שלושה-עשר עיתונאים ושני עובדי כלי תקשורת נהרגו בעזה מחילופי אש מאז תחילת מבצע "צוק איתן", כך לפי דיווחים של כלי תקשורת מקומיים וארגונים למען חופש העיתונות הפועלים ברחבי העולם. זהו מספר חסר תקדים בהשוואה למבצעים קודמים של צה"ל בעזה. נוסף להרוגים נפצעו עיתונאים רבים במהלך המבצע ונזק נגרם למערכות כלי תקשורת שנפגעו מהפצצות צה"ל.

להבדיל ממבצע "עמוד ענן", אז נהרגו שלושה עיתונאים של כלי תקשורת של חמאס במה שנראה כהתנקשות ממוקדת, במהלך "צוק איתן" איבדו כמה מההרוגים את חייהם במסגרת מה שמכונה בישראל "נזק אגבי". כלומר, נראה כי העיתונאים לא היו המטרות בתקיפות שבהן נפגעו, אלא פשוט נמצאו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, וכתוצאה מכך נקטלו.

צלם AFP: העיתונאים הבינלאומיים נקטו משנה זהירות לעומת העיתונאים הפלסטינים. סירבנו לצאת בלילה, סירבנו להתלוות לאמבולנסים וצוותי מכבי האש. העדפנו לשמור על חיינו גם במחיר הפסד מקצועי

עם זאת, כמה מהעיתונאים, כך על-פי הדיווחים מעזה, היו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון כתוצאה מעבודתם העיתונאית. הארגון עיתונאים-ללא-גבולות (RSF) קבע, כמסקנה ראשונית, כי שבעה מבין 13 העיתונאים שנהרגו נפגעו במסגרת עבודתם. הוועד להגנה על עיתונאים (CPJ) קבע, גם כן כמסקנה ראשונית, כי שלושה מבין ההרוגים נהרגו במסגרת עבודתם העיתונאית. לעתים חולפים שבועות אחדים עד שארגונים אלה מפרסמים מסקנות סופיות בנוגע לנסיבות ההרג.

העיתונאי האחרון שמצא עד כה את מותו במבצע "צוק איתן" היה צלם סוכנות AP סימונה קמילי. הצלם נהרג יחד עם מי ששימש לו מתורגמן, עלי שדה אבו-עפאש, בעת שסיקרו ניסיון לפרק נפל של פצצה שהטיל צה"ל בשטח הרצועה. קמילי היה העיתונאי הזר הראשון שמת בעזה מאז תחילת "צוק איתן".

צלם סוכנות החדשות הצרפתית (AFP) תומס קואקס, שבילה בעזה במהלך כמה מימי המבצע, אומר שלא מדובר במקרה. העיתונאים הבינלאומיים, הוא טוען, נקטו משנה זהירות ביחס לעמיתיהם הפלסטינים. "לפני שהחל המבצע שוחחנו על המצב והחלטנו לנקוט אמצעי זהירות", אומר קואקס בשיחה עם "העין השביעית". "למשל, סירבנו לצאת במהלך הלילה. ככל שאני יודע, כך פעלו כל הצלמים הבינלאומיים, מרויטרס, AP. כולנו נמנעו מלעבוד בחשכה.

"כמו כן סירבנו להתלוות לאמבולנסים ולכלי הרכב של מכבי האש, משום שידענו שהם יתקרבו מאוד לאזורים המסוכנים, ואם אתה מתקרב יותר מדי, זו בעיה. אתה עלול להיפצע או להיהרג. היה ברור לנו שלא נעשה זאת גם במחיר פספוס כמה מהסיפורים או הצילומים. העדפנו להישאר בחיים ולחכות באזורים בטוחים יותר, כמו ליד בתי-החולים או ליד בתי-הספר של האו"ם".

בלא מעמד מוגן

העיתונאי הראשון שנהרג מתקיפות צה"ל במהלך מבצע "צוק איתן" היה יוצא דופן, הן מבחינת תפקידו והן באופן שבו נקטל. חאמד שהאב, בן 30, עבד כנהג עבור סוכנות הידיעות העזתית מדיה-24. ב-9.7.14 הופצצה מכוניתו בשכונת רימאל בעזה והוא נהרג במקום. שהאב היה בדרכו לאסוף את צלם הסוכנות כדי להביאו למשרדיה. רכבו היה מסומן באותיות "TV".

