גמילות חסדים
הבוקר מתפרסם בשערי כל העיתונים תצלום של הממשלה החדשה. "ישראל היום", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" בחרו לפרסם תצלום נאה וחגיגי שצולם בלשכת הנשיא (על-ידי הצלמים דודי ועקנין, עמית שאבי ואבי אוחיון, בהתאמה). ב"הארץ" מתפרסם תצלום מעניין הרבה יותר ובלתי חגיגי בעליל, שנראה כי צולם בזמן ההכנות לתצלום חגיגי אחר, מחוץ למוזיאון ישראל בירושלים (מרק ישראל סלם).
על רקע נוף חלקי ביותר של העיר ירושלים, כשחצי דגל ישראל מבצבץ מאחור ומהצדדים מגיחים מסכי בד לבנים ושמשות זכוכית אלכסוניות, נראים חברי הממשלה המיועדת כבני-אדם. כמה מהם מביטים הצדה, אחרים משפילים מבט, שטייניץ ורגב מנהלים שיחה, ישראל כ"ץ בודק משהו בטלפון הנייד, אלקין נראה כמי שמתכנן מהלך שח-מט. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שהצטרף לתצלום, פונה לאדם שנמצא מחוץ לפריים. אנשים שאינם חברי ממשלה מציצים מהצד. ראש הממשלה בנימין נתניהו מרכין את ראשו ומצמיד את כף ידו לעינו. באופן מעניין, גם התצלום החגיגי עצמו, שפורסם בדף הפייסבוק של נתניהו, יכול להיקרא כפרודיה (התנהלות שאינה בלתי אופיינית).
"בעת הצילום המסורתי בבית הנשיא אמר ריבלין כי בניגוד לממשלות אחרות, לממשלה החדשה אין ימי חסד", נכתב בכיתוב התצלום שבשער "הארץ". "ריבלין: 'לממשלה הזו, מרגע הקמתה, אין 100 ימי חסד" היא הכותרת לידיעה מאת אריק בנדר ב"מעריב", המוקדשת לדיווח על התצלום המסורתי בבית הנשיא. "הממשלה ה-34" היא הכותרת שבחרו ב"ישראל היום" לדיווח מאת שלמה צזנה על אותו האירוע. העיתון היחיד שבו לא צוטטו דברי הנשיא ריבלין הוא "ידיעות אחרונות", שמאז נצחונו של נתניהו בבחירות נוטה להעניק לו הרבה יותר חסד מאשר בתקופה שקדמה לבחירות.
היום בכיבוש
"החלה ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים באוטובוסים בגדה", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "הארץ". הבלטת הדיווח בכותרת ראשית, הדגש על מימד הזמן ("החלה"), כמו גם ה"א הידיעה שהוצמדה לתיבה "הפרדה", יוצרים כותרת ושער החוזים פני עתיד. כאילו בעוד שנים יביטו אחורה אל הכותרת הזו, מהבוקר הזה, ויראו כיצד באותו היום צעדה מדינת ישראל צעד נוסף במורד המדרון החלקלק לעבר מדינת אפרטהייד.
חיים לוינסון מדווח כי מעתה, פלסטינים שנכנסו לשטח ישראל כדי לעבוד בה לא יורשו עוד לנסוע באוטובוסים משותפים עם אזרחי ישראל בדרכם חזרה לביתם. לפי דיווחו, האילוץ החדש, המחייב פלסטינים לשוב לשטחים שאינם תחת ריבונות המדינה דרך המחסום שממנו נכנסו לישראל, יאריך את נסיעתם בכשעתיים.
פועלים פלסטינים ממתינים במחסום ליד רמאללה, יוני 2013 (צילום: יונתן זינדל)
לוינסון מדגיש בדיווחו כי מפקד פיקוד מרכז לשעבר קבע כי אין סכנה בטחונית בנסיעה המשותפת לאזרחי המדינה ולמי שאינם אזרחיה. כמו כן מוזכרות התבטאויות גזעניות שליוו את הדיון בדרישה להפרדה ("חוויית נסיעה עם בנות יהודיות", הגדיר זאת ראש מועצת קרני-שומרון יגאל להב בדיון של ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת).
