פרמטרים שלא נבדקים

שער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לזיהום האוויר במפרץ חיפה ולקשר בינו לבין תחלואת הסרטן בקרב תושבי האזור.

עודד שלום ועמיר בן-דוד נפגשו עם שלמה כץ, מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה, ושמעו ממנו תשבחות על ניטור זיהום האוויר באזור חיפה ("האזור הכי מנוטר בארץ", לדבריו). עם זאת, מיד בהמשך טוען כץ כי הניטור אינו מספק. "4,000 טון של חומרים אורגניים נדיפים כמו בנזן, מתילן כלוריד, פורמלדהיד, חומרים הידועים כמסרטנים על-פי ארגון הבריאות העולמי, נפלטים כאן לאוויר בכל שנה, ואלו חומרים שאנחנו לא מנטרים באופן קבוע", הוא אומר. "כלומר, הניטור שלכם לא בודק את כל החומרים המסרטנים?", מוודאים שלום ובן-דוד. "נכון", משיב כץ.

בעוד ששלומי בסון, סמנכ"ל חברת בזן, שבשליטת האחים עופר, טוען בפני הכתבים כי במפעל הפחיתו את זיהום האוויר במידה ניכרת, ליאורה אמיתי, מנהלת הקואליציה לבריאות הציבור, מחרה-מחזיקה אחר כץ. "יש פרמטרים שלא נבדקים – ולא סתם הם לא נבדקים", היא אומרת. "אם היו מנטרים את כל החומרים המסוכנים שנפלטים לאוויר, היו צריכים לסגור כל שני וחמישי את המפעלים הללו, כי הם לא היו מצליחים לעמוד בתקנים. הציבור חייב להבין שרשימת החומרים המנוטרים מאוד מצומצמת".

שריפה במפרץ חיפה, 12.6.14 (צילום: שי לוי)

כתב "דה-מרקר" חגי עמית שוחח עם תושבי האזור ושמע על בעיות הבריאות שהם סובלים מהן. "הסערה הנוכחית היא ההזדמנות הגדולה של מפרץ חיפה להעריך מחדש את תוכניות ההתרחבות במקום, לשקול אילו מתקנים ניתן להעביר מהאזור, להגביר את הדרישות מהמפעלים המזהמים והזדמנות להעביר עוד ועוד מהתעשיות המזהמות ואמצעי התחבורה בעיר לשימוש באנרגיית גז נקייה", הוא כותב.

ב"ישראל היום", כרגיל, סיקור קצר וחלבי של הפרשה שעמדה במרכז תשומת הלב הציבורית השבוע.

גם נחום ברנע מקדיש את טורו שבפתח "המוסף לשבת" לזיהום האוויר בחיפה. הכותרת לטור היא "לילדי חיפה שלום", אף שבגוף הטור כותב ברנע: "אין דרך להסביר את השיעור הגבוה יחסית של חולי סרטן בקרב האוכלוסייה הבוגרת באזור חיפה אלא בזיהום האוויר". הפער בין שתי הקביעות טמון בגיל הנבדקים. ילדי חיפה ככל הנראה עדיין לא פיתחו את הסרטן בשיעורים הגבוהים שמאפיינים את הוריהם (כתב חדשות 10 נדב איל טוען כי גם קביעה זו אינה מדויקת).

לצורך כתיבת טורו שוחח ברנע עם פרופ' איתמר גרוטו, שחולל את הדיון הציבורי בשבוע החולף כשכתב בטיוטת מסמך כך: "בעבור ילדים עד גיל 14, מתוך 60 מקרי סרטן, ניתן להעריך כי כ-30 מקרי סרטן הינם תחלואה עודפת כתוצאה מזיהום האוויר בנפת חיפה". "הכל יצא מהקשרו", אומר פרופ' גרוטו לברנע. "יכול להיות שטעיתי [...] הניתוח של הנקודה הספציפית הזאת – תחלואת ילדים בסרטן – לא יצא בצורה טובה".

