קמפיין שמנהלים גורמי ימין ושמאל

"ביניש רוצה את מזוז לבית-המשפט העליון", לשון כותרת המתפרסמת בלב שער "מעריב" הבוקר. נועם שרביט מדווח כי "ההערכה הרווחת" היא שנשיאת בית-המשפט העליון דורית ביניש תיסוג היום מההסכם ("הדיל") שאליו הגיעה עם שר המשפטים יעקב נאמן למינוים של השופטים נעם סולברג, צבי זילברטל ודבורה ברלינר לבית-המשפט העליון. "גורמים ששוחחו עימה בימים האחרונים", כותב שרביט, "אמרו כי היא מבקשת להרחיב את הדיל ולהוסיף אליו את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז. זאת בעקבות הביקורת שהדיל אינו מאוזן דיו וכן שאינו כולל מועמד ממוצא מזרחי". מזוז, בתגובה ל"מעריב", אומר: "איש לא שוחח עימי בנושא". אגב, כשהוא מתייחס למוצאו של מזוז ממקם שרביט את שם התואר "מזרחי" בין מרכאות.

טובה צימוקי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי ביניש צפויה לסגת היום מה"דיל" ולסכל את מינוי השופטים החדשים לעליון. "מאחורי ההחלטה הצפויה של ביניש לדחות את המינויים החדשים עומדת התנגדותה למינויו של השופט נעם סולברג לבית-המשפט העליון", מסבירה צימוקי. "בשיחות סגורות שקיימה בימים האחרונים אמרה ביניש כי הקמפיין שמנהלים גורמי ימין בריש גלי לבחירתו של סולברג הוא חציית גבולות חסרת תקדים". מה לגבי הקמפיין שמנהלים גורמי שמאל למניעת בחירתו? על כך לא נכתב בידיעה, אך בסופה מצוטט מכתב שכתבה לפני כשנתיים נשיאת בית-המשפט המחוזי בירושלים מוסיה ארד: "הישיבה יחדיו על כס השיפוט איפשרה לי לעמוד מקרוב לא רק על תבונתו ובקיאותו המשפטית של השופט סולברג, אלא גם על אופיו ואישיותו המצטיינים בנועם הליכות, בסובלנות ובסבלנות, בהגינות ובאהבת אדם".

גם ב"ישראל היום" מסתמכת עדנה אדטו על "הערכת גורמים משפטיים" כדי להסביר שביניש נסוגה מה"דיל" "בעיקר בשל התמיכה שלה זוכה סולברג מפוליטיקאים מהימין". יחד עם זאת, בהמשך הידיעה מצוטטות כמה שורות ממכתב שקיבלה ביניש מאת "51 אנשי אקדמיה ורוח, ובהם חתני פרס ישראל". כך נכתב: "בימים אלו, במחטף, בבליץ חקיקתי בריוני, מוביל נאמן לרמיסת הדמוקרטיה בישראל. ניסיון לייצר דיל עם נאמן כעת יתפרש כהשלמה עם דורסנותו הכוחנית שמנסה להשליט את דרכו הפוליטית על בית-המשפט, תוך שימוש בחקיקה אד-הוק, פרסונלית, שהורסת את ההפרדה בין הרשויות. הסירוב לשתף פעולה עם אלימותו האנטי-חוקתית היא כרגע הכרח, בדרך לעצירת המהלכים". תגובת הפורום המשפטי למען ארץ ישראל למכתב: "חותמיו הם צבועים שמעולם לא פצו פה כשבבית-המשפט היה רוב לשוכני רחביה והסביבה".

"סיכוי קטן להגיע להסכמה על שופטי העליון", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". תומר זרחין מדווח כי "ביניש צפויה לטרפד את הדיל ולבקש לפתוח את רשימת המועמדים לשיפוט בבית-המשפט העליון". האפשרות שמועמד ממוצא מזרחי יצורף מוזכרת, אך לא שמו של מזוז. בהמשך הכתבה מובאים דבריו של "גורם" שאמר כי "מחליפה הצפוי של ביניש בנשיאות בית-המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, הזוכה לאהדת גורמים בימין בשל היותו שופט שמרן שממעט להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת, הינו פרטנר קל מביניש בבחירת שופטים. הגורם העריך כי גרוניס לא יטיל בעתיד וטו על מינויו של סולברג וכי אפשר יהיה להגיע איתו להסכמות ענייניות באשר למינוי שופטים".

