הפרדה

הכותרות הראשיות של העיתונים מוקדשות הבוקר לביטול מהלך ממשלתי שעל כניסתו לתוקף דיווחו רובם בהצנעה רבתי ("ישראל היום") או כלל לא ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). ההוראה, שאותה נתן שר הביטחון משה יעלון, החילה על פלסטינים הנכנסים לישראל הליך ביורוקרטי שאחת מהשלכותיו היא הפרדה בינם לבין אזרחים ישראלים בתחבורה הציבורית. ההחלטה, שנכנסה לתוקף אתמול והחזיקה מעמד שעות אחדות בלבד, נגנזה בעקבות לחץ בינלאומי.

"פלסטינים לא היו אמורים לשוב אתמול הביתה מעבודתם באוטובוסים שבהם נוסעים מתנחלים – אבל מהבוקר זרמו מכל העולם תגובות קשות על 'אפרטהייד ישראלי' – וארבע שעות אחרי תחילת ההפרדה החליט נתניהו לעצור אותה", נכתב בשער "ידיעות אחרונות" מתחת לתמונה של "יהודים ופלסטינים באוטובוס אתמול". "דיפלומטים אירופים: גרמתם לעצמכם נזק גדול", מוסבר שם.

ב"הארץ", העיתון היחיד שהבליט אתמול את המהלך הממשלתי להפרדת נוסעי האוטובוסים וקרא לגניזתו, מגישים את הכותרת הראשית בטעם מתוק-חמוץ: "נתניהו הקפיא את ההפרדה באוטובוסים, אך יעלון מתעקש לקדם אותה מחדש". ב"ישראל היום", בטאון לשכתו של נתניהו, מבליטים דווקא את מעורבותו של השר יעלון: תמונתו נדפסת בחלקו העליון של השער, שאינו נושא היום תצלום של נתניהו, ובכותרת המשנה מובהר כי "נתניהו ויעלון" הם הגורמים שהורו על הקפאת המהלך.

הסיבה להתעניינות הפתאומית של עורכי הטבלואידים במהלך השנוי במחלוקת של השר יעלון אינה טמונה במהותה של ההוראה שנגנזה. רוב הדעות המודגשות היום ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", בציטוטים ובטורי דעה, מתחלקות בין מתיחת ביקורת על ההפרדה בשל השלכותיה התדמיתיות לבין צידוד בה מסיבות בטחוניות.

בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות" מכנה בן-דרור ימיני את המהלך של נתניהו ויעלון "פיגוע עצמי". "הם יודעים שישראל ניצבת מול תעמולת זוועה", כותב ימיני, "הם יודעים שקמפיין האפרטהייד הולך ומתעצם. אז למה?", הוא תוהה. "אוטובוסים נפרדים", מסביר הפובליציסט, "הם סמל", ומוסיף כי הגם ש"במישור הענייני, נניח, יש [להפרדה] תירוצים מצוינים ונימוקים נפלאים" – הנזק התדמיתי הכרוך במהלך גובר על יתרונותיו. הצעד של יעלון, שב ומדגיש ימיני, "הוא בעיקרו סמלי".

טור נוסף המשובץ בכפולה הפותחת של הטבלואיד, מאת יפעת ארליך, נושא את הכותרת "זו לא גזענות". ראשיתו של הטור בהטעיה. "חלפתי על פניו רק אמש. השלט המדיר, לבן על גבי אדום, אסר עלי להמשיך הלאה לרמאללה. רשמית, השלט אוסר על ישראלים את הכניסה. בפועל, ישראלים ממוצא ערבי דווקא יכולים להמשיך לנסוע חופשי", כותבת ארליך.

לו ניסתה ארליך לבדוק מה קורה "בפועל", ייתכן שהיתה מגלה שגם אזרחי ישראל היהודים יכולים, אם ינסו, להיכנס לשטחים בשליטה פלסטינית, וכי יש כאלה העושים זאת באופן קבוע. עוד כותבת ארליך כי "אין סיכוי שאוכל אי-פעם לעלות על אוטובוס של חברת הסעות פלסטינית", אך מי שטרח ועלה על "אוטובוס של חברת הסעות פלסטינית" יגלה דווקא שהדלת אינה נטרקת בפני יהודים.

להבדיל מהפובליציסטים של "ידיעות אחרונות", ב"ישראל היום" דווקא נמצא מקום להכרעה ערכית בנוגע להפרדה. כראוי לשופר שלטוני, הקביעה כי מדובר במעשה לא מוסרי מצליחה להידפס בו רק לאחר שראש הממשלה החליט לבטל את המהלך – ולא לפני כן, כשעדיין מדובר בחלק ממדיניותה הרשמית של ממשלתו. "הפרדת כבישים ואוטובוסים על בסיס אתני, לאומי וגזעי פסולה בתכלית", קובע הפרשן המשפטי של "ישראל היום", אביעד הכהן. "כוונת גורמי הביטחון בוודאי היתה טובה. אבל מעשיהם בלתי רצויים, לא מוסריים ופסולים בעליל".