בתחתית עמ' 13 של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה קצרה מאת לילך שובל תחת הכותרת נטולת מימד הזמן "הפרדה בין ישראלים לפלשתינים בתחבורה הציבורית באיו"ש". בדיווח של שובל, כ-75 מלים אורכו, לא מוזכרים הארכת הדרך לפלסטינים, עמדת הצבא בנוגע להעדר הסכנה בניסעה המשותפת והשיח הגזעני שליווה את הדיון בהפרדה.
ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" לא מדווח על תחילת ההפרדה בין ישראלים לפלסטינים בתחבורה הציבורית.
מונופול הגז
"הגז הופקר", טוענת אושרית גן-אל במאמר המתפרסם במדור הדעות של "דה-מרקר". "הגז הופקר על-ידי הציבור, משום שאותו ציבור לא מבין איך כל זה נוגע לו". גן-אל מנסה להסביר: ראשית, "רוב ההון ההתחלתי שהושקע בחיפוש הגז לא הושקע על-ידי יצחק תשובה". שנית, "הוא פועל על-פי חוק, והבעיה היא לא בו, אלא באנשי החוק שהולכים איתו". שלישית, הצגת המצב כאילו יש שתי אלטרנטיבות – המשך קיומו של מונופול הגז או תחרות חופשית – חוטאת לאמת כיוון ש"תחרות חופשית במשק הגז לא ממש יכולה להתקיים".
"שר האוצר משה כחלון צריך לבחור בין תשובה לביני", קובעת גן-אל, ומקווה שיבחר בה. בעיתון המתחרה, "גלובס", מסבירים כי בחירה כזו אינה אפשרית.
יצחק תשובה עם אליעזר פישמן, בעל השליטה בעיתון "גלובס". 7.12.07 (צילום: משה שי)
"ששינסקי: פירוק מונופול הגז לא יביא לירידת מחירים; הפתרון: הצמדת מחיר הגז לממוצע בעולם", קראה אתמול הכותרת הראשית של "גלובס". הכותרת נשאבה מראיון שהעניק ששינסקי ל"גלובס" לפני כחמישה חודשים, ונשלפה כעת כשמונה ליועצו של שר האנרגיה הנכנס יובל שטייניץ. דיווח מאת הדי כהן מסכם בכפולה הפותחת של העיתון את עיקרי הדברים של ששינסקי באותו הראיון, וזאת תחת הכותרת "חברות הגז: ששינסקי מבין שצריך לפתח את המאגרים".
לרשימה מאת כהן צמוד מאמר פרשנות שכתב עמירם ברקת, הטוען ש"ועדת ששינסקי היתה הדבר הטוב ביותר שקרה ליזמי הגז". לדבריו, לולא הוקמה הוועדה, שהעלתה את המיסוי על תגליות הגז, "זה היה נגמר הרבה יותר רע מבחינת היזמים", כיוון שהמדינה היתה עשויה לבחור באפשרות הרבה יותר גרועה מבחינת תשובה ושותפיו. בעקבות ועדת ששינסקי, מסביר ברקת, הפכה המדינה ל"משקיעה אסטרטגית לטווח ארוך" במיזמי הגז, ולכן "מאז שחוק ששינסקי עבר בכנסת, מתייצבים קובעי המדיניות בירושלים לצדם של יזמי הגז".
"לכן כל מי שמכריז (כולל מעל דוכן הכנסת) ש'המדינה נכנעת למונופול הגז' וש'הפקידים התקפלו תחת לחצי הטייקונים' תופס את המציאות בצורה קצת עקומה", מוסיף ברקת. "המדינה לא נכנעת למונופול, אלא היא שותפתו הסמויה ופטרוניתו הנסתרת. היא רוצה שתשובה ושותפיו ירוויחו, וכמה שיותר".
עושים לביתם
ל"ידיעות אחרונות" צורף היום דף צבעוני ובו קופון עם מבצע 1+1 לגבינה מתוצרת מחלבות-גד. בעוד שהדף הפרסומי הזה נשר מבין עמודי העיתון שהגיעו לבתי המנויים, מדור הפרסום הסמוי של חברת תנובה הוא חלק בלתי נפרד מהמוסף "24 שעות". לא משנה כמה תנערו את הגיליון, המדור הזה לא ייפרד ממנו.