אם עד היום כוון עיקר הביקורת מעל דפי "הארץ" לשופט סולברג, הבוקר ניתנת תשומת לב מיוחדת גם לגרוניס. לצד הידיעה של זרחין מתפרסמת ידיעה מאת ניר חסון על החלטה שקיבל גרוניס לפני חמש שנים. "יש מי שרואה בהחלטה הזו דבר המעיד על אופיו של מי שיתמנה בקרוב לנשיא בית-המשפט העליון", נכתב. חודשיים לאחר שעבד אל-קאדר נאצר נעצר בחשד לשהייה בלתי חוקית, מעורבות בגניבת רכב והכשלת שוטר, נהרגה בשוגג בתו בת ה-14 מאש חיילי צה"ל ("טרגדיה"). העציר ביקש להשתתף בהלוויית בתו, ובהמשך בימי האבל. גרוניס דחה את ההכרעה בנושא עד לאחר ימי האבל ולמעשה מנע מהאב השכול להתאבל עם משפחתו. רק בעקבות התערבות חברי-כנסת שערבו לעציר, הוא שוחרר לביקור בביתו.

הכותרות הראשיות

שובם הצפוי של הרופאים המתמחים לעבודה בבתי-החולים כובש את הכותרות הראשיות של כל העיתונים, למעט "הארץ". ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מצרפים לסיקור התייחסות נוספת לאמירה של ראש הממשלה בנימין נתניהו בדבר האפשרות לייבא רופאים מהודו. רונן דמארי מדווח ב"מעריב" כי לדברי ד"ר אהרון אברהם, לשעבר מנהל מחלקת טיפול נמרץ במומבאי וכיום רופא בבית-החולים קפלן, הרעיון של נתניהו "לא יהיה פתרון טוב". לדבריו, "לרופאים תהיה בעיה עם השפה, וגם אם הרופא יהיה יהודי, יהיה לו קשה. הרופא חייב להבין קודם כל את מערכת הבריאות – לי זה לקח כמעט שנה להצליח להבין את המערכת, ורק עכשיו אני עובד באופן עצמאי בלילות".

ב"ידיעות אחרונות" מדווחים אימי גינזבורג, כתבת העיתון בהודו, ואיתמר אייכנר על תגובת הרופאים בהודו. "ראש הממשלה שלכם טועה אם הוא חושב שיוכל להביא אותנו כדי לדחוק את רגלי הרופאים הישראלים", אומר ד"ר ויג'י אגרוול, נשיא איגוד הרפואה ההודי. "לעולם לא נשבור שביתה אצלכם ולא נפעל בניגוד לרצון הקולגות שלנו".

ב"ישראל היום" החביאו ביום שישי האחרון את ההתבטאות של נתניהו על האפשרות לייבא רופאים מהודו. הבוקר לא עושים מאמץ מיוחד בעיתון כדי ליידע בכל זאת את הקוראים לגביה, אבל ידיעת צד מוקדשת לדברים שאמר נתניהו על המשבר במערכת הבריאות – דברים אחרים. תחת הכותרת "נתניהו בשיחות סגורות: 'מי אמר שאתערב לטובת המתמחים?'" מדווחים שלמה צזנה ויהודה שלזינגר כי נתניהו "נחוש שלא תיפרץ המסגרת התקציבית ושההסכם לא ייפרם, כדי לא לתת פתח לפרימת כל הסכמי העבודה במשק".

מדד הקרתנות

כל הכותרות בשער "ידיעות אחרונות" הבוקר מוקדשות לנעשה במדינת ישראל, החל בשביתת הרופאים וכלה בגשמים (במוסף "24 שעות" מתפרסמות תוצאות משאל שערך העיתון בשבוע שעבר: 63% אוהבים את החורף).

כל הכותרות בשער "מעריב" הבוקר מוקדשות לנעשה במדינת ישראל, למעט אחת. בראש השער, לצד לוגו העיתון, הפניה לדיווח על חדשות מהעולם: פתיחה מחדש של חקירת מותה של השחקנית נטלי ווד לפני 30 שנה.

בראש שער "ישראל היום" הכותרת "קהיר שוב בוערת, לוב שוב חוגגת". בעמ' 7 מדווחים ליאור יעקבי וסוכנויות הידיעות על תפיסתו של סייף אל-אסלאם, בנו של מועמר קדאפי, ש"נלכד לאחר שניסה לחצות את הגבול עם ניז'ר השכנה, מרחק של 650 קילומטרים מטריפולי". בדיווח מוזכרת ידיעה שהתפרסמה בעיתון הצרפתי "לה-פיגארו", ולפיה בכיר בקבוצה שלכדה את אל-אסלאם אמר: "הוא לא הציע לנו כסף, רק ביקש שנירה לו כדור בראש ונגמור אותו".

