וילהלם ט' רוט – "ויל", בפי חבריו – היה סוג של סיפור הצלחה. כמומחה להסברה וליחסי ישראל-אירופה ומתנגד בולט ורהוט לקמפיין ה-BDS העולמי, רוט היה מרואיין מבוקש ובעל טור שלא הסתפק בתקשורת ההמונים אלא גם ניסה (והצליח) להשמיע את מה שהיה לו לומר באוזניהם של נבחרי ציבור, ובאופן אישי.
כלי תקשורת מרכזיים – חדשות ערוץ 2, "ישראל היום" – פרסמו דיווחים שהתבססו על מידע שמסר. עיתונאים, בעיקר כאלה המזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית, דאגו להחניף לו. אראל סג"ל, למשל, כינה אותו בגלי-צה"ל "משרד חוץ בפני עצמו". דרור אידר, פובליציסט "ישראל היום", שיבח את "פעילותו האדירה למען ישראל". "אני ממש אוהבת אותך", התוודתה אמילי עמרוסי באוזני רוט מול מצלמות ערוץ 10 – ששידרו את המחזה בשידור חי. עמיתה לתוכנית, יועז הנדל, נפרד ממנו באיחולי הצלחה מחויכים.
גדעון דוקוב (צילום מסך מתוך התוכנית "לונדון את קירשנבאום")
בתחילת החודש הגיע תור הזהב של רוט אל קצו. כתבת תחקיר שפרסם גדעון דוקוב באתר nrg העלתה כי בניגוד למצג שיצר הצעיר בחליפה, הוא אינו בדיוק מי שהוא טוען שהוא. הכתבה פירקה את התדמית המלאכותית שיצר לעצמו רוט בשנים האחרונות והפריכה חלק ניכר מההישגים שבהם התפאר האיש, ושבזכותם התקבל בישראל כמסבירן מצטיין שעושה חיל למען המדינה באירופה. בראיון ל"קול העין", תוכנית הרדיו של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, סיפר דוקוב גם על היכרותו האישית עם איש ההסברה שהצליח להתל גם בשר ההסברה, גלעד ארדן. הדברים המובאים כאן מפיו הם גרסה ערוכה של השיחה הרדיופונית.
דוקוב סיפר ששמע על רוט לראשונה לפני כשנה, ושכמה חודשים לאחר מכן גם הזדמן להם להיפגש. מאז פגש אותו עוד כמה פעמים. "צריך לומר, מדובר בבחור מאוד מעניין ומרשים, מאוד קומוניקטיבי ומבין עניין, שכמעט תמיד מסתובב עם חליפות – מין חזות אירופאית כזאת שהיא מאוד מוזרה פה בלבנט, אבל הוא מאוד אוהב את הארץ. כל פוסט שלו מסתיים במלה 'פטריוטיות'. הוא הציג את עצמו כמי שבילה את רוב שנות ילדותו באוסטריה, שמכיר את האירופאים מקרוב ורואה כשליחות את הצורך לקרב בין ישראל ואירופה", סיפר דוקוב.
"צריך לומר שהיה בו משהו מוזר כבר מההתחלה", המשיך דוקוב. "קודם כל, כשבאים לסיור או למפגש וכולם מגיעים בסך-הכל בלבוש יומיומי – ומישהו אחד מגיע תמיד על חליפות ועניבות – יש בזה משהו מוזר. כשנפגשתי איתו שאלתי אותו סתם, 'מה הסיפור שלך, איפה נולדת, מה עשית'. בדרך כלל כשאתה שואל מישהו שאלה כזאת, הוא לא מתחיל את הסיפור מגיל אפס – ואצלו, ככה התחיל הסיפור. הסיפור שלו היה סיפור מאוד ייחודי על נצר למין משפחת אצולה יהודית אוסטרית שבה נהוג שהבן הבכור נשלח לפנימייה צבאית בגיל חמש-שש ומבלה שם את רוב שנותיו – ורק לאחר מכן, בגיל תיכון, עלה לארץ, הלך לצבא ומשם התחבר למדינה".
דרור אידר על "ויל רוט", טוויטר, 25.4.16
בהמשך, סיפר דוקוב, יצא לו לשוחח עם אנשים שתהו איך זה שמעולם לא שמעו על המשפחה המיוחסת והמיוחדת. לאחר מכן החלו לעלות גם תהיות בנוגע לעשייה המקצועית שייחס לעצמו האיש. הספקות הרציניים הראשונים עלו אצל פעילי הסברה שעבדו עם רוט שכם אל שכם, בארגון שהקים ("המרכז לקידום יחסי ישראל-אירופה") ובארגונים מקבילים העוסקים בתחום.