ברנע שוחח גם עם ראש עיריית חיפה יונה יהב, שמבטיח לו חגיגית: "נקים עוד תחנות ניטור. כל חלקיק ינוטר. בכל העולם לא יהיה פיקוח על זיהום האוויר כמו שיהיה אצלנו". גם בנזן, מתילן כלוריד, פורמלדהיד? דברי יהב נשמעים כמו הבטחה ריקה, בדומה לכותרת "לילדי חיפה שלום".

סימנים ראשונים של התנגדות

האתר האמריקאי "פוליטיקו" דיווח אתמול, על סמך שיחות עם חצי תריסר מקורות המקורבים לאיש העסקים שלדון אדלסון, כי המועמד המועדף עליו במפלגה הרפובליקאית לקראת הבחירות לנשיאות ארה"ב הוא הסנטור מרקו רוביו. קוראי העיתונות הישראלית יכלו להגיע למסקנה הזו כבר לפני עשרה ימים בלי לשוחח עם איש.

גם הבוקר ממשיך העיתון של אדלסון לגלות חיבה לסנטור רוביו. "סקר: רוביו בעל הסיכויים הטובים ביותר מול קלינטון", נכתב בכותרת ידיעה קצרצרה (סוכנויות הידיעות) במדור חדשות החוץ של העיתון.

מרקו רוביו (צילום: Gage Skidmore, רישיון CC BY-SA 2.0)

המועמדת המובילה מטעם הדמוקרטים, הילרי קלינטון,  מגיעה לשער "ישראל היום" בנסיבות לא מחמיאות. פניה מודפסים לצד הכותרת "תחקיר: האם הילארי קלינטון עזרה לחברה רוסית להשתלט על ייצור האורניום בארה"ב?". בפנים העיתון מדווח ארז לין על שני תחקירים, של ה"ניו-יורק טיימס" ושל ה"וול-סטריט ג'ורנל", שהגיעו למסקנה כי אפשר שהתשובה לשאלה חיובית.

ב"הארץ" מתפרסם תרגום של הדיווח מה"ניו-יורק טיימס", בלי הפניה משער העיתון, תחת הכותרת היבשה "קלינטון, עסקת האורניום והתרומות מרוסיה", ששומרת אמונים לנוסח הכותרת בידיעה המקורית שפורסמה ב"ניו-יורק טיימס". כותרת המשנה מתמצתת את הסיפור: "בעוד הסוכנות לאנרגיה אטומית של רוסיה השתלטה על חברה קנדית המחזיקה בחמישית מיכולת ייצור האורניום של ארה"ב – כשקלינטון היתה שרת החוץ, מעורבים בעסקה העבירו תרומות של מיליוני דולרים שלא דווחו לקרן קלינטון".

עורכי "ידיעות אחרונות", שמקדמים את המועמדת קלינטון כאילו פטרונה, איש העסקים חיים סבן, מממן מכיסו את הוצאתו לאור של העיתון, לא מצאו לנכון לדווח הבוקר לקוראיהם על התחקירים בדבר הקשר לכאורה בין התרומות שקיבלה קלינטון לעסקת האורניום.

פרשן "ישראל היום" דן מרגלית, שעדיין שומר על מקומו בכפולה הפותחת במוסף הפוליטי חרף הדעות העצמאיות שהחל להשמיע לקראת מערכת הבחירות האחרונה, ממשיך לחרוג מהמקובל בעיתון. הבוקר, לדוגמה, הוא מסיים את מדורו בהערה נגד בנימין נתניהו ובעד הילרי קלינטון.

דן מרגלית (צילום: פלאש 90)

"בעלי טורים מימין מגלים סימנים ראשונים של התנגדות לבחירת הילארי קלינטון לנשיאה ה-45 של ארה"ב", כותב מרגלית בעיתון שמפיץ ומקדם את ההתנגדויות הללו, ומוסיף: "אם טובת המדינה יקרה להם – אני מציע להם שיחדלו מיד". לדעת מרגלית, על ישראל להימנע מלהסתבך בפוליטיקה האמריקאית, כפי שהסתבך נתניהו (כן, השם המפורש מוזכר) במאבקו מול אובמה.