בעמ' 9 של "ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי על הפגנות אלימות בכיכר תחריר בקהיר. "בעימותים קשים בין מפגינים מצרים לאנשי כוחות הביטחון נהרג אחד המפגינים ונפצעו יותר מ-700 איש, רובם מכדורי גומי שירו השוטרים שהסתערו אל תוך ההמון שכלל אלפי מפגינים", נכתב.

בראש שער "הארץ" הבוקר תצלום דרמטי מכיכר תחריר מעל הכותרת "הרוג ומאות פצועים לקראת הבחירות במצרים". כותרת קטנה יותר מפנה לידיעה על מעצר בנו של קדאפי. מתחת לקפל נפתחת ידיעה מאת מאיה לקר, שכותבת ממדריד על הבחירות הצפויות שם היום. "הארץ" מקדיש חלק נכבד מהכפולה הפותחת לדיווח על ההתפתחויות בלוב ובמצרים.

"ביום שלפני הבחירות בספרד, תושבי מדריד כבר עמדו בתור. לא, זה לא התור לקלפי, זה התור לתחנת הלוטו. [...] במצב הנוכחי, הם אומרים, הסיכוי לזכות בלוטו גדול יותר מהסיכוי שהממשלה החדשה שתיבחר תשנה את חייהם", מדווחת לקר בשער "הארץ".

בעמ' 6 המשך הדיווח על הבחירות בספרד. "התחושה הכללית נעה בין מיאוס לייאוש", כותבת לקר. "[...] רבים מבעלי זכות הבחירה צפויים להישאר בבית, או לצאת ולהשמיע את קולם בכיכרות, אך בוודאי שלא להטריח את עצמם לקלפי". פעילה חברתית המזוהה בשם קאמינה אומרת כך: "אני לא יכולה להצביע למפלגה, וזה לא משנה לאיזו. כל המפלגות הן אותו הדבר, ואנחנו מאמינים שיש לשנות את השיטה לחלוטין. השיטה מעניקה כוח לשווקים, לבעלי ההון, והם אינם מספקים עבודה או שינוי לעם. הבעיה אינה בספרד, זו בעיה עולמית, והיא לא תיפתר בבחירות".

ייצוג של עוני ועושר

"הוליווד טועה לגמרי בייצוג של עוני ובייצוג של גזע. כי הם לא מכירים דבר מעבר למערב אל.איי", אומר דייוויד סיימון, יוצר "הסמויה", בראיון לסדרה "יוצרי הסדרות נחשפים", שעליה כותבת רותה קופפר במוסף "גלריה" של "הארץ".

"המחאה מדברת על הצרכים הבסיסיים שמתומחרים יקר, היינו, מזון, חשמל, חינוך ודיור. אלו דברים חיוניים שאי-אפשר בלעדיהם. אתה לא יכול לבחור שלא יהיה לך מקום לחיות בו או שלא לאכול. אתה כן יכול לבחור שלא לקנות מותגי יוקרה, ולכן אין כל קשר בין המחאה לבין העובדה שפתחנו את חנות הדגל של בוס", כך אומר איתן פולק, שפתח לאחרונה יחד עם אחותו מיכל את חנות הדגל של המותג הוגו-בוס בכיכר המדינה בתל-אביב. הסברו מתפרסם במדור הצרכנות של "כלכליסט", בראיון ללרה רוטר.

עוד במדור הצרכנות של "כלכליסט": "7 מכירות בחנויות יוקרה", "סוף העונה הגיע גם לחנויות העיצוב המובילות שמציעות הנחות של עד 70%. 'כלכליסט' מציג דוגמאות של פריטים שמחיריהם צנחו, למעוניינים להשקיע בריהוט לטווח ארוך". יש גם דוגמאות. "ספה בריפוד תנין של המותג הצרפתי Ego ב-16 אלף שקל במקום 22,900"; "ספה של מקסלאו ב-15,500 שקל במקום ב-33 אלף"; "ספת My Beautiful Backside של Nipa Doshi & Jonathan Levieny ב-40 אלף שקל במקום ב-98 אלף".

דפנה מאור מדווחת ב"דה-מרקר" כי רוברט רייך, פרופסור למדיניות ציבורית באוניברסיטת ברקלי, קורא להטיל מס שולי של 70% על הסופר-עשירים, לכלול יותר מדרגות מס, להפסיק בקיצוץ התקציבי ולהגדיל את תוכנית התעסוקה של הנשיא ברק אובמה.

