במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת שיחה עם העיתונאי ארי שביט, שנעלם מן העין לפני כשנתיים לאחר שעיתונאית אמריקאית בשם דניאל ברין סיפרה כי הטריד אותה מינית. הפרסום הבוקר ב"גלריה" נראה כמו ניסיון של שביט לצעוד צעד ראשון בדרך חזרה אל הזירה הציבורית. ניסיון מחושב, שהוכן היטב.
השיחה עם שביט נקראית כמעין וידוי, במובן הנוצרי של המלה. ואם כבר וידוי, אז אצל האפיפיור. מי שצועדת עם שביט יד ביד בחזרה אל עבר הזירה הציבורית היא אורית קמיר, פעילה פמיניסטית בולטת, משפטנית וחוקרת מגדר, שניסחה את הצעת החוק למניעת הטרדה מינית. אם היא תמחל לשביט, מי אנחנו שננטור טינה?
במסגרת הווידוי בתא של קמיר אומר שביט את כל האווה מריות הנדרשות: הוא ביקש סליחה מהעיתונאית ברין כמה וכמה פעמים, ו"רוצה להאמין שהתחלנו תהליך של פיוס". על טעויותיו הקשות בתפיסת העולם למד משיחה הרת גורל שערך עם בתו מיד עם פרוץ הפרשה. בעקבות השיחה הוא התחיל "לראות את העולם אחרת". הוא עשה בשנתיים האחרונות חשבון נפש (ובמילותיו: "חשבון של הנפש") והבין כמה דברים.
בעבר הוא טעה "טעות חמורה אשר נבעה מגבהות לב" ו"קריאה לקויה של המציאות" – הוא לא הבין שהוא ניצב בעמדת כוח. הוא ראה את עצמו "כפמיניסט". הוא לא ראה עצמו כ"חלק מן הממסד", הוא לא זיהה את עצמו "עם קבוצה הגמונית". נכון, הוא היה עיתונאי בכיר, סופר ומרצה מבוקש, אבל משום שלא היה "שר, מנכ"ל, אלוף, מפיק או אפילו עורך עיתון", חשב בטעות שהוא "מהאופוזיציה של החיים ולא מהקואליציה שלהם". לכן, הוא אומר, "לא הייתי מודע לכך שכאשר אני מפגין את מה שנתפס בעיני כחום, אני עלול לעורר בנשים תחושות קשות".
ועוד גילה שביט בשנתיים האחרונות כמה עובדות חדשות על שגרת חייהן של נשים בעולם. הוא לא היה "די מודע לכך שאתן [הנשים] חיות תחת עננה של איום". המודעות שלו לכך ש"גם במאה ה-21 נשים חוות אפליה, הטרדה וניצול היתה שכלית – לא רגשית". הוא נדהם לגלות "שמרבית הנשים עברו חוויות טראומטיות בגלל האופן שבו גברים התייחסו אליהן", ונדהם פעם נוספת כשגילה "עד כמה גם היום קשה להיות אשה ועד כמה העולם שבו אנחנו חיים עדיין מתאכזר לנשים".
למרות המחיר הכבד ששילם מרגע שהעיתונאית ברין פרסמה כי הטריד אותה מינית, שביט מסרב לתפוס את עמדת הקורבן ומדגיש: "הרגע ההיסטורי הזה הוא הרגע של הנשים – ואני לגמרי מקבל זאת. מי שחשובות באמת הן מיליוני המוטרדות אשר קולן סוף-סוף נשמע. אחרי אלפי שנים של אפליה ודיכוי, נשים מתעוררות ומשתחררות – ואני תומך בכך בכל לב. בגלל כישלון אישי שלי נקלעתי אל שטח האש של המהפכה. אבל בתהליך שעברתי לא היה כדי לשנות את העובדה שאני בעד המהפכה".
כיום, אומר שביט, הוא מנסה להיות "צמוד קרקע. צמוד לאמת. נטול בולשיט". לצורך כך הוא משתדל בין היתר "לצמצם את האגו ככל שניתן ולעשות ללא תמורה למען הכלל". עד כמה הצליח "לצמצם את האגו"? על הטקסט הבוקר, לצד שמה של קמיר, חתום גם שמו של שביט.