הכותרת שמעל הקטע הקצר בטור של מרגלית, "לשמור על ניטרליות", אינה מסגירה כי הוא מתייחס לבחירות בארה"ב, להילרי קלינטון ולבנימין נתניהו. גם יתר אמצעי ההבלטה שעומדים לרשות עורך המוסף שומרים על ניטרליות ואינם רומזים לקוראי המוסף כי מרגלית שוב מעז לכפור בעיקר. אם יעשה זאת בפתח טורו ולא בסיום, על פני מרבית טור ולא בקטע קצרצר, גם עורכי "ישראל השבוע" יתקשו להעלים את ביקורתו.

הרתעה היא מיתוס

בן-דרור ימיני מקדיש חלק מטורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לגל ההגירה ממדינות אפריקה למדינות אירופה שמתבצע על פני הים התיכון. "אירופה במלכודת", כותב ימיני, "סיוע מוגבר לספינות הרעועות, לצורך הצלת חיי אדם, יעודד את ההגירה, שגם ככה שוברת שיאים. הפקרת הספינות הרעועות, שרבות מהן נוטות לטבוע, עלולה להגיע לדרגה של פשע נגד האנושות. הדילמה אדירה. לאירופה אין תשובה".

כרגיל, ימיני כותב על הגירה תוך התמקדות באסלאם, אבל בטורו יש גם מידע טהור: "בעשרת הימים האחרונים התהפכו ארבע ספינות, האחת עם 400 פליטים, בהמשך זו היתה ספינה עם 954 פליטים. רוב הנוסעים נספו. בימים האחרונים הצטרפו לרשימה השחורה עוד שתי ספינות קטנות. קרוב ל-1,500 איש טבעו תוך שבוע".

כאשר טיסה 370 של מלזיה איירליינס נעלמה, היו עליה 227 נוסעים ו-12 אנשי צוות. התקשורת העולמית עסקה בגורלם במשך חודשים ארוכים, ובהבלטה יתרה. 1,500 איש נהרגו רק בשבוע האחרון בניסיון להגר מאפריקה לאירופה, ובתקשורת כמעט שאין לכך ביטוי.

מבקשי מקלט מפגינים במתקן חולות, פברואר 2014 (צילום: פלאש 90)

"האיחוד-האירופי יחזיר את רוב המהגרים דרך הים לארצות מוצאם", מבשרת כותרת המודפסת בשער "הארץ". לפי הדיווח, המתורגם מה"גרדיאן", מנהיגי האיחוד-האירופי החליטו כי כ-150 אלף בני-אדם שהגיעו בשנה שעברה לאיטליה ממדינות אפריקה "יוכרזו מהגרים חסרי אשרות ויישלחו חזרה לארצותיהם". לפי הדיווח, "האיחוד יציע 5,000 מכסות בלבד לצורך יישוב פליטים מחדש ברחבי אירופה".

"אירופה מאמצת את גישת ההרתעה הישראלית", קובע אסף רונאל בטור פרשנות נלווה. לדבריו, "מוקדם עוד לקבוע אם שנאת הזרים התלהטה מחדש באירופה דיה שהרשויות שם יצלחו את מגבלות החוקים המקומיים והחוק הבינלאומי ויצליחו לגרש כל-כך הרבה מבקשי מקלט. אולם מנקודת המבט של מי שחיים על החיבור היבשתי היחיד בין אפריקה לשאר העולם, כדאי להזכיר לאירופים שהרתעה זו היא מיתוס: הם לא יוכלו להתעלל מספיק במוכי הגורל שמנסים להגיע לחופיהם שאלה יגיעו למסקנה שעדיף להישאר בבית".

הכותרות הראשיות, וקדושת צה"ל

הכותרות הראשיות ב"ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"הארץ" מוקדשות לרקטה ששוגרה אמש מעזה לעבר ישראל. ב"ישראל היום" מדגישים בכותרת הראשית גם את התגובה של צה"ל – תקיפה ברצועת עזה. ב"מעריב", אולי בשל קוצר זמן, נדחק הדיווח על הרקטה לרצועה דקה בשער. הכותרת הראשית בעיתון זה מוקדשת לחגיגות העצמאות של מדינת ישראל.