"חג השבועות בפרט מתאפיין בארוחות חלביות ושפע של טעמים ממגוון מאפים, פשטידות ותבשילים על בסיס חלב ומוצריו", כותבת איריס ליפשיץ-קליגר ומספקת עצות מפי דיאטנית קלינית ה"יועצת לחברת תנובה". למרות הקרדיט ליועצת כבר בפתח הטקסט, עיקר הפרסום הסמוי במדור שבמוסף "24 שעות" טמון במה שענת באלינט כינתה במחקר שערכה עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה "מיתוג סמוי". הכותרת "פרויקט בית בריא" צבועה בצבעי תנובה. הלוגו "בית בריא" צבוע באותם הצבעים וכולל ציור המזוהה עם גבינת הקוטג' של החברה. דימוי נוסף המשובץ בעמוד דרך קבע כולל בתוכו את הלוגו הרשמי של תנובה.
למדור הפרסומי השבוע נלווית הודעה שלפיה "ההרשמה לפרויקט 'בית בריא' הסתיימה". מוסף מיוחד, כך מובטח, יצורף לעיתון בערב חג השבועות.
פעולה פשוטה
עמודי החדשות הפותחים את שלושת הטבלואידים מוקדשים לשתי פרשות פליליות – מעצר ראשי ארגוני פשע ופרשת רונאל פישר.
ב"ידיעות אחרונות" ממשיך יורם ירקוני לספק ציטוטים נרחבים מתמלילי החקירות של המעורבים בפרשת פישר. "אני לא יכולה לעמוד בזה יותר ואני מספרת לכם כל דבר שאני יודעת", אמרה פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר עו"ד רות דוד לחוקריה. "אני חושבת שפעם אחת רונאל אמר לי משהו כמו, 'אם יאיר [הקבלן יאיר ביטון] היה משלם, כל החקירה הזו היתה עפה'". פישר עצמו אמר לחוקריו: "יש לא מעט אנשים במשטרה שאני מכיר ברמות שונות של קשר".
ב"מעריב" כותב אמיר זוהר טור פרשנות על מעצר ראשי ארגון הפשע של משפחת אברג'יל. "בעיקר הטריד אותם שמו של עד 'חשוד' אחד, האיש שלהם למשימות מיוחדות, קצין המבצעים של הארגון, מי שמיוחסים לו חיסולים בגני-תקווה ובפראג, האיש שהמריא מישראל בחטף כמה שעות לאחר הפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי, ולאו דווקא בטיסה של אל-על", כותב זוהר ובהמשך מוסיף: "החוק בישראל אוסר לתת מעמד של עד מדינה לעבריין המרכזי בעבירה כלשהי, כל שכן ברצח, אבל בחסות המאבק בתרבות ארגוני הפשע האכזריים, גם גורמי אכיפת החוק מרשים לעצמם לעבור את הגבול הזה".
ב"ישראל היום" מתפרסם מאמר דעה מאת יעקב בורובסקי, בעבר ניצב במשטרת ישראל ולאחרונה נציגו של ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים שכונסה בעקבות דו"ח המבקר על פרשת הבקבוקים של שרה נתניהו. "הדרך למנוע את סיכון החיים הבא של אזרחים תמימים מחייבת שינוי חקיקה המגבילה תנועתו של עבריין המיועד לחיסול בצו שופט למקום מפוקח על חשבונו", כותב בורובסקי. "פעולה פשוטה זו כנגד פצצות מתקתקות ניידות בקרבנו אמנם מצרה את חוק היסוד באשר לחירויות האדם, אך הופכת למגן אנושי אמיתי מפני ארגוני הפשיעה, שהפכו את רחובותינו לזירת דמים, בעיקר של חפים מפשע".
גלאמין בבית-הוורד
"צעדי נתניהו הרתיעו את הקונים: המשקיעים נסוגים מרכישת ערוץ 10", נכתב הבוקר בשער "הארץ". נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי סיכויי ההישרדות של ערוץ 10 "נמוכים", בעקבות נסיגת קבוצת RGE ומחשבה מחודשת מצד הרוכש הפוטנציאלי השני, אילן שילוח.
טוקר מצטט ציוץ של שילוח ולפיו ראש הממשלה נתניהו "עבד כדי להרחיק משקיעים" וכן מצטט אדם ה"מקורב למשא-ומתן" שאמר: "כולם נלחצו מנתניהו והחליטו לסגת". לפי טוקר, "אם אכן ערוץ 10 לא יצליח להשיג משקיע עד סוף מאי, הוא לא יעמוד בתנאים שהציגה לו הרשות השנייה לקבל רישיון והוא עלול להיסגר. [...] החלטה על הארכת זיכיון צריכה להיעשות בהליך חקיקה שנמצא בידיו הבלעדיות של נתניהו, וככל הנראה נתניהו ינסה למנוע מערוץ 10 להמשיך לפעול".
