עוטף עזה

"חמאס מתמקד בעוטף עזה: שני פצועים קשה מפצמ"ר", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". לא רק חמאס, גם העיתונות הישראלית. כך בכותרות הראשיות של "מעריב", "גלובס", "דה-מרקר", ומגדיל לעשות "ידיעות אחרונות", שמקדיש את הכותרת הראשית שלו, את שער המוסף היומי ואת שער המוסף הכלכלי לתושבי היישובים הסמוכים לרצועה.

ב"מעריב", ב"ידיעות" וגם ב"הארץ" מדגישים את נטישת הדרום: "היישובים סמוך לעזה מתרוקנים מתושביהם", נכתב בכותרת במעלה שער "הארץ". "ירי כבד על עוטף עזה: כ-135 רקטות ופצצות מרגמה", נכתב בכותרת ידיעה בפנים העיתון. בטבלואידים מבליטים יותר את הדילמה הקשורה לפתיחת שנת הלימודים המתקרבת.

"לימודים בסכנה", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", לצד תמונת הוריו האבלים של הילד דניאל טרגרמן, שנהרג שלשום מפצצת מרגמה בקיבוץ נחל-עוז. כותרת המשנה מתמקדת בפתיחת שנת הלימודים הקרבה: "הסיכוי שתלמידים בקו האש בדרום ילכו לבתי-הספר קלוש" ו"ראשי הרשויות יבקשו תשובות משר החינוך". "בשביל להגיע לבית-הספר אנחנו צריכים נגמ"ש", נכתב בין מרכאות בכותרת הראשית של המוסף "24 שעות", מתחת לתמונת ילדים מקיבוץ נירים "בביתם הזמני בנתניה". "התושבים יתפנו, המדינה תשלם", נכתב בכותרת "ממון", "לא יהיו החזרים רטרואקטיביים", נכתב בכותרת המשנה.

רקטות נורות מרצועת עזה לעבר אזור אשקלון, 24.8.14 (צילום: אדי ישראל)

הקמפיין המתמשך של "ידיעות אחרונות", המאפשר לעיתון להזיק לראש הממשלה בלי להיות מואשם בביקורת "תחת אש" או להזדקק לנושאים פוליטיים, גובר גם על הקשר עם שר החינוך שי פירון, המוצא במה דווקא במתחרה לשעבר, דל-התפוצה, "מעריב". "לימודים באבטחה צמודה", נכתב בכותרתו הראשית. כותרת המשנה פותחת בהצגת "תוכנית החירום של משרד החינוך", והשר מצוטט כמי שאמר: "עושים הכל כדי להציע מערכת חינוך בטוחה". העיתון מבליט מנגד ביקורת משמאל על הממשלה, גם היא אוחזת באותו טריק המאפשר לה להישאר ממלכתית – "הרצוג: הממשלה הזניחה את עוטף עזה", נכתב בכותרת על השער.

"3,000 עובדים ב-23 מפעלים בעוטף עזה: 'כבר אין חיוכים בקו הייצור'", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". כותרת המשנה, המפנה לכתבה של יובל אזולאי, מצטטת את אודי אורנשטיין, מנכ"ל איגוד התעשיות הקיבוציות: "יש פה התשה מסוימת, לא במובן הצבאי, אלא במובן הנפשי'; 'הם יודעים שגם אחרי שהלחימה תסתיים הם יצטרכו להיכנס ללחימה אחרת לגמרי, על הזכויות שלהם".

"מתרחקים מהאש: 400 משפחות מעוטף עזה ביקשו מהמדינה לסייע להן להתפנות", נכתב בכותרת ידיעה של טלי חרותי-סובר והילה ויסברג בעמ' 4 של "דה-מרקר". "כמעט חודשיים אל תוך הלחימה מתגייסת המדינה לעזור לאזרחים שרוצים לעזוב את האזור המטווח, לאחר שסירבה לעשות זאת עד לאחרונה", נכתב בכותרת המשנה.

להתמקדות התקשורתית בסבלם של תושבי הדרום יש, אם כן, תוצאות ממשיות, ונראה שמקבלי ההחלטות מושפעים ממנה. זו, כמובן, ראיה נסיבתית – ייתכן שההחלטה הממשלתית נובעת ממניעים אחרים, ענייניים – אולם מצטרפת אליה ראיה נוספת: הקו השונה במופגן של הטבלואיד הישראלי הנוסף, "ישראל היום" (ושל חברו לקבוצה, "מקור ראשון").

