החצר האחורית

הבחירות לנשיאות ארה"ב, על אף שיתקיימו רק בשנה הבאה, וחרף העובדה שבמהלכן ייבחר נשיא (או נשיאה) למדינה שאינה ישראל, תופסות גם היום את תשומת לבם של עיתונים בישראל. "הילרי קלינטון הכריזה רשמית שתתמודד על נשיאות ארה"ב", נכתב בכותרת שמתחת לראשית ב"הארץ". לצד הידיעה של רחל גולדברג, הפניה לכתבה ב"דה-מרקר": "מה אנחנו באמת יודעים על הילרי קלינטון". "קלינטון מתחילה את הקמפיין כמועמדת המובילה, וראוי לשאול: מה היא בעצם מייצגת?", נכתב בכתבה עצמה, המתורגמת מה"אקונומיסט". התשובה, בתמצית, היא: "כמי שהיתה באור הזרקורים במשך רבע מאה, קשה לדעת בדיוק מהן דעותיה".

אולם זו סוגיה שצריכה לעניין בשלב ראשון את הבוחרים האמריקאים. הבוחרים הישראלים אמורים להתעניין יותר בשאלת העדפותיהם של בעלי העיתונים בישראל בכל הקשור במועמדים השונים בארה"ב, ובשאלת פשר ההעדפה וההשפעה שיש לה ויכולה להיות לה על חיינו כאן.

כך ב"ישראל היום" מסתפקים היום באזכור מוצנע של הכרזתה של קלינטון – בכותרת הגג לראשית בעמוד השער – ומצמידים לו מיד את המועמד הרפובליקאי ("רוביו יודיע היום"). כמו אתמול, גם בעמוד הפנימי העורכים משתמשים בכל הכלים שברשותם כדי להציב את קלינטון ורוביו זה מול זה כמתמודדים שווים, על אף שמדובר בפוליטיקאית מהמוכרות בעולם ובמתמודד אלמוני למדי, וחרף העובדה שקלינטון נחשבת לפייבוריטית הכמעט בטוחה.

קלינטון ורוביו ב"ישראל היום"

מנגד, ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים לחגוג את קלינטון כאילו היתה האחראית על אישור מענקים לבתי-דפוס בישראל. היא מככבת בפעם השנייה ברציפות בכותרת הראשית, והעיתון כבר פחות או יותר מושיב אותה בחדר הסגלגל עם הכותרות "המטרה: הבית-הלבן", "גבירתי המועמדת" ו"רצה לעשות היסטוריה". כותרות המשנה הן פשוט ציטוטים מהקמפיין, והתמונה הראשית בכפולה הפותחת היא של קלינטון בסרטון הקמפיין ושל לוגו הקמפיין. חסרה רק כתובת הבנק למשלוח תרומות.

הסיבה שבשלה מריץ חינמון הפועל במזרח התיכון מועמד אמריקאי אנונימי ברורה: בעליו האמריקאי של העיתון השקיע בו כסף. אבל מדוע מריץ העיתון המזרח-תיכוני המתחרה את המועמדת שמנגד? ב"ידיעות אחרונות" דואגים לדחוף לקוראים את התשובה לגרון: מסגרת מיוחדת בכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לראיון של ציפי שמילוביץ עם חיים סבן, "ידידה הקרוב של הילרי", שאליו מתלווה תמונת שתי הפיגורות (סבן וקלינטון).

אסונות

"עד השריפה, לשני היה טיול יפהפה" (כותרת על שער "ישראל היום").

"מקס לא הסכים שנעשה רפטינג או באנג'י בטיול" (כותרת ידיעה ב"מעריב" על "אסון האומגה").

"מהאלימות רוזנבלט לא מתרגש. הרבה יותר קשה לו עם המשפחות המתפרקות מול עיניו. למשל, כשהרוג צעיר מתאונת דרכים הגיע לא מזמן להכנה לקבורה במצב רע. לחדר הזיהוי ביקש להיכנס האב. ישי לקח נשימה עמוקה והתחיל לפתוח את הקשר באזור הראש כדי לגלות רק חלק מזערי מהפנים. האב התבונן לרגע, ואז דרש: 'פתח עוד'. [...] כשהמראה המחריד התגלה לעיני האב, הוא נשבר והחל לצעוק על בנו המת: 'למה? למה? ביקשתי ממך לא להשתולל! למה היית צריך לעשות את זה'" (מתוך כתבתו של יהודה שוחט על הביורוקרטיה של המוות, "ידיעות אחרונות").

