העיתונאי אהוד אשרי מת הערב ממחלת הסרטן. בן 56 היה במותו. לאורך חייו כתב וערך במגוון כלי תקשורת, מעיתון הסטודנטים "פי האתון" ועד לעיתון "הארץ".

בשנות השבעים שימש כעורך חדשות ב"קול ישראל", אחר כך כתב ב"כותרת ראשית". בהמשך שימש כעורכו הראשי של "כל העיר", עורך המוסף השבועי של "חדשות", ועורך המשנה של "העיר". מ-1996 היה חבר מערכת "הארץ". תחילה כפרשן תקשורת, ומ-1997 כעורך "מוסף הארץ". בשנת 2004 נתמנה לתפקיד מבקר הטלוויזיה של העיתון, תפקיד בו התמיד עד לשבועות האחרונים לחייו, כשנוסף על כך כתב טור שבועי ומאמרי דעה בנושאים שוטפים.

נוסף לעבודתו העיתונאית פירסם חמישה ספרי פרוזה, לימד תקשורת במכללת ספיר ובבית-הספר לתקשורת של המכללה למינהל.

"אודי היה העורך שלי כמה וכמה שנים", סופד לו העיתונאי אביב לביא, "ואני לא חושב שעיתונאי יכול לאחל לעצמו יותר טוב מזה. כאדם שהטקסטים שהוא כותב יקרים לו, קשה לי להפקיד אותם בידיים של אחרים. אבל כשהפקדתי אותם בידיים של אודי הרגשתי בטוח, ומבחינתי אין דבר יותר טוב מזה להגיד על עורך בעיתונות".

"אני חושב שהוא היה מהבודדים שהם מולטי טאלנט, במובן של גם עריכה וגם כתיבה. היה לו את זה בשני המישורים ובגדול. הוא ידע לעשות את החיבור המאוד מורכב בין עיתונות גבוהה לעיתונות הנקראת נמוכה. היכולת להתעסק בדברים הפשוטים, באופרת סבון של החיים, אבל בצורה אינטליגנטית ומכבדת".

"ככותב היה לו שילוב די נדיר בין יכולת לנסח עמדה ביקורתית ולנתח סיטואציה בצורה בהירה וקולחת, לבין זה שהיה לו המון אינטגרטי והיה ברור לך שאין שום דבר זר מאחורי המילים. לא חשבונות ולא לחצים, שזה מה שהוא חושב נקודה".

"אודי היה עיתונאי מצוין וכותב מחונן", אומר הלילה רוגל אלפר, מי שהחליף את אשרי בעריכת מוסף "הארץ". "הוא היה עיתונאי עם ערכים, היו לו סדר יום ושליחות חברתית, אבל מה שהיה נפלא בו זה שבמקצוע הזה, שהוא מקצוע עם שגרת עבודה אכזרית, שאנשים נעשים בו עצבניים וקנאיים, אודי היה קודם כול אדם טוב, אדם ישר, מפרגן, עוזר ומייעץ. הוא היה איש שיחה נפלא. אני למדתי ממנו בעיקר על מערכות יחסים, על אינטימיות. בשבילי הוא היה חבר יותר משהיה עורך".

"אודי אשרי היה קול צלול מאוד, קול נוקב ואמיץ, בתוך מערכת תקשורתית שלעתים קרובות מימיה עכורים", אומר על אשרי נחום ברנע. "הוא היה עורך מחונן של מוסף 'הארץ' וכתב רומנים מרתקים על מציאות החיים כאן, אבל עיקר תרומתו לתקשורת הישראלית מצוי, קרוב לוודאי, ברשימות הביקורת שפירסם - ביקורת טלוויזיה וביקורת עיתונות ובשנים האחרונות גם רשימות פוליטיות לעמודי הדעות ב'הארץ'".

"כתיבה על תקשורת היא תחום תובעני, שמחייב מהירות-תגובה, שנינות, ומזג שיפוטי. אוי לו למי שזוכר בעת כתיבה את החשבונות החיוביים או השליליים שצבר עם האיש שהוא כותב עליו, שלפעמים הוא שכן לחדר במערכת או חבר מבית-הקפה. הלחצים עצומים. השחיקה מהירה. התגובות על כל מילה טעונות אמוציה, והעונש על כל טעות כבד. אודי ידע לחצות את מסך העשן הזה בגבורה, ולגבש את עמדתו ללא משוא פנים. הוא היה איש רציני שהתמודד עם מקצוע שמתקשה להעריך רצינות".

"הוא נפטר בגיל צעיר להרגיז, בשיא חוכמתו. כקורא, הוא יחסר לי מאוד. הוא יחסר לי עוד יותר כסמכות מקצועית".