מאות ישראלים (וגם כמה פלסטינים) הגיעו בחודש שעבר לבית-סוקולוב בתל-אביב כדי לחלוק כבוד אחרון לאורי אבנרי. אלו מביניהם שהתקרבו לארון המתים שהוצב שם יכולים היו להבחין בערימה צנועה של כרטיסים קטנים: "כל גליונות 'העולם הזה' זמינים לקריאה וחיפוש, חפשו 'העולם הזה אונליין'", נכתב בהם, לצד דיוקנו המלבין של אבנרי ומקבץ שערים לדוגמה.

עד יום מותו הפעיל אבנרי אתר אינטרנט צנוע שסיכם את פועלו בשדות התקשורת והפוליטיקה – אך דווקא "העולם הזה", השבועון הפופולרי והמשפיע שהנהיג והחזיק במשך ארבעה עשורים, זכה שם לייצוג דל בלבד. כעת, לראשונה מאז נסגר העיתון ב-1993, ניתן לעיין בגליונותיו באתר חדש שמפעיליו בחרו לא להזדהות בפני קהל הגולשים.

גליונות "העולם הזה" ממוינים לפי שנים, אך מקימי הארכיון לא הסתפקו בהעלאת הסריקות וסידורן הכרונולוגי – והפכו את אוגדני ה-pdf המצהיבים לקבצים חפישים. מי שירצו לאתר את כל ההתייחסויות לדוד בן-גוריון או משה דיין, למשל, או לרכז את כל המאמרים שפורסמו בחתימתו של אבנרי – יוכלו לעשות זאת בקלות ובמהירות.

עם זאת, הארכיון אינו שלם. מסיבה שאינה מוסברת נעדרים ממנו גליונות "העולם הזה" משנת 1964, ולא ניתן למצוא בו גליונות של השבועון מהתקופות שבהן הבעלות עליו לא היתה של אבנרי – לפני 1950, ומ-1990 ואילך. רמז לסיבה שבגינה מפעילי האתר שומרים את זהותם לעצמם ניתן למצוא בשורה ששיבצו בתחתיתו: "אתר זה לא היה יכול לקום ללא נוני מוזס, ועל כך אנו מוקירים לו תודה גדולה".

אורי אבנרי, ירושלים 2009 (צילום: מתניה טאוסיג)

אורי אבנרי, ירושלים 2009 (צילום: מתניה טאוסיג)

בשנות התשעים, לאחר שאבנרי מכר את השבועון לאיש העסקים אריה גנגר, נרכשו הזכויות על חומרי "העולם הזה" על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות". לפני כחמש שנים, כמה מחבריו של אבנרי פנו למו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, וביקשו ממנו אישור להעלות לרשת את גליונות "העולם הזה" כמתנה לרגל יום הולדתו ה-90 של אבנרי. על הפנייה למוזס חתמו כלת פרס נובל עדה יונת (שהסכימה שהמכתב יודפס על נייר המכתבים שלה), חתן פרס נובל אהרון צ'חנובר, הסופר וחתן פרס ישראל א.ב. יהושע, המעצב זוכה פרס ישראל דוד טרטקובר ועוד.

"אורי חולם על העלאת גליונות 'העולם הזה' לאינטרנט, להנצחתם לעד", נכתב במכתב, שתוכנו פורסם על-ידי נפתלי רז באתר "על צד שמאל" ב-2013. "פרופ' ירון צור – 'אבי' האתר 'עיתונות יהודית היסטורית' מטעם הספרייה הלאומית – רוצה מאוד בהעלאת גליונות 'העולם הזה' לאתר הנ"ל, ומתחייב לעשות זאת מתקציבו. הזכויות של 'העולם הזה' מצויות, כידוע לך, בידי 'ידיעות אחרונות'. אנחנו מבקשים ממך, מר מוזס, להשתתף עמנו במתנה המיוחדת לאורי בן ה-90 – כהערכה לזכויותיו החלוציות והייחודיות בתחום העיתונות ובתחום המדיני – ולאפשר להעלות את 'העולם הזה' לאינטרנט. נעריך מאוד את הסכמתך, ונשמח לתת לה ביטוי פומבי – בעיתונך, ובכלל".

הבקשה לא נענתה. "במשך שבוע, בעל הבית של 'ידיעות' לא ענה", נזכר נפתלי רז בשיחה עכשווית עם "העין השביעית". "בתום שבוע צלצלתי למזכירתו, כי אף אחד לא יכול לקבל את הטלפון הישיר שלו, הסברתי לה את העניין, והיא הבטיחה לי שהיא מדברת איתו ותחזור אלי תוך יום – מאז עברו שנים, והיא לא חזרה אלי". רז, שיזם את הפנייה למוזס והיה אחד החתומים על המכתב, מציין כי הוא ועמיתיו אינם קשורים לארכיון החדש שעלה לרשת.

אירוע האשכבה לאורי אבנרי בבית-סוקולוב בתל-אביב, 22.8.2018. בפינה הימנית למטה ניתן להבחין בערימת הכרטיסים שהודיעו על הקמת הארכיון המקוון (צילום: פלאש 90)

אירוע האשכבה לאורי אבנרי בבית-סוקולוב בתל-אביב, 22.8.2018. בפינה הימנית למטה ניתן להבחין בערימת הכרטיסים שהודיעו על הקמת הארכיון המקוון (צילום: פלאש 90)

בשיחה עם "העין השביעית" מספר אחד ממפעילי הארכיון המקוון כי הקמת האתר היא הגשמה מאוחרת של רצונו של אבנרי. האיש, שביקש להתראיין בעילום שם, אמר שהאתר הוא יוזמה של כמה חברים שהחליטו לבצע מעקף: במקום לבקש את הגליונות ממוזס, הם סרקו אותם בעצמם.

"זה די סימבולי, כשמדברים על 'העולם הזה' – העיתון שבא לפתור את בעיית ההשתקה בתקשורת, 'השבועון המסוים', מושתק בעצמו גם בשנת 2018, כמעט שלושים שנה אחרי שהוא נסגר"

העבודה המפרכת – מדובר בכאלפיים גליונות – נעשתה כשאבנרי עוד היה בחיים. לפני כשבועיים, לאחר מותו, החלו להפיץ את הקישור לארכיון באמצעות מדיה חברתית.

הארכיונאי העלום מספר שנעשתה פנייה גם לכתבים מכלי תקשורת שונים, עם הצעה לפרסם ידיעות על עצם העלאת הגליונות לרשת – אך אף כלי תקשורת לא דיווח על היוזמה, למעט אזכור קצרצר במדור "ועדת המדרוג" ב"מוסף הארץ". "חוץ מזה, לא היתה שום התעניינות בתקשורת. דום שתיקה", הוא אומר. "זה די סימבולי, כשמדברים על 'העולם הזה' – העיתון שבא לפתור את בעיית ההשתקה בתקשורת, 'השבועון המסוים', מושתק בעצמו גם בשנת 2018, כמעט שלושים שנה אחרי שהוא נסגר".

דברי התודה למו"ל "ידיעות אחרונות", הוא מסביר, מבוססים על לוגיקה פשוטה: אם האתר עדיין ברשת, הרי זה משום שמוזס לא פעל להסרתו – ועל כן הוא ראוי לתודה. לטענתו, בין התגובות שהגיעו לאחר השקת האתר ישנן גם תגובות שמשבחות את מוזס. "קיבלנו כמה מיילים של גולשים שאמרו תודה, וכמה טוב שמוזס סוף-סוף שיחרר את הזכויות, ושהוא יצא אדם גדול", הוא אומר.