"הישראלים לא מכירים טבע חזק. אין אצלנו מקומות קשוחים. אין נהרות אדירים והרים מאוד גבוהים. לכן מומלץ להתחיל בדברים קטנים יותר" (מומחה לחילוץ ישראלים בחו"ל, "ידיעות אחרונות").

"הבעיה עם החיים זה לא שהם נגמרים כל-כך מהר, אלא שלוקח לנו כל-כך הרבה זמן להתחיל אותם" (לשלמה בראבא, 65, נולדה בת. מדור הרכילות, "ידיעות אחרונות").

"לא רוצה להלחיץ או משהו, אבל כך או כך כולנו הבאים בתור" (המשפט הסוגר בכתבה של שוחט).

השד העדתי

"סערת וקסמן: 'מצביעי נתניהו – כמו טיסת השוקולד'" (כותרת ברצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות"). "השחקנית ענת וקסמן: ביבי רק אומר 'ערבים', וה'שוקולדים' יוצאים מהחורים" (כותרת על שער "מעריב").

"המצב כאן רציני מאוד. הכוחות המקוריים הרוחניים האידיאליסטיים, שבנו את הארץ, גרעין תנועת העבודה והיישובים החקלאיים, נדחפים אחורה על-ידי גל של יהודים עסקנים חסרי דיפרנציאציה, אגואיסטים וקצרי ראות, שהאפשרויות הכלכליות כאן הביאו אותם לארץ" (העולה החדש אריך נוימן, תלמידו של קארל יונג, קיץ 1934, באחד מהמכתבים שכתב לו וקובצו לספר מושא כתבתו של עופר אדרת ב"גלריה" של "הארץ").

הסכסוך

"ומאין הוודאות הזאת, אשר מוצגת כאקסיומה, כי הערבים היו רוצחים את היהודים אם היו הם המנצחים? הרי כל ההיסטוריונים מציינים שגם בימים הקשים של אירועי תרפ"ט פעלו ערבים רבים, גם תוך כדי סיכון חייהם, כדי למנוע את הטבח הנורא", כתב עודה בשאראת ב"הארץ" בשבוע שעבר תחת הכותרת "עלילת דם". היום מגיב לדבריו אורי זהבי, והדברים מתפרסמים במדור המכתבים למערכת של העיתון:

אני יליד רחובות, תלמיד ב'בית החינוך לילדי העובדים' [...] יום אחד אסף את תלמידי בית החינוך למסדר (דבר שהיה לא נהוג בעליל), והודיע לנו: 'הילדים של משפחת דומניץ לא יגיעו יותר לבית-הספר, כי בלילה נכנסה כנופייה מהכפר השכן זרנוגה ורצחה את האם ושלושת הילדים בכפר גבתון, בנשק קר'. אני משאיר לדמיונו של עודה בשאראת את הפרטים, אבל אם תיכנסו לגוגל, ותכתבו את השם עמנואל דומניץ, תמצאו את התיאור. עמנואל היה חברי הטוב. האב והבת הבוגרת ניצלו, כי עקב תאונת דרכים הם היו מאושפזים בבית-חולים. זה היה בשנת 1939, עמנואל ואנוכי ילידי 31'. לכפר זרנוגה ולרחובות היו יחסי קרבה ממש: החל בקניית פירות אדמתם ושירותם בבתים של איכרי רחובות, וכלה בסופר רחובותי שתיאר את חיי השכנות של שתי העיירות וקרא לעצמו חוואג'ה מוסה, אף על פי ששמו היה משה סמילנסקי.