חזית רכבו המופצץ של שהאב (צילום מסך: סוכנות הידיעות ואטניה)

ב-20.7.14 נהרג ח'אלד חמד, צלם חברת קונטיניו-TV, ששהה בשכונת שג'עיה בעזה. לפי הארגון עיתונאים-ללא-גבולות, חמד חבש קסדה ולבש אפוד מגן שעליו המלה "Press". הצלם נפצע קשה מהפצצות כוחות צה"ל, ולא ניתן היה לפנותו לקבלת טיפול רפואי. הוא מת מפצעיו כעבור שעות אחדות. באותו היום נפצע מוחמד ד'אהר, בן 27, כתב העיתון החמאסי "א-ריסאלה", כשביתו בשכונת שג'עיה נפגע מהפצצות צה"ל. כעבור כמה ימים מת מפצעיו. יחד עימו נהרגו גם בתו בת השנה, הוריו, אחיו ואחותו.

ב-24.7.14 נהרג עבד אלרחמאן אבו-הין, בן 28, עובד ערוץ אל-קטאב, במהלך הפצצת שכונת שג'עיה. אבו-הין, כך דווח, הגיע לשכונה כדי לבקר את משפחתו. נוסף לו נהרגו גם אחיו וסבו.

ב-29.7.14 נהרג ברפיח בהאא גריב, בן 59, שעבד במחלקה העברית של הערוץ הציבורי בעזה, פיליסטין. לפי מנהלו, גריב ליווה את בתו לבית-החולים כשטיל שנורה ממל"ט פגע בשניהם והרגם. באותו היום נהרג גם עזאת דהיר, בן 23, שעבד עבור סוכנות הידיעות החברונית אל-חוריה. ביתו של דהיר הופצץ, והוא נהרג יחד עם ארבעה מבני משפחתו.

ב-30.7.14 נהרגו כמה עיתונאים מהפצצת השוק בשכונת שג'עיה. ראמי ריאן, בן 26, צלם סוכנות הידיעות העזתית PNJM, נהרג בשעה שצילם את תושבי עזה מצטיידים בשוק במהלך הפסקת אש הומניטרית. גם ריאן חבש קסדה ואפוד, אך אלה לא הצילו אותו. מוחמד אל-דירי, צלם עיתונות בן 26 שעבד עבור אותה סוכנות ידיעות, נפגע אף הוא בהפצצת השוק. הוא חולץ מההריסות רק כעבור יומיים, ומת בהמשך מפצעיו. סאמח אל-עריאן, בן 28, מגיש בערוץ הטלוויזיה החמאסי אל-אקצא, נפצע קשה בהפצצת השוק ומת כעבור שעות אחדות. באותו יום הפציץ צה"ל גם את ביתו של עאהד זקות, בן 49, שעבד כשדר ספורט בערוצי טלוויזיה פלסטיניים. זקות מת מפצעיו.

ציוד הצילום של ח'אלד חמד, צלם עיתונות שנהרג מהפצצות צה"ל בשג'עיה, 20.7.14 (צילום: עמאד נאסר)

ב-1.8.14 נהרג עבדאללה פחג'אן, בן 21, כתב ספורט בערוץ החמאסי אל-אקצא, כשתקיפה ישראלית פגעה בביתו שבשכונת זייתון בעזה. לדברי אחיו, העיתונאי עסק בהכנת כתבה על בריחת תושבי רפיח. למחרת, ב-2.8.14, נהרג העיתונאי שאדי עיאד, בן 24, ששהה בביתו בשכונת זייתון כאשר הותקף הבית בידי חיל האוויר. אביו מת עימו. ב-5.8.14 נהרג חמדה מקאט, מנהל סוכנות הידיעות סאג'ה. לדברי עמיתיו, הוא נהרג מחוץ לביתו שבצפון העיר עזה כשיצא לסקר את תקיפות חיל האוויר.

מרכז אעלאם, ארגון תקשורת ערבי-פלסטיני הפועל בישראל, שיגר בתחילת החודש מכתב לשר הביטחון משה יעלון ולפרקליט הצבאי הראשי אלוף דני עפרוני בדרישה להקים ועדת חקירה שתבדוק את נסיבות הרג העיתונאים בעזה ותעניש את האחראים למותם.

"המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר באופן מפורש על פגיעה בעיתונאים העוסקים במשימות מקצועיות באזורי לחימה וסכסוך, ומעניק להם מעמד של מוגנים, הזהה לזה של שאר האזרחים שאינם לוקחים חלק בסכסוך", כתבו פרופ' אמל ג'מאל, מנכ"ל אעלאם, ועו"ד עלאא עבדאללה, היועץ המשפטי של הארגון. "[...] התנכלות ופגיעה בעיתונאים תוך כדי מילוי תפקידיהם מונעת מהם לבצע את שליחותם הציבורית ופוגעת באינטרס הציבורי, מעבר לפגיעה האישית בהם".

מרכז אעלאם: "המשפט ההומניטרי הבינלאומי אוסר באופן מפורש על פגיעה בעיתונאים העוסקים במשימות מקצועיות באזורי לחימה וסכסוך, ומעניק להם מעמד של מוגנים"

גם משרדיהם של כלי תקשורת ניזוקו כתוצאה מפגיעת פצצות במהלך מבצע "צוק איתן". ב-16.7.14 הופצץ בניין דאוד בשכונת רימאל, שבו שוכנים משרדים של כמה כלי תקשורת. שני עיתונאים מערוץ סווט אל-ווטאן נפצעו בתקיפה, והערוץ חדל מלשדר. ב-18.7.14 הופצץ בניין אל-ג'ווארה, שבו שוכנים משרדים של כמה כלי תקשורת. עיתונאי סוכנות הידיעות וטאניה נפצע. משרדי הסוכנות ומשרדים של כלי תקשורת אחרים ניזוקו. ב-22.7.14 נורו יריות אל עבר משרדי ערוץ אל-ג'זירה בעזה, וכתוצאה מכך התפנו עובדי הערוץ מהמקום. בצה"ל הכחישו ירי לעבר משרדי התחנה. בבוקרו של ה-29.7.14 הופצצו משרדי ערוץ הטלוויזיה החמאסי אל-אקצא, וכן משרדי ערוץ הרדיו אל-אקצא, ושידוריהם שובשו.

דובר צה"ל: טרם הסתיימו הבדיקות

מיד לאחר הריגתו של חאמד שהאב, בתחילת מבצע "צוק איתן", נשלחו לדובר צה"ל שאלות על נסיבות המקרה מטעם "העין השביעית". בחטיבה הסבירו כי בעת הקרבות אין אפשרות לתת מענה וביקשו לחזור אליהם בהמשך. לאחר הפסקת האש נשלחה לדובר צה"ל סדרה של שאלות מפורטות לגבי הרג שהאב וכן בנוגע ליתר המקרים המוזכרים לעיל. בדובר צה"ל העדיפו שלא להשיב על השאלות באופן ענייני. תחת זאת נמסרה התגובה הכללית הבאה:

"במהלך החודש האחרון פעלו כוחות צה"ל ברצועת עזה, במסגרת מבצע 'צוק איתן', במטרה להגן על תושבי מדינת ישראל מפני ארגוני טרור ובראשם החמאס. במסגרת הלחימה ברצועה השקיע צה"ל את מירב המאמצים כדי להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, אף במחיר של סיכון מוגבר לחיילים. כפי שפורסם בימים האחרונים, חמאס אינו פועל רק מתוך שכונות מגורים, תוך שימוש באזרחים כ'מגן אנושי', אלא אף מציב משגרים המשמשים לפגיעה באזרחי ישראל בקרב מתקני תקשורת ומתקנים אזרחיים אחרים. על אף התנהלות זו של חמאס, צה"ל פועל לבירור טענות על אירועים חריגים. עם סיום המבצע והשלמת הבדיקות, צה"ל יפרסם את תוצאותיהן. במהלך כל ימי המבצע צה"ל, בניגוד לחמאס, פעל לאפשר מעבר חופשי של עיתונאים זרים לשטח הרצועה".

יצוין כי תשובה דומה ניתנה לפני למעלה משנה וחצי, לאחר הרג שלושת העיתונאים במהלך מבצע "עמוד ענן", אולם עד היום לא ניתן הסבר כלשהו להתנקשות בהם.

עדכון, 30.12.14: אחד העיתונאים שנהרגו בידי צה"ל הוספד על ידי ארגון הג'יהאד האיסלאמי כפעיל צבאי בארגון.