ב"גלובס" מתפרסם ראיון קצר שקיים לי-אור אברבך עם אביב גלעדי, יו"ר RGE, המסביר מדוע הקבוצה נסוגה מרכישת הערוץ: "מה שכרגע מצאנו בפנים לא ברור עד הסוף. בטח ובטח כשהעתיד לא ברור עד הסוף – לא הרגולציה, לא המדינה, לא הטכנולוגיה ובכלל. יש חוסר ודאות כללי. יש מי שרוצה שהעתיד התקשורתי יהיה בערפל, ולא ברור למה".
רביב דרוקר וענת גורן. סינמטק תל-אביב, 20.11.2011 (צילום: מתניה טאוסיג)
"אי-אפשר לצפות בסרטה של גורן בלי להביא בחשבון שנתניהו אסר מלחמה על הערוץ שהפיק אותו, בין השאר בגלל בעלה, רביב דרוקר, שמנחה את התוכנית שבה שודר", כותב רוגל אלפר בטור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ", בעקבות שידור סרטה של ענת גורן "הרצוג" במסגרת "המקור" של ערוץ 10.
"שעות ספורות לפני שידור הסרט שוב נקלע ערוץ 10 לסכנת סגירה מיידית, בעקבות מהלכים שנקט נתניהו", מציין אלפר. "שלשום, בקדימון אצל גיא פינס, נראו אנשי הערוץ עולצים וזחוחים בפרמיירה לסרט, שיכול להיות שחלקו השני ישודר בשבוע הבא, כמין רקוויאם לסגירתו בסוף החודש. מבחינה פוליטית ועיתונאית, גורן נצמדה למועמד הלא נכון. הסיפור של נתניהו בבחירות היה הרבה יותר דרמטי. כדאי לערוץ 10 ללמוד מראש הממשלה, נראה שהגיע הזמן להזמין את מושיק גלאמין לבית-הוורד".
"נדמה שהיחסים בין רביב ובין רה"מ הם כמעט אישיים, שזה כבר מעבר לעיתונאי שמבקר את הפוליטיקאי", אומר לי-אור אברבך לגורן בראיון המתפרסם במוסף "פירמה" שצורף אמש ל"גלובס". "אני לא מסכימה", היא משיבה. "לרביב אין ונדטות אישיות. כמו שאין לו חברים בפוליטיקה ואין אנשים שהוא אוהב ברמה האישית, אז הוא גם לא שונא אף אחד ברמה האישית. הוא חושב את מחשבותיו הענייניות על ביבי, והוא לא העיתונאי היחיד שחושב ככה".
"מה יקרה אם מחר יסגרו את ערוץ 10 בגללו או שיצילו אותו תוך התניה שרביב יפוטר?", שואל אברבך בהמשך הראיון. "לא קניתי את זה אף פעם", משיבה גורן. "במובן הזה הוא הרבה יותר חרדתי ממני. יש לי הרבה ביטחון ביכולות שלו ובחשיבות שלו כעיתונאי, שאני יודעת שזה לא קול שאתה יכול לבטל או להשתיק. אם יפטרו אותו הוא ימצא מקום להשמיע את דבריו. גם אם הוא יצטרך לעשות עוד הרצאות כדי להשלים הכנסה. זה לא חשוב. ברגע שהכסף לא מדבר, ואצלנו הוא לא אישיו בכלל, זה לא משנה".
"זה לא אישיו כי יש לכם כסף", מעיר אברבך.
"אין לנו כסף. מאיפה יש לנו כסף?", שואלת גורן.
אברבך מזכיר לה כי דרוקר הרוויח הרבה כסף לאורך השנים בערוץ 10, ואחרי שהיא מתלוצצת ("אבל אני ביזבזתי אותו!"), משיבה גורן ברצינות: "בסוף-בסוף רביב מרוויח 45 אלף שקל בחודש, וזה סכום יפה. אבל עיתונאי זה לא מקצוע פחות חשוב מסמנכ"ל שיווק בחברה מסחרית, ואני מכירה את האופן שבו הוא עובד ויש לו שתי משרות – הוא גם מקביל ל'עובדה' וגם לעמית סגל. הציפייה שלך להרוויח מהעבודה שלך לא בזויה בעיני. כשהחליטו על הקיצוץ התקוממתי, זה נראה לי לא סביר ביחס לעבודה ולהשקעה ולמחיר שהוא משלם. אמרתי לו, 'אתה הולך להסכים לזה?', והוא זה שאמר, 'כן, זה מה שצריך, אז זה מה שעושים'. בתוך תוכי אני כן מצפה שכשהערוץ יעמוד על רגליו, אז יינתן לזה ביטוי גם בשכר".