מתחת לכותרת הראשית של "הארץ" נפתחת רשימה מאת הפרשן הצבאי של העיתון, עמוס הראל, המוקדשת לחולשת מנגנוני הבקרה והפיקוח על צה"ל כפי שבאו לידי ביטוי במהלך מבצע "צוק איתן". בין היתר מקדיש הראל כמה מלים לתקשורת:

דובר צה"ל, מוטי אלמוז (צילום: פלאש 90)

"ראש אגף התכנון במטכ"ל, אלוף נמרוד שפר, אמר החודש בראיון ל'ישראל היום' כי הצבא זקוק ללגיטימציה ציבורית לפעילותו. לפעמים נדמה שחלק לא מבוטל מהעיתונות הישראלית מוכן להעניק את הרוח הגבית הזו כמעט בלי פקפוקים ובלי שאלות.

"[...] ישנה, כמובן, הרבה אמת גם בטענות שמפנה הצבא אל התקשורת. עוגת ההכנסות המצטמצמת של העיתונים והערוצים הפכה את התחרות ביניהם לשדה קרב, שבו נשברו הכללים המוסכמים. [...] ועדיין, הצבא זוכה בדרך כלל לבמה וליחס אוהד שכל גוף אחר במדינה יכול רק לקנא בהם. לרשות צה"ל עומד מערך יחסי-ציבור מיומן, שכמעט שילש את היקף כוח האדם שלו בעשורים האחרונים. באותה עת, מעמדם של הדוברים הלך והתחזק, קרוב לאוזנו של הרמטכ"ל. הצבא מספק לכלי התקשורת את מה שהם, וכנראה האזרחים, רוצים: מאגר אינסופי של סיפורי גבורה ורגש, מעוררי לחלוחית בעיניים.

"עם השנים, בהשפעת כניסת תרבות תוכניות הריאליטי לפריים-טיים הטלוויזיוני, גם האופן שבו מוגשות הכתבות הצבאיות השתנה. הפסקול המוזיקלי הרגשני הגיח תחילה לכתבות האבל והזיכרון. היום הוא כבר חלק בלתי נמנע בכל סיקור קרב. המתחרה האמיתי של כתבה על גולני הוא גמר 'האח הגדול', לא עוד דיון יבש בדבר גודל תקציב הביטחון. קיים, כמובן, פן חיובי בסיפורי גבורה והנצחה, אבל כשחלק כה גדול מהעיסוק התקשורתי נודד למחוזות הרכים, הרגשיים, נוצר תהליך המשלים את החלשת גופי הפיקוח החיצוניים על מערכת הביטחון".

בשולי החדשות

א. דן מרגלית טוען בטורו שב"ישראל היום" כי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ביצע השבוע עבירת חניה.

ב. דמותו של במאי הקולנוע עמוס גיתאי, כפי שהיא עולה מהראיון הקצר שערך עימו נבו זיו ומתפרסם במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", היא של יוצר מתנשא ואנטיפת.

ג. במוסף "ספרים" של "הארץ" סוקר שלמה אבינרי את ספרו של איתמר רדאי, "בין שתי ערים: הערבים הפלסטינים בירושלים ויפו 1947–1948". "שאלת המחקר של רדאי היא מה סיבת ההבדל ביכולת העמידה והחוסן של החברה הערבית בירושלים מול יפו: בעוד שביפו התרחשה קריסה מוחלטת, הרי בירושלים (אף על פי שאוכלוסייתה הערבית היתה קטנה מזו של יפו) התרחשה אמנם קריסה בחלקים מהמרחב הערבי, אך אזורים אחרים החזיקו מעמד", כותב אבינרי. מסקנת מחבר הספר, הוא מוסיף, היא כי "דווקא תהליכי המודרניזציה של העיר יפו תרמו לקריסתה", שכן "בגלל התפתחותה המהירה וההגירה שזרמה אליה, לא אופיינה יפו בעוצמה של רשתות משפחתיות וחמולתיות מסורתיות ענפות, שיכלו להעניק ביטחון והגנה".