"תיוגו של אדם והטבעת אות 'חשוד' על מצחו רק על בסיס מינו, מוצאו, צבע עורו, לאומו או דתו פסולים לחלוטין מנקודת מבט יהודית, דמוקרטית, מוסרית וערכית", כותב עוד הכהן, ומציין בזהירות כי דווקא העם היהודי, ש"סבל כל-כך במהלך הדורות מתיוגים מכלילים מעין אלה, צריך להיות רגיש כלפיהם פי כמה מאחרים".

ב"הארץ" מקדישים לסוגיה את מאמר המערכת, שכותביו האלמוניים מייחסים לתוכנית הגנוזה של יעלון גזענות, חרפה, קלון מוסרי ואף אינדיקציה לרצונה של ממשלת ישראל להשליט בשטחים משטר אפרטהייד. עמוס הראל, ברשימה נפרדת, מספק מעט רקע.

"האיש מאחורי היוזמה, שר הביטחון משה יעלון, עומד על כך שכוונותיו היו בטחוניות לחלוטין וכי לא היה מאחוריה שום מניע גזעני נסתר", כותב הראל. "יעלון רואה בתוכניתו ניסיון להדק את השליטה על מעבר פועלים פלסטינים לשטח ישראל באמצעות דרישה מהם לעבור רישום במעברי קו התפר, בכניסתם ובצאתם. הצרה היא שהדרישה הזו מכתיבה קווי אוטובוסים נפרדים (משום שהמתנחלים דורשים שהם עצמם לא יעוכבו במחסומים בשום אופן), ואלו מצטיירים מיד כהתגלמות בוטה של מדיניות האפרטהייד שישראל מואשמת בה בשטחים.

"יתרה מכך, טענות שהשמיעו מתנחלים על האיום הנשקף מהפועלים לנשים יהודיות (המדיפות כשלעצמן ניחוח גזעני כבד) עלו בעת הדיונים המקדימים לקראת יישום התוכנית – וחזרו גם ביומיים האחרונים, באופן ששמט את הקרקע מתחת לקו הבטחוני שניסה להוביל יעלון".

עוד מזכיר הראל כי משרד המשפטים התריע כבר בשנה שעברה כי המהלך שקידם שר הביטחון בעייתי מבחינה חוקית, וכי גורמים צבאיים בכירים פיקפקו בתועלתו הבטחונית. בהמשך הוא מרחיב גם בנוגע לכוונתו של השר יעלון לקדם את היוזמה שוב בעוד כמה חודשים – תכנון שסיכוייו להתממש קלושים, אליבא דהראל. "עכשיו יחזרו בפיקוד המרכז ובמשרד מתאם הפעולות בשטחים לתוכניות, יעשו עוד צעדים להכנת התשתית ויכינו פיילוט חדש שיתייחס לכל 13 המעברים. עוד כמה חודשים, כשהעניינים יירגעו, אולי בכל זאת ניתן יהיה להתניע את המהלך מחדש, בליווי הסברה נכונה", הוא כותב.

אם וכאשר תקדם ממשלת נתניהו שוב את תוכנית ההפרדה שנגדעה באיבה, מעניין יהיה לבדוק אם ב"ישראל היום" ישובו ויפרסמו מאמר פרשנות שיקבע כי מדובר בעוולה גזענית פסולה החותרת תחת ערכי היהדות.

יוקר הדיור

בעיתוני הכלכלה עוסקים בהרחבה באפשרות ששר האוצר החדש, משה כחלון, יקדם תוכנית לפיקוח על משכירי הדירות, בהתבסס על יוזמה שקידמה בעבר ח"כ סתיו שפיר. "על-פי התוכנית, בעלי הדירות לא יוכלו להעלות את שכר הדירה למשך שנתיים עד שלוש", כותבים ב"גלובס" עמירם ברקת ואורי חודי. "בערוץ 2 דווח כי הקפאת שכר הדירה תהיה עד 5 שנים".

כל טורי הפרשנות המתפרסמים בעיתונים הכלכליים מתמקדים במתיחת ביקורת על התוכנית, אף שכלל לא ברור מה הם סעיפיה, ואם וכיצד תצא לפועל. "אפשר בהחלט לקבל את זה ששוק השכירות הישראלי זקוק לרגולציה ולפיקוח", כותב ב"גלובס" עורך מדור הנדל"ן דרור מרמור. "בתל-אביב מתעמרים היום בעלי דירות בשוכרים אומללים רק בגלל שהם יכולים. אבל זו נאיביות לחשוב שרגולציה ופיקוח גם יכולים להוריד מחירים".