עברו שנים. יום אחד, אחרי 29 בנובמבר 1947, נכנסה אמי הביתה ונראתה נסערת. שאלתי, 'מה קרה?', והיא ענתה: מול חצרנו עומדות שתי נשים מזרנוגה, עם סלי ירקות ופירות למכירה על ראשיהן, ורבות ביניהן של מי משתיהן יהיה הבית היפה הזה אחרי שיהרגו את היהודים. כידוע, מדינות ערב הודיעו שיטביעו בדם את המדינה שהקימו היהודים, וגם ניסו לעשות זאת. יחד עם חמישה מחברי לכיתה י"א הוּצאנו מהכיתה, צוידנו בתת-מקלע סטן ושאר ירקות, נלקחנו לכפר ביל"ו ושם, ליד מחסום מתכת, נאמר לנו: בבוקר יגיע לכאן הטור המצרי בדרכו לתל-אביב, תשתמשו בנשק ובידע כפי שהתאמנתם, ותנסו לעוצרם. בבוקר הגיע מפקדנו וסיפר שהפלמ"חניקים עצרו את המצרים ליד אשדוד, ואנו מחזירים ציוד וחוזרים ללימודים. בכך לא הסתיימו עלילותינו, אך די גם בכך כדי לשכנע את עודה בשאראת שלא אנו יזמנו את שאירע לאחר מכן. בסך-הכל ניסינו למנוע 'נכבה' בכיוון ההפוך, וזה מה שיצא".

הבנקים

"אינפלציה דוהרת או דפלציה, מלחמות ופיגועים או הסכם שלום – ריבית הפריים האחידה של הבנקים נמצאת במרווח קבוע של 1.5% מעל ריבית בנק ישראל כבר עשרות שנים", נכתב בכותרת המשנה לטור של מירב ארלוזורוב ב"דה-מרקר". "ריבית הפריים, שאמורה לשקף את רמת הסיכון שהבנקים רואים בלקוחותיהם, היא למעשה תיאום מחירים בקריצה, שמהווה את הבסיס לחוסר התחרות במערכת הבנקאות הישראלית".

(איור חזיר טרויאני: שאטרסטוק)

"רף הכניסה לייעוץ השקעות בבנקים הגדולים: 200 אלף שקל", נכתב בכותרת כתבה של רחלי בינדמן הפותחת את "כלכליסט". "הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, קובעים רף מינימום לייעוץ פיננסי של 200 אלף שקל. דיסקונט מציב רף של 100 אלף שקל. כך נשללת מציבור בעלי החסכונות הנמוכים, הזקוק יותר לייעוץ והכוונה, גישה להשקעות המהוות חלופה לפיקדון הבנקאי".

לפי בינדמן, "הפועלים, לאומי ודיסקונט מרכזים יחד כ-70% מנתח השוק של הבנקים בישראל, כך שרוב רובו של הציבור מחזיק אצלם את הפקדונות שברשותו. מאותו ציבור, שחסכונותיו לא מגיעים למאות אלפי שקלים, נשללת היכולת להשקיע את כספו באפיקים מניבים יותר מאשר הפיקדון הבנקאי".

נוחי

עדותו כנאשם בבית-המשפט של מי שהיה איש העסקים הבולט בישראל מסוקרת היום בכל העיתונים ומגיעה לכותרת הראשית של "דה-מרקר", העיתון שעזר לציבור, למשק ולמערכת המשפט בישראל להבין כי הבולטות האמורה נועדה להיות זמנית בלבד. "ידענו ששום ציבור ושום גברת כהן מחדרה לא עומדים להשתתף בהנפקה הזאת" הוא הציטוט שנבחר לאותה כותרת, תמצית הסברו של דנקנר מדוע אין להרשיעו בניסיון לנפח באופן מלאכותי את ערכן של מניות תאגיד אי.די.בי בעת שהיה בשליטתו ויצא להנפקת מניות שנודעה בתקשורת כ"הנפקת חברים".

נוחי דנקנר בבית-המשפט, 12.4.15 (צילום: פלאש 90)

לפי דנקנר, מסבירים רותם שטרקמן ויסמין גואטה, "לחברים לא היה אכפת מה מחיר המניות, ולכן לא היה לדנקנר אינטרס להריץ מניות להעלות את שוויין". השניים גם מסבירים מדוע לדעתם ההסבר של דנקנר כוזב: "בהנפקה הזאת הושקעו לא מעט כספי ציבור, בין אם הם של חברות ציבוריות ובין אם של חברות בנות שלהן. שנית, אי.די.בי עצמה היא ציבורית, כך שהציבור שותף בה ובמתרחש בה. ושלישית, זאת הנפקה רגילה שמוצעת לציבור, והיא חייבת לעמוד בכללים. דנקנר אמר שהחברים קיבלו הנחה של 1.5%, שזה 'לא מעט כסף', כדבריו. אם לא היה אכפת להם המחיר – למה שיהיה אכפת להם מההנחה?".

