אריה דרעי, שר הפנים והשר לפיתוח הנגב והגליל, מחלק את תקציבי הפרסום של משרדיו הממשלתיים באופן מפלה – כך טוענת שרי רוט, פרשנית פוליטית ומו"לית אתר החדשות "חרדים 10". רוט אמרה את הדברים בראיון לתוכנית "קול העין", שבו מתחה ביקורת חריפה על השר וטענה כי כלי תקשורת כמו רדיו קול-ברמה או "חרדים 10" סובלים מחרם פרסומות משום שהם מסקרים את יריבו של דרעי, אלי ישי. דוברו של דרעי מסר הכחשה כללית של הדברים ואמר כי מדובר ב"טענות סרק".

רוט השתתפה בתחילת החודש בכנס של "העין השביעית" והשדולה לחופש העיתונות, ושם טענה כי ישנם יחסים פסולים בין גורמים פוליטיים לאנשי תקשורת חרדיים, וסיפרה על צנזורה ועל אווירה של פחד. בראיון שקיימה עם מנחי "קול העין" איתמר ב"ז ונמרוד הלברטל פירטה רוט מה עומד מאחורי דבריה החריפים. להלן גרסה ערוכה ומקוצרת של השיחה עמה.

כשעיתונאים חילונים חושבים על עיתונות חרדית – צנזורה נשמעת כמו משהו מובנה, שבא מרצון – למשל בכל הנוגע להצגת נשים, סיקור פלילים ותרבות חילונית. במה שונים המקרים שעליהם דיברת בכנס?

שרי רוט בכנס "העין השביעית" והשדולה לחופש העיתונות בכנסת, 6.3.17 (צילום: אורן פרסיקו)

שרי רוט בכנס "העין השביעית" והשדולה לחופש העיתונות בכנסת, 6.3.17 (צילום: אורן פרסיקו)

"צריך להבהיר שהמקרים שהזכרתם כאן מקובלים עלי, וזה בסדר – זה חלק מהדת והאמונה שלנו, עיתונאי חרדי כפוף לדת ולהלכה, וזה בסדר, על זה אני לא מתקוממת. מקובל עלי שבעיתונים כמו 'המודיע' או 'יתד נאמן' לא יראו את תמונתי ואולי יקצצו את שמי ל'ש' רוט'. אני מדברת על דברים אחרים, דברים שלא נתקלתי בהם בעשר השנים שבהן אני מסקרת את התחום הפוליטי, וקודם לכן כשעבדתי בעיתונים ותחומים אחרים. התופעה הזאת הולכת ומתגברת בשנה-שנתיים האחרונות, והפכה להיות בלתי נסבלת לטעמי".

רוט הזכירה טענה של "גורם בכיר" בתחנת הרדיו החרדית קול-ברמה, שהתראיין בעבר בעילום שם וסיפר על לחצים מכיוונה של מפלגת ש"ס. "הזהות שלו טושטשה, אבל לדעתי זה היה מנכ"ל התחנה, שסיפר: 'אמרו לי שאם אציית לכללים שמציבים בפני – אז הכל יסתדר מולנו'. בין הכללים היה לא להזכיר את שמו של אלי ישי, יו"ר מפלגת יחד לשעבר והמתחרה הגדול של ש"ס, שעומד על המדף ומאיים על ש"ס, למי לקרוא 'מרן' ולמי לא, ועוד דברים. הוא אמר: 'אם לא אציית לדברים האלה – אספוג מה שאספוג'".

מבחינת רוט, מדובר במקרה של סחיטה באיומים, שראוי שהמשטרה תחקור. "הוא התחיל לחוש את האפליות האלה על בשרו במשך שנתיים", סיפרה, והציגה מקרה נוסף: "לשכת הפרסום הממשלתית אמורה לחלק את כספי הציבור של כולנו שווה בשווה בין כלי התקשורת. כלומר, אם יש שני ערוצי רדיו מתחרים – קול-חי וקול-ברמה – אמורים לחלק את הכספים שווה בשווה, כמובן בכפוף ליעדים שכל רדיו יגיע אליהם". אף על-פי כן, אמרה רוט, בתחנת קול-ברמה לא מתקבלים תקציבי פרסום מהמשרדים שבראשם עומד השר דרעי – משרד הפנים והמשרד לפיתוח הנגב והגליל.

מי אחראי לזה, לשכת הפרסום הממשלתית או המשרדים של דרעי?

"אני מבינה שכנראה יש יד מכוונת. האם זה תקין ששר יכול לומר ללשכת הפרסום הממשלתית, 'תקשיבי, הרדיו הזה לא בא לי בטוב כי הוא לא קורא 'מרן' למי שאני רוצה ומזכיר את שמו של אלי ישי, לכן אל תתני לו תקציבים' – בעיני זה לא תקין במדינה דמוקרטית".