שר התקשורת
נתי טוקר מדווח בפתח "דה-מרקר" כי הממשלה אישרה אתמול את בקשת ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו להעביר לידיו את האחריות על רשות השידור ויישום חוק השידור הציבורי. "בעבר הביע נתניהו תמיכה מסויגת ברפורמה", מזכיר טוקר, "וכעת הוא עשוי לעצור אותה". אמנם הרפורמה כבר יצאה לדרך, אולם היא טרם הושלמה. המינוי של גיל עומר ליו"ר תאגיד השידור החדש, למשל, טעון אישור של נתניהו.
שר התקשורת וראש הממשלה בנימין נתניהו, 17.5.2015 (צילום: אמיל סלמן)
"פיטורי מנכ"ל משרד התקשורת נועדו לבשר לדרג המקצועי בממשלה על עידן חדש של חוסר סובלנות כלפי פקידים מקצועיים עצמאיים" היא כותרת המשנה לטור מאת אבי בר-אלי, המתפרסם גם הוא ב"דה-מרקר".
המועמד המיועד להחליף את מנכ"ל משרד התקשורת המפוטר אבי ברגר הוא שלמה פילבר. בכפולה הפותחת של "כלכליסט" (וכן בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות") מדווחת נעמה סיקולר כי לפני קרוב ל-20 שנה חתם פילבר על מאמר שפורסם במגזין "נקודה" ובו האשים אנשי שמאל ושב"כ בקונספירציה לרצח רבין.
"המאמר קשה, מפלג, מבחיל בחלק מהרגעים, מבריק ברגעים אחרים, והוא בעיקר מעורר מחשבה", כותבת סיקולר. "לא בשאלה האם רצח רבין הוא קונספירציה מתוחכמת של גורמים פוליטיים ואנשי מודיעין נטולי מעצורים, אלא בשאלה האם ראוי שאדם כמו פילבר יעמוד בחוד החנית של משרד ממשלתי, בתפקיד כה בכיר, ועוד בתחום הרגיש של תקשורת. גם אם עברו 20 שנה".
פילבר טען בתגובה לעיתון כי לא כתב את המאמר, אלא רק חתם עליו, לבקשת עורך "נקודה" אורי אליצור. "לקראת סגירת הגיליון אליצור, שהיה חבר בהנהלת מועצת-יש"ע, פנה אלי, עובד זוטר במועצת-יש"ע, וביקש שאחתום על המאמר מתוך חשש למעמדו כפובליציסט", טוען פילבר. "מתוך הערכה לאורי ומרצון לעזור בהדיפת מסע ההסתה כנגד המתיישבים, הסכמתי אז לחתום במקומו".
פילבר אומר שהוא לא כתב את המאמר "סרק סרק" עם תיאוריית הקונספירציה על רצח רבין, רק חתם עליו. הוא יחתום בחדווה על תוכניותיו של שר התקשורת
— חנה קים (@hkim14050017) May 19, 2015
אתמול התפרסם ב"מעריב" טור של הפרשן הכלכלי יהודה שרוני בעקבות פיטורי אבי ברגר, וזאת תחת הכותרת "לא משתלם להגדיל ראש מול אינטרסים חזקים". "ברגר העז להילחם בצורה מעוררת השתאות במונופול התקשורת בזק", כתב שרוני. "[...] בפלונטר העסקי הזה ברגר לא הביא בחשבון את עוצמת המונופול מול מקבלי ההחלטות ובראשם ראש הממשלה. מתברר שלא משתלם להגדיל ראש כשמנגד ניצבים נתניהו ומשפחת אלוביץ' בעלת בזק, המחזיקה גם בשליטה באתר האינטרנט 'וואלה'. מעתה יידע כל פקיד מדינה, בכיר ככל שיהיה, שאסור להוביל מהלכים אמיצים ויצירתיים, כי בסופו של דבר ראשו יותז".