"ייתכן שהמבצע יימשך מעבר לפתיחת שנת הלימודים", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", ציטוט של ראש הממשלה נתניהו. כותרת המשנה מתמקדת במסרי הרגעה ממשלתיים. כותרת נוספת מודיעה כי "מגדלי הטרור קורסים", המשכו של קו מסרים מבולבל של העיתון, המנסה לשכנע את קוראיו כאילו תקיפת בניינים גבוהים בעזה היא שינוי אסטרטגי של המערכה.

כותרת הכפולה הפותחת של העיתון, שבאופן יוצא דופן אינה מקבלת ביטוי בשער, היא "כיתת כוננות", ועוסקת בפתיחת שנת הלימודים הקרבה. ניתן בה פתחון-פה למי שמובילים את המחאה נגד הממשלה מחוץ לתקשורת – ראשי הרשויות בדרום – בדמות טור של ראש המועצה האזורית מרחבים, אולם המסגור והתכנים האחרים שונים מאוד מאלה שבכל העיתונים האחרים. כך, למשל, ציטוט מובלט של "אמא מהנגב" קורא בלשון זו: "לשלוח את הילד לביה"ס, או להימנע מזה ולתת פרס לחמאס". ממילא מובן שהדיון הענף בעיתונות בשאלה אם לשלוח את הילדים לבית-הספר תחת איום הרקטות והפגזים הוא שיתוף פעולה עם חמאס (בקרוב, הוצאות להורג?).

זה גם יהיה, מן הסתם, ההסבר של קברניטי העיתון (לו היו טורחים להעניק הסברים להתנהלותם) לקו המערכתי – לא ניסיון לשרת את מעמדו הפוליטי של בנימין נתניהו, אלא קו אידיאולוגי. הד לגישה זו מובלט ב"הארץ", שם מדפיסים סמוך לידיעה על פינוי המשפחות מעזה במימון משרד הביטחון טור פרשנות של ישראל הראל, הטוען כי זו תמונת הניצחון של חמאס. "סיפורי העזיבה קורעי הלב שהובלטו באהדה בלתי מוסתרת על-ידי המדיה העניקו – לשמחת האויב – לגיטימציה לא ראויה לנטישה".

מוסלמים

"דאע"ש הולך מניצחון לניצחון", נכתב בכותרת ידיעה של בנימין טוביאס במדור החוץ של "ידיעות אחרונות". הידיעה המרכזית במדור מוקדשת לאיש המדינה-האסלאמית (שמה העדכני של דאע"ש), שנראה בסרטון עורף את ראשו של עיתונאי אמריקאי ו"שירותי המודיעין הבריטיים" זיהו כצעיר בריטי שפעל כראפר בלונדון.

בן כספית מפרסם ב"מעריב" "מכתב פתוח לשר החוץ של בריטניה, פיליפ המונד", שהתייחס, לפי כספית, "בהפתעה ואכזבה" לעובדה שרוצחו של העיתונאי ג'יימס פולי הוא אזרח בריטי מלונדון. "אם היית מנסה לשוטט בשכונות וברבעים בעיר הבירה שלכם, שנכבשים על-ידי האסלאם בשנים האחרונות, אדוני השר, לא היית אמור להיות מופתע כלל", מרביץ כספית תורה בפוליטיקאי האנגלי. "במשך עשורים הטיפו לנו שהטרור האסלאמי מקורו בבערות ובבדלנות. ובכן, מר המונד, האזרח הבריטי שלך ג'ון בא מחיי עושר נוחים ומפנקים בבית מפואר בלונדון". לפי הטור, הפוליטיקאים הבריטים "יודעים להבדיל בין טוב לרע", והבעיה נעוצה באזרחים הבריטים.

"ואולי-אולי אירופה מתחילה להתעורר", נכתב בכותרת המאמר המרכזי במדור הדעות של "גלובס", מאת אורן נהרי, עורך חדשות החוץ בערוץ הראשון. נהרי כותב בחיוב על הניסיון ההסברתי הישראלי לזהות בין חמאס למדינה-האסלאמית הידועה לשמצה. "בכך ישראל לא מצליחה", הוא קובע. "כרגע המדינה-האסלאמית היא הרוע האולטימטיבי", ודימויה פועל דווקא כך שארגונים כמו חמאס "נראים לפתע כמעט מתונים, כאלה שניתן להידבר איתם".

