המשק

נתונים כלכליים שפירסמה אתמול הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בצירוף השקט הזמני בחזית הדרום, מאפשרים לעיתונים הכלכליים לשרטט תמונה מקיפה של מגמה כלכלית שהחלה עוד לפני המבצע הצבאי ברצועת עזה. "עכשיו זה רשמי: האטה במשק", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "מתחזקים סימני ההאטה במשק: צמיחה של 1.7% בלבד ברבעון השני של 2014", מודיעה הכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "אפס צמיחה", מפרשנת הכותרת הראשית של "ממון".

"יהיה יותר גרוע", נכתב בהפניה למאמר פרשנות מאת אבי טמקין המתפרסם על שער "גלובס". "תחת ההנהגה של שר האוצר לפיד וראש הממשלה בנימין נתניהו", כתב טמקין, "המשק הישראלי התקרב במהירות למצב של מיתון, תוך שחיקה של הבסיס התעשייתי שלו ותוך ירידה בהשקעה בבנייה למגורים. כל זה קרה עוד לפני המלחמה בעזה, עוד לפני ששר האוצר הכריז שהמשק חזק מספיק כדי להכיל את השלכות הלחימה, עוד לפני שענפים שלמים נאלצו לספוג בעצמם את נזקי המלחמה, עוד לפני שבתי-עסק בדרום שותקו ואלה במרכז רשמו ירידה חדה בביקוש".

התחזית של טמקין, כפי שניתן להבין מהכותרת, קודרת. "כאשר יתפרסמו נתוני הרבעון השלישי של השנה, המספרים יהיו גרועים יותר, אולי נתוני הצמיחה יהיו אפסיים או שליליים", הוא כותב. "ואולי ישמש הדבר אזעקה להנהגה הכלכלית של המדינה. המשק הישראלי אינו 'חזק', הוא נחלש בשנים האחרונות, לא מעט הודות למדיניות סבילה, לתקציבים דו-שנתיים, לשרי אוצר שלא הבינו מה בדיוק תפקידם ומה חובתם". בידיעה המתפרסמת בתחתית העמוד, על הכוונה להעלות את המס על פחם כחלק מהניסיון לצמצם את הגירעון הצפוי, נוקבים ב"גלובס" במונח "גזירות 2015".

בנימין נתניהו ויאיר לפיד במליאת הכנסת, 29.7.13 (צילום: מרים אלסטר)

ב"דה-מרקר" מצורף לדיווח טור פרשנות מאת מוטי בסוק, המורכב ברובו מנתונים. "המשק צמח במחצית הראשונה של 2014 ב-2.5% בלבד בחישוב שנתי. זאת, לאחר צמיחה של 3.2% במחצית השנייה של 2013 ושל 3% במחצית הראשונה של 2013, שגם היא היתה רחוקה מלהיות שנה טובה", כותב בסוק, ובהמשך מוסיף: "התמונה החמירה ברבעון השני של השנה, כשקצב הצמיחה הואט ל-1.7% בלבד בחישוב שנתי. זהו קצב הצמיחה הנמוך ביותר מאז הרבעון הראשון של 2009, אז המשק היה במיתון. לשם השוואה, ברבעון האחרון של 2010 נרשם קצב צמיחה של 7.5%.

"גם נתונים נוספים שפירסמה הלמ"ס למחצית הראשונה של 2014 אינם מעודדים, בלשון המעטה, והם כוללים ירידה של 5.4% בהשקעה בנכסים קבועים, ירידה של 2.6% בהשקעה בבתי-מגורים, ירידה של 13.7% בייצוא יהלומים וצניחה של 30% בייצוא החקלאות. נתונים אלה באים בהמשך לנתונים לא טובים על מצב המשק במחצית הראשונה, שהתקבלו במהלך אוגוסט וגם קודם לכן. ביוני, לפני המלחמה, נרשמה ירידה לא צפויה לחלוטין של 5.5% (ריאלית) בגביית המסים. ביולי, חודש המלחמה הראשון, נרשמה ירידה ריאלית של 3.5% בגביית מסים.

