיפוש מהיר ברשת יעלה גם סרטון שבו ליכטנשטיין מוצגת כשליחה של הכנסייה הרוסית, או כמי שטוענת שמפלגת ש"ס היא כת שנשלטת על-ידי הרב עובדיה יוסף המנוח.

בבלוגים אחרים מתערבבות השוואות לנאצים יחד עם האשמות בקשר לטרור, דיווחים על הפסדים בתביעות שכלל לא הוגשו והכפשות שמכוונות אישית נגד ליכטנשטיין – לרבות שהיתה מנהלת בית-זונות שסיפק נערות לסיינטולוגים.

רוב הפרסומים אנונימיים, כך שליכטנשטיין יכולה רק לנחש מי מפעיל אותם – ובכל זאת, מדי פעם צצים רמזים. כמה פרסומים כאלה עלו בבלוגים שניהלה לורי שם-טוב, בלוגרית שהועמדה לדין והושמה במעצר ארוך בעקבות קמפיין הכפשה מקוון שזכה לכינוי "פרשת הטרור הרשתי". שם-טוב ושניים משותפיה עומדים לדין בעקבות פרסום השמצות חריפות וחשיפת מידע אישי של שופטים, עובדי מדינה ונפגעי עבירה. ליכטנשטיין, שהגישה נגד שם-טוב תביעה בגין הוצאת דיבה ופגיעה בפרטיות, אומרת שהטענות שהועלו בתביעתה אוחדו עם כתב האישום שהגישה המדינה בפרשה.

במקרים אחרים ניתן לנחש את מקור הפרסומים משום שקבוצות שטופלו על-ידי המרכז מוזכרות בהם בהקשרים חיוביים, תוך הדיפת הטענות נגדן. אחד הבלוגרים שעוסקים תדיר במרכז לנפגעי כתות מפרסם את הפוסטים שלו תחת השם הבדוי "משה לוי". באופן מפתיע, ליכטנשטיין מספרת שהיא נוהגת להתכתב איתו מדי פעם – לדבריה, בגלל אמונה תמימה שלפיה גם הוא עלול להיות קורבן של כת כלשהי, שיום אחד יזדקק לעזרה.

"משה לוי הזה מתכתב איתי לא מעט. יותר מפעם אחת הוא שלח לי הודעות בסגנון 'עוד מעט תצא עליכם כתבה'. ובסמיכות זמנים, ניק קוליוחין פנה אלי וביקש תגובה לכתבה שכביכול עומדת לעלות", היא מספרת.

ההכפשות בבלוגוספירה חריפות, אך מבחינת אפקטיביות הן אינן מדגדגות את ההשפעה של כתבה גדולה אחת בכלי תקשורת מרכזי. "אף פעם לא נעים לקרוא את הפוסטים האלה, אבל כשהפרסומים הם ממש מופרעים – זה פחות משפיע", אומרת ליכטנשטיין.

"רוב הפוסטים אפילו לא מגיעים לבית-המשפט, אבל כל כת שמגישה נגדנו תביעה לוקחת כסימוכין את הכתבה ב'7 ימים'", היא מוסיפה. "חוץ מהמשאבים הגדולים שאנחנו צריכים להקציב לעורכי-דין, זה שם אותנו במגננה תמידית: אתה צריך כל הזמן להצטדק כי פרסמו עליך הכפשות, וכשאתה יושב עם חבר-כנסת הדבר הראשון שהוא אומר לך זה 'לפני שבאתי לפגישה ראיתי את הכתבה של שוש מולא'. במקום לשבת ולדבר על הנפגעים – חצי פגישה עוסקת בשאלה האם אני מ'יד לאחים' ומה זה אומר".

אפשר גם להסתכל על זה אחרת: האנשים האלה השקיעו את הנשמה, את הכסף ואת המוניטין שלהם בבניית הקבוצות שאתם נלחמים בהן. אי-אפשר לצפות מהם פשוט להתפוגג בלחש אל תוך החשכה. אולי זה אומר שאתם מצליחים במשימה.

"אני חותמת על ההגדרה הזאת. בכל פעם שיוצא פוסט חדש, הדבר הראשון שאני אומרת כאן לכולם הוא שזה סימן שאנחנו עושים עבודה טובה".

מירוץ השליחים שהחל במשרד של מוטי מורל, עבר ב"7 ימים" והמשיך בתחקיר הממומן של ניק קוליוחין עשוי בקרוב להתחדש. לא מזמן, בקבוצת פייסבוק סגורה של תחקירנים, צץ קול קורא מאת הבלוגר "משה לוי".

"לאחרונה פרסמתי בקבוצה הזאת שדרוש תחקירן שמוכן לעשות עבודה מעמיקה בנושא מסוים. הרבה תחקירנים פנו אלי בפרטי. בימים האחרונים חשבתי על המקרה שדורש חקירה וחשיפה, ובעצם הייתי מעדיף שזה יהיה מאמץ משותף של כל חברי הקבוצה", כתב שם. "אני זמין לכל שאלה (בכל זאת אני אוסף ראיות ועדויות על המרכז לנפגעי כתות כבר למעלה משלוש שנים. זה כולל חוקרים פרטיים, תקשורת עם פעילים לשעבר במרכז ועוד). אני מאמין שהתחקירנים של היום יכולים להביא צדק ולמנוע מהרוע להתפשט!".

אם כך, כנראה, המשך יבוא.

תגובות

עו"ד כלב מאיירס, שמוזכר במסמך שחובר במשרדו של מוטי מורל, מסר בתגובה: "איני מכיר את המסמך הנטען, והדברים המיוחסים לי בו אינם נכונים. באשר להשתייכותי הדתית, מדובר בענייני הפרטי, ומכל מקום אין בינה ובין מה שמיוחס לי במסמך או בכתבה שום קשר. אני ומכון ירושלים לצדק לא עוסקים באיסוף חומרים על איש".

ספי פישלר מסר בתגובה: "בשנת 2009 עשיתי מחקר מעמיק על עלייתה ונפילתה של 'התנועה נגד כתות' בעולם שתימצתתי במאמר מקיף שעדיין לא יצא לאור, כולל פרק שהוקדש להשפעה של גורמים חרדים על דו"ח תעסה-גלזר בשנות השמונים (דו"ח שעסק בתופעת הכתות בישראל; א"ב). אכן, מוטי מורל פנה אלי בסוף 2010 וביקש ממני עותק של המאמר עם האסמכתאות, ושלחתי לו בשמחה, כמו ששלחתי ללא מעט אנשים נוספים שביקשו לקרוא אותו, או כאלה שרציתי את חוות דעתם המלומדת, כגון אנשי אקדמיה וחוקרי דתות".

הבלוגר "משה לוי" מסר כי אינו מכיר את ניק קוליוחין, אך בחר שלא להתייחס לשאלות אחרות שהופנו אליו או לחשוף את שמו האמיתי.