חלפה יממה, והבוקר מתפרסמת ב"מעריב" ידיעה מאת שרוני המדבררת את המונופול רב העוצמה. תחת הכותרת "בזק: הדחת ברגר פגעה שלא בצדק במוניטין שלנו" מדווח שרוני כי "גורמים בהנהלת החברה" אמרו כי בזק "אינה שמחה על הדחתו [של ברגר] מהתפקיד ובניגוד לעמדת האנליסטים – ספק אם תפיק בזק מכך תועלת עסקית".
במוסף "שוק ההון" של "גלובס" מדווחים גד פרץ ושירי חביב-ולדהורן כי העליות במניית בזק, שבאו בעקבות פיטורי ברגר, "הגדילו את הרווח של שאול אלוביץ' בבזק לכ-3.4 מיליארד שקל". גוף הידיעה מלמד שהמציאות פחות דרמטית. מחיר מניית בזק אמנם קפץ בעקבות הפיטורים, אך הוא עודנו נמוך מהמחיר שבו נסחרה המניה לפני כשבועיים.
בשולי החדשות
בתחתית עמ' 21 של "ישראל היום" מדווחת כתבת העיתון לענייני צבא, לילך שובל, כי אתמול חל יום-הולדתו של הרמטכ"ל.
"ישראל היום", 20.5.2015
במדור הרכילות של "גלובס" (ספיר זילברמן-פרץ) מדווח כי עו"ד דוד שמרון, פרקליט משפחת נתניהו, וחיים גבריאלי, מנכ"ל אי.די.בי, נפגשו אתמול לארוחת צהריים בתל-אביב (שם המסעדה ומחמאה על המקום משובצים בדיווח ורומזים למקור העיתונאי). לגרסת השניים, מדובר בפגישה חברית ותו לא. "זה בטח לא היה ראיון עבודה, לא שלי ולא שלו", הוסיף שמרון בתגובתו לעיתון.
ענייני תקשורת
ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי בית-משפט השלום בירושלים גזר אתמול שמונה חודשי מאסר על סאמי דעיס, תושב מזרח ירושלים, בגין הקמת דף הפייסבוק "מוות לישראל" ופרסום תוכני הסתה רבים. בשבוע שעבר, מזכיר חסון, נגזרו שבעה חודשי מאסר על פעיל פת"ח עומר שלבי, בגין עבירות דומות.
במוסף "פירמה" של "גלובס", מיד לאחר הראיון עם ענת גורן על הסרט שתיעד את קמפיין הרצוג, מתראיין רמי יהודיחה, פרסומאי קמפיין הליכוד בבחירות האחרונות. יהודיחה מספר לענת ביין-לובוביץ' כי בתחילת הדרך נוכחו הוא וצוותו כי הבעיה העיקרית של נתניהו היא שהציבור אינו אוהד אותו. "אמרתי לו שכדי לפתור את התסכול שלו צריך להנגיש אותו לעם", הוא אומר. "בגלל זה הוא הסכים לעשות את כל הסרטונים, להיות לא פורמלי ולהשתמש בהומור עצמי. וראינו לאורך כל הדרך איך בעקבות הסרטונים הסנטימנט של האהדה עולה".
ידיעה בלתי חתומה ב"הארץ" מדווחת כי העיתונאי עקיבא אלדר נפצע שלשום בתאונת דרכים באוסטרליה. אלדר חצה במעבר חצייה ונפגע ממכונית שבה נהג המוזיקאי ג'ון סטיבנס. על-פי הדיווח, מצבו יציב. "מקווה שהאדון בסדר", מצוטט סטיבנס.
הכתבה הפותחת את המוסף "גלריה" של "הארץ" מוקדשת למגזין "שרלי הבדו", המתקשה להתאושש מתוצאות המתקפה נגדו.
במסגרת המדור "איפה הם היום", שמתפרסם במוסף "מעריב", משוחח יעקב בר-און עם עמוס ארבל. "היה לך פיתוי לעבור לערוץ 2?", נשאל ארבל, וזה משיב: "אף פעם לא. לפני שהערוץ הזה עלה לאוויר היו גישושים אצלי אם אני מוכן להעביר לשם את התוכנית שלי, 'בין הכסאות', אבל לא התפתיתי. אמרתי שבית לא מחליפים, ואחרי 25 שנה בערוץ הציבורי, מ-67', אני לא פתוח לאקספרימנטים".