"הירידה בלטה בנתוני המע"מ, כלומר כוח הקנייה של הציבור נחלש. בינואר–יולי עלה מדד המחירים לצרכן ב-0.1% בלבד, עדות נוספת לפגיעה בכוח הקנייה של משקי הבית, או לחששות מהעתיד שגורמים להקטנת הצריכה. ביולי נרשמה גם עלייה של 61% בגירעון בסחר הסחורות, ושיעור האבטלה גדל ל-6.3% ביוני לעומת 6% במאי, ול-6% ברבעון השני של 2014 לעומת 5.8% ברבעון הראשון. יצוא הסחורות ירד בשבעת החודשים הראשונים של השנה ב-12% בחישוב שנתי". הלחימה בדרום, על התוספות התקציביות למערכת הביטחון שנקשרו בה, צפויה, על-פי בסוק, להחריף את המצב.

כותרתו של הטור לועגת לאחראים: "האוצר ובנק ישראל לא מודאגים". "במדינה נורמלית, מסודרת, עם שר אוצר אחראי, ראש ממשלה דואג ושרים שמבינים את חשיבות תפקידם, הנסיגה שחלה במשק היתה מובילה לישיבת ממשלה דחופה, לישיבות קדחתניות באוצר, להצהרות אזהרה תקיפות של נגידת בנק ישראל ולכינוס חירום של הכנסת", כותב בסוק. "במדינת ישראל לא קורה כלום".

כפולת העמודים הפותחת של "כלכליסט" מוקדשת לתנועת החרם הכלכלי על ישראל. תחת הכותרת "בממשלה עברו מהכחשת החרם לנסיון פעולה" סוקר דוד רפאלי כמה נסיונות עכשוויים להחרמת מוצרים ישראליים בארצות-הברית ובאירופה. אמיר אופק, "מנהל המחלקה לחברה אזרחית במשרד החוץ", מאשים את המחרימים בבריונות, ומאיים באוזני כתב העיתון הישראלי כי "מי שיקרא לחרם ימצא עצמו מותקף ציבורית, תקשורתית ופוליטית".

סולטן ברוניי, חסנאל בולקיה (צילום: שאטרסטוק)

בהמשך הגיליון ניתן מקום גם לסיקור המאמצים להטיל חרם כלכלי על גוף מדיני אחר. "ג'יי לנו ואלן דג'נרס בראש המפורסמים שקוראים להחרמת המלונות של הסולטן", מדווחת כותרתה של ידיעה מאת "שירות 'כלכליסט'". הסולטן הוא חסנאל בולקיה, השליט העליון של הדיקטטורה האסלאמית ברוניי שבדרום-מזרח אסיה ובעליה של רשת מלונאות בינלאומית. בולקיה מתמודד כעת על רכישת מלון פלאזה בניו-יורק ומלונות נוספים בארצות-הברית ובבריטניה.

"הסולטן סופג ביקורת רבה על החוקים הנוקשים שאושרו במדינה האסלאמית נגד הומוסקסואליות, כולל עונש מוות על-ידי סקילה באבנים", נכתב בדיווח ב"כלכליסט". הבעלים הקודם של מלון פלאזה, נכתב בידיעה, הוא מיליארדר הודי שנשלח למאסר בגין עבירות כלכליות. הבעלים העוד-יותר-קודם של מלון פלאזה הוא בעל ההון הישראלי יצחק תשובה, שרכש את הנכס ב-2011. מי שמכר לו את המלון היה אותו סולטן ברוניי, המתמודד כעת על הרכישה המחודשת.

"צוק איתן"

המשא-ומתן בין ממשלת ישראל לחמאס על סיום הלחימה ברצועת עזה תופס את כותרותיהם הראשיות של רוב עיתוני הזרם המרכזי. "עבאס דוחק במשעל לקבל את טיוטת ההצעה המצרית", מדווחים בכותרת הראשית של "הארץ" ג'קי חורי וברק רביד, בהתבסס על דבריו של "פקיד פלסטיני בכיר" שאינו מוזכר בשמו. "עדיין לא ברור אם ניתן יהיה להגיע להסכם", מצטטים חורי ורביד הצהרה של נתניהו מאתמול.

"שר בקבינט: 'אסור לנו לפוצץ את השיחות'", נכתב בכותרת המרכזית בכפולה הפותחת של "מעריב". על-פי דיווחם של יובל בגנו ויאסר עוקבי, שרים בקבינט הישראלי אינם בהכרח חרדים לגורלה של הפסקת האש, אלא לתדמיתה של מדינת ישראל. על כן הם מעדיפים שהצד האחר יצטייר כזה שפוצץ את השיחות. "אסור לנו להצטייר כ'ילד הרע' מול הניסיון המצרי לייצב הפסקת אש קבועה", אומר לבגנו ועוקבי שר אנונימי.