"הקלף החזק של ההגנה במשפט הרצת מניות אי.די.בי הוא איכון הסלולרי של איתי שטרום, שלפיו הוא לא נפגש במשרדיו שבהרצליה עם עדי שלג", נכתב בכותרת המשנה לטור הפרשנות של תומר גנון וזוהר שחר לוי ב"כלכליסט". עדי שלג הוא עד המדינה ומי שביצע את הרצת המניות בפועל על-פי התביעה. איתי שטרום הוא מי ששכר אותו ומי שנשכר בעצמו על-ידי דנקנר. "איכון הטלפון הנייד של שטרום סותר את גרסתו של עד המדינה עדי שלג שלפיו הוא נפגש עם שטרום במשרדיו שבהרצליה, ושם הוא הורה לו ל'הרים את המניה'", כותבים השניים.

קורה (1)

"הדברים התפתחו בצורה אקראית ומקרית" (מתוך קו ההגנה של נוחי דנקנר כלפי ההאשמה בהרצת מניות, כפי שהציג אותו עו"ד גיורא אדרת לבית-המשפט).

קורה (2)

"התקופה הטובה שלנו נמשכה 8 שנים, עד מאי-יוני 2011, אבל אז התרחשה תופעה שנקראת הברבור השחור – אירוע שלילי ולא צפוי, אסוני. אבל עלינו התיישבה להקה של ברבורים שחורים [...] השקענו למשל בקרדיט-סוויס ובנינו פוזיציה. במחצית השנייה של 2011 המשבר העולמי שצפיתי ב-2006 היה גדול. משבר מסוג W. היינו עם אחזקה של 3% בקרדיט-סוויס וההפסד היה גדול. 700 מיליון דולר. אפשר להגיד שהרווחנו בעבר מיליארד ועכשיו הפסדנו 700. אבל זוכרים לך רק את ההפסד. היתה לי טעות עסקית נוספת של רכישת מגרש בלאס-וגאס עם יצחק תשובה. הפסדנו 300 מיליון דולר.

"אבל הדבר שגרם לקריסת הקבוצה היה הרפורמה החריפה בתחום הסלולר. באמצעות דסק"ש החזקנו במחצית מסלקום. בשיאה החברה היתה למעלה מ-3 מיליארד דולר. כשהחלה הרפורמה, שווי השוק של החברה ירד בחצי מיליארד. זה שורשר לירידה חריפה בשווי של אי.די.בי פיתוח ואחזקות. ההשלכה של העניין היתה פגיעה בחברות האחזקה. כמעט כל החברות היו ממונפות שלקחו אשראים. לטעמי הם היו אשראים סבירים. בשנים לפני הרי כולם רצו שניקח מהם כסף. אבל הירידה בשווי של סלקום גרמה שהמינוף הסביר הפך למופרז ומוגזם. ובנוסף לא יכולנו לחלק דיבידנד בגלל השווי" (מתוך עדותו של נוחי דנקנר בבית-המשפט, כפי שהובאה ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט").

קורה (3)

"אני לא מתנער מכשלונות והחלטות שגויות שלי" (מתוך עדותו של דנקנר).

למה לי פוליטיקה עכשיו

"בבית-היהודי דורשים מנתניהו זכות וטו בנושאי דת ומדינה", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "על אף שהסעיף היה מהגורמים הבולטים לחוסר היציבות בממשלה הקודמת, בבית-היהודי מעוניינים לחדש את הווטו – הפעם לא כנגד לפיד, אלא מול החרדים וישראל-ביתנו", נכתב בכותרת המשנה מעל לידיעה של יהונתן ליס.

"נתניהו, כחלון והחרדים לא צפויים לגעת בהטבות מס של 50 מיליארד שקל", נכתב בכותרת כתבה של מוטי בסוק ב"דה-מרקר". "בכל קואליציה שתוקם מסתמן כי פרק הטבות המס שהכינו באוצר בעידן לפיד יועתק לתקציב 2015 – להוציא מע"מ 0% על דירות חדשות. במקומו, יש סיכוי גבוה שיוחלט על הטבה אחרת: ביטול מע"מ על מזון, נוסף על הפטור בפירות וירקות שדוחף נתניהו בתמיכת שותפיו. הניסיון מלמד שקשה לבטל פטורים, אפילו יותר מהעלאות מסים", נכתב בכותרת המשנה.

