לפני שבוע הערתי כאן כי על אף שהוא איש מפתח בסוגיית מונופול הגז, אף כלי תקשורת לא דורש תשובות מיצחק תשובה, מי שעומד בראש המונופול. אבל תשובה לא נמצא שם לבד. למעשה, תשובה הוא השותף הפחות גדול במונופול. השותפה המחזיקה בנתח גדול יותר היא נובל-אנרג'י, תאגיד אמריקאי. אם תשובה נאלם אל מול התקשורת הישראלית, הרי שנובל היא עבורה בגדר נעלם – על אף שהיא חלק מתופעה רחבה ומשמעותית: בשנים האחרונות מוכר את עצמו המשק הישראלי לידיים זרות. כעת, עם פרסום מתווה הגז, נראה שממשלת ישראל מצטרפת למכירת החיסול.

מסיבה בלתי ברורה, העיתונות הישראלית כמעט שאינה עוסקת בשינוי שישפיע על הדורות הבאים אולי יותר מכל החלטה מדינית שהתקבלה כאן בעשורים האחרונים. נובל-אנרג'י מצטרפת לברייט-פוד הסינית ולשלדון אדלסון. ברייט-פוד, תאגיד שנשלט בידי הממשלה הסינית, מחזיקה בתנובה, חברה השולטת בחלקים נרחבים מתחום המזון בישראל. אדלסון, איש עסקים זר מארה"ב המפעיל בתי-קזינו בסין וסינגפור, מחזיק ב"ישראל היום", העיתון הנפוץ בישראל, ב"ישראל היום" וב-nrg. אלא שבעוד שברייט-פוד ואדלסון מחזיקים רק נתחים מהתחום שבו הם פועלים, נובל-אנרג'י תשלוט בו באופן הרמטי.

פירושו של מתווה הגז, שמנציח את המונופול של נובל-אנרג'י על משק האנרגיה שלנו למשך שנים ארוכות, הוא שחברה זרה שאין לה דבר עם האינטרסים הבטחוניים-חברתיים-כלכליים שלנו עתידה להחזיק את היד על השאלטר של המדינה. פשוטו כמשמעו. ברצותה, היא יכולה במחי יד לזעזע את המשק ולהעלות את יוקר המחיה. מפעלי התעשייה, חברת החשמל, יחוברו בצינורות לעטיניה של חברה אמריקאית זרה ויהפכו תלויים בה. חברה שהוכיחה כבר כי היא יודעת להפעיל לחצים וקשרים טרנס-אטלנטיים לקידום האינטרסים שלה: באמצעות טייקון מקורב לראש הממשלה כמו שלדון אדלסון, באמצעות שר החוץ והשגריר האמריקאים, ובאמצעות איומים פשוטים וישירים כי התנגדות לדרישותיה תגרור פגיעה בכלכלה הישראלית.

אם עד עכשיו הממשל האמריקאי החזיק את ישראל ברצועה בזכות סיוע המיליארדים והווטו באו"ם, עכשיו יהיו אלו חברות ענק שאינן חולקות איתנו אינטרסים כלשהם. בדיון הציבורי הלא מפותח ממילא על אודות מונופול הגז, הנקודה הזו כמעט שאינה נוכחת. ממשלת ישראל מפקידה את הגז הטבעי בידיים זרות, והעיתונות הישראלית כמעט שאינה עוסקת בכך. נראה שהתרגלנו כבר למעורבות של תאגידים זרים בכלכלה הישראלית – אחרי הכל, גם הסינים קנו את תנובה מקרן בריטית. כעת גם משק האנרגיה הישראלי יהיה נתון לרצונה הטוב של חברה זרה. התקשורת הישראלית, שמנופפת יפה בדגל הפטריוטיות כשהדבר נוח לה, שיודעת לתייג "זרים" באיום, אינה מצפצפת.