"פתאום שמו לב שיש פער מאוד גדול בין מה שהוא כותב ואומר לבין מה שהם רואים בפועל", הסביר דוקוב. "הוא הרי דיבר הרבה מאוד על קשרים שיש לו בדרגים מאוד בכירים באירופה – ובפועל היו פה ושם רק פעילים זוטרים שאולי הכירו אותו או שמעו עליו.
"לאט-לאט זה נעשה יותר רציני: הם פגשו ושוחחו עם אנשים מכל מיני מדינות, שאמרו להם שהם לא שמעו עליו – אנשים שהוא הציג ככאלה שנמצאים איתו בשיתוף פעולה. במקרה הטוב, הם אמרו, מדובר במישהו ש'דיבר איתנו והבטיח לנו כל מיני הבטחות, ומאז נעלם'. ואז הם התחילו לחפור קצת יותר לעומק, וגילו בין השאר שהבחור בכלל יליד גבעתיים וככל הנראה גדל בארץ, ושרק ב-2012 הוא שינה את שמו ל'וילהלם רוט'. השם המקורי שלו היה משה טל חרותי".
"ראו שהבחור מבין אירופה"
בחודשים ובשנים שלפני חשיפת זהותו הספיק רוט-חרותי לצבור רקורד תקשורתי מרשים: הוא פרסם טורים באתרי אינטרנט מובילים דוגמת ynet ו-mako, התראיין בטלוויזיה המסחרית (כולל לרשת אל-ג'זירה), בתחנות רדיו ארציות ובשלל כלי תקשורת מגזריים, והיה גם בעל טור קבוע באתר הימני "מידה". גם ב-nrg, האתר בבעלות שלדון אדלסון שבו ראה אור התחקיר, הוא צץ כמרואיין כמה וכמה פעמים.
מי שבחן את הרקע הפוליטי של העיתונאים ששיבחו את רוט היה יכול להתרשם שהוא איזה שתול של ארגוני השמאל – אבל למרבה הפלא, לפחות לפי התחקיר שלך, זו ככל הנראה לא הסיבה להתחזות. הצלחת להבין מה הניע אותו?
"לא הצלחתי. לצערי, מאז שהתחקיר יצא הוא נעלם, כולל לחברים קרובים שלו. הזכרתם עיתונאים, אז אפשר לציין שגם אלדד בק מ'ידיעות אחרונות', שמתגורר בגרמניה ומכיר טוב את הפוליטיקה האירופית, באיזשהו מקום גם נפל ברשת. יצא לי לשוחח על זה עם ברק רביד מ'הארץ', שאמר שהוא לא הסכים עם הדעות של הבחור – אבל שהוא בהחלט הפגין ידע. הידע של רוט לא היה מושלם, כמו שהגרמנית שלו לא היתה מושלמת – כולם שמו לב לזה – אבל ראו שהבחור מבין אירופה. הפרשנויות שלו לא היו חסרות קשר למציאות.
"מתוך הפעילות שהוא דיווח עליה, אולי אחוז אחד התקיים במציאות – כל מיני קשרים עם פעילים מקומיים, לא מעבר לזה. לגבי המניע – קשה לדעת. באמת היו מחשבות על כך שהוא שתול של מישהו מארגוני השמאל, בסגנון 'עד-כאן' רק מהכיוון ההפוך – אבל לא מצאתי לזה הוכחות, וגם נדמה שזה לא הסיפור. רמת הטעויות שהוא עשה קצת מחשידה. זו גם הסיבה שנשקלה המחשבה על ארגוני ביון מהארץ או מחו"ל, שאולי גם הם ניסו להסתנן לארגוני הימין".
ויל רוט באולפן "הפטריוטים" בערוץ 20, עם חברי הפאנל ארי שמאי וליאת רון (צילום מסך)
ויל רוט מתראיין לאל-ג'זירה (צילום מסך)
ויל רוט באולפן "ישראל היום", עם המנחה ליטל שמש (צילום מסך)
מה לגבי כסף? ענף ההסברה מגלגל הרבה כסף, ועכשיו גם המדינה מזרימה מיליונים.
"יכול להיות שזה מה שהניע אותו, אם כי קשה לדעת. הוא היה בפגישה במשרד של גלעד ארדן וניסה להוציא מהם כסף, אבל אני לא יודע אם זה היה מצליח – כי בסופו של דבר במשרדים ממשלתיים יש יועצים משפטיים וצריך להביא אלף ואחד מסמכים וטפסים. קשה לי להאמין שזה מה שהניע אותו. על פניו, לי נדמה שזה קשור יותר לכבוד וליכולת להתחכך עם כל מיני אנשים, ואולי אפילו בעיה נפשית מסוימת, ברמה כזו או אחרת. אחד הדברים שאיפיינו אותו היה הרבה מאוד סיפורי נשים – לדבריו, חוץ מלהסתובב בכל העולם, היתה לו 'אשה בכל נמל' או משהו כזה. לפי מה שאמרו כל מיני אנשים, זה דבר שקצת מאפיין סוג מסוים של בעיות נפשיות, של אנשים שיש להם צורך אובססיבי לשקר".