"בשוק עם ביקוש שמטפס שנה אחרי שנה (יחד עם עשרות אלפי צעירים שלא יכולים לקנות דירה), אין שום סיכוי שפיקוח ממשלתי יוכל להוריד מחירים. או ששוכר הדירה ישלם יותר כדי לקבל מטבחון של ממש ודלת בשירותים (החוק אמור להגדיר את המינימום לדירה), או שהשוכר והמשכיר, שניהם בסופו של יום אנשים פרטיים, ימצאו את הדרך להמשיך את החוזה הדרקוני באותה דירה עלובה, למרות החוק הטרי", כותב מרמור בהמשך הטור.

"התוכניות של כחלון צפויות רק להגביר את הכשלים בענף", כותב עורך מדור הנדל"ן של "דה-מרקר" אריק מירובסקי בטור ארוך המתפרסם בכפולה הפותחת של הכלכלון. "האם שר האוצר משה כחלון חושב על טובת השוכרים או פועל אך ורק נגד המשקיעים?", תוהה מירובסקי בשאלה הרטורית הפותחת את מאמרו. המסר המרכזי שלו דומה לזה של מרמור. "הניסיון מראה שמדינה אינה יכולה לפקח לאורך זמן על מחירים. חוזים כפולים 'מתחת לשולחן' ושוק שחור יתחילו לפקוד את ענף השכירות, במיוחד באזור הלחץ בתל-אביב. היחסים הגרועים בין שוכרים למשכירים יועכרו אף יותר".

"שכר הדירה אולי יוקפא, אבל המחירים יזנקו", קובעת כותרת הדיווח של "כלכליסט". "ההצעה לחוק שכירות הוגנת חוזרת לשולחן כדי לייצב את השוק, אבל ההצהרות שמפזר כחלון עוד לפני שהציג תוכנית סדורה ולפני שהחוק החל לזרום בצינורות הכנסת צפויות לגרור עליית מחירים מיידית. וגם אם החוק יעבור, כלל לא ברור אם המדינה מסוגלת לאכוף אותו", נכתב בכותרת המשנה לדיווחו של דותן לוי.

סבר פלוצקר, פרשן "ידיעות אחרונות", מקדיש גם הוא מאמר לניגוח מהלכיו של כחלון. "שר האוצר משה כחלון מתחיל את כהונתו ברגל הלא נכונה", כותב פלוצקר ב"ממון". "השבוע אישרה הממשלה את דרישתו להעביר את הסמכויות של מינהל התכנון ממשרד הפנים לאוצר ואת רשות מקרקעי ישראל ממשרד הבינוי לאוצר. ההעברות מחייבות הצבעה בכנסת. טוב תעשה הכנסת אם תדחה אותן ברוב ברור".

על האפשרות להחיל פיקוח ממשלתי על משכירי הדירות כותב פלוצקר כי "רעיון הפיקוח הועלה בעבר פעמים רבות בלא שייצא לפועל, ולא במקרה. יישומו קשה ובעייתי, ובמציאות של שוק פרטי מבוזר, שבו מאות אלפי ישראלים משכירים דירה למאות אלפי ישראלים, הפיקוח יחייב כינון מנגנון ביורוקרטי ענק ועלול לגרום לעיוותים עמוקים".

הפתרון האלטרנטיבי שמציע פלוצקר ערטילאי ולא ממוקד. "את ייקור הדירות המתמשך אפשר לנסות לבלום רק באמצעות מדיניות לאומית מקיפה הנשענת על שיתוף פעולה בין משרדי ממשלה שונים ורשויות לא ממשלתיות, כשאת המושכות מרכז שר השיכון והבינוי", כותב הפרשן הכלכלי הבכיר.

"ישראל מובילה את ה-OECD בהעדר פיקוח על שכר דירה", מודיעה כותרת בינונית הנדפסת ב"כלכליסט", לצד הדיווח בנושא. "במרבית מדינות המערב, וכמעט בכל מדינות ה-OECD, נחקקו חוקים לפיקוח על מחירי הדירות וכן להבטחת זכויות של שוכרי דירות", מציין הכתב, מיכאל פרל. "קיימות כמה שיטות לפיקוח על מחירי הדיור, החל מהקפאה מוחלטת של המחירים, דרך תמחור דירות על-פי קריטריונים מסוימים ועד לקביעת גג לשיעור העלאת המחיר מדי שנה. לצד החקיקה והפיקוח, ברוב המדינות הללו יש בית-משפט ייעודי ליישוב סכסוכים בין השוכרים למשכירים".