אורית קמיר (צילום מסך)
קמיר, מצדה, מסבירה לשביט ולנו מדוע רצתה לשוחח עמו ולפרסם את הדברים פומבית. לדבריה, היא התעניינה במקרה שלו מיד לאחר הפרסום הראשוני של טענות ברין בשל התגובה המיידית שלו, שבה לא תקף את ברין אלא התנצל והודיע שייקח פסק זמן ללימוד עצמי. "חשבתי שתגובתך לעדות היתה מכובדת, מכבדת וראויה", היא אומרת לו. "חשבתי שכך צריך לנהוג ושזו מטרתה של מהפכת התודעה המתרחשת בארץ ובעולם בנושא התקשורת בין המינים".
בהמשך הראיון מוסיפה קמיר שהמקרה של שביט ראוי לבחינה דווקא משום שבישראל יש חוק ברור שמגדיר מהי הטרדה מינית אסורה. "אני הייתי רוצה", היא אומרת, "שהדיון בארץ באירוע שלך – כמו בכל האחרים – יתייחס למה שהחוק שלנו מגדיר כהטרדות מיניות אסורות. שאנשים ישאלו את עצמם לגבי כל אירוע אם הוא נלכד בהגדרות החוק, או שהוא פשוט התנהגות לא הולמת. זה יוצר מִדרג של חומרה. לדעתי, המקרה הספציפי שלך לא נלכד בהגדרת החוק הישראלי, והדיון שהתרחש בישראל היה צריך לבחון את זה ולהביא את זה בחשבון, ולא לכרוך אותך אוטומטית יחד עם מי שכן עברו על החוק וביצעו הטרדות מיניות אסורות".
אורן פרסיקו על השיחה בין ד"ר אורית קמיר לארי שביט, פודקאסט "הארץ"
ברור אפוא מה המניעים של שני הצדדים, ובהחלט קיימת האפשרות ששביט מדבר לאורך כל השיחה עם קמיר בכנות, ללא כוונה מניפולטיבית. עם זאת, מהבחינה העיתונאית, השיחה בין קמיר לשביט פגומה. שביט אולי אומר את כל הדברים הנכונים, אבל הקוראים נותרים בחסר. מה לא נאמר בשיחה? מה שנטען על-ידי ברין ששביט עשה לה כשביקשה לראיין אותו.
כ-3,500 מלים יש בשיחה בין קמיר לשביט, אבל רק שורה אחת על מה שהתרחש בין שביט לברין: "המפגש ביניהם הסתיים ללא עימות, אך כעבור כשנתיים וחצי היא תיארה בעיתונה את התנהגותו באותו ערב כתוקפנית וגסה". כדאי, לכן, להזכיר נשכחות. הטענות המפורטות של ברין הן ההקשר הראוי לקריאת הווידוי של שביט.
דניאל ברין: שביט "שעט כלפי כמו חיית פרא, תפס את עורפי ומשך אותי כלפיו". הסטתי את ראשי כדי להימנע ממגע עם פיו והערתי שערב קודם דיבר בשבח אשתו. "יש לנו הסכם", אמר לי. "אבל יש לך ילדים, לא?", אמרתי לו, והוא חייך חיוך שובב ואמר: "כן, ועוד לא סיימתי"
לפי התיאור של ברין (תחילה פרסמה את עדותה ללא שם העיתונאי אך עד מהרה נודע כי התייחסה לשביט), עוד לפני שהחלה בראיון עמו שביט הוא שהפנה אליה סדרת שאלות, בהן שאלות אישיות על חייה. בין היתר שאל אותה אם הבחור שעמו הגיעה לאירוע לקידום ספרו ערב קודם לכן היה בן זוגה. "השאלות שלו גרמו לי אי-נוחות", כתבה ברין, אולם לדבריה היא לא נבהלה ושיערה כי היא בטוחה; אלא שאחרי שענתה על שאלה אחת באופן ש"ריגש אותו", שביט "שעט כלפי כמו חיית פרא, תפס את עורפי ומשך אותי כלפיו".
ברין תיארה כיצד הסיטה את ראשה כדי להימנע ממגע עם פיו והעירה לו כי ערב קודם לכן דיבר בשבחה של אשתו. "יש לנו הסכם", אמר לה שביט. "אבל יש לך ילדים, לא?", אמרה ברין, ושביט, לדבריה, חייך חיוך שובב ואמר: "כן, ועוד לא סיימתי". בהמשך, כתבה ברין, שביט הציע לה שיעלו לחדרו, "רק לדקה". "אנחנו לא חייבים להזדיין", אמר לה, "אני רק רוצה לחבק אותך".