אתה מזכיר בכתבה פעילים שסייעו לך בעבודת החשיפה. מה היה תפקידם?
"אלו אנשים שעבדו איתו, או במקביל אליו, וכל אחד בשלב מסוים בנפרד הריח דברים מוזרים. חלקם המשיכו לשתף איתו פעולה ובמקביל תיעדו, חלקם נמנעו משיתוף פעולה והתחילו לחפור – וצריך לומר שהם הגורם המרכזי שהעלה את הממצאים. הם עבדו גם בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד פעילים בחו"ל. כל אדם שהוא הצהיר על עצמו כאילו הוא דיבר איתו או פגש אותו – הם הרימו אליו טלפון ובדקו את זה, ובדרך כלל גילו שאין מאחורי זה כלום".
נפגעת ממנו ברמה האישית?
"לא. ישבתי איתו פעם לבירה, היה מאוד נחמד, לא היתה לי שום פגיעה אישית ממנו. ברמה העיתונאית לא יצא לי להסתמך עליו, ובדיעבד זה גם הפיל לי כמה אסימונים: היו כמה פעמים שביקשתי ממנו ליצור לי קשרים מסוימים, למשל לכתבה שהכנתי על גרמניה, ואיכשהו תמיד החברים שלו לא היו זמינים. כך שברמה העיתונאית לא היתה איזו פגיעה. יצא לי אמנם לפגוש אותו בכל מיני מקומות, להכיר אותו לאנשים, סיפרתי עליו לאחרים – יש בזה משהו לא נעים, אבל לא מעבר לזה".
בוא נחזור רגע להיטמעות שלו בתקשורת. יכול להיות שזה הצליח משום שהוא זיהה מה הקו המערכתי של כלי התקשורת וניסה להשתלב בו?
"זה לא החיפוש אחרי קו. הוא הציע משהו שלא קיים – בסופו של דבר, מי שמסקרים היום את אירופה בישראל עושים את זה בדרך כלל מצד שמאל, ויש איזה מחסור במישהו שיסתכל על העניין מזווית ימנית".
הוא זיהה ואקום.
"התארחתי עם הסיפור הזה גם אצל ירון לונדון בערוץ 10 – וירון אמר בשידור, 'גם אנחנו חשבנו להביא אותו, כי אין מי שמאיר את הזווית הזאת על אירופה'. אם הזווית הזאת נכונה או לא נכונה – על זה אפשר לדון. ירון היה בוודאי מתווכח איתו, הוא הרי לא מסכים עם הגישה הזאת, אבל הזווית הזאת לא נמצאת. נדמה לי שהתמיכה שהוא זכה לה הגיעה גם מתוך הוואקום הזה".
* * *
כפי שסיפר דוקוב בראיון, מאז פרסום הכתבה ב-nrg הפסיק רוט-חרותי את פעילותו הציבורית. כמה מהעיתונאים והפעילים שבהם היתל הספיקו מאז לעדכן את קוראיהם על מחשבותיהם בעקבות התקרית המביכה. "אין מה לדבר, ויל רוט הוא איש רעים להתרועע, ברנש מקסים עם חיוך שובה שהצליח לעבוד על רבים. גם עלי", כתב עליו אראל סג"ל ב"מקור ראשון".
ציוץ של אוריה כנף בטוויטר. הצליח לסחוט התייחסות משועשעת מחברת-הכנסת (צילום מסך)
"האמת שחשדות היו לי מזמן. חשבתי שהוא מנפח ומגזים ולכן לקחתי מרחק. אך התחזות שכזו לא העליתי בדעתי", צייץ עמיתם של דוקוב וסג"ל, הכתב המדיני של "מקור ראשון" אריאל כהנא. עורכי אתר "מידה" עדכנו את הקוראים על מחיקת מאמריו של האיש. בערוץ 20, שם התארח רוט-חרותי כמה פעמים בשידור, ניסו להסביר: "הרגשנו למעשה שהוא הפה שלנו במקומות שבחיים לא נוכל להגיע אליהם, כי אנחנו לא נולדנו למשפחת האצולה 'פון-רוט'", כתב בעל הטור יונתן שי.
מעבר להכחשה הכללית שניפק לכתבה של דוקוב ב-nrg, רוט-חרותי עצמו אינו מגיב, וגם לא מתבטא באמצעות חשבונותיו ברשתות החברתיות. נסיונות חוזרים ונשנים של "העין השביעית" לשוחח עמו כדי לקבל את תגובתו עלו בתוהו.
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס 106FM מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". מפיקה: רתם שרעבי. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.