נתניהו והתקשורת

מעורבותו ההולכת ומתפתחת של ראש הממשלה בשדה התקשורת ממשיכה גם היום לקבל סיקור בולט וביקורתי בעיתונים שאינם "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות", שמערכת החדשות שלו ממעטת לעסוק בשוק התקשורת ובפיקוח עליו, נדפסת הבוקר בעמוד שער הפניה לידיעה על ניגוד העניינים שבו צפוי לעמוד נתניהו בתפקידו כשר התקשורת.

"המבקר יקבע האם נתניהו מנוע מלטפל בנושאים בתחום התקשורת", מדווח נחום ברנע בידיעה. נתניהו, נכתב בכותרת המשנה, "יצטרך בקרוב לספק הבהרות למבקר המדינה בשל חשש לניגוד עניינים. הסיבה: משרד עורכי-הדין שמרון-מולכו – שמייצג את נתניהו ורעייתו בנושאים שונים – מרבה לעסוק גם בעניינים הקשורים לתקשורת".

בידיעה עצמה מובאים ציטוטים מתוך אתר האינטרנט של משרד עורכי-הדין הגדול, המעידים על עומק מעורבותו בשוק התקשורת, ובכלל זה ייצוג של ערוצי טלוויזיה בהליכי חקיקה ועתירות לבג"ץ, וייצוג של רשת טלוויזיה בינלאומית, כמו גם חברות טלפוניה, סלולר ואינטרנט. עוד מוזכר בידיעה כי יצחק מולכו ודוד שמרון הם גם קרובי משפחה של ראש הממשלה.

למרגלות הציטוטים מניח ברנע כמה אפשרויות, ומצביע על מה שנראה כמו האפשרות המועדפת בעיניו. "אם המבקר ינהג על-פי תקדימים מהעבר, ובהם הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה שרון ועוד, הוא יתייחס לשלוש אפשרויות: או שמשרד מולכו-שמרון יסכים לוותר על הלקוחות שלו מתחום התקשורת, או שנתניהו יהיה מנוע מלעסוק ברוב מכריע של התחומים שבהם עוסק משרדו, או שיצטרך לוותר על שירותיהם של עורכי-דינו. נתניהו יכול, כמובן, לבחור באפשרות רביעית: להניח את משרד התקשורת לשר אחר".

בעיתונים הכלכליים מדווחים על עתירה שהגיש אתמול ערוץ 10 נגד החלטה של נתניהו בעניינו. "ערוץ 10 לבג"ץ: נתניהו פוגע בחופש הביטוי", מדווח ב"כלכליסט" אופיר דור. העתירה נוגעת להחלטתו של נתניהו בשלהי כהונתו הקצרה במשרד האוצר, שלפיה יידרש הערוץ לשלם 16.8 מיליון שקל עבור הארכת זכיון השידורים שלו בשנים 2012–2015. "נתניהו אימץ את חוות הדעת של מנכ"ל הרשות השנייה מדצמבר האחרון בנוגע לסכום שעל הערוץ לשלם, בעוד אגף תקציבים באוצר המליץ לדרוש תשלום של 5 מיליון שקל בלבד", כותב דור.

"מחריף המאבק בין נתניהו לערוץ 10", קובעת בפשטות הכותרת הראשית של "גלובס", שם מדווח על העתירה לי-אור אברבך, שחשף השבוע את המהלך של נתניהו. "מדובר בהחלטה שהתקבלה במחטף, ככל הנראה שעות לפני השבעת הממשלה וכניסתו של שר האוצר הנוכחי לתפקידו", מצטט נתי טוקר מתוך העתירה בידיעה המתפרסמת ב"דה-מרקר". "מדובר בהחלטה שברור לכל כי עצם קבלתה – באופן ובעיתוי בהם התקבלה – עלול להמיט כליה על ערוץ 10, אם לא תבוטל לאלתר".

"בערוץ מודים כי ההחלטה של נתניהו גרמה להרחקת המשקיעים אתמול – קבוצת RGE ואילן שילוח", כותב עוד טוקר, ומצטט: "מעבר למשמעויות הנכבדות שבהחלטה לחייב את ישראל 10 לשלם מיליוני שקלים לקופת המדינה כשלעצמה, הידיעות באמצעי התקשורת בדבר קבלת ההחלטה פורסמו שעות ספורות לפני חתימת הסכם עם קבוצת משקיעים. בעקבות פרסומים אלה נסוגה קבוצת המשקיעים, ולא ברור אם ניתן יהיה להשלים עסקת השקעה בערוץ. כתוצאה מכך, ההחלטה עלולה למנוע מישראל 10 לקבל רישיון לשידורים".

כל העיתונים הכלכליים מדווחים גם על החלטתו של נתניהו למנות את מימון שמילה לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת, בעקבות החלטתו הבהולה לפטר את המנכ"ל הקודם, אבי ברגר. שמילה, המכהן במשרד הממשלתי כסמנכ"ל בכיר לענייני פיקוח ואכיפה, יכהן כמנכ"ל זמני עד שנתניהו יחליט על זהותו של מנכ"ל קבוע. ב"כלכליסט", שם נכתב אתמול על התבטאות תמוהה של אחד ממועמדיו של נתניהו לתפקיד הקבוע, ממשיכים לעסוק בו גם היום.