בעיתוניו של שלדון אדלסון נוקטים בשיטת המקל והגזר. העיתון המיועד לקהל הרחב, "ישראל היום", מניף לראווה את המקל: "אם חמאס יחדש את הירי – נגיב בעוצמה", נכתב מפי "גורמים מדיניים בכירים" בכותרת הראשית של החינמון. ב"מקור ראשון" המגזרי, שטרם הפך לפמפלט מונוליתי כמו אחיו הנפוץ, מציגים את צדדיו ההומניים של הממשל: "באין הסדר, ישראל החליטה על הקלות חד-צדדיות בעזה", נכתב כעובדה בכותרת הראשית של עיתון זה, בהתבסס על דברים שאמר לאריאל כהנא "גורם מדיני רשמי".

ב"ידיעות אחרונות" ממשיכים את הקו הלעומתי כלפי נתניהו באמצעות כותרת אינפורמטיבית המבליטה את הדשדוש: "מאמצים להאריך את הפסקת האש". בידיעה עצמה (יובל קרני, סמדר פרי ורועי קייס) יצרו העורכים סימטריה בין ראש ממשלת ישראל לראש הזרוע המדינית של חמאס: דיוקנותיהם מוצגים זה לצד זה, לצד ציטוטים מפי "נתניהו" ו"חמאס". הכותרת שניתנה לידיעה מורכבת ממלה אחת: "מתחפרים".

"על-פי ההצעה המצרית המעודכנת, שכמה מפרטיה הודלפו לסוכנות הידיעות הצרפתית, הצדדים יסכימו על הפסקת אש קבועה בלי שתוזכר בה במפורש הדרישה העיקרית של חמאס להסרת המצור מעל עזה, אך מנגד היא תכלול את פתיחת המעברים", מציינים כתבי "ידיעות אחרונות".

שלדון אדלסון

מאמר מאת נחום ברנע, שכמה משפטים ממנו נדפסים במעלה שער "ידיעות אחרונות" תחת ההפניה "בחישה מסוכנת", מוקדש לפן אחר של מדיניות החוץ של ראש הממשלה, ולמעשה מצייר את דמותו של נתניהו כמעין בובה על חוט – דימוי האהוב דווקא על עורכי העיתון המתחרה, "ישראל היום".

"בבית-הלבן רואים בנתניהו חייל בשירות האגף הימני-קיצוני במפלגה הרפובליקאית", כותב ברנע בהקשרן של הבחירות המתקרבות לבתי-הנבחרים האמריקאיים, שהצלחה רפובליקאית בהן עלולה לפגוע ביכולת המשילות של הנשיא, ברק אובמה. "הם הגיעו מזמן למסקנה ששלדון אדלסון, איל ההימורים שהשקיע 100 מיליון דולר בניסיון להפיל את אובמה, לא עובד אצל נתניהו, אלא נתניהו עובד אצלו", הוא כותב.

"לידידיו הרפובליקאים של נתניהו יש סדר יום עמוס בענייני פנים, ממניעת זכויות מהגרים ועד רשיונות לבתי-הימורים ואיסור על נישואים הומוסקסואליים. למדינת ישראל אין עניין בכל אלה: אסור שיהיה לה עניין", כותב עוד ברנע. "לשכת ראש הממשלה כאן מסבירה שבין אובמה לנתניהו יש חילוקי דעות אידיאולוגיים. גם אם יש בזה שמץ של אמת, לא זאת הבעיה. גם לא הצד האישי. הבעיה היא שנתניהו הפך לאויב פוליטי פנימי של הנשיא ומפלגתו".

קוראים קבועים של "ישראל היום", עיתונו הישראלי של שלדון אדלסון, ודאי הבחינו בקו הקבוע המאפיין את סיקורו של נשיא ארצות-הברית, הנע בין ביקורת ללעג. "ישראל היום" הוא דוגמה יפה להתנהלות הדורסנית המיוחסת לאדלסון: קבוצה של עשרות עיתונאים בעלי השקפות שונות, כמה מהם בעלי רקע מקצועי בכלי תקשורת בעלי קו ביקורתי, המייצרים בהסכמה מוצר תוכן הומוגני ובעל גבולות גזרה צרים במיוחד, אפילו במונחים ישראליים. כמעט כל פריט תוכן העשוי להשפיע על מעמדו הציבורי של נתניהו זוכה במערכת "ישראל היום" לטיפול קבוע שתכליתו אחת: הפיכתו לכזה שיתרום לשימור מעמדו של ראש הממשלה, או לכל הפחות לא יפגע בו.

