התוכנית ה-97 של "קול העין", הפעם בהגשת איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל, נפתחת בשיחה עם הבמאי אליאב לילטי, המתעד בשנתיים האחרונות את פעילי תנועת באים-לבנקאים. לפני חודשים אחדים נחקר לילטי באזהרה לאחר שצילם בחניון בית-המשפט פעילים שהלכו אחר רקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי, וקראו כלפיה קריאות גנאי. "רקפת הגישה תלונה למשטרה – וכל מי שתויג בפייסבוק, או כל מי שבמשטרה יודעים מיהו, החליטו להרחיק אותו לשלושים יום. אני הייתי אחד מהם", הוא מספר.

בעקבות התלונה שהגישה מנכ"לית בנק לאומי זומן לילטי לחקירה באזהרה ונאסר עליו ליצור קשר ולהתקרב לשאר הפעילים – מושאי סיקורו, העומדים במרכזו של סרט שעליו הוא עובד. המצב הקפקאי שאליו נקלע נפתר לאחר שאיגוד הבמאים התגייס לעזרתו ומימן לו ייצוג משפטי.

המקרה של לילטי לא זכה לסיקור תקשורתי, ולדבריו הדבר מאפיין את היחס הכללי של תקשורת הזרם המרכזי למחאה נגד מנהלי הבנקים: אי-סיקור במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע סיקור שנועד לייצר דה-לגיטימציה. "ההחלטה הזאת נובעת מהסיבה הכי קלישאתית, ידועה וצפויה – קשרי הון-שלטון", הוא אומר. "הבנקים הם הגוף הכי חזק בישראל".

אליאב לילטי: "ניסיתי לפנות לרקפת רוסק-עמינח בכל מיני ערוצים – ובכל הערוצים היא סירבה. אנקדוטה משעשעת: ציון קינן, בכל פעם שהוא רואה אותי עם מצלמה, פשוט נמלט"

לילטי מתעד את פעילי באים-לבנקאים מתוך הזדהות עמוקה, אם כי לדבריו הוא לא רואה עצמו כפעיל. לדבריו, במקרה היפותטי שבו יתעד פעיל שיפעל באופן פסול, הוא מעריך שלא יימנע מלפרסם את הצילומים. כשהוא נשאל האם ראיין את הצד השני, את הבנקאים, הוא משיב: "לא. מאוד ניסיתי, ניסיתי לפנות לרקפת רוסק-עמינח בכל מיני ערוצים, ואני מכיר הרבה ערוצים – ובכל הערוצים היא סירבה. אנקדוטה משעשעת: ציון קינן, בכל פעם שהוא רואה אותי עם מצלמה, פשוט נמלט".

המרואיין הבא הוא יזהר באר, מייסד ארגון קש"ב, המספר על "פרות קדושות" – פודקאסט ובלוג בנושאים היסטוריים, שבשבועות הקרובים יוקדש לעיסוק בעובדות נשכחות ומוכחשות על כיבוש רצועת עזה והשליטה הישראלית בתושביה. המטרה המרכזית של הפרויקט, הוא אומר, היא להציג עובדות לא ידועות על נרטיבים ומיתוסים מההיסטוריה הישראלית שהתקבעו בתודעה הציבורית באופן מסולף.

אריאל שרון, 1967 (צילום: מיכה האן, לע"מ)

אריאל שרון, 1967 (צילום: מיכה האן, לע"מ)

בפרק הראשון (מתוך שבעה) מראיין באר שני מושלים צבאיים ששלטו בעזה לאחר מלחמת ששת-הימים, המספרים לו על הוצאות להורג וירי בשבויים שביצעו חיילי צה"ל – מעשים שחלקם בוצעו תחת אחריותם של המרואיינים, או בהנחייתו של אריאל שרון, מפקד פיקוד הדרום דאז ולימים ראש הממשלה שהוציא את ישראל מרצועת עזה.

אלפי ישראל שמסתובבים בינינו היו עדים לדברים כאלה במסגרת שירותם הצבאי, ובכל זאת עדויות מהסוג הזה נחשפות בתקשורת רק לעתים רחוקות. למה לדעתך לא מדברים על זה?

"בשביל להשיב על זה צריך לדבר על 'מהו מיתוס'. מיתוס הוא סיפור שמידת אמיתותו לא נבדקה עד הסוף, אבל הצליח להשתרש בצורה מאוד עמוקה בתודעה הציבורית. יש מטען שלם של צרכים פסיכולוגיים שלנו, כבני אדם – לא להיות בדיסוננס, כלומר להאמין או להסכים עם סיפור שלא מקשה עלינו מבחינה נפשית, רגשית ופסיכולוגית".