"המועמד המוביל לתפקיד המנכ"ל הקבוע מטעמו של נתניהו הוא עו"ד שלמה (מומו) פילבר", כותב אופיר דור בכפולה הפותחת של היומון הכלכלי. "המנכ"ל המפוטר ברגר היה מינוי חריג לתפקיד בהיותו איש מקצוע מהתחום – סמנכ"ל הטכנולוגיות של פרטנר לשעבר. פילבר לעומת זאת הוא מינוי פוליטי שאינו מגיע מתחומי העיסוק של המשרד. פילבר כיהן כמנהל לשכתו של נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה, ובבחירות האחרונות שימש ראש מטה הבחירות של הליכוד".

ידיעה נוספת העוסקת בפילבר, שעליה חתומים דור ואורי תובל, מוקדשת לקשיים שיעמדו בפני המועמד. "השב"כ יצטרך לאשר את מינוי שלמה פילבר", מוסרת הכותרת. "כפי שנחשף ב'כלכליסט', מועמדו של רה"מ למנכ"ל משרד התקשורת כתב בעבר מאמר שבו טען כי רצח רבין היה תאונת עבודה של השב"כ", נכתב בכותרת המשנה. "בלשכת נתניהו סירבו להתייחס אתמול למאמר שכתב פילבר, סירבו לומר האם נתניהו היה מודע לקיומו והאם בכוונתו לסגת מהמינוי בעקבות האמירות הקשות שהופיעו באותו המאמר", נכתב בידיעה.

דור ותובל מציינים כי הבדיקה שיידרש לעבור פילבר אינה קשורה באופן ישיר להתבטאותו הקונספירטיבית. כל מועמד לתפקיד הבכיר צריך לעבור בדיקה של שירות הביטחון הכללי, הם מציינים, וזאת משום שמנכ"ל משרד התקשורת "חשוף למידע רגיש ומסווג מאוד כמו מיקום של מתקני תקשורת ונתונים ביחס לשימוש של כוחות הביטחון בתדרים".

ב"גלובס" קורא מתי גולן ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה לבדוק את החשדות העולים, לדעתו, מהאופן שבו פיטר ראש הממשלה את מנכ"ל משרד התקשורת.

ביטחון ועמימות

כל העיתונים מעדכנים את קוראיהם על דיווח שהתפרסם בתקשורת האיראנית, ולפיו בית-משפט בשווייץ הורה למדינת ישראל לשלם 1.1 מיליארד דולר לחברת הנפט הלאומית האיראנית במסגרת הבירור המשפטי של הסכסוך בין שתי המדינות שבעבר הפעילו שותפות בתחום הנפט.

מדינת ישראל אינה נוהגת לחשוף מידע על אותה שותפות, שהגוף המוכר ביותר שלה הוא החברה הממשלתית קצא"א, המתנהלת תחת איפול. "משרד האוצר הישראלי סירב לאשר או להכחיש את הידיעה, ומסר בתגובה שישראל לא תשלם דבר לאיראנים", מציין אלוף בן בשער "הארץ".

ב"כלכליסט" ממשיך שאול אמסטרדמסקי לחשוף ולנתח מידע על תקציב הביטחון ועל השלכותיה השליליות של העמימות בנוגע לתוכנו. "החיסכון של צה"ל במעבר לענן התאייד", נכתב בכותרת הטור, התופס את כל עמ' 10 של היומון הכלכלי. "המעבר המתוכנן של צה"ל לשרת מחשב מרכזי ברשת מדגים איך אפשר להסתיר תקציבים בצבא", נכתב בכותרת המשנה. "הדרגים הנמוכים העריכו שניתן לחסוך 2 מיליארד שקל, אך המספר נעלם בדרך לדרגים הבכירים".

גילי כהן, הכתבת הצבאית של "הארץ", מדווחת לקוראי העיתון על תכניו של שאלון שחולק לתלמידי תיכון במסגרת הליכי מיונם לשירות צבאי. "תלמידי תיכון העומדים לפני גיוס נשאלים על-ידי צה"ל, כחלק מהליכי המיון שלהם לכמה תפקידים בצבא, שאלות חודרניות כגון האם הם מזדהים עם היגדים שונים, ובהם 'לעתים קרובות רציתי להיות אשה'; 'אני נוטה להצביע עבור מפלגות עם תפיסות פוליטיות ליברליות'; 'אני נהנה להיסחף לפנטזיות פרועות'; 'אני חושב שצריך להטיל מגבלות חמורות יותר על התקשורת'", כותבת כהן.

