אלה ימים טובים לעורכי-דין. לבולטים שבהם, כמובן. לא לכל עשרות האלפים שעל דלת המשרד שלהם יש שלט, אבל הלקוחות אינם ממהרים להיכנס. אם הפרקליטים הבכירים אינם עסוקים במשפטים מתוקשרים, הם מוזמנים לפרשן פרשיות שעל סדר היום. לפעמים הגבולות מיטשטשים. לפעמים מארחים באולפן (ערוץ 2, במקרה זה) פרופסור למשפטים רב-מוניטין ומיומן מאוד כדי לפרשן את פרשת המעטפות ואת הציר המרכזי בה, מוריס טלנסקי.

הפרופסור (רון שפירא במקרה זה) ביסס את מעמדו, בין השאר הודות להופעות תכופות בתקשורת, בפרשנויות רהוטות ומבהירות גם סוגיות סבוכות מאוד. אלא שלמחרת מצאנו אותו בצוות ההגנה של החשוד המרכזי בה, ראש הממשלה. והרי הדעת נותנת שמשא-ומתן על ההצטרפות לצוות ארך לפחות כמה שעות, אם לא למעלה מזה, ויש להניח שכאשר התארח פרופ' שפירא באולפן, כבר ידע שלמחרת הוא עתיד לפנות את כל סדר יומו העמוס ולהתגייס למשימה. למחרת – או אולי למחרתיים – הוא אכן כבר התייצב באולפני הטלוויזיה, הפעם עם הכתובית "חבר בצוות ההגנה של אהוד אולמרט". אבל גם אם הוא עידכן את אנשי ערוץ 2 על תוכניותיו לעתיד הקרוב כאשר הוזמן – ונענה – לבוא לאולפן לפרשן, המידע הזה נחסך מאיתנו, הצופים. ואנחנו חשבנו לתומנו שאנחנו מקבלים פרשנות מקצועית בלי מורא ובלי משוא פנים.

ימים טובים. מימין: אביגדור פלדמן, אברהם לוי וציון אמיר. עורכי דינו של משה קצב (צילום: אנה קפלן)

אלה בעצם לא ימים טובים כל-כך לעורכי-דין, גם לא לקומץ הכוכבים שביניהם. מאז הודה אחד הבכירים והנוצצים שבהם, אביגדור פלדמן, בראיון עם אילנה דיין שהאמת היא רק חומר גלם בידי הפרקליט לעשות בה ככל העולה על רוחו, קשה לקבל את דבריהם כתורה מסיני.

ראיונות עם עורכי-דין הם עניין יומיומי, אוטומטי כמעט. כל פרשה, גדולה כקטנה, המגיעה לכותרות, אינה יכולה להסתיים בלי עורך-דין המחווה את דעתו. אלא שהופעה כזו מחייבת הערת אזהרה גדולה: "אין לראות בדברים אמת לאמיתה, אלא גרסה אינטרסנטית בלבד", גרסה אחת מני רבות, וגם אם מחר יופיע אותו עורך-דין ויאמר ההפך, באותן נחישות ורהיטות, לא נוכל לבוא אליו בטענות. מאחר שהמשטרה והפרקליטות אולי מדליפות, אבל נציגיהן אינם מתראיינים בקולם ובפניהם הגלויות, נוצר מצב מוזר.

כתב (גיא פלג, למשל) מדווח על התפתחות בחקירה (של משה קצב, למשל). משהו על פרשיית החנינות שנסגרה בשעתו מחוסר הוכחות, אבל עכשיו מסתבר שלכאורה יש גם יש הוכחות, והטיפול נמשך. המשטרה ממהרת לפרסם הודעת הכחשה לידיעה, אבל נציגיה אינם מתראיינים, אלא מסתפקים בהודעת הדובר. סיפור כשלעצמו. איך מטפלים בו למחרת? מזמינים את עו"ד ציון אמיר, פרקליטו של משה קצב. הוא לא מסתפק בהכחשה המתבקשת, אלא מנצל את ההזדמנות לתקוף את גורמי אכיפת החוק בכלל, לתת ביטוי לבוז העמוק שהוא רוחש להם, ואגב כך גם לחזור ולהביע את בטחונו שכל פרשת קצב, על כל הסתעפויותיה, תסתיים בלא כלום. לפיכך הוא ממליץ לאנשי התביעה למצוא מיד סולם לרדת מכל הסיפור, ויפה שעה אחת קודם. אולי הוא צודק. אולי לא. אולי אין לו מושג על חומרים חדשים שהתגלו, ואולי הוא יודע על מה הוא מדבר. כך או כך, עמדתו של הפרקליט – כל פרקליט שהוא, בכל פרשה שהוא מעורב בה – אינה מקדמת את הבנתנו את התמונה לכאן או לכאן. ולא מיותר לחזור ולהזכיר זאת, גם אם זה מקשה על חיי המפיק/ה שצריכ/ה אייטם קל ונוח לתוכנית האקטואליה התורנית.