זה לא רק עניין של פסיכולוגיה ומיתוסים וערכים ותפיסות עולם. יש גם את החוק היבש – הצנזורה הצבאית נוהגת לצנזר דיווחים על הרג שבויים, ואתה בפודקאסט מזכיר כמה וכמה מקרים כאלה, וגם אומר ששרון עודד את החיילים שלו להרוג שבויים. פנית לצנזורה עם החומרים לפני שפרסמת?

"במקרה הזה לא פניתי, אבל אני יכול להסביר למה. אם הייתי עוסק בסוגיה של הכור האטומי, אני מניח שהייתי מגיש ללא היסוס. אנחנו חיים בעידן האינטרנט – המון-המון מידע מתפרסם, וחלק עצום ממנו הוא מידע מסולף, 'פייק ניוז', שקרים, דיסאינפורמציות, מניפולציות וכדומה – כולל על-ידי השלטון. מנקודת מבט דמוקרטית, פלורליסטית, יש דברים שאנחנו לא רק יכולים להביא לידיעת הציבור – אנחנו חייבים להביא אותם לידיעת הציבור, ולהילחם כדי שהם ייכנסו לתודעה".

מבט על הקריה למחקר גרעיני בדימונה, 13.8.16 (צילום: משה שי)

מבט על הקריה למחקר גרעיני בדימונה, 13.8.16 (צילום: משה שי)

התוכנית נחתמת בשיחה עם ד"ר רונן ברגמן, על מסמך שנחשף השבוע בארצות-הברית ולאחר מכן בישראל – ובכך קבר הוראת צנזורה בת 17 שנה. ברגמן סיפר כיצד בשנת 2000 נפגש עם יצחק יעקב (יצה), תת-אלוף במילואים שהיה ממקימי מערך פיתוח אמצעי הלחימה של צה"ל, שסיפר לו ולחוקר מדיניות הגרעין ד"ר אבנר כהן על מה שעד אז היה בגדר שמועה בלבד: לקראת מלחמת ששת-הימים הוכן תרחיש שלפיו אם מדינת ישראל תעמוד בפני תבוסה, היא תפוצץ מתקן גרעיני על הר בסיני בתקווה שהמגמה תתהפך. הכינוי שניתן לתוכנית היה "מבצע שמשון".

הניסיון של ברגמן לפרסם את המידע הצית שרשרת של אירועים שלאחר מכן עמדו במרכזו של סרט, "ממלכת הסוד" בבימויו של ניר טויב. "אבנר כהן, שחוקר את פרויקט הגרעין הישראלי, פגש את יעקב ואחר-כך הזמין אותי לפגוש אותו בניו-יורק בסוף שנת 2000", מספר ברגמן. "הכנו במקביל שני מוצרים: כתבה מאוד גדולה ל'ידיעות אחרונות', שסיפרה את הסיפור של 'מבצע שמשון' וגם סיפורים נוספים, וסרט דוקומנטרי שהיה אמור להיות מוקרן בערוץ 10.

רונן ברגמן: "בעצם, אני לא יכול לספר לכם מה יצחק יעקב אמר לי. אני יכול להגיד לכם מה ה'ניו-יורק טיימס' מדווח שיצחק יעקב אמר לי. אני לא יכול לצטט מתוך תמליל השיחה שלי עם יצחק יעקב, אבל אני יכול להגיד לכם מה כתוב בתמליל של השיחה שמפרסם מרכז וודרו וילסון"

"הגשנו את זה לצנזורה, ואז החל מחול שדים: הצנזורית דאז, רחל דולב, מעלה בתפקידה. היא לקחה את הכתבה ואת הסרט, מסרה אותם ליחיאל חורב, המלמ"ב – שנחשב אז לאיש המפחיד, המאיים, מעין ג'יי אדגר הובר – שהשתמש בסיפור הזה כדי לבסס את מעמדו. הוא רצה להיות ראש רשות ביון רביעית, והפך את הדבר הזה לפרשה ענקית. במקרה יצא שאני, שבאותו זמן חייתי באנגליה, וגם יצחק יעקב, שחי בארצות-הברית, היינו בארץ. הוא נעצר, ולקחו אותנו לחקירה ואיימו שיעמידו אותנו לדין באשמת ריגול".

יחיאל חורב איים עליך אישית?

"כן. אנשיו הוציאו אותי מפיקניק בפארק הירקון ולקחו אותי אליו למשרד. הוא אמר: אם לא תמסרו עכשיו את כל החומרים, אם לא תיתן לי רשימה של כל האנשים שעסקו בסרט ובכתבה, כולל האנשים שרק ראו את החומרים, אם לא תחתום על טופס שבו אתה בעצם מודה בביצוע של עבירת ריגול – אנחנו נעצור אתכם, נחקור אתכם בשב"כ ונעמיד אתכם לדין על ריגול. הוא קיבל על זה גיבוי מלא מכל המערכת – הוא הלך לשר הביטחון פואד בן-אליעזר, הוא קיבל גיבוי מכולם.