במהלך נסיונותיה לקבל תגובה לממצאים נמסר לכתבת "הארץ" כי בצה"ל לא הצליחו לאתר את השאלון המדובר. בסופו של דבר מסרו לה מדובר צה"ל כי "מדובר בשאלון שהוא יוזמה מקומית של יחידה אחת שלא פעלה לפי ההנחיות והנהלים. הנושא ייבדק ויופקו הלקחים לאחר תחקיר בנושא".

תיק מנדלבליט

כל העיתונים מדווחים על החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לסגור את תיק החקירה נגד אביחי מנדלבליט בגין חלקו בפרשת הרפז. מנדלבליט עתר לאחרונה לבג"ץ בדרישה לקבוע כי התיק נסגר מחוסר אשמה, ולא מחוסר ראיות, כדי שבעתיד יוכל להתמנות לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.

"היועץ המשפטי לממשלה לא ציין את העילה לסגירת החקירה נגד מזכיר הממשלה והפצ"ר לשעבר, אך כתב כי החלטתו 'התבססה על קשיים ראייתיים'", נכתב בכותרת המשנה לדיווחה של רויטל חובל ב"הארץ", המבליט מסקנה מתבקשת שמופיעה גם בעיתונים אחרים.

ב"ישראל היום", להבדיל, מתעקשים כי סיבת הסגירה לא נודעה ונמנעים מציטוט ההסבר שמסר אתמול וינשטיין. מנדלבליט, מובהר בידיעה של עדנה אדטו, "צפוי להמשיך בתפקידו בממשלת נתניהו".

צנזורה עצמית

יוסי קליין מקדיש את טורו השבועי ב"הארץ" לשרת התרבות והספורט הנכנסת, מירי רגב, ולהצהרתה כי לא תהסס לצנזר תכנים שיימצאו בעייתיים בעיניה. "ישראל של 2015 איננה גרמניה של 1933, ומירי רגב איננה שטן", כותב קליין. "מי שיקבל ממנה מימון לא ימכור לה את נשמתו, אבל ירמוז שהוא מוכן לדון בתנאים. הדיון על הזכות ליצירה חופשית לא יתנהל בין הפוליטיקאים ליוצרים, אלא בין היוצרים לבין עצמם.

"עד כמה אני צריך ללכת לקראתם, ישאל היוצר את עצמו, מה עוד אני צריך לצנזר? [...] את הצנזורה יעשו המצונזרים עוד לפני שהשוט הראשון יצולם והשורה הראשונה תיכתב. לפחות ככה זה בעיתונות. המו"ל לא צריך להוריד הוראה – העיתונאים יודעים גם בלי הוראה את מי מראיינים ואיך. נראה למי יהיה אומץ לראיין את מני נפתלי".

הערה על דן מרגלית וכדורגל

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת הבוקר לזכייתה של קבוצת מכבי תל-אביב בגביע המדינה בכדורגל. "היסטוריה!", נכתב בה בגדול, מינוח החוזר על עצמו גם בעיתונים אחרים. הקבוצה, מוסבר בשער מדור הספורט של "ידיעות אחרונות", "נכנסה להיסטוריה כקבוצה הישראלית הראשונה שזוכה בטרבל – אליפות, גביע המדינה וגביע הטוטו".

ההישג הברור של מכבי תל-אביב בשדה הכדורגל מאפשר להציג באור חדש סדרה של קביעות וייחולים של פרשן פוליטי בכיר, שלכל אורך העונה דאג ללעוג למאמנה ולקרוא להדחתו. עמדתו הנחרצת בנוגע למאמן הכדורגל, שהתבררה כמשוללת כל יסוד, עשויה לספק תובנה גם על הערכותיו לגבי קובעי מדיניות בתחומים אחרים שעל סדר היום החדשותי.

• "פאקו הגרוע במאמני מכבי לדורותיהם. בוז!" (דן מרגלית, טוויטר, 22.2.15).
• "יש להדיח את פאקו אייסטרצן מלאמן את מכבי תל-אביב" (דן מרגלית, טוויטר, 16.3.15).
• "השוער של מכבי תל-אביב, ובעיקר המאמן, הם בדיחה שערורייתית" (דן מרגלית, טוויטר, 19.4.15).
• "יגורש המאמן המתחזה פאקו ממתחם מכבי תל-אביב לעד!" (דן מרגלית, טוויטר, 9.3.15).
• "ההוכחה שפאקו מאמן עלוב היא בהצלחתו של רייכרט שהועבר ממכבי להפועל ועושה ובועט נפלאות. רק פאקו לא גילה אותו, ושוב הוכח שאין לו מקום במכבי" (דן מרגלית, טוויטר, 24.2.15).
• "יש לכלוא את מאמן מכבי פאקו בחולית ולגרשו כמסתנן מאפריקה" (דן מרגלית, טוויטר, 22.2.15).
• "פאקו פאקו מאמן מכבי תל-אביב הוא בדיחה. יודע לנהל משחק כמו שאביגדור ליברמן יכול להיות שר הביטחון. ההגנה בנתניה היתה ביזיון" (דן מרגלית, טוויטר, 9.2.15).

