מדינת ישראל תפצה את הבלוגר משה הלוי, המכונה "הלמו", משום שמשטרת ישראל לא פירסמה בזמן סביר הודעה על סגירת תיק חקירה נגדו. כך קבע בשבוע שעבר השופט אפרים צ'יזיק מבית-המשפט לתביעות קטנות בחיפה.

בשנת 2012 נפתחה נגד הלוי חקירה בחשד כי פרץ למאגרי מידע של הנהלת בתי-המשפט והעתיק מסמכים בהליכים שבהם הוא אינו צד. זמן קצר לאחר שפקע צו איסור הפרסום על פרטי החקירה פירסמה משטרת ישראל באתר האינטרנט ובדף הפייסבוק שלה הודעה על החקירה, כולל אזכור "הלמו" והגדרתו כחשוד המרכזי בפרשה.

כשנתיים לאחר מכן נסגר התיק נגד הלוי מחוסר ראיות, והוא פנה למשטרת ישראל בבקשה שתפרסם עדכון על כך. המשטרה נמנעה מלעשות כן במשך כמה שבועות, ומשום כך הגיש הלוי תביעה לבית-המשפט לתביעות קטנות.

הלוי טען כי המשטרה הפרה את סעיף 25א לחוק איסור לשון הרע, סעיף חובת העדכון, שלפיו:

פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי העניין (בסעיף זה – החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית בתוך זמן סביר מיום קבלת הדרישה".

לדברי הלוי, הוא פנה למשטרת ישראל באמצעות הפקס של הייעוץ המשפטי וכן באמצעות דואר רשום, ובכל זאת נמנעה המשטרה מלפרסם הודעת עדכון על סגירת התיק נגדו. הלוי תבע פיצוי בסך 10,000 שקל.

המדינה טענה להגנתה, באמצעות עו"ד מראם עילבוני מפרקליטות מחוז חיפה, שלל טענות שונות. בין היתר טענה בכתב ההגנה שהגישה כי הלוי פנה אליה בבקשה שתפרסם עדכון על סגירת התיק נגדו ביולי 2014, אולם ההחלטה על סגירת התיק ניתנה רק באמצע אוגוסט אותה שנה, "דבר אשר אומר דרשני ומעיד כאלף עדים על חוסר תום לבו של התובע בהגשת התביעה!!". עם זאת, במהלך המשפט נסוגה בה המשטרה והודתה כי טענה זו היתה שגויה וכי התיק אכן נסגר קודם לפנייתו של הלוי בבקשה לפרסום עדכון.

כמו כן טענה המשטרה להגנתה כי לא הזניחה את בקשתו של הלוי לפרסם עדכון, אולם זו התקבלה במהלך תקופת מבצע "צוק איתן", ש"בו היו גורמי המשטרה עסוקים לא מעט בענייני המבצע". המשטרה פירסמה בסופו של דבר עדכון על סגירת התיק בינואר 2015, כחצי שנה לאחר הפנייה הראשונה של הלוי ובעוד שההליך המשפטי תלוי ועומד.

השופט צ'יזיק בחן את טיעוני הצדדים ובסופו של דבר דחה את עמדת המדינה, תוך שהוא מותח עליה ביקורת. "חלק ניכר של הטענות [מטעם המשטרה] היו טענות סרק שבינן ובין העניין שבמחלוקת אין ולא היה דבר", כתב בפסק דינו.

"עיתוי הפרסום", הוסיף השופט בהמשך פסק דינו, "שישה חודשים לאחר שנתבקשה משטרת ישראל לבצע את הפרסום המתקן, הינו מאוד בעייתי; למשטרת ישראל אצה הדרך לפרסם את דבר החקירה, והפרסום הופיע באתר האינטרנט של משטרת ישראל שעה וארבע דקות לאחר שפג תוקפו של צו איסור הפרסום. כאמור בחוק, על הפרסום המתקן להתבצע תוך זמן סביר ממועד קבלת הדרישה, ולגישתי שישה חודשים תמימים אינם זמן סביר; יתר על כן, במועד הגשת התובענה חלפו שישה שבועות מאז מסירת מכתב הדרישה, ולגישתי אף פרק זמן זה אינו מהווה זמן סביר.

"זמן סביר לביצוע פרסום מתקן אשר הוגשה לגביו פנייה בכתב", כתב השופט צ'יזיק, "אמור, לגישתי, לעמוד על לא יותר מחודש אחד". פרק זמן של שישה שבועות, הוסיף, לא כל שכן שישה חודשים, הוא מחדל כמשמעותו בסעיף חובת העדכון שבחוק איסור לשון הרע.

בשל העובדה כי הפרסום הראשון בדבר פתיחת החקירה לא התבצע בכלי תקשורת שתפוצתו רחבה, אלא באתר המשטרה, שלו קהל גולשים מצומצם יחסית, פסק השופט כי המדינה תפצה את הלוי בסכום של 2,500 שקל בלבד, לא כולל אגרה בסך 100 שקל.

1-09-14