"מרבית מאהלי המחאה בארה"ב פונו; גם קנדה הכריזה על פינויים", קוראת כותרת לידיעה מאת סוכנויות הידיעות המתפרסמת ב"דה-מרקר". בין היתר מדווח בידיעה כי בשיקגו נערכה הפגנה בת "לפחות 300 אנשים", שבה הונפו שלטים שבהם נאמר: "משרות, בתי-ספר, שוויון: סוף למלחמות".

בעמ' 5 של "ישראל היום" מדווחים אלי לאון וסוכנויות הידיעות על ניסוי שערך הצבא האמריקאי ב"מערכת נשק בלתי מאוישת חדשה המסוגלת לטוס בתוך האטמוספירה במהירות הגבוהה פי 5 ממהירות הקול [...] מרכיב מרכזי בתוכנית של משרד ההגנה האמריקאי לפתח אמצעי לחימה המאפשרים 'תגובה גלובלית זריזה' לאירועים ברחבי העולם, שבמסגרתם יוכלו האמריקאים לשגר אמצעי לחימה קונבנציונליים שיפגעו בכל מטרה ברחבי העולם בתוך פחות מחצי שעה". לא נכתב כמה עולה פיתוח המערכת.

לקראת כנס למען עיתונות חופשית

היום ייערך בסינמטק תל-אביב כנס של עיתונאים בתגובה למה שנתפס כמתקפה על העיתונות החופשית בישראל, והעיתונות מדווחת על כך בהרחבה.

מגדיל לעשות "מעריב", שמזכיר את הכנס בכותרת המשנה לראשית. עורך העיתון ניר חפץ יישא דברים, וסגן העורך שי גולדן חתום על מאמר המתפרסם בקונטרס החדשות של העיתון. גולדן מזהיר במאמר מפני "תלות של מערכות כלי התקשורת בבעליהן לצורך קיום יומיומי" וכותב כי "גוף מונשם כלכלית הוא תמיד גוף חלש. הבעלים הופכים לקצרי רוח, לסבלניים פחות ולהרבה פחות עמידים בפני האתגר המורכב שכרוך בניהול כלי תקשורת".

אזהרה זו מתפרסמת, כאמור, בעיתון "מעריב", שסובל מהפסדים מתמשכים ותלוי בעומק כיסיו של הבעלים כבר שנים ארוכות. עיתון שמאז שנרכש על-ידי נוחי דנקנר פעל כבר כמה פעמים בצורה די ברורה (ובניגוד להצהרות) למען מטרותיו העסקיות של הבעלים.

"בישראל לא תהיה לעולם עיתונות חופשית כל עוד לא נחליט לטפל בריכוזיות הכלכלית החריגה של המשק הישראלי", כותב גיא רולניק ב"דה-מרקר". "אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות, עיתונים וערוצי טלוויזיה ישמשו לפני הכל כנשק אסטרטגי בידיהם של קומץ אנשים לשימור כוחם הכלכלי והפוליטי. אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות, העיתונאים יחיו תמיד בפחד. אם לא נפתור את בעיית הריכוזיות – לא תהיה כאן עיתונות חופשית".

במדור הדעות של "הארץ" מתייחס שגיא גרין להדחה של קרן נויבך מהגשת מבט שני וקובע כי "נויבך לא הודחה מערוץ 1 מפני שהיא אשה, אלא מפני שהיא בן-אדם שמשלח ידו עיתונות ויש לו תפיסות פוליטיות וחברתיות מוצקות, ומבט ביקורתי על המציאות; וכמתחייב במקצוע הזה במדינה דמוקרטית – היא לא חוששת להביע את דעותיה באוזני צופיה ומאזיניה".

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב אורי משגב על הקריירה שלו כעיתונאי. "עיתונות היא תמצית הדמוקרטיה עצמה", הוא טוען, "המעט שנשאר". במדור הדעות של "מעריב" טוען בן-דרור ימיני כי "היום, כשאנחנו מתגייסים להגנה על חופש הביטוי, כדאי לזכור שהמאבק הוא למען שלוש דעות של שלושה דעתנים, ולא למען דעה אחת של שלושה דעתנים. המאבק למען חופש הביטוי ולא למען כוח הביטוי".

מקטין לעשות "ישראל היום", שלא מתייחס כלל לכנס העיתונאים, וזאת אף שעל-פי ידיעה מאת נתי טוקר ב"דה-מרקר", אחד הדוברים בכנס אמור להיות הפרשן הבכיר של העיתון, דן מרגלית.