אלה דברים שנאמרים מפורשות?

"איך זה נעשה, האם זה נאמר בקריצת עין בין אחד מפקידיו של דרעי לבין פקיד אחר? אני לא יודעת, האמן לי. הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר ולראות איך הדברים האלה מבוצעים באופן מעשי. אבל התוצאה זועקת – פרסום אחרי פרסום, כלי תקשורת שהשר לא חפץ ביקרו כי הוא לא עומד בצנזורה שלו – פשוט מודר מהכספים. וזה כספי מסים, אני מזכירה לכם".

בכמה כסף מדובר?

"בעבר פורסם בכמה כלי תקשורת כלליים על הכספים של המשרדים הללו שדרעי עומד בראשם, שהועברו לכל מיני קמפיינים של קול-חי, ודובר על מיליונים. דובר על כספים של 'מורשת מן המזרח' – גוף בשליטת אחד מאנשיו של דרעי, שהקצה כסף גדול לאירוע חגיגות יום הולדת לרדיו קול-חי. ושוב, אין לי שום בעיה עם זה, אבל מה קורה עם הרדיו המתחרה? למה הוא מודר אירוע אחרי אירוע?

"אגב, אנחנו מדברים על אירועים ספרדיים, והרדיו הזה מיועד לספרדים. אם אנחנו מדברים על אירוע של הבבא סאלי, למשל, ורדיו קול-ברמה לא מקבל אפילו שקל לפרסום האירוע הזה, שנמצא בנתיבות – עיר שבכלל לא נמצאת בתחום השידור של רדיו קול-חי, שהוא רדיו אזורי – הדברים האלה כבר צועקים הצילו.

"אם אני, לפני מערכת בחירות, נדרשת לא לתת באנרים למפלגת יחד של אלי ישי כי אחרת לא אקבל תקציב מהקמפיין של ש"ס, כשכספי הקמפיין הם מהמסים של כולנו – המפלגה לא מקבלת אותם מסבא וסבתא שלה, אלא מאיתנו – הדבר הזה זועק הצילו. ואני יודעת על כמה כלי תקשורת שקיבלו כאלה דרישות.

"זה קורה גם כשאני, בכלי התקשורת שלי ['חרדים 10'], לא מסקרת בדיוק באופן שבא בטוב לראשי ש"ס, או כשאנחנו מפרסמים אזכור שלא מתאים להם – כמו הוראה רבנית אשכנזית לא להצביע לש"ס בבחירות – דברים הזויים שעיתונאי חילוני לא היה מסכים להם, והיה רץ לתחנת המשטרה הקרובה כדי להגיש תלונה. אגב, אין לי מושג איך המשטרה, שיודעת על ההתנהלות הזאת מכל מיני תיקים שהגיעו אליה במהלך החודשים האחרונים, לא עושה כלום בעניין הזה".

לדברי רט, "העיתונות מצייתת, ממושמעת, מיישרת קו. תפתח את כל העיתונים החרדיים של סוף השבוע ובכלל – ותמצא דברי הלל ושבח ליו"ר ש"ס. הפעם היחידה שבה ראיתי אומץ עיתונאי ראוי לציון – וגם שיבחתי אותו בטור שבועי של ביקורת עיתונות באתר 'חרדים 10' – היה טור פורימי שכתב עיתונאי בשם אריה ארליך מהעיתון 'משפחה', שיצא באומץ וכתב טור על 'שר אחשדרפנים', שכל העיתונים מהללים אותו מדי שבוע בשבוע. תיאור סנסציוני וצבעוני שאם תפתח את העיתון האחרון פשוט לא תאמין שיש עיתונאי שהיה לו כזה אומץ.

"הוא לא כתב מי השר, אבל הוא מתאר אותו כשר שעושה סיורים בכל הארץ, בנגב ובגליל, ובכל מקום ומקום ילדים בתלמודי תורה יוצאים עם שלטים עם כבוד והדר לפועלו ו'מאז הנוסע מטודלה לא היה כמוהו במדינת ישראל', ואיך כל העיתונאים והעיתונים מהללים אותו. חובה לקרוא את הטור הזה. אני לא יודעת איך הוא ייענש על זה. ארליך כמובן הסתייג ואמר שזה רק לכבוד פורים, ושיקבלו את זה בעירבון מוגבל, והוא לא היה כותב את זה בזמן אחר – ואני מאמינה לו. הוא לא היה מעז לכתוב את זה בזמן אחר, כי אז אני מניחה ש'משפחה' היה סופג את עצירת כספי הפרסום מיידית – למרות שאולי גם על המאמר מפורים מענישים, אני לא יודעת. כשדברים כאלה מתרחשים במדינה מתוקנת ודמוקרטית – זה אפילו לא מתחיל להיות דומה לסיפורי נוני-ביבי. תאמינו לי, מה שקרה ב'ידיעות' זו דוגמית".