אמש, לאחר היוודע דבר הזכייה בגביע, צייץ דן מרגלית את הדברים הבאים: "ישראל צהובה צהובה צהובה, 'תמיד אוהב אותך מכבי, אין אחרת'. יש אליפות, יש גביע, יש טוטו / ויש חדווה בלב".

התעוררות נשית

"הבטתי סביב. 99% מהקהל בנות. חלקן בבירור מעריצות מהניינטיז, רבות מהן צעירות יותר. מספר לא מבוטל של נשים בהריון השליכו כל מה שהיה להן ביד, נטשו את הבעל בבית ושמו פעמיהן בנחישות מלחיצה להופעה. סוכני שב"כ מחופשים למעריצות חילקו אלפי שלטים שעליהם כתוב 'ישראל אוהבת את הבקסטריט-בויז'. בנות אחרות הכינו שלטים בבית: 'אני חוקית עכשיו ניק', ו'ניק תחתום לי על התחת ואני אקעקע'", כותב אבי פיטשון ב"גלריה", ברשימה המוקדשת להופעה של הבקסטריט-בויז שלשום ברעננה.

"צריך מחקר מדעי כדי לפענח מה קורה לעובר אורח אקראי בנוכחות ענן הורמונים של 8,000 ומשהו נשים. אני יכול להעיד על קשיי ריכוז. אני יכול להעיד על קומץ הגברים שהגיעו להופעה ונצפו כשהם במצב פלבול קשה. אני כולל בזה גם את המאבטחים והשוטרים. מדובר בכנס התעוררות נשי, וזה דבר עוצמתי ומדהים".

כתב "ידיעות אחרונות" רז שכניק, שהיה באותה הופעה, מצא גם אשה שחשה אחרת. "ברור שהיה כיף, אבל מה שהיה מהפכני בשנות ה-90 הפך להופעה כמעט פארודית", אומרת לו מישהי המזוהה בשם "ליאת", בכתבה המתפרסמת במוסף "24 שעות". "איי ג'יי, הילד הרע המקועקע, שובר המוסכמות וכובש הלבבות, הפך לדוד שמנמן ושעיר, שעדיין מתעקש על אותן מניירות ומפלרטט עם המעריצות כאילו היה בן 17.

"השיחות הטרחניות והאינסופיות עם הקהל ניסו להסוות ללא הצלחה את העובדה שהבנים כבר זקנים ועייפים, ושהריקודים המסונכרנים שגרמו לנו להתעלף בגיל 14 הפכו לקלישאה מכמירת לב. היה עדיף לו היו מסתכלים עלינו בעיניים ואומרים: 'בנות, עם יד על הלב, אנחנו כבר לא בני 15 וגם אתן לא. אז בואו ננסה להוציא את המיטב מהנוסטלגיה ולא נתיימר לשכפל את ימי הזוהר, כאילו לא עברו 22 שנה", היא מוסיפה ואומרת.

"לא צריך סקר מקיף כדי לדעת שזו היתה דעת המיעוט", כותב שכניק. "'מהממים, מעלפים, יפים שלי', צווחו שתי בנות 40 פלוס, 'תודה שהחזרתם אותנו לימים היפים'. 'ניק קרטר היה ונשאר חתיך כריזמטי', התמוגגה נועה, מורה לאנגלית מהרצליה".

"מסיימים עם 'איי וואנט איט דאט וויי'", מסכם פיטשון. "לא שומעים את הבויז. כולן שרות ומטביעות אותם. הדרן עם 'באקסטריט באק' ו'לארג'ר דאן לייף'. בריאן מזנק אל תוך הקהל. האבטחה חסרת אונים. מחשבות על פוטנציאל של הפגנות פוליטיות על טהרת הנשים. זה נגמר. נוהרים החוצה. הבנות מסביב ממשיכות לשיר. מה היה כאן. תנו לי לחשוב על זה עוד קצת ולחזור אליכם".

ענייני תקשורת

מפלט מס. רוגל אלפר מקדיש את טור ביקורת הטלוויזיה היומי של "הארץ" לתוכנית "בוס בהסוואה". התוכנית, קובע אלפר, היא "שעה שלמה של תוכן שיווקי בהסוואה. כל חברה שהבוס שלה השתתף בתוכנית קיבלה בחינם סרט תדמית באורך כשעה, בשעת צפיית שיא בערוץ 2. אין בישראל פרסומת יותר משתלמת מ'בוס בהסוואה'. החברה, תמיד, מצטיירת בפני הצופים, לקוחותיה הפוטנציאליים, כמקפידה על איכות המוצר הגבוהה ביותר ועל השירות המשובח ביותר ללקוח".