"מי שספג את רוב האש היה יצחק יעקב, גיבור ישראל, שנעצר, הועמד לדין, ישב שנתיים במעצר בתל-השומר – הוא היה אחרי ניתוח לב פתוח, הוא כמעט מת – שמו אותו תחת שמירה עם ארבעה שומרים 24 שעות ביממה, שלא יהיה במגע עם העולם, כשהוא בעצמו משלם על השמירה עליו, קוברים את שמו בסיפורים שלא היו ולא נבראו – ובסוף, אחרי שנתיים הוא זוכה מכל האשמות הריגול, הורשע רק על-פי הודאתו במסירת מידע למי שאינו מורשה, עבדכם הנאמן, ויצא בעונש קל".

לפני ימים אחדים, כמעט שני עשורים לאחר מכן, פורסמה ב"ניו-יורק טיימס" ובאתר של מרכז וודרו וילסון כתבה על הראיון שקיים אבנר כהן עם יצחק יעקב, והסוד נחשף. בעקבות הפרסום בארצות-הברית התירה הצנזורה הצבאית גם לכלי תקשורת ישראליים לדווח על "מבצע שמשון" – אבל לא בלי מגבלות.

רונן ברגמן: "זו הזדמנות נדירה לבחון את ההערכה של הצנזורה ושל גורמי הביטחון הרלבנטיים, שאמרו בדיוק על החומר הזה שאם הוא יתפרסם יקרו דברים נוראיים למדינת ישראל. הנה זה קורה, והאם קרו כל הדברים האלה? התשובה היא לא"

"בעצם, אני לא יכול לספר לכם מה יצחק יעקב אמר לי", אומר ברגמן, "אני יכול להגיד לכם מה ה'ניו-יורק טיימס' מדווח שיצחק יעקב אמר לי. אני לא יכול לצטט מתוך תמליל השיחה שלי עם יצחק יעקב, אבל אני יכול להגיד לכם מה כתוב בתמליל של השיחה שמפרסם מרכז וודרו וילסון".

לדבריו, פרסום העובדות שעד עכשיו נחשבו מידע סודי שפרסומו יגרום נזק אדיר לבטחון המדינה - יאפשר לברר את תוקף טענותיה של הצנזורה הצבאית. "זו הזדמנות נדירה לבחון את ההערכה של הצנזורה ושל גורמי הביטחון הרלבנטיים – המלמ"ב, הוועדה לאנרגיה אטומית – שאמרו בדיוק על החומר הזה שאם זה יתפרסם יקרו דברים נוראיים למדינת ישראל. הנה זה קורה, והאם קרו כל הדברים האלה? התשובה היא לא".

לסיום מתייחס ברגמן לסוגיה אחרת – פיטוריו של העיתונאי דן מרגלית, חברו, מ"ישראל היום". "ראיתי אצלכם, באתר 'העין השביעית', ביקורת חריפה מאוד על דן מרגלית. דן – מורי ורבי, חברי הקרוב, אב רוחני שלי – בעיני הוא אחד העיתונאים הכי אמיצים במדינת ישראל", הוא אומר.

"בעבר באו אליו בטענות ואמרו לו 'אתה קרוב לאולמרט', והוא אמר: 'תביאו לי הוכחות שהאיש מושחת ואני אכנס בו'. ובדיוק זה מה שקרה. ברגע שהוא הגיע למסקנה שאולמרט הוא איש לא ישר ולא ראוי, הוא הוביל מאבק וויתר על הרבה מאוד – גם על חברים וגם על קשרים. לא קל לוותר על מקור בדרגה של ראש ממשלה, שאתה מדבר איתו כל יום בלילה, ואני אומר את זה מעדות ראייה.

"ואחר-כך 'ישראל היום', מקום עבודה מאוד מפרנס, מאוד חשוב במדינת ישראל, ששומעים וקוראים – לאורך תקופה מאוד ארוכה הוא ידע שחרב הפיטורים מרחפת מעליו וששרה נתניהו דורשת לפטר אותו, והוא עושה את זה [מותח ביקורת על בנימין נתניהו] עוד פעם ועוד פעם, ויודע שמטה לחמו תלוי בדבר הזה – אין בעיני מעשה עיתונאי, ערכי, מוסרי ומקצועי אמיץ יותר מהמעשה הזה".

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.