עושים לביתם

אל בנק הפועלים, קוקה-קולה ואוסם, שקיימו בשנים האחרונות שיתופי פעולה מסחריים רחבי היקף עם קבוצת "ידיעות אחרונות", מצטרפת הבוקר חברת ענק נוספת – תנובה. המיזם "בית בריא", שיתוף פעולה מסחרי בין "ידיעות אחרונות", אתר ynet וחברת תנובה, מושק הבוקר בעיתון באמצעות מודעה רגילה התופסת כמחצית מעמ' 6 ומודעה הנחזית לידיעה חדשותית (פרסום סמוי), שרואה אור בראש עמ' 8 של העיתון.

מפעל תנובה ברחובות, 22.5.14 (צילום: יוסי זליגר)

איריס ליפשיץ-קליגר מדווחת לקוראי "ידיעות אחרונות" כי במסגרת המיזם המשותף ייבחרו ארבע משפחות ש"יעברו במשך כשלושה חודשים תהליך משפחתי מקיף בליווי דיאטנית תנובה" כדי לשפר את הרגלי התזונה שלהן. כמה מהן יקבלו עצה להגדיל את מספר מוצרי החלב בתפריט היומי שלהן?

לא מיותר לחזור ולציין כי ככל שכלי תקשורת משתף פעולה עם גורמים מסחריים רבים יותר, כך מוגבלת עצמאותו. הבעיה מתעצמת כאשר ההפרדה בין הפעולות המסחריות למערכת העיתונאית קורסת.

ענייני תקשורת

בן כספית מדווח ב"מעריב" כי "על-פי כל ההערכות, נתניהו עומד לשמור בידיו את תיק התקשורת(!!) ולמנות לסגן שר מישהו ממקורביו (אופיר אקוניס, למשל)".

בהמשך טורו טוען כספית כי בנימין נתניהו נועד בתחילת החודש עם איש העסקים יצחק תשובה ומנהלת חטיבת החדשות בערוץ 1, אילה חסון. "יומיים אחר-כך פירסמה חסון את הסקופ (שכנראה לא היה) על הפגישה של הרצוג וביבי", כותב כספית, "ויומיים נוספים אחר-כך התברר שהאוצר סגר עם תשובה דיל ויבטל את ההגבלות שהוטלו על מאגר הגז שבו הוא שותף, לווייתן". לטענה זו נלווית הסתייגות מהסוג שאופייני לכספית: "מי שקושר את הדברים, עושה את זה, כאמור, על אחריותו. ואחרי כל זה, כך בדיוק נראים קשרי הון-שלטון".

דניאל סיריוטי מדווח ב"ישראל היום" כי המועצה לשידורי כבלים ולוויין עשויה לנקוט צעדים נגד ערוץ הלא-TV משום שהתעלם מיום הזיכרון לחללי צה"ל. סיריוטי מצטט גורם בערוץ שאמר לו: "קיבלנו פניות רבות מצופים של הערוץ, שביקשו שנמשיך בשידורים רגילים, מכיוון שיום הזיכרון לחללי צה"ל אינו רלבנטי עבורם".

צבי בראל כותב ב"הארץ" על אסלאם אל-בחירי, שמגיש תוכנית דת בערוץ הפרטי אל-קאהרה אל-יום.

בתחתית שער "ידיעות אחרונות" מבשר העיתון לקוראיו כי "נחום ברנע נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנות ולמדעים", וכי הוא "העיתונאי הישראלי הראשון שמצטרף למוסד היוקרתי". דניאל בטיני מדווח על הבחירה בראש עמ' 6 של העיתון, ומביא ציטוט מפי ברנע: "החלטת האקדמיה האמריקאית מעידה על ההערכה הרבה בארה"ב לעבודתה של העיתונות החופשית בישראל, ולדמוקרטיה הישראלית שפורחת למרות האיומים עליה, מבחוץ ומבפנים".

בהודעה הרשמית לעיתונות שפירסמה האקדמיה האמריקאית לאמנות ולמדעים מוגדר ברנע כנציג "ידיעות אחרונות" ו"העין השביעית", אף על פי שחלפו כבר שמונה שנים מאז חדל להיות חבר מערכת "העין השביעית". יכול להיות שבדוברות המוסד היוקרתי מבססים הודעות לעיתונות על גלישה זריזה בגרסה האנגלית של "ויקיפדיה"?