נציין שהשר לפיתוח הנגב והגליל של מדינת ישראל הוא אריה דרעי.

"כל ניחוש הוא על אחריותך בלבד".

אתם ב"חרדים 10" מקבלים תקציבי פרסום ממשלתיים?

"כן, בוודאי".

ומהמשרדים של דרעי?

"מאז שהוא נכנס לתפקידיו בקדנציה הזאת – לא קיבלנו תקציב".

איך הם מסבירים את זה?

"אין הסברים. אין עם מי לדבר. אבל זה לא ירתיע אותנו מלבקר כשצריך, ולשבח כשצריך. ולהזכיר את שמו של אלי ישי, כי מה לעשות – יש כזה בנאדם במדינת ישראל. כמו שמזכירים את גדעון סער, שלא נמצא במערכת הפוליטית, מזכירים את אלי ישי. ואם העונש על זה הוא הקפאת תקציבים – אז בכיף, אשלם את המחיר".

אנחנו יודעים שבישראל כלי תקשורת מגזריים, לא רק בחברה החרדית, נאבקים על קיומם ותלויים יותר מבעבר במפרסמים, שהם גם המסוקרים – עד כמה כסף משחק כאן תפקיד?

"כמו בכל אתר, הכסף משחק תפקיד. אבל כאשה חרדית, מה לעשות, אני מסוג האנשים שמאמינים שהכסף שלי נגזר בראש השנה מאלוקים – ואף פריץ, מלך, או שליט יקבע".

אולי אלוקים לא רוצה שהמשרד לפיתוח הנגב והגליל יפרסם ב"חרדים 10", וזה הדין.

"אז הלכה הזכות על משרד הנגב והגליל. אני את הכסף שלי אקבל מאלוקים בדרכים שלו, האמן לי. ברוך השם, האתר שלנו קיים שלוש שנים, משגשג ומעסיק עובדים ומשלם משכורות. הכל בסדר. כמו בסיפורי הילדים שהיו מספרים לנו, מוש'קה היהודי ידע שלא הפריץ זורק לו את האוכל ומפרנס אותו – וגם אני יודעת את זה".

שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: הדס פרוש)

שר הבריאות יעקב ליצמן (צילום: הדס פרוש)

יש דברים שמבחינה ערכית או הלכתית אין בעיה לפרסם – ובכל זאת לא מפרסמים אותם בגלל שיקולים פסולים?

"יש אצלי בוודאי מגבלות של פרסום שאנחנו גוזרים על עצמנו. אם יש מגבלה, אנחנו אומרים אותה. יש אצלנו פרשיות מאוד קשות, הובלנו את פרשת האשה מאוקראינה ששתלו סמים בכליה – פרשה מבאישה עם חסידות גדולה – ולא היססנו, ואנחנו מלווים אותה כבר שבועות ארוכים".

זו החסידות של ליצמן. איך סיקרו את זה ב"המודיע"?

"נכון. לשבחו של ליצמן ייאמר שלמרות שפרסמנו פרשיות כאלה, הוא לא הקפיא פרסום אצלנו. הוא פרסם אצלנו לדעתי כבר פעמיים, אולי יותר, בכספי משרד הבריאות, והוא אף פעם לא התנה את הפרסום שלו בדברים כאלה ואחרים שקשורים לחסידות שלו. הוא ענייני, הוא בסדר, הוא שקוף בדברים האלה, ואם יש אתרים גדולים וחזקים – אז מפרסמים בכולם, בלי שום משוא פנים".

אם היית צריכה לשרטט מפת מקורבויות בין פוליטיקאים חרדיים לכלי תקשורת, איך היתה נראית המפה הזאת?

"מבחינת רדיו אף אחד לא יחלוק על זה שרדיו קול-חי מקורב לאריה דרעי, מקורב לצלחת. לגבי שאר העיתונים, אני חושבת שכולם מצייתים ומיישרים קו עם שרי הממשלה".

הזכרנו את ליצמן, שקשור ל"המודיע".

"ליצמן קשור ל'המודיע' כי זה העיתון שלו, אבל אף פעם לא ראיתי את ליצמן אומר לעיתונאי 'אם תבקר אותי – לא תקבל כספים של משרד הבריאות'. גם גפני לא עשה את זה מעולם, למרות שבוועדת הכספים הוא לא בדיוק שולט על פרסום. אני לא יודעת מה הוא היה עושה אם הוא היה שר אוצר, אני רוצה להאמין שהוא היה מתנהג כמו שצריך".