"בליכוד מאמינים שש"ס תוותר על מינהל התכנון תמורת פיצוי", נכתב בכותרת ידיעה של רוני זינגר ב"כלכליסט". "נתניהו וכחלון נפגשו אתמול כדי לפתור בין היתר את הסוגיה באיזה משרד יפעל מינהל התכנון. בש"ס מתנגדים בחריפות לדרישת כחלון להוציא את המינהל ממשרד הפנים, אך גורם בליכוד אמר: 'נראה שאפשר יהיה לפתור את העניין בכסף'", נכתב בכותרת המשנה.

גם ה"עיתונים" הגדולים מדווחים על הרכבת הקואליציה. אחד מהם מבליט את כחלון וליברמן, השני את הצלחותיו של נתניהו. "כחלון תחילה" היא כותרת ידיעה של יובל קרני ב"ידיעות אחרונות". "עם תום החג התחדש המו"מ הקואליציוני בפריצת דרך: אתמול סוכם שמפלגתו של כחלון תקבל את תיקי האוצר, השיכון והגנת הסביבה. המו"מ עם הבית-היהודי וישראל-ביתנו תקוע. ליברמן: 'נראה שנתניהו פועל להקמת ממשלת אחדות'". ב"ישראל היום" נכתב בכותרת על השער: "התקדמות במגעים מול כחלון ודרעי".

החיים עצמם

"הסרת הסנקציות: רק אם הטרור ייפסק", נכתב בכותרת הראשית עטורת המרכאות של "ישראל היום", ציטוט של, ובכן, אתם יודעים של מי. רק בעיתון נוסף אחד מגיעה סוגיית הגרעין האיראני לכותרת הראשית: "נתניהו: 'לא לאפשר לאיראן דרך קלה לנשק גרעיני'. אובמה: 'לנתניהו אין חלופה ממשית להסכם עם איראן'", נכתב בכותרת העיתון החרדי הוותיק "המודיע". כותרת הגג ממסגרת את הנושא כולו כך: "נמשך הקרב התקשורתי בין ראש הממשלה לנשיא ארה"ב".

ענייני תקשורת

מיכאל הנדלזלץ באיור של עמוס בידרמן, היום ב"הארץ"

ביקורת. מיכאל הנדלזלץ, מבקר התיאטרון של "הארץ", מסכם 40 שנה. "בדיקת הביקורות הראשונות לימדה אותי שלא התאמצתי 'לקטול' כדי לבסס את מעמדי החדש בנעליו המיתולוגיות של קודמי בתפקיד, מבקר התיאטרון של 'הארץ' ד"ר חיים גמזו", הוא כותב. ועוד: "אחת האמיתות שמגלים במשך 40 שנה היא שיש מעט מאוד הצגות טובות מאוד או רעות ממש. הרוב הגדול הן בסדר, פחות או יותר". וגם: "עם כל הכבוד ליוצרי התיאטרון באשר הם [...] החיים האמיתיים של הצגת תיאטרון מתחילים כשהיא נגמרת, והם מתקיימים בשיח הנוצר עליה בין צופים שמדברים בה, בין אנשים שקוראים ביקורת ומנהלים ויכוח עליה".

הייפ. "אל תרוצו לקנות את אפל ווטש, וגם לא את המתחרים", נכתב בכותרת סקירה של עומר כביר ב"כלכליסט".

תחרות. "סלקום וגולן-טלקום לרשות ההגבלים: יצרני התוכן מונעים תחרות בטלוויזיה", נכתב בכותרת דיווח של נתי טוקר ב"דה-מרקר". "החברות הגישו תלונות נפרדות נגד חברת ענני-תקשורת, בטענה כי היא מנצלת לרעה את כוחה ומונעת מכירת תוכן לשחקנים החדשים בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית", נכתב בכותרת המשנה.

רדיו. "רדיו דרום עתר לבג"ץ: דורש להמשיך לשדר בתדר נוסף לתושבי שדרות ועוטף עזה", נכתב בכותרת דיווח נוסף של נתי טוקר ב"דה-מרקר".