לפי נהרי, ובדומה למה שכותב כספית, מנהיגים אירופים מבינים את האיום האסלאמי, ולראיה תמיכתם במהלך הצבאי הישראלי, אולם "מנהיגים אינם חזות הכל" ו"אולי שירותי ביטחון באירופה מבינים את חומרת הבעיה של חדירת המדינה-האסלאמית והאסלאם הקיצוני לאירופה [...] אבל אירופה עדיין מדחיקה. עדיין הופכת עמוד בעיתון, מצקצקת בלשונה ואומרת כי זה נורא וממשיכה הלאה, כי לכאורה זה רחוק מלאיים עליה". זהו היפוך מעניין של טענה נפוצה בשיח הישראלי שלפיה אזרחי המדינות דווקא "בעדנו" ורק הפוליטיקה מתנכרת לישראל.

עדכוני מלחמה

"צה"ל חיסל את הממונה על העברות הכספים בחמאס", מדווחים יאסר עוקבי ויובל בגנו ב"מעריב". "עשרות עוברי אורח הגיעו לזירה ואספו דולרים שהתפזרו ברחוב". "נהגי מוניות המתינו לפצועים מעזה – ונפצעו קשה מפצמ"ר", נכתב בכותרת ידיעה של רפי ג'רבי ויאסר עוקבי. הפציעה התרחשה "סמוך למעבר ארז, בגבול רצועת עזה במועצה האזורית חוף אשקלון". עוד ב"מעריב": נועם אמיר מדווח כי "צה"ל החליט לא להגיב לירי לעבר הגולן והגליל המערבי".

ב"ידיעות אחרונות" מקדישים עמוד (כולל טור פרשנות) לידיעה על פיגוע טרור נגד  מתנחלים: "פלסטינים רגמו רכב, אב לתינוקת נפצע קשה". מסגור הידיעה הוא "רצחנות, לצד רחמנות" (פלסטינים סייעו למשפחה לאחר התקיפה), והפרסום הוא רק בעמ' 14, אולם בזמנים אחרים תקיפת מתנחלים היתה יכולה לקבל ביטוי מצומצם עוד יותר, אם בכלל. בטור המצורף כותב נח קליגר נגד מיגון בפני התקפות טרור פלסטיניות ודוחה את הסברה שלפיה "ישראל מותקפת בגלל הכיבוש".

כלכלת מלחמה

"תקציבים לכבישים במיליארדי שקלים בסכנה בעקבות 'צוק איתן'", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "עלויות הלחימה מטפסות וההאטה במשק מחריפה", קובעת כותרת המשנה. "המדד המשולב של בנק ישראל עבר לירידה. הבור בתקציב המדינה ל-2015 עשוי להוביל להחלטה על קיצוץ בהשקעות בשדרוג כבישים ובתשתיות רכבת". ב"כלכליסט" כותב אמנון אטד על "הקיפאון" במדד המשולב ש"נותר ללא שינוי" לאחר שלושה חודשי עליות, אולם גם הכותרת של דיווחו היא "סימן נוסף להאטה במשק".

"סימני הגלישה של המשק למיתון הגיעו בעיתוי הגרוע ביותר האפשרי – בדיוק כשישראל נגררת למלחמת התשה", נכתב בפתח תמצית טורה של מירב ארלוזורוב על שער העיתון. "ישראל תצטרך לבחור בין כמה חלופות קשות: הטלת מסים, קיצוץ בתקציב, הגדלת הגירעון או שלושתם יחד".

החברה האזרחית

עמודים 4–5 של "כלכליסט" מוקדשים לכתבה של הראל עילם, הזוכה גם להפניה מהשער. הכתבה מתארת כיצד "כושלת מדינת ישראל בהחדרת טכנולוגיה לבתי-הספר". הכתבה והשער מציגים אותה תמונה לא מוצלחת של שי פירון, שר החינוך ושותף התוכן של עיתון-האם, "ידיעות אחרונות".