"מקור ראשון", 18.8.14

ב"מקור ראשון", עיתונו האחר של אדלסון, חרף סימנים מדאיגים מהעת האחרונה, נראה שזה עדיין לא כך. בכפולה הפותחת של העיתון המגזרי מתפרסם היום דיווח בולט המתבסס על התבטאות של איש חמאס המנאץ את נתניהו אישית. תחת הכותרת "חמאס: 'נתניהו נכשל במערכה ולא הצליח לכופף אותנו'", בצירוף תצלום של ראש הממשלה, מצטט הכתב לענייני ערבים אסף גבור את דובר חמאס סמי אבו-זוהארי, המאשים את ישראל של נתניהו בפרסום "שטויות".

דבריו של אבו-זוהארי, שנועדו לנגח באופן אישי את נתניהו, אינם חשובים באופן המצריך את הבלטתם, והם אינם תוצר של עבודה עיתונאית עצמאית של "מקור ראשון" – מקורם, כפי שמציין הכתב, בציטוטים שפירסמה סוכנות ידיעות פלסטינית. בכלי תקשורת אחרים, לשם השוואה, הם הוטמעו בידיעות על המשא-ומתן בין ישראל לחמאס. ובכל זאת, מישהו ב"מקור ראשון" החליט להבליט אותם ולהדביק להם את פרצופו של ראש הממשלה. הצהרותיו של נתניהו מישיבת הממשלה אתמול נדחקו להמשך הדיווח.

חפרפרת

במאמר המתפרסם במדור הדעות של "הארץ" כותב אמיר אורן על "החפרפרת של דף", שר בכיר שהדליף לטענתו את מצגת כיבוש עזה לכתב ערוץ 2 אודי סגל. "מוחמד דף, ראש הנוברים באדמת עזה, נהנה באחרונה משירותי 'חפרפר' אלמוני, שקדח את דרכו עד ללב המסגרת הפנימית ביותר של קבלת ההחלטות בממשלת בנימין נתניהו – הקבינט הבטחוני", כותב אורן.

"מצגת כיבוש עזה הקפיצה מכסאה את תת-אלוף סימה ואקנין-גיל, הצנזורית הצבאית הראשית וקצינת מודיעין מנוסה, שבקיאה בהדים שמעורר דיווח כזה בצד השני של החזית: מייחסים לו אמינות מלאה ופועלים לפיו, ממש כאילו שיגר אותו בצופן סוכן צמרת שהוחדר לקבינט. הצנזורית פנתה לגורמים בטחוניים ומשפטיים בכירים בתלונה חריפה על הנזק הכבד שהמיטה החפרפרת", הוסיף כתב "הארץ".

"ראש הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה סירבו להזדעק. הציפייה משניהם היא לשמור חוק ולהגן על בטחון המדינה. למעשה, יש לנתניהו וליהודה וינשטיין מטרה נוספת – לשמור על שלטון נתניהו ולהגן עליו, גם מפני עצמו. לולא עשה זאת וינשטיין בהתנדבות, כמפעל חיים, היה נכון לראות בו יועץ שפוט".

אורן, שבהמשך המאמר רומז כי לראש הממשלה יש יחס "מבין וסלחני" כלפי חפרפרות בקבינט, "במיוחד אם הן עלולות להוביל את החוקרים קרוב מדי לנתניהו", אינו נוקב בשמו של השר. בגרסה האנגלית של המאמר, כפי שציין הבלוגר ריצ'רד סילברסטיין, דווקא רמז אורן שיש מי שמאמין ששמו של המדליף מתחרז עם שמה של מדינה שבה עוסק נתניהו באופן אובססיבי.

טרמינולוגיה

"אט-אט זרמו למתחם ההפגנה יותר מ-500 איש בעלי זהות יהודית חזקה, יש שיאמרו חזקה מדי, יש שיאמרו לאומנית ויותר מכך" (עקיבא נוביק נמנע מלהכריע בשאלת הגדרתם של ישראלים הסבורים שיהודים אינם צריכים להינשא למוסלמים; דיווח על חתונתם של מחמוד מנסור ומורל מלכה, "ידיעות אחרונות").

