אופירה אסייג וחברת סיטינט בע"מ, מפעילת אתר one, הגישו בשבוע שעבר ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו בעקבות פסק הדין שקבע ששלמה מן, הכותב על תקשורת ספורט באתר זה, הוציא את דיבתם בתקופה שבה הפעיל את הבלוג "עומדים בשער".

בית-משפט השלום פסק כי כמה מהביטויים שבהם השתמש מן הוציאו את דיבת אסייג ואינם יכולים ליהנות מהגנות חוק איסור לשון הרע. בשל כך חויב מן לפצות את אסייג ב-75 אלף שקל בתוספת 15 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך-דין. לפני כחודש הגיש מן ערעור, באמצעות עורכי-הדין שמעון מורמי ויהונתן קלינגר, הפועלים מטעם הקליניקה לנפגעי תביעות השתקה, וביקש מבית-המשפט לקבוע כי כל הביטויים שבהם השתמש נהנים מהגנות חוק איסור לשון הרע. כעת, באמצעות עו"ד שי אליאס, מגישות גם סיטינט ואסייג ערעור משלהן, המבקש לקבוע כי בית-משפט השלום שגה כשפסק כי כמה מהביטויים שבהם השתמש מן אינם בבחינת לשון הרע כמשמעותה בחוק ונהנים מהגנת הבעת דעה.

יצוין כי גם רביב שכטר ועודד קרמר, שהפעילו את הבלוג "עומדים בשער" בתקופה שקדמה למן, נתבעו על-ידי אסייג ונמצא כי הוציאו דיבתה, אם כי במידה פחותה ממן. השניים, נכון לעכשיו, לא עירערו על פסק הדין, ובהתאם הערעור מטעם אסייג ו-one מתייחס למן בלבד.

לטענת אסייג ו-one, לא היה נכון להעניק לפרסומים של מן את הגנת הבעת הדעה כיוון שהם כללו עובדות שקריות, שהיו ידועות למן כשקריות עוד בטרם הפרסום. כמו כן נטען בערעור כי לא היה נכון לקבוע שקללות וגידופים הם בגדר הבעת דעה מוגנת. כך לדוגמה מוזכר הביטוי "אוסף אנאלפבתים שגודש את בית בסר" (מקום מערכת אתר one) ונטען כי "הצגת המערערות ועובדיהן ככאלו שלא יודעים קרוא וכתוב, ובפרט בהקשר לפרסום בכללותו, מביאה למסקנה כי מדובר בעובדה ולא דעה, ולא צוין כי מדובר בדעה אישית של הכותב, נהפוך הוא". טענות דומות מועלות בערעור ביחס לשורה ארוכה של פרסומים, שלפי אסייג ו-one כללו עובדות שקריות על אף שסווגו על-ידי בית-משפט השלום כדעות.

עוד טוען עו"ד אליאס, בא-כוחם של אסייג ו-one, כי לא היה "עניין ציבורי" בפרסומים מאת מן. "התרת פרסום מעין זה של המשיב", נכתב בערעור, "המובא כנגד המערערות בלשון בוטה שלא נועדה לשרת שום עניין פרט הרצון לנגחן, להשפילן ולבזותן בחסות 'חופש הביטוי', אינה לתועלת הציבור ואינה עולה בקנה אחד עם מעמדה החוקתי של זכות האדם לכבוד.

"במקרה דנן", נכתב בהמשך הערעור, "[...] עלבו את גופה. את איברי מינה ומבושיה, את מראה החיצוני עת יחסו לה ניתוחים קוסמטיים והציגו את גופה כעטיני פרה חולבת המשתלשלים לה מהחזה בואכה הפופיק, כדדיים שהמערערת 2 [אסייג] צריכה לחזק עם גומיות שייתנו קונטרה לכוח הגרביטציה. כמגלחת מפשעות, אשת סיליקון, מלכת הסיליקון, ואף הציגו אותה כבהמה המוציאה אותה מהווייתה האנושית עת כינו אותה אופירע-תון, בהמה אחת, אתון, חמורים וחמורות ודימויים של בהמות עשרות פעמים [...] מה התועלת הציבורית שהפיק הציבור מפרסומים אלו, איזו חשיפה תקשורתית התגלתה מאברי מינה של המערערת 2 או מהאתון שבה, מלבד עלבון, קשה, בוטה ואלימות מילולית שתכליתה להרוס את המערערות ולפגוע במעמדן ושמן הטוב".

אסייג ו-one טוענים עוד כי על בית-המשפט היה לחייב את מן בפיצוי גבוה יותר גם בגין הפרסומים שפסק כי הוציאו את דיבתם. בא-כוחם טוען כי יש לחייב את מן בסך של 100 אלף שקל בגין כל פרסום בלי להוכיח נזק, משום שהפרסומים בוצעו בכוונה לפגוע באסייג וב-one. בתביעה המקורית, יש לזכור, דרשו אסייג ו-one פיצוי בסך שני מיליון שקל.

כהערת שוליים לבקשת הערעור נכתב: "לא למיותר לציין כי גם היום ממשיך המשיב בפלטפורמה אינטרנטית אחרת במסגרת אתר האינטרנט 'העין השביעית' לפגוע במערערים ולהשפיל אותם בכל דרך אפשרית, והמערערים שומרים על זכותם להגיש תביעה נפרדת בגין כך".

47872-04-15