"משרד החינוך יחל השנה בהטמעת תוכנית תקשוב מהפכנית בבתי-הספר, אבל מקדיש לתוכנית פחות מ-0.5% מתקציבו. כל בית-ספר שישתתף בתוכנית יקבל 75 אלף שקל בלבד ורוחב פס שיאפשר רק לכ-50 תלמידים לגלוש במקביל. והמחשבים? המשרד בונה על הטאבלטים שהתלמידים יביאו מהבית", נכתב בכותרת המשנה לכתבה.

גם גדעון סער, פוליטיקאי נוסף החביב על "ידיעות אחרונות", לא רווה נחת ב"כלכליסט". "ועדות הערר במרכז קורסות בהמתנה לסער", נכתב בכותרת ידיעה של יעל דראל. "הוועדות של תל-אביב והמרכז מטפלות בפיצויים בהיקף של מיליוני שקלים, אך מאז הקמתן ב-2007 חסר בהן נציג של משרד הפנים, כך שהפניות אליהן נתקעות במשך שנים". לידיעה מצורף תצלום של סער כשהוא בוהה באוויר.

קונים מוכרים

"שופרסל תוריד את דמי השכירות חד-צדדית", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט". ההסבר הפנטסטי מופיע בכותרת המשנה: "רשת הקמעונאות הגדולה בישראל מחפשת היכן לצמצם עלויות: תודיע לבעלי הנכסים שמהם היא שוכרת שטחים לסניפי שופרסל על הפחתת שכר הדירה שהיא משלמת". בגוף הכתבה של נורית קדוש התיאור כמובן אחר: שופרסל תדרוש את הפחתת המחירים ותאיים בעזיבת הנכס אם דרישתה לא תיענה.

בכל אופן, מידע זה הוא שולי בכתבה ואף מופיע בסופה, כשבמרכזה דיווח מעניין יותר על התבטאויות חריפות – ובינתיים אנונימיות – של הרשת כלפי "חמשת הספקים הגדולים" (קוקה-קולה, שטראוס, אוסם, יוניליוור, תנובה), שהם "חבורה חזקה ודורסנית" ש"מנהלת את הקמעונאים כמו מריונטות" ו"זורקת להם פירורים", כל זאת על רקע המשך ההפסדים השנתיים של שופרסל. אם המגמה הזו תימשך ויחריף המאבק בין החבורות החזקות והדורסניות בתחום שיווק המזון, יש סיכוי שהצרכן יפסיק להתנהל כמריונטה ולהסתפק בפירורים שזורקים לו המרכולים והספקים שלהם. ב"גלובס" מתפרסמת ידיעה מצומצמת יותר של אילנית חיות, המצטטת בכותרת המשנה "בכיר ברשת" שאומר: "הישועה תבוא מהורדת מחירים".

שופרסל אינה מורידה רק את מחירי השכירות, אלא גם את העיתונים, לברכיים: אתמול כתב כאן אורן פרסיקו על המוכרחון של שופרסל ב"ידיעות אחרונות": אדוה כהן היתה חתומה על אייטם קידום מכירות לכרטיס אשראי שמנפיקה רשת הסופרמרקטים. היום ב"מעריב" חתום משה כהן על ידיעה דומה באותו נושא – אירוע קידום מכירות של כרטיס האשראי בלונה-פארק בתל-אביב (אגב, שם משפחתו של מנכ"ל הרשת הוא אברכהן).

פוליטיקה

ב"דה-מרקר" כותב צבי זרחיה על הרכבה המשוער של מפלגתו העתידה לקום של השר לשעבר משה כחלון, ש"מגבש מפלגה מתחת לרדאר, ונזהר לא למשוך אש". את הכתבה מעטרים תמונותיהם של המועמד לשעבר לרמטכ"לות יואב גלנט, שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור, בתו של הרב עובדיה יוסף עדינה בר-שלום, פרופ' מנואל טרכטנברג ושגריר ישראל בארה"ב לשעבר מייקל אורן. אבי גבאי, מנכ"ל בזק לשעבר, "מסייע בצד הארגוני".