חוק וסדר

"המשטרה לא מדווחת לכנסת על היקף השימוש במעקבים סלולריים מאז 2011", מדווח יהונתן ליס ב"הארץ", בידיעה שראשיתה מתפרסמת בשער העיתון. על-פי דיווחו, מסירת הנתונים בנוגע למעקבים התבצעה מתוקף הוראת שעה שפקעה לפני שלוש שנים, ומאז לא חודשה. כפועל יוצא, כך עולה מהידיעה, איבדה הכנסת את יכולתה לפקח על האופן שבו המשטרה מאזנת בין הפגיעה בפרטיותם של האזרחים לצורך באכיפת החוק והסדר.

"הגולשים הישראלים חרדים לפרטיותם ברשת – עד שזה מגיע לצרכים בטחוניים", נכתב בכותרתה של ידיעה מאת עודד ירון, המתפרסמת לצד הידיעה על המעקבים המשטרתיים. הקביעה שבכותרת מבוססת על נתונים שנאספו במסגרת מחקר שערכו ד"ר יואל רבן וד"ר טל סופר מאוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם איגוד האינטרנט הישראלי.

"החוקרים גילו כי למרות החשיפות של אדוארד סנודן על רמת החדירה של ארגוני ביון שונים למידע האישי של אזרחים, ועל הניצול לרעה שבוצע בו, חלק גדול מהאזרחים בישראל עדיין מאמינים שיש לאפשר ניטור ממשלתי", כותב ירון. "על-פי הנתונים, 42% מהנשאלים מסכימים שעל מנת להגדיל את רמת הביטחון יש לגופים ממשלתיים זכות לפקח ולאסוף נתונים באינטרנט לצורכי ביטחון, ורק 34% לא מסכימים שלממשלה יש זכות לאיסוף המידע, ו-24% ניטרלים בעניין".

"ישראל מונעת מארגוני זכויות אדם לבצע תחקירים עצמאיים ברצועת עזה", מדווחת עמירה הס. על-פי הס, ממשלת ישראל מונעת מהארגונים אמנסטי-אינטרנשיונל ו-Human Rights Watch להכניס לרצועת עזה פעילים מטעמם המבקשים לבצע "תחקירים עצמאיים על הלחימה", וזאת "תוך שימוש בנימוקים ביורוקרטיים שונים".

על-פי הדיווח ב"הארץ", הבקשות הראשונות מטעם הארגונים הוגשו ב-7.7.14, זמן קצר לפני ההכרזה הרשמית על היציאה למבצע. "בשני הארגונים קיוו שחוקריהם יוכלו להיכנס לעזה בזמן אמת ובלוויית מומחים לנשק ותחמושת, בעלי עבר צבאי", כותבת הס. "בעוד שעדויות יכולים לגבות גם תחקירנים מקומיים, אין ברצועה בעלי ידע מקצועי צבאי שיכולים לנתח ממצאים ולהתמודד עם הטענות הפלסטיניות והישראליות. כמו כן, עדויות אפשר לגבות גם לאחר האירועים, ואילו ממצאים צבאיים נעלמים במהירות מהשטח – כמו נפולת תחמושת או מכתשים שנוצרו בקרקע".

קומבינה

"כשוואנג צ'י שמע לראשונה על תוכנית הסטודנטים המפתה, הוא קפץ מהתרגשות. 11 חודשים של הכשרה תיאורטית ומעשית בחקלאות המתקדמת בעולם, שבמהלכם גם ירוויח כסף שיכסה את עלות ההשתתפות וגם ישאיר עודף? זה נשמע כמו חלום", כותבים ב"24 שעות" יהודה שוחט ונעם ברקן, בכתבה שלה ניתנה הכותרת "שיעור בעבודה בעיניים". "רק אחרי שנחת גילה וואנג, שהגיע ממיאנמר עם תואר ראשון בפסיכולוגיה ומנהל שם עסק משפחתי, שהוא חלק מתרגיל ישראלי שנועד לעקוף חוקים שמנטרלים את חברות כוח-האדם ומפריעים להביא עובדים זרים לארץ".