בהמשך כותב מבקר הטלוויזיה של "הארץ" כי "מנהל במשק הישראלי צריך להיות אידיוט גמור כדי לסרב להצעה מההפקה הזו, ואני לא אתפלא אם מנהלי יחסי-ציבור עומלים לשכנע את מערכת 'בוס בהסוואה' לבחור בבוס שלהם לעונה הבאה. הפרסום הסמוי הזה חוקי, כי ערוץ 2 לא מקבל תמורתו כסף. זה כמו למצוא מפלט מס. זה לדפוק את השיטה. המתנות שהבוס מעטיר על קומץ העובדים הנבחר הן פינאטס לעומת מה שהחברה בניהולו מקבלת בעסקה הזו. שלא לדבר על המוניטין שלו, שמתעשר כאן בהון סמלי שקשה לכמת. אפילו בוס של ארגון פשע יכול לצאת כאן טוב. זו הצעה שאי-אפשר לסרב לה".

כאן, באתר "העין השביעית", כתב על כך ניר גונטז' (כותרת מאמרו של גונטז', "פרסומת בהסוואה", מתנוססת היום גם מעל טור הביקורת של אלפר).

דרהי. העיתונים הכלכליים מדווחים על עסקת ענק מעבר לים שבה מעורב בעל ההון הישראלי-צרפתי פטריק דרהי. "ענקית הטלקום הצרפתית אלטיס, שבבעלות דרהי, בעליה של הוט הישראלית, הודיעה הבוקר על רכישת סאדנלינק, חברת הכבלים השביעית בגודלה בארה"ב, בעסקה לפי שווי של 9.1 מיליארד שקל", מתמצתת כותרת ב"גלובס". "בעלי הוט פטריק דרהי במשא-ומתן לרכישת טיים-וורנל כייבל", מודיעה כותרת הנדפסת הבוקר ב"דה-מרקר".

כספי המהמרים. במוסף "הערב" של "גלובס" דיווח אמש טל וולק על התפלגות כספי הפרסום של המועצה להסדר ההימורים בספורט, מהמפרסמים הגדולים במשק. הכותרת מסכמת את הממצא המרכזי: "חגיגת המיליונים של one ו'ידיעות אחרונות' מכספי הפרסום של הטוטו".

ערוץ הכנסת. "הנהלת הכנסת מבקשת לעצור את המכרז הצפוי על הפעלת ערוץ הכנסת", מדווח לי-אור אברבך ב"גלובס", ומציין כי הנהלת בית-הנבחרים מעוניינת להאריך את הזיכיון שניתן בעבר לחדשות ערוץ 2, האחראית כיום על הפקת הערוץ. "הכנסת משלמת מדי שנה 19 מיליון שקל עבור הערוץ", מציין אברבך.

תיקון (1). ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר תיקון לעובדה שגויה שפורסמה אתמול במדור ההיסטוריה היומי: "משה דיין ז"ל כיהן במלחמת ששת הימים כשר הביטחון, ולא כפי שנכתב אתמול במדור 'היו זמנים'. אנו מתנצלים בפני הקוראים".

תיקון (2). מתי טוכפלד וגדעון אלון, הכותבים ב"ישראל היום" על מגעי הפיוס בין נתניהו לח"כ גלעד ארדן, נוקבים פעמיים במונח "הפרטת בזק". יצוין כי בזק אינה שייכת למדינת ישראל כבר זמן מה; הפרטתה המלאה הסתיימה בשנת 2008, ובעל השליטה הנוכחי בה הוא שאול אלוביץ'. המונח הנכון הוא "פירוק בזק" לחברת תשתית ולחברת שירותים, בעקבות סרבנותה ליישר קו עם רפורמה ממשלתית שנועדה לפתור כשל שוק.

באב"ד. העיתונות הכלכלית מדווחת כי ועדת המינויים העליונה של נציבות שירות המדינה אישרה את מינויו של שי באב"ד, עד לאחרונה מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר.

מסחר מקוון. "חשבנו שכבר ראינו הכל, את כל הדרכים שבהן האינטרנט לוקח את הדברים הכי אינטימיים, אלה שבעבר חלקנו רק עם עצמנו או עם הקרובים לנו ביותר, והופך אותם למטבע עובר לגולש. אז חשבנו. השבוע נשבר שיא חדש בעניין, בדמות השקת האתר Jart – חיבור של המלים Jar ו-Fart – שמאפשר לך לקנות צנצנת עם ריח של נפיחה תמורת 10 דולרים" (אוריאל דסקל, "מוסף כלכליסט").