(עוד) ענייני תקשורת

ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי המשטרה ומשרד התקשורת הפסיקו את שידורי תחנת הרדיו כל-השלום בטענה שהוא משדר באופן פיראטי. לפי הדיווח, חבר-הכנסת לשעבר מוסי רז, שמשמש כיום אחד ממנהלי התחנה, זומן לחקירה ביום חמישי האחרון והתבקש להורות על הפסקת השידורים, "אחרת הוא יובא להארכת מעצרו בפני שופט והמשטרה תערוך פשיטה על התחנה". לטענת רז, המשדרים של הרדיו מצויים בשטחי הרשות הפלסטינית, אינם כפופים לחוק הישראלי, ולכן אין למשרד התקשורת סמכות לסגור את התחנה. ב"מעריב" מדווחים מיה מנע והדר חורש כי לדברי משרד התקשורת, המניע לסגירת כל-השלום הוא הפסקת שידורי התחנה הפיראטית רדיו גל, שעשתה שימוש במשדרי כל-השלום.

ב"דה-מרקר" מדווחים אמיר טייג, נתי טוקר וצבי זרחיה כי איש העסקים חזי בצלאל הגיש לבעלי המניות של ערוץ 10 הצעה לרכישת 20%–25% מהערוץ בתנאי שחובותיו של הערוץ למדינה יוסדרו. ב"כלכליסט" מדווחת שלי פריצקר כי ועדת הכלכלה עתידה לאשר את דחיית החובות של ערוץ 10. באתר "גלובס", לעומת זאת, דיווח הבוקר לי-אור אברבך כי "בלשכת ראש הממשלה החליטו להורות פעם שנייה לחברי-הכנסת מהליכוד לא לתמוך בחוק שידחה את חובות ערוץ 10" (בינתיים הדיון בוועדת הכלכלה נדחה).

צבי זרחיה ונתי טוקר מדווחים ב"דה-מרקר" כי דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2 הורה בימים האחרונים למנכ"ל חברת החדשות, אבי וייס, לקצץ כ-10% מתקציב 2012. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי שר התקשורת משה כחלון עתיד לדחות את ההכרזה על המעבר מזכיונות לרשיונות מסוף דצמבר 2011 למועד אחר ("בחצי שנה לכל היותר").

במוסף "המגזין" של "מעריב"  מתפרסם ראיון שערכה מיה מנע עם כרמלה מנשה לרגל זכייתה בפרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בתל-אביב.

"מערכת 'כלכליסט'" חתומה הבוקר על ידיעה קצרצרה שלפיה טבלאות שערי הבורסה לא יתפרסמו עוד בעיתון המודפס. או בלשון הידיעה, "מהיום יועברו טבלאות השערים של הבורסה מעמודי העיתון לאתר 'כלכליסט', כדי לאפשר מעקב צמוד ומעודכן יותר לכל המעוניינים".

מוסף התרבות של "מעריב", "ז'ורנל", הולך ונעלם. לא רק שאין מפנים אליו משער העיתון, גם שער מוסף "המגזין", שבשבוע שעבר בלע לתוכו את קונטרס "ז'ורנל", חדל להפנות אל תוכני מוסף התרבות. הבוקר, בין שמונת עמודי המוסף, ראיון שערכה שירי לב-ארי עם אסף שגיב, העורך הראשי של כתב-העת "תכלת", וזאת לרגל סגירתו. "היינו אחד מכתבי-העת היחידים ששילמו בעין יפה לכותבים ולמתרגמים", אומר לה שגיב. "זה היה מפעל יקר יחסית, וכעת החליט מרכז שלם למקד את מאמציו בפרויקט הקמת הקולג' למדעי הרוח". לפי לב-ארי, התקציב השנתי של "תכלת" עמד על כחצי מיליון דולר, "הון עתק במונחים של כתבי-עת מקומיים, שמגרדים אולי מחצית מהסכום הזה". לב-ארי מוסיפה כי "תכלת" שילם לכותביו קצת יותר משקל למלה.

כאמור, הראיון הזה מתפרסם ב"ז'ורנל'", שאף הוא הבטיח בתחילת דרכו (אי-אז לפני למעלה מחודש) תשלום סביר יחסית לכותביו, אך מאז נאלץ לספוג קיצוץ בתקציב. בעיתון "דה-מרקר" מדווח הבוקר רם עוזרי כי עלות העסקתו של טל רז, המנכ"ל החדש של "מעריב", כמעט כפולה מעלות העסקתו של המנכ"ל הקודם, ישראל גולדשטיין, ועומדת על 2 מיליון שקל לשנה. לא כתוב כמה זה יוצא למלה.