בטח צפית בסדרת הכתבות של חיים ריבלין בחדשות 2 על "המודיע", ליצמן וחברות הסיגריות. איך סיקרו את הגילויים האלה בתקשורת החרדית?

"אני עצמי לא הבאתי את הסיקור הזה כי לא ראיתי אותו בעין טובה. הוא היה תחקיר מקצועי, אבל זה היה נראה לי כמו תופעת שוליים, שלא ממש משקפת את המשרד של ליצמן, כי אני יודעת שזה לא ככה. אני שולחת אנשים סתם מהעמך, שלא יודעים שאני שלחתי אותם, לבקש מהמשרד של ליצמן טובות, בקשות. אם מישהו באמת היה רוצה מזה לעשות קופה, הוא היה יכול היה לעשות – ובחיים זה לא קרה. אף פעם לא שמעתי על התניה כספית, שום דבר כזה. הדבר הזה הפתיע אותי. לא שאני חולקת על מה שהוצג בתחקיר, ראינו את זה בעיניים, אבל זה לא משהו שמשקף את ההתנהלות של ליצמן".

יש כלי תקשורת חרדיים שרמת החופש העיתונאי שלהם גבוהה בצורה מובהקת מאחרים?

"אני לא יודעת להגיד לכם. אספר משהו ששמעתי משני עיתונאים חרדים שפרשו מרדיו קול-ברמה, ובראיון הפרידה, ששודר אצלנו, הם ממש החמיאו לרדיו על כך שמעולם לא הגבילו אותם באמירות. ואלה שני עיתונאים שנהגו לשבח את דרעי בתחנת קול-ברמה – ששולחת מכתבים ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה על הדרה, אפליה וספסור בכספי המשרדים של דרעי. אפשר לומר שיש לרדיו הזה בטן מלאה על דרעי, ובכל זאת שני העיתונאים האלה טוענים שנתנו להם חופש פעולה מלא, ומעולם לא צנזרו אותם".

כותרת ראשית בעיתון "יום ליום", 11.8.16

כותרת ראשית בעיתון "יום ליום", 11.8.16

רוב האזרחים החילוניים לא נחשפים לתקשורת החרדית הענפה ומרובת האינטריגות. ובכל זאת, מדובר בשריד אנכרוניסטי לעיתונות המפלגתית הישנה. את חושבת שעדיין יש לזה מקום במאה ה-21? האם הציבור החרדי יכול לקבל את החדשות שמעניינות אותו ומותאמות אליו בלי השירקעס הפוליטי מסביב?

"בעצם אתה מדבר על שלושת היומונים הגדולים – 'יתד נאמן', 'המודיע', 'המבשר' – שבהם לכל אחד יש חבר-כנסת, ולכל חבר-כנסת יש עיתון ביד. אבל יש גם את השבועונים, שלא מזוהים עם אף אחד, ויש כאלה שאומרים שהם בעצם תלויי פרסום – הם מאוד מחויבים למי שמפרסם אצלם, ומטבע הדברים הכתבות מתאזנות בהתאם, וזה משהו שלא הייתי רוצה לראות.

"אני במשך כשנתיים מובילה מדי יום ראשון בלילה טור שנקרא 'בין השורות', שבו אני מבקרת תופעות כמו כתבת מגזין פותחת של עיתון רציני – 'המבשר' – על ארגון שנקרא 'קופת העיר בני-ברק', שנוהג לפרסם הרבה בעיתון הזה, ואתה לא רואה בכפולת העמודים הזאת שום סימן היכר שמעיד שזו פרסומת. ב'יתד נאמן', לעומת זאת, הופיעה גם כן כפולת עמודים כזאת, והיה סימון. ציינתי את זה. לפעמים אני מבקרת את 'יום ליום', שמקפיד לפתוח את עמודי החדשות שלו במחיאות הכפיים לשר דרעי ולכל דברי פועלו ויקר גדולתו, שזה מוגזם. מקובל עלי שעיתון מפלגתי עושה דברים כאלה – אבל זה טו מאץ'".

דוברו של דרעי: "טענות סרק"

ברק סרי, דוברו האישי של השר דרעי, מסר בשמו את התגובה הבאה: "מדובר בטענות סרק. משרד הפנים והמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, מנהלים מדיניות פרסום בכלי התקשורת השונים באמצעות לשכת הפרסום הממשלתית ולפי כל הנהלים והקריטריונים המתבקשים". עם זאת, כשנשאל על קמפיינים ספציפיים שבמסגרתם רכשו המשרדים פרסומות ברדיו קול-ברמה או באתר "חרדים 10", הדובר נמנע מלהציג דוגמאות.

בהכנת הידיעה סייע איתמר מרגלית

"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.