"אני זוכרת כמה מופרך נשמע לי המשפט שבו ניסה להתחיל איתי, אף שבו זמנית הטיל עלי אימה", היא כתבה. לפי התיאור של ברין, שביט הציע לה עסקה מגונה – ראיון עמו תמורת בילוי לילי. לדבריה, הוא אף אמר לה כי הוא צפוי להגיע לארצות-הברית לעתים קרובות והציע לה להיות פילגשו בניו-יורק. היא קיבלה החלטה לעזוב את המקום במהירות האפשרית, אולם לדבריה שביט התעקש ללוות אותה למכוניתה וביקש לחבק אותה חיבוק פרידה. על החיבוק ברין לא פירטה, אך כתבה כי שביט "לא נרתע" מהיחס שלה כלפיו עד לאותו הרגע. הדרך מהמלון למכונית, כתבה ברין, היתה אחת הפעמים היחידות בחייה שבהן הרגישה מאוימת וחסרת אונים.
תחת הרושם של העדות הזו יש לקרוא את שיחת המחילה של שביט עם קמיר, ובעיקר את המשפט "לא הייתי מודע לכך שכאשר אני מפגין את מה שנתפס בעיני כחום, אני עלול לעורר בנשים תחושות קשות".
פריט מידע נוסף שנעלם מהשיחה של קמיר עם שביט הוא הסדרתיות של מעשיו. או, למצער, הסדרתיות של הטענות מפי נשים לגבי מעשיו. הזכר היחיד לכך ב-3,500 המלים שמתפרסמות ב"גלריה" קבור אי שם באמצע, במשפט "אני מצטער מעומק לב גם על כך שגרמתי לנשים נוספות מועקה – והתנצלתי על כך בפומבי".
על אילו נשים נוספות מדובר? ומה היתה אותה "מועקה"? ובכן, אחרי שברין פרסמה את הסיפור, פורסמה עדות נוספת מפי עובדת בשדולה האמריקאית ג'יי סטריט שהיתה בת 29 בעת האירוע. לטענתה, שביט התנהג באופן בלתי הולם גם כלפיה. כשלחץ את ידה, טענה, הוא למעשה מזמז את היד. בהמשך ביקש להיפגש עמה בישראל, וכשהשיבה שתשמח להיפגש איתו במסגרת עבודתה בישראל, השיב: "לא, לבד". כשאמרה שאולי תוכל להיפגש לקפה השיב: "לא, אני רוצה לשתות איתך".
שתי עדויות נוספות צצו כמה חודשים לאחר ששביט יצא לפסק זמן של לימוד עצמי. הן הפכו פומביות בדצמבר 2017, משום שאז שביט ניסה בפעם הראשונה לחזור לזירה הפומבית באירוע לקידום ספרו בניו-יורק. אחרי שנודע דבר האירוע העידו שתי נשים נוספות שגם אותן הטריד בשנים שלפני כן, כשהיו בנות 20 ו-22. האחת טענה כי כשלחץ את ידה ניסה לנשק אותה בפיה, ואחרי שהסיטה את הראש הצדה יצא שנישק אותה בצד פיה. השנייה טענה שכשהצטלמה לצדו שלח את ידו אל עבר גבה התחתון ושפשף אותה. היא טענה שהמגע שלו היה "יותר גפפני מכל מה שאי פעם חוויתי ממבוגר שאינני מכירה", והוסיפה שהיא "זוכרת שידו הרגישה מאוד גדולה". לדבריה, אחרי כמה חודשים ראתה אותו באירוע, הוא ניגש אליה ואמר: "אני זוכר אותך". כעת גם אנחנו זוכרים אותו.
ועוד הערה על הראיון עם שביט
הקריאה בשיחה בין קמיר לשביט בגרסתה המודפסת מעוררת תחושה מוזרה. היא נפרסת על פני שלוש כפולות של מוסף "גלריה", אך נדפסת בלי שתוקדש לה כפולת עמודים אחת שלמה. כל הטקסט מתפרסם אך ורק בעמוד הימני של כל כפולת עמודים, כשהעמודים השמאליים מכילים מודעות.
הראיון של אורית קמיר עם ארי שביט, "גלריה", 6.7.2018
זאת ועוד, אף שבראש הגרסה המקוונת של השיחה מופיע תצלום יפה (אבישג שאר-ישוב) של המפגש בין קמיר ושביט, הגרסה המודפסת נטולת כל תצלום. לא של המפגש ביניהם, לא תצלומי ארכיון נפרדים, לא תצלום של ברין, פשוט כלום. ההחלטות העריכתיות הללו (עורכת מוסף "גלריה" היא ליסה פרץ) מעוררות גם אצל קורא לא מיומן תחושה של טיפול חריג, שלא לומר לקוי במכוון, בטקסט.