שער "24 שעות", 18.8.14

מושאי הכתבה, התופסת כפולת עמודים, הם "אלפי סטודנטים ממדינות בדרום אסיה, אמריקה הלטינית ואפריקה", שהפכו בישראל ל"עובדים זרים, רק בתנאים פחות טובים: לפחות 10–12 שעות עבודה ביום, חמישה-שישה ימים בשבוע, במשכורת נמוכה שממנה מנוכים אלפי דולרים במצטבר ל'כיסוי העלויות'".

"מדובר בעבירה בוטה על החוק, כמו גם על ההסכם הדו-צדדי שחתמה ישראל עם תאילנד, המאפשר לייבא עובדים זרים לחקלאות מתאילנד בלבד", כותבים שוחט וברקן. "ההסכם, שנחתם לפני שנים ספורות, הגביל מאוד את כוחם של המעסיקים ושל החברות הפרטיות על העובדים, ובעקבות יישומו צנחו דמי התיווך, כך שהיום העובדים חופשיים מחובות ויכולים להגן על זכויותיהם ללא פחד מפיטורים או מגירוש.

"ובדיוק כאן נכנסת לתמונה הקומבינה: שכן ההסכם המדובר נוגע לעובדים, לא לסטודנטים. במלים אחרות, לפנינו מנגנון חדש, תוצרת המדינה, שעוקף את מדיניות הממשלה תוך הפרת החוק. בקו-לעובד גילו שהתוכנית מאפשרת לגופים שמייבאים את הסטודנטים-העובדים כוח בלתי מוגבל: על-פי העדויות, הם מועסקים בניגוד לחוק, לא מקבלים תשלום על שעות נוספות, עובדים כמעט מדי יום ומתגוררים בתנאים מזעזעים. הפיקוח על החקלאים המעסיקים אותם – אפסי. עבור הסטודנטים, מדובר בסיוט שאין ממנו מוצא".

בהמשך מובא פירוט אנונימי מפיו של אחד הסטודנטים, המועסק בקטיף פירות ומעיד כי "אם עובדים ממש קשה" מצליחים הוא ועמיתיו להגיע למשכורת של 3,000 שקל. "רובנו לא מגיעים ל-2,000 שקל בחודש", הוא אומר. ה"לימודים", טוען הסטודנט האנונימי, מתקיימים יום אחד בשבוע, וכוללים תכנים שאין בהם כל חידוש. סטודנט אחר אומר דברים דומים. כתבי "ידיעות אחרונות" נוקבים גם בשמותיהם של כמה גופים ישראליים הלוקחים חלק בשיטת ההעסקה הפוגענית, ומביאים שורה של תגובות מטעם גורמים ממשלתיים ומוניציפליים הגורסים כי הכל תקין, ואף כי לתוכנית יש השפעה מדינית חיובית שכן "הסטודנטים הופכים לשגרירים של רצון טוב" (לפי משרד החוץ).

שדה חיטה בנורמנדי, צרפת (צילום: הדס פרוש)

כתבתם של שוחט וברקן חשובה, ומביאה את קולו של ציבור שרק לעתים רחוקות זוכה להישמע מעל בימה ציבורית מרכזית. העובדה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות", צהובון הנוטה להקצות שיעור נרחב מעמודיו לידיעות גבבה הנתפסות על-ידי עורכיו כתוכן שמעניין את הקוראים (וזכויותיהם של עובדים זרים אינן תוכן מעניין, על-פי אותה תפיסה), מעצימה את ההישג.

בצד ההישג, יש בכתבה גם צלע נעלמת: אם הממשלה היא נותנת החסות של התוכנית הבעייתית, ושורה של חברות מסחריות וגופים אקדמיים "גוזרים את הקופון" (כלשון "ידיעות אחרונות") – מי הם כל אותם חקלאים העושים שימוש בכוח העבודה הזול והשנוי במחלוקת?

את הצד של החקלאים מייצג בכתבה קולו האנונימי של "חקלאי מהדרום", המצדד בהמשך קיומה של התוכנית. אם יש ממש בטענות העומדות במרכז הכתבה, שלפיהן העבדת הסטודנטים מתבצעת תוך ניצול והטעיה ובניגוד לחוק, ראוי לחשוף ולהוקיע גם את מעסיקיהם – ולנקות מחשד את אלה מבין החקלאים שאינם לוקחים חלק בתוכנית. אולי בכתבת ההמשך.