"האג'נדה המסתמנת של המפלגה היא חברתית-כלכלית", כותב זרחיה. "כחלון מתכוון להמשיך במאבק לפירוק המונופולים והקרטלים במשק ולהורדת יוקר המחיה. הוא צפוי גם להציג רפורמה במערכת הבנקאות ובדיור. עם האנשים שמסייעים לו בהכנת העבודה הנוגעת לבנקים נמנים פרופ' אריה מלניק מאוניברסיטת חיפה, פרופ' דוד לב-הרי והנגיד לשעבר משה מנדלבאום".

ענייני תקשורת

על שער "הארץ" כותב עודד ירון על הצעה של משרד התקשורת שתאפשר למעסיקים ובני-זוג לרגל אחר הרגלי גלישה של עובדים ובני משפחה. איתמר ב"ז כתב על כך כאן אתמול.

"הפרסום בטלוויזיה, שהתאושש בעת הפסקת האש, שוב מתכווץ", נכתב בסופה של כותרת המשנה לראשית של "דה-מרקר".

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"גלריה" כי נחתם הסכם קיבוצי בערוץ 10 ובחברת החדשות שלו, "הקובע את תנאי הקיצוץ בשכר בתקופת המשבר שבה מצוי הערוץ". לפי ההסכם, הקיצוץ קצוב בזמן, ומעתה ישתתף בישיבות ההנהלה נציג של ועד העובדים. ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר על "קיצוץ בשכר תמורת שקיפות". ב"גלובס" מתמקד לי-אור אברבך בביקורת שמתח יו"ר הוועד על נציגת הבעלים. כותרת הדיווח באותו עניין ב"כלכליסט", של אופיר דור, היא "הקיצוץ בשכר עובדי ערוץ 10 ימותן".

עוד מדווח דור ב"כלכליסט" על טענה של עובדים ברשות השידור ולפיה "הסכמי הפרישה מהרשות העתידה להיסגר בשנה הבאה מפלים עובדים שנקלטו אחרי 1995, עובדים בחוזה אישי ופרילנסרים לשעבר". ב"24 שעות" כותב רז שכניק על טענותיו של אמיר איבגי, ש"הודח מהגשת 'הכל דיבורים'" ברשת ב'. איבגי טוען לקיפוח עדתי ("אני מבאר-שבע"). "אולי שילמתי מחיר כי ראו בי מקורב להנהלה הקודמת", מצטט אותו שכניק.

שני ליטמן מדווחת ב"גלריה" כי קרן הקולנוע הישראלי תשיב למשרד התרבות את כספי התמיכה בסרט הקולנוע של סוהא עראף, זאת על-פי החלטה של שרת התרבות לימור לבנת ו"בעקבות החלטת עראף לרשום את הסרט בפסטיבל ונציה כסרט פלסטיני ולא ישראלי". מן הטקסט לא ברור אם עראף תידרש להשיב את הכספים לקרן, על סך 1.358 מיליון שקל. גם משרד הכלכלה דורש דרך הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים 600 אלף שקל שניתנו לסרטה של עראף.

"אני רחוק מלהחזיר את ההשקעה שביצעתי", נכתב בכותרת "גלובס הערב", המפנה לכתבה של רועי גולדנברג. "שנה אחרי שרכש 40% מאתר 'עכבר העיר', הפרסומאי תמיר יולביץ' מסכם את ההרפתקה עד כה", נכתב בכותרת המשנה על השער. "הוא החליף את הצוות, בנה מנועי צמיחה מסחריים ומנסה ליצור מעין מדריך בילויים משודרג שיתמודד עם שאר המתחרים".

זוהר שחר-לוי מדווחת ב"כלכליסט" כי "מיקרוסופט תפצה את יורשי מעצב גופן הדסה. הגיעה לפשרה עם יורשיו של המעצב הנרי פרידלנדר, ולפיה תרכוש רישיון לשימוש בגופן במוצריה החדשים ותממן הכנת גרסה חדשה". בעקבות התביעה של חנה טל, בתו של פרידלנדר, מיקרוסופט גם "תעמיד לרשות מוזיאון ישראל חומרים ארכיוניים שברשותה על הדסה" לצורך תערוכה על פרידלנדר.

נמשך מדור התוכן השיווקי של איגוד תעשיות המזון ב"ידיעות אחרונות". נווית זומר כותבת ב"ממון" על "מפעל חייהם" של מקימי מפעל לפסטה.