ענייני תקשורת

שקיפות (1). כתבת המשפט של "ידיעות אחרונות", טובה צימוקי, מדווחת כי משטרת ישראל תפרסם בקרוב באתר האינטרנט שלה "93 נהלים שיבהירו לכלל האזרחים כמו גם לחשודים מהם הנהלים הפנימיים המחייבים את המשטרה בעבודתה".

ההחלטה התקבלה בעקבות פניית הסניגוריה הציבורית והיחידה הממשלתית לחופש המידע. "שקיפות מרבית משרתת את האינטרס הציבורי בקיום ביקורת אפקטיבית על דרכי הפעולה של המשטרה", מוסבר בציטוט מטעם הסניגור הציבורי הראשי, יואב ספיר.

שקיפות (2). ב"הארץ" מתפרסם מאמר מאת ח"כ ניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, בתגובה למאמר מערכת של העיתון שבו הואשם בהעדר שקיפות. "מאז שהתחלתי לכהן כיו"ר ועדת הכספים אני מוביל כמה מהלכים של שקיפות, פתיחות והעברה מוקדמת של חומר רקע לחברי הוועדה", כותב סלומינסקי, הטוען כי בסיקור עבודת הוועדה ב"הארץ" וב"דה-מרקר" נפלו אי-דיוקים.

תוכן שיווקי. בעמודי החדשות של "גלובס" התפרסמה אמש ידיעת תוכן שיווקי למיזם מקוון שבו שותף העיתון. מנכ"ל המיזם, המצוטט בפרסומת המילולית, מבטיח לקוראים כי "השירות החדש מהווה מהפכה צרכנית". מתחת לדבריו מובהר ש"גלובס" הוא מבעלי המיזם.

במוסף "מסלול" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת גם השבוע פינת התוכן השיווקי הקבועה של רשות הטבע והגנים, המלצת בילוי ממומנת המשובצת לצד המלצות מערכתיות. את הכותבת הקבועה, מרים קוץ, מחליפה גם היום הכותבת והעורכת תהל בלומנפלד.

השידור הציבורי. ב"כלכליסט" סוקר אופיר דור את האתגרים העומדים בפני המנהל הזמני הנכנס של רשות השידור, יונה ויזנטל, שמונה לתפקיד על-ידי כונס הנכסים הרשמי דוד האן. "האן וויזנטל צפויים להיתקל בארגון כאוטי, מבולגן, מוזנח ומפולג", כותב דור, ומפרט: המנכ"ל המפוטר יוני בן-מנחם, אומר גורם אנונימי המצוטט בכתבה, הפסיק בשלב מסוים לקיים ישיבות הנהלה; בהמשך מזכיר דור כי בן-מנחם גם הטיל חרם על החלטות מליאת רשות השידור, הגוף הכושל דמוי הדירקטוריון שאמור היה לפקח על התנהלותו של הגוף הציבורי הקורס.

"שדרת הניהול הבכירה ברשות מלאה בחורים שאותם יצטרך למלא ויזנטל", כותב דור. "סמנכ"ל כספים אין, גם לא חשב ולא סמנכ"ל שיווק. מליאת רשות השידור אמנם אישרה את מינויו של אילן דה-פריס למנהל הטלוויזיה בחודש ינואר, אך המנכ"ל בן-מנחם סירב לקלוט אותו לעבודה עד היום. בחלק מהתפקידים, כמו סמנכ"ל אגף הגבייה, מכהן ממלא-מקום, לאחר שהחרם שהטילה ההנהלה על החלטות המליאה לא איפשר להתקדם במינוי. גם בדרג הביניים יש תפקידים לא מאוישים, כמו מנהל חטיבת החדשות בטלוויזיה".

תיקון. "על-פי נתוני האו"ם נהרגו ברצועת עזה בזמן מבצע 'צוק איתן' 459 ילדים, ולא כפי שנכתב בטעות במאמר 'חזק מול השאבאס' מאת יוסי ורטר", נכתב בתיבה המתפרסמת היום ב"הארץ" תחת הכותרת "תיקון". המאמר המקורי של ורטר, שפורסם בגליון סוף-השבוע האחרון, הכיל קביעה נטולת מקור שלפיה במהלך הלחימה ברצועת עזה נהרגו "כ-150 ילדים עזתים". הנתון